{ב} ויאמר אברהם אל שרה. כאן לא צוה לה שתקדים לומר היא, כמעשהו ברדתו למצרים, כי שם מקום , והיא פלא ביניתם ביופיה, מה שאין כן בגרר, ולזה תמצא שאמר לו אבימלך מה ראית כי עשית את הדבר הזה מה שלא שאלו בסדר זה פרעה, כי מקומו של אבימלך לא היו כעורים ויש ביניהם יופי ולא תתפלא שרה ביופיה כל כך, ולזה תמצא שהסכים עליו שיגור במגורתו מה שאין כן פרעה.
{ג} הנך מת על וגו'. פירוש חייב אתה מיתה אשר לקחת והיא וכו', פירוש אחר שאני מודיעך שהיא בעולת בעל. אבל אם לא הודיעו הגם שהיה עושה מעשה לא יתחייב מיתה כי בן נח שבא על אשת איש בשוגג בחושבו כי היא פנויה פטור, וכמו שכתב רמב''ם בפ''ט מהל' מלכים. עוד יסבול הכתוב על זה הדרך, הנך מת וגו' אשר לקחת והיא בעולת בעל פירוש הגם שידעת שהיא בעולת בעל, וכפי זה יתחייב כפי הדין. אלא שאחר האמת מהאמור בענין נראה כי לא ידע שהיא בעולת בעל.
{ד} ואבימלך לא קרב אליה וגו'. יתבאר על דרך מה שכתב רמב''ם בפ''א מהלכות מלכים בן נח שבא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור, ועל אשת ישראל אפילו שלא כדרכה חייב, לזה נתחכם מחשש שיהיה דין שרה דין אשת ישראל, ולא קרב כל עיקר.
הגוי גם צדיק וגו'. צריך לדעת כוונת אומרו הגוי?
עוד אומרו גם צדיק?
עוד אומרו תהרוג?
ולא כן משמע מדברי ה' שאם ישיב האשה ולא יקרב עליה אינו בן מות.
אכן יתבאר על דרך אומרם ז''ל (ברכות סד.) בפסוק (מ''א כ''ב) ישובו איש לביתו בשלום, שאמר בשלום כאומרו על המת, והגם שלא מת אדם זולת אחאב מלך ישראל ואמר לשון מיתה על כל העם, הראת לדעת כי צרת המלך היא צרת כל העם, ומן הראוי לצדד שלא הביא רעה על המלך הגם שיתחייב על מעשהו לצד הגעת הרע לכללות העם, והוא מה שמתמיה באומרו הגוי, פירוש יחס עצמו לגוי לטעם הנזכר.
גם צדיק שבערך היותו צדיק, אפילו פרט אחד לא יעות האל משפט להרוג צדיק אחד, וטעם אומרו כן, להיות שהבין בדברי ה' כי נחלטה הגזירה עליו למות, כאומרו הנך מת בהחלט על האשה אשר לקחת פירוש שכבר לקחת על הלקיחה לבד, וטען הלא הוא צדיק כי אינו חייב מיתה על הלקיחה כיון שלא קרב אליה ואפילו שלא כדרכה כמשפט עריות ישראל, הרי הוא צדיק, וצדיק בדינו.
והוסיף עוד לומר שהגם שהיה בא עליה הוא פטור, שהרי בן נח שבא על אשת איש שוגג פטור והוא שוגג הוא כאומר הלא הוא אמר לי אחותי היא.
או אפשר שהבין במאמר ה' כי הוא ידע שהיא בעולת בעל ואמר כי לא כן הוא הלא הוא אמר לי וגו'.
{ה} ואומרו בתם לבבי וגו' נתכוון להשיב לחששת שהיא אשת איש ובעלה הוא אדם אחר, ומה הרויח באומרו אברהם עליה אחותי היא, לזה אמר בתם לבבי וגו' חשבתי שפנויה היא ואין לי משפט מות.
ואומרו ובנקיון כפי נתכוון לשלול משפט מות מדין גזל דאמרינן בסנהדרין ופסקה רמב''ם בפ''ט וזה לשונו:

בן נח חייב על הגזל וכו' וא' הגוזל וכו' או גונב נפש ע''כ

ולאו דווקא גונב, והוא הדין גוזל, דביפת תואר נאמר דין גונב נפש בברייתא (שם) ויפת תואר גזולה היא לא גנובה, ולרבותא כתב רמב''ם גונב, וכן כתב הכסף משנה. ואם כן מעת שלקחה אבימלך נתחייב מיתה, לזה אמר ובנקיון כפי כי ברצונם חשבתי שיהיה הדבר ולמעלה תחשב לאחיה שנשאה מלך.
{ו} ויאמר אליו האלהים וגו'. הסכים לו על דבריו כי לא נתחייב מיתה על אשר עשה, כי בתום לבבו, אך על נקיון כפים לא הסכים ואולי שהגם שהוא לא גזל, עם כל זה אלמות המלכות היה באמצעות, והגם שאינה גזילה שיתחייב עליה, עם כל זה נקיון כפים אינו. או לצד שבדברי ה' לא היה מקום לטעות בו, אלא אבימלך היה מצדד כל צדדי הספיקות, לזה לא הוצרך לומר לו ובנקיון וגו'.
ואומרו ואחשוך וגו'. נתכוון לפרש לו כוונתו, כי מה שאמר לו הנך מת וגו' לא על מה שעבר אלא אם לא יחזור [בו] ויקרב אליה ימות ולזה התרה בו קודם וחשך אותו במה שהודיעו כי היא בעולת בעל.
מחטוא לי. ופירוש לי, שהגם שאם לא היה מודיעו והיה נכשל לא היה החטא מחייבו מיתה לאבימלך, אף על פי כן לגבי האלהים יש לו דבר הקפדה, בין לסיבת המעשה שישכב אשת איש והיא זימה. ועוד לצד שרה ואברהם שגנאי הוא להם והם ידידי עליון, לזה דקדק לומר תיבת לי.
ואומרו על כן וגו' פירוש לצד היות הדברים בסדר זה הוא שבאתי להודיעך למנוע עצמך ממנו אבל זולת זה פירוש שאם היית יודעה בעולת בעל ולקחת אותה הייתי הורגך, שהקדוש ברוך הוא דן על מחשבות גוים הרעה ומצרפה למעשה.
ולדבריהם ז''ל (רבה נב) שאמרו מלאך דחפו מעליה ידוייק הכתוב על נכון אומרו: לא נתתיך לנגוע אליה.
{ז} ועתה השב אשת וגו'. אומרו כי נביא הוא פירוש כי נביא הוא האיש שזו אשתו, כי עדיין לא ידע בפירוש שאשת אברהם היתה, כי בדבריהם לא הוזכר הבעל, וכמו שכתבנו למעלה. ובאומרו נביא הוא, ידוע שהוא אברהם כי אין נביא זולתו בימים ההם.
עוד ירצה כי נביא הוא וידע שהגם שנסתרה היא לא נטמאה.
עוד ירצה על זה הדרך כי נביא הוא ובזה יתפלל בעדך ותועיל תפלתו והוא אומרו וחיה.
{ט} ויאמר לו מה עשית וגו'. צריך לדעת כוונת אומרו מה עשית, ואם רוצה לומר מה המעשה הרע שעשית לנו היה לו להקדים מה חטאתי לך. אולי שרמז באומרו מה עשית לנו קודם מה חטאתי לך לרמוז לו מה טובה עשית לנו וגמלתיך רעה שבעד זה הבאת וגו', והכוונה להיות שאין אדם מתחייב רע בעולם כמשלם רעה תחת טובה, לזה רמז לו שלא יספיק עשותם לו לאברהם רעה לעשות להם מה שעשה שרצה לאבדם מן העולם ואין מציאות רע בעולם שיהיה זה תשלומו כאומרו מעשים אשר לא יעשו וגו' זולת אם קדם לעשות להם טובה והם גמלוהו רעה, וכל הכתוב הוא דברי תוכחה על מה שעשה.
{י} ויאמר אבימלך. להיות שפסוק ראשון הוא תוכחה וקבלנות, ודיבור זה היא שאלה לדעת טעמו כי ודאי לא נתכוון להרע אלא טעמו כמוס עמו, לזה ייחד אמירה בפני עצמו ששאלו מה ראית וגו'.
{יא} כי אמרתי וגו'. זו תשובה לאומרו מה ראית, ואומרו רק וגו' לצד שאמר אליו אבימלך ואם חששת להם שאין להם יראת אלהים, אם כן (למה) לא תחוש שיהרגו אותך, ויקחו את אשתך ממך ולא יחושו לאיסור אשת איש, לזה אמר רק מיעוט, לומר שחוששים הם ליראת אלהים להקל חומר הדבר על ידי שיהרגוני, פירוש כי אם לא יהרגוהו על כל ביאה וביאה יתחייבו מיתה ויש עונש מרובה וגם ימותו כל הבא עליה לזה יתחכמו להרוג את אברהם ואין כאן אלא עונש עון אחד ואדם אחד, ומה גם אם יהרגוהו הרבה בני אדם כאחד, יש בזה צד פטור, ולזה חש ואמר אחותי. ובזה השיב על שלא הודיעו שהיא אשתו.
{יב} וגם אמנה אחותי וגו'. כאן חייב אברהם לאבימלך ומלט עצמו גם מהתרעומת שנתרעם וקבל עליו מה עשית לנו וגו', ואמר וגם אמנה אחותי וגו' וכי אמרתי שאינה אשתי להתרעם עלי שהתעיתי יראי אלהים. אני אמרתי אחותי ויכולה להיות אחותי ואשתי ועליכם לשאול אם היא אשתי הגם שאמרתי אחותי, שיכול אני לקרא לה אחותי ואין בזה החלט שאינה אשתי למי שיהיה ירא וחרד מחטוא לאלהים.
ואולי לצד טענה זו הרגיש אבימלך כי האמת עם אברהם ויתן לו מתנות טובות. גם נתכוין לבל יחשדוהו במוציא שקר מפיו והצדיקים חוששין לכיעור ולדומה לו.
{יג} ויהי כאשר וגו'. כאן בא לתת טעם לדברו הראשון שאמר אין יראת אלהים כי יאמר אליו אבימלך מה ראית במקום שחשדת אותם שאין להם יראת אלהים, לזה אמר כי תקנה זו שתקן לומר אחותי לא לסיבת המקום ההוא לבד, אלא בדרך כלל תקן זה לחשש מקום שאין בו יראת אלהים וספק זה לא יצתה ממנו גרר שהגם שאין לה חזקת אין יראת אלהים יודה שאין לאברהם בה חזקה שיש בה יראת אלהים ומעתה נסתתמו טענות אבימלך.
{יח} כי עצר וגו' על דבר וגו'. פירוש שלא יאמרו מאבימלך נתעברה שרה, הרי שעקר היה בימים ההם, וגם לגלות כי תועיל תפלת אברהם לפקוד עקרות, והועילה גם על עצמו ונפקד. גם להודיע כל המתפלל על חבירו והוא צריך וכו' הוא נענה וכו', ולזה סמך לפסוק זה פסוק וה' פקד את שרה. והגם שכבר קדמה ההבטחה, אם אינו ענין הסמיכות לגופו תנהו לענין לזולת, ועיין בפירוש פסוק שאחר זה.