{א} ויבואו וגו' בערב. טעם הדבר למצוא הכנה ללוט להכניסם, ולזכות בהצלתו. והגם שאמרו (ב''ר פ''נ) כי בזכות אברהם ניצול, אבל צריך למצוא לו זכות כל שהוא, ואם היו באים ביום אפשר שלא היו מניחים אותו בני העיר להכניסם כל עיקר.
וירא לוט (וירץ) [ויקם] וגו'. פירוש הכיר בהם כי הם מהמוכרים אצלו למשרתי עליון בהיותו בשכונת אברהם, והוא אומרו וירא, ולזה מסר נפשו עליהם עם בני העיר (וירץ) [ויקם] לקראתם.
ואומרו להם ורחצו רגליכם כי כן היה מנהג אברהם עם אורחיו והלך לרגליו, ונכתב בתורה להודיענו הפרש שבין אברהם ללוט כאומרם ז''ל (שם) זה הקדים רחיצה וזה הקדים לינה קודם רחיצה כי לא היה מקפיד על כניסתם בביתו עובדי עבודה זרה מה שאין כן אברהם וגו'.
{ב} והשכמתם וגו'. רמז להם שצריכין להתעלם מאנשי העיר ולהשכים בבקר ללכת, כי חש על כבודם שלא ידעו מהם ויהיה מה שהיה:
{ג} ויעש להם משתה ומצות וגו'. פירוש כי הוא עשה משתה , אבל הם לא אכלו אלא מהמצות, כי לוט לא קיים התורה כאברהם, לזה לא רצו לאכול מזבחי משתהו כמו שאכלו מבן הבקר אשר עשה אברהם זולת מהמצות. ויודעים היו המלאכים שהוציא תרומותיו ומעשרותיו. או להיות שעדיין לא היו כהנים בעולם נעשו הם כהנים ואכלו תרומה, אבל לא טבל, ולפי דברי רבותינו ז"ל (שם) יום ט''ז בניסן היה והאכילם מצות ולהיות שצריכין שמירה הוצרך לאפותם בידו לשומרם והוא אומרו ומצות אפה.
{ד} טרם ישכבו. ולא אמר אחר אוכלם ואנשי וגו', מגיד שהיה דברים ביניהם באמצע, והוא אומרם ז''ל (שם) שהיה לוט מליץ טוב בעד סדום. וטעם שלא הפכו סדום אז תכף ומיד כבר פירשתי לעיל כי הם עדיין עודם בספק הצלה כאומרו ארדה נא ואראה. וכן גם כן אמרו במדרש (שם) וזה לשונם:

היה לוט מבקש רחמים על סדום והיו מקבלים ממנו וכיון שאמרו הוציאם וגו' ונדעה וגו' אמרו לו עוד וגו'.

עוד טעם שלא השחיתו סדום באותה שעה שהמתינו עד השכמת הבוקר כדי שיהיה זמן המיוחד לרחמים להציל את לוט, מה שאין כן בלילה שתגבורת הדינים לא ימלט לוט. ורז''ל אמרו (שם) לפי שהיו עובדים לחמה וללבנה הלקו אותם לעיני השמש והירח ביום י''ו בניסן.
{יג} כי משחיתים וגו'. הגם שאין משחית אלא אחד, לצד שהיו שניהם יחד היו אומרים לשון רבים, שלא יהיה נראה כי מה שלפניו אינו אלא שמש בעלמא.
או אפשר שעל גבריאל הוא אומר, הוא וצבאו, או לצד שאין גבריאל יכול עשות דבר עד שיוציא רפאל את לוט, הרי שגם רפאל גורם רעה לסדום, ואין בדבר זה ב' שליחויות.
{טז} ויחזיקו האנשים. הגם שאחד מהם הוא המציל את לוט אבל האחר שבא להפוך אין לו לעשות ב' שליחויות, אפשר לומר כי להיות שהמציל שהוא רפאל הוא המציל וגבריאל אינו אלא מסייע, לא מקרי זה עושה ב' שליחויות. וטעם גבריאל שסייע אין זה אלא מכשירי השחתת סדום, שלא יתעכב כל עוד שהיה לוט בתוכה, והיה רפאל מונעו מעשות דבר עד שיצא לוט.
{יז} אל תביט אחריך וגו'. הטעם לצד כי הכרת פני האדם תענה בו מה פעל, לזה לא יחזיר פניו למול העיר, כי שם המשחיתים, ויכירו בו סימן התיעוב, ואין לו זכות להנצל מהם, וצא ולמד מה עלתה לאשתו.
{כ} הנה נא העיר הזאת. קשה, ממה נפשך, אם נתחייבה העיר מה יועיל בקשתו מהם?
ועוד רואני כי שמעו לקולו ואמרו נשאתי פניך וגו', ואם לא נתחייבה מבלי בקשתו של לוט אין להם רשות להשחיתה.
אכן יתבאר הענין על דרך אומרם במסכת שבת (י:)

ישיבתה של צוער נ''א שנה ושל סדום נ''ב וכו' ע''כ.

וכפי זה דן לוט לפניהם כי עדיין לא נשלמה סאתה, והן אמת כי ישתנה הדין (ב''ק ס.) בין קודם שניתן רשות למחבל לאחר שניתן וכו' שהגם שעדיין לא נשלמה סאתה אף על פי כן כיון שניתן רשות למשחית אין לה זכות להמלט מהדין. וכפי זה הדבר תלוי ביד המשחית, לזה נתחכם לוט ושאל הדבר ממנו, וקבל דבריו ואמר נשאתי פניך וגו', ותמצא שתכף הלך לו לוט מצוער כי ירא שהגיע זמן תשלום פורענותה.