{א} וירד יהודה וגו'. רז''ל אמרו (סוטה י''ג):

שהורידוהו אחיו מגדולתו.

והגאון ראב''ע אמר:

כי טעמו כי הבא מפאת צפון של עולם לדרומו הוא יורד ע''כ.

דבריו צודקים אם לא היה אומר הכתוב תיבת מאת אחיו שמורה באצבע כי הירידה היתה מאחיו, עוד אומרו ויט עד איש וגו', ולדברי רז''ל יבא הכתוב על נכון כי וירד לשון ירידה יכוון ותיבת ויט איצטריך לגופו.

{ב} בת איש כנעני. פירוש סוחר, והגאון הראב''ע כתב ויתכן שהוא כמשמעו. ואני אומר כי לא יתכן שידבקו בני יעקב בדבר שהקפידו עליו אבותיהם שלשתן יחד, וכאומרם בפסחים פ''ג (נ.), והכתוב שמר את הדבר במה שדקדק לומר בת איש כנעני פירוש אביה כנעני ולא היא כנענית, ובאיזה אופן יהיה הדבר אם לא שתאמר סוחר, ואלו היה כנעני ממש ומודיע הכתוב כי עשה יהודה דבר בלתי הגון, כן היה לו לומר וירא שם בת כנענית או אשה כנענית ושם אביה שוע. ואין בזה תוספות תיבה על המכתב אשר כתב, ולענין גילוי מלתא כזה נאמר לשתוק, ולכתוב ודאי.

ויקחה. פירוש כדין ליקוחי אשה.

{יד} כי ראתה וגו' והיא וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר והיא ולא הספיק לומר ולא נתנה וגו', והדבר מובן שעליה הוא אומר. ואולי כי ב' דברים אמר הכתוב:

האחד כי ראתה כי גדל שלה והדבר מובן שלא נתקיים מאמר חמיה שאמר עד יגדל וגו' כי עודנה בבית אביה.

והב' והיא לא נתנה וגו' פירוש שראתה ברוח הקודש שאינו ראוי שתנתן היא לו לאשה, ולזה עמדה ועשתה והצליחה. וצא ולמד מה יצא ממנה לעולם, מנשים באוהל תבורך.

{כד} הוציאוה ותשרף. הטעם משום דבית דין של שם גזרו על זנות עם האומות, כאומרם בע''ז דף ל''ו, ומשמע אפילו אין שם איסור ערוה, לא האסורה לבני נח ולא האסורה לישראל, אף על פי כן גזרו עליה. ואולי כי מסורת היתה בידם לגזור גזירות ולהרוג העובר על הגזירה. ולזה כשידע כי עמו היו הדברים נפטרה, כי הגזירה היתה על זנות גוי דוקא. ואין בה גם כן איסור ערוה כי כלתו מותרת לבן נח. ולפי דבריהם שאמרו (סוטה י:) ולא יסף לדעתה שלא פסק ממנה עוד, הרי זה מגיד כי האב היה מיבם לכלתו.

{כו} צדקה ממני. לפי מה שכתבנו למעלה כי מה שפסקו דינה לשריפה היה לצד שבית דינו של שם גזרו על זנות הגוי, אחר שנתגלה שעם יהודה זנתה היא יותר צדקת מיהודה, כי יהודה לא ידע כי כלתו היא ובחזקת גויה היתה ובא עליה ועבר על גזירת בית דינו של שם, והוא אומרו צדקה ממני. וזה הוא שיעור הכתוב צדקה בדבריה וממילא צדקה בדינה.

ועוד לה שהיא יותר ממני בצדקות מטעם שכתבתי. ולא נתחייב יהודה על הודאתו, שבא עליה בחזקת גויה כיון שכפי האמת לא גויה היתה, ודבר זה דומה למתכוין לאכול חתיכת חלב ועלה בידו חתיכת שומן. ואם תאמר סוף כל סוף בשעת מעשה שבחזקת גויה בא עליה למה עבר על גזירת בית דין?

לזה כבר תרצו רז''ל (ב''ר פ' פ''ה) כי מה' מצעדי גבר ותקן עלילות להוציא לאור תעלומות. וצא ולמד מה שפירשנו בפרשת ויחי בפסוק (מ''ט ט') גור אריה וגו'.

כי על כן לא נתתיה וגו'. פירוש לפי מה שאמר צדקה יותר ממני גמר אומר כי גם לא עשתה פריצות. כי טעמה על אשר לא נתתיה לשלה בני ראתה כי אבדה תקותה לזה עשתה הדבר הזה.

או ירצה לומר כי הוא הגורם לה לעשות כן לצד שלא נתנה לשלה, והוא אומרו צדקה היא במעשיה, וממני פירוש מצדי, אני הייתי סיבה לה כי לא נתתיה וגו'.

{כח} על ידו שני לאמר. פירוש נצנצה במילדת רוח הקודש ועשתה ולא ידעה מה עשתה, היא קשרה על ידו שני, וזה רומז כי הוא שני לא ראשון. אבל היא אמרה כי זה יצא ראשונה, והוא אומרו לאמר זה יצא ראשונה פירוש היא אמרה כן אבל כפי האמת להיפך יגיד שם הסימן, כי יש אם למסורת.

{כט} מה פרצת וגו'. פירוש, כי להיות שיד הראשון תגיד כי הוא הקרוב לצאת קודם אחיו, ואף על פי כן דחפו זה לראשון וסתר העמדתו קודם לו, זה יגיד הדרגה גדולה, והוא אומרו מה פרצת על דרך אומרו (תהלים קד) מה רבו מעשיך וגו' ואומרו עליך פרץ מפרשת דבריה, מה היא הפרצה שעשה, ואמרה עליך פרץ פירוש כי הנותן יד יגיד כי הוא בא עליו בהזרעה, כי הנכנס אחרון בזרע יוצא ראשון, ואם כן הוא בא עליו ופרץ גדרו ויצא ראשון, והוא אומרו עליך פרץ והבן. וכפי זה פרץ ראשון בהזרעה וראשון בלידה, כי לו המלוכה נסוכה תכון עולם.