פרשה א: בריאת העולם
פרשה ב: תוהו ובוהו
פרשה ג: סדר הבריאה
פרשה ד: בריאת הרקיע
פרשה ה: יקוו המים ותראה היבשה
פרשה ו: המאורות
פרשה ז: בריאת דגים ועופות
פרשה ח: בריאת האדם
פרשה ט: והנה טוב מאד

א [התורה היא כלי אומנתו של הקב"ה]

רבי הושעיה רבה פתח:
(משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו'
אמון פדגוג
אמון מכוסה
אמון מוצנע
ואית דאמר אמון רבתא.
אמון פדגוג היך?
מה דאת אמר (במדבר יא) כאשר ישא האומן את היונק.

אמון מכוסה היאך?
מה דאת אמר (איכה ד) האמונים עלי תולע וגו'.

אמון מוצנע היאך?
מה דאת אמר (אסתר ב) ויהי אומן את הדסה.

אמון רבתא כמה דתימא (נחום ג) התיטבי מנא אמון, ומתרגמינן האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא בין נהרותא.

דבר אחר:
אמון - אומן. התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה.
בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא מדעת אומן. והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין.
כך היה הקדוש ברוך הוא, מביט בתורה ובורא את העולם.
והתורה אמרה: בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא תורה.
היאך מה דאת אמר: (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו:

ב [כח מעשיו הגיד לעמו]

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח:
(תהלים קיא) כח מעשיו הגיד לעמו וגו'
מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני?
מפני עובדי כוכבים ומזלות, שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין להם: הלא אומה של בזויים אתם!
וישראל משיבין אותן ואומרין להם: ואתם הלא בזויה היא בידכם!
הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם. העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו, הדא הוא דכתיב: (שם) לתת להם נחלת גוים וגו' הגיד להם את כל הדורות:

ג [ה' לבדו ברא את עולמו]

בראשית ברא אלהים.
רבי תנחומא פתח:
(תהלים פו) כי גדול אתה ועושה נפלאות.

אמר רבי תנחום:
הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחוד של מחט, כל רוחו יוצא ממנו. והאדם עשוי מחילים מחילים נקבים נקבים ואין רוחו יוצא ממנו.
מי יעשה כן?
(שם ) אתה אלהים לבדך.

אימתי נבראו המלאכים?
ר' יוחנן אמר:
בב' נבראו המלאכים. הדא הוא דכתיב: (שם קד) המקרה במים עליותיו וגו'. וכתיב:: עושה מלאכיו רוחות.

ר' חנינא אמר:
בה' נבראו מלאכים. הדא הוא דכתיב:: ועוף יעופף על הארץ וגו'.
וכתיב: (ישעיה ו) ובשתים יעופף.

רבי לולינא בר טברין אמר בשם רבי יצחק בין על דעתיה דרבי חנינא בין על דעתיה דרבי יוחנן:
הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום, שלא יאמרו: מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצעו. אלא (שם מד) אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי וגו'.
מאתי - מי אתי כתיב:, מי היה שותף עמי בברייתו של עולם.

דבר אחר:
כי גדול אתה ועושה נפלאות.
בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסין עמו, שנושאין עמו במשאו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא -
הוא לבדו ברא את העולם,
הוא לבדו מתקלס בעולם,
הוא לבדו מתהדר בעולמו.

אמר רבי תנחומא:
כי גדול אתה ועושה נפלאות.
למה?
כי אתה אלהים לבדך, אתה לבדך בראת את העולם:

ד [ששה דברים קדמו לבריאת העולם]

בראשית ברא אלהים.
ששה דברים קדמו לבריאת העולם, יש מהן שנבראו ויש מהן שעלו במחשבה להבראות.
התורה והכסא הכבוד נבראו.
תורה מנין?
שנאמר: (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו.

כסא הכבוד מנין?
דכתיב: (תהלים צג) נכון כסאך מאז וגו'.

האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות.
האבות מנין?
שנאמר: (הושע ט) כענבים במדבר וגו'.

ישראל מנין?
שנא' (תהלים עד) זכור עדתך קנית קדם.

בהמ"ק מנין?
שנאמר: (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון וגו'.

שמו של משיח מנין?
שנאמר: (תהלים עב) יהי שמו לעולם וגו'.

רבי אהבה ברבי זעירא אמר:
אף התשובה, שנאמר: (שם צ) בטרם הרים יולדו.
ואותה השעה, תשב אנוש עד דכא וגו'.
אבל איני יודע איזה מהם קודם, אם התורה קדמה לכסא הכבוד, ואם כסא הכבוד קודם לתורה!

אמר רבי אבא בר כהנא:
התורה קדמה לכסא הכבוד, שנאמר: (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו וגו', קודם לאותו שכתוב בו (תהלים צג) נכון כסאך מאז.

ר' הונא ור' ירמיה בשם רבי שמואל בר ר' יצחק אמרו:
מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר.

משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת ולא היה לו ממנה בן.
פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק.
אמר: טלו מילנין וקלמין זו לבני. והיו הכל אומרין: בן אין לו והוא אומר טלו מילנין וקלמין זו לבני?! והיו הכל אומרין, בן אין לו והוא אומר טלו?!
אלולי שצפה המלך, שהוא עתיד להעמיד ממנה בן, לא היה אומר טלו מילנין וקלמין לבני.
כך, אילולי שצפה הקב"ה שאחר כ"ו דורות ישראל עתידין לקבל את התורה, לא היה כותב בתורה צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל.

אמר רבי בנאי:
העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר: (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ וגו'.

רבי ברכיה אמר:
בזכות משה, שנאמר: (דברים לג) וירא ראשית לו.

ר' הונא בשם ר' מתנה אמר:
בזכות שלושה דברים נברא העולם:
בזכות חלה
ובזכות מעשרות
ובזכות בכורים

ומה טעם בראשית ברא אלהים?
ואין ראשית אלא חלה, שנאמר: (במדבר טו) ראשית עריסותיכם.
ואין ראשית אלא מעשרות, היך דאת אמר (דברים יח) ראשית דגנך.
ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר: (שמות כג) ראשית בכורי אדמתך וגו':

ה [אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו]

ר' הונא בשם בר קפרא פתח:
(תהלים לא) תאלמנה שפתי שקר וגו'. אתפרכן אתחרשן אשתתקן אתפרכן.
אתחרשן, היך מה דאת אמר (שמות ד) או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה'.
ואומר (בראשית לז) והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי.
אשתתקן, כמשמעו, הדוברות על צדיק חי העולמים.
עתק, שהעתיק בבריותיו.
בגאוה אתמהה?!
בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית.
ובוז אתמהה?! מבזה על כבודי?!

דאמר רבי יוסי בר חנינא:
כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא, בכבודו של מקום על אחת כמה וכמה. ומה כתיב: אחריו (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ליראיך ולא לבוזים את מוראך [הרב]. אל יהי ב"מה רב טובך".
בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות. כל מי שהוא בא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות, אינו פוגם?
כך כל מי שהוא בא לומר העוה"ז נברא מתוך תוהו ובוהו, אינו פוגם, אתמהה!

ר' הונא בשם בר קפרא אמר:
אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו, בראשית ברא אלהים.

מנין הן?
והארץ היתה תהו ובהו:

ו [התורה אינה מפרשת את מעשה בראשית]

ר' יהודה בר סימון פתח:
(דניאל ב) והוא גלי עמיקתא ומסתרתא.
הוא גלי עמיקתא, זו גיהינום, שנאמר: (משלי ט) ולא ידע כי רפאים שם.
ואומר (ישעיה ל) העמיק הרחיב.
ומסתרתא, זו גן עדן, שנאמר: (שם ד') למחסה ולמסתור מזרם וממטר.
ואומר (תהלים לא) תסתירם בסתר פניך.

דבר אחר:
הוא גלי עמיקתא ומסתרתא, אלו מעשיהם של רשעים, שנא' (ישעיה כט) הוי המעמיקים מה'.
ומסתרתא אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר: (שם) לסתיר עצה.
ידע מה בחשוכא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר: (שם) והיה במחשך מעשיהם.
ונהורא עמיה שרא, אלו מעשיהם של צדיקים, דכתיב: (משלי ד) ואורח צדיקים כאור נוגה. ואומר (תהלים צו) אור זרוע לצדיק וגו'.

אמר רבי אבא:
סרונגיא ונהורא עמיה שרא זו מלך המשיח. שנאמר: (ישעיה ס) קומי אורי וגו'.

בפסיקתא אמר רבי יהודה בר סימון:
מתחלת ברייתו של עולם הוא גלי עמיקתא ומסתרתא. בראשית ברא אלהים וגו' ולא פירש.

והיכן פירש?
להלן (שם מ) הנוטה כדוק שמים.
ואת הארץ, ולא פירש.

והיכן פירש?
להלן (איוב לז) כי לשלג יאמר הוא ארץ בצקת עפר למוצק וגו'.
ויאמר אלהים יהי אור, ולא פירש.

והיכן פירש?
(תהלים קד) עוטה אור כשלמה:

ז [וה' אלוקים אמת והוא לבדו ברא את העולם]

ר' יצחק פתח:
(שם קיט) ראש דברך אמת וגו'.

אמר רבי יצחק:
מתחלת ברייתו של עולם ראש דברך אמת.

בראשית ברא אלהים
(ירמיה י). וה' אלהים אמת ולעולם כל משפט צדקך, שכל גזרה וגזרה, שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה, ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשויות בראו העולם.
וידברו אלהים אין כתיב: כאן, אלא וידבר אלהים.
ויאמרו אלהים אין כתיב: כאן, אלא ויאמר אלהים.
בראשית בראו אלהים אין כתיב: כאן, אלא ברא אלהים:

ח [התורה קדמה לבריאת העולם]

רבי יהושע בן לוי בשם ר' לוי אמר:
זה שהוא בונה צריך ששה דברים:
מים,
ועפר,
ועצים,
ואבנים,
וקנים,
וברזל.
וא"ת עשיר הוא ואינו צריך לקנים, הרי הוא צריך לקני המדה, שנאמר: (יחזקאל מ) ופתיל פשתים בידו וקנה המדה.

כך, התורה קדמה אותן שש קדימות.
קדם,
ומאז,
ומעולם,
ומראש,
ומקדמי,
תרין בפרשה ה' קנני:

ט [בריאת העולם יש מאין]

פילסופי אחד שאל את רבן גמליאל, אמר ליה:
צייר גדול הוא אלהיכם, אלא שמצא סממנים טובים שסייעו אותו,
תוהו
ובוהו
וחושך
ורוח
ומים
ותהומות.

אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא, כולהון כתיב: בהן בריאה:
תוהו ובוהו, שנאמר: (ישעיה מה) עושה שלום ובורא רע.
חושך, יוצר אור וגו'.
מים, (תהלים קמח) הללוהו שמי השמים והמים.

למה?
שצוה ונבראו.
רוח, (עמוס ד) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח.
תהומות (משלי ח) באין תהומות חוללתי:

י [העולם נברא באות ב']

רבי יונה בשם ר' לוי אמר:
למה נברא העולם בב'?
אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לומר מה למטה מה למעלה, מה לפנים מה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולהבא.

בר קפרא אמר:
(דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך.
למן היום שנבראו אתה דורש, ואי אתה דורש לפנים מכאן.
(שם) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, אתה דורש וחוקר, ואי אתה חוקר לפנים.

מכאן דרש רבי יהודה בן פזי:
במעשה בראשית בהדיה דבר קפרא:
למה נברא העולם בב'?
להודיעך, שהן שני עולמים העוה"ז והעוה"ב..

דבר אחר:
ולמה בב'?
שהוא לשון ברכה.

ולמה לא באל"ף?
שהוא לשון ארירה.

דבר אחר:
למה לא באל"ף?
שלא ליתן פתחון פה לאפיקורסין לומר, היאך העולם יכול לעמוד שהוא נברא בלשון ארירה?!
אלא אמר הקדוש ברוך הוא, הרי אני בורא אותו בלשון ברכה והלואי יעמוד.

דבר אחר:
למה בב'?
אלא מה ב' זה יש לו שני עוקצין, אחד מלמעלה ואחד מלמטה מאחוריו.

אומרים לב' מי בראך?
והוא מראה בעוקצו מלמעלה ואמר: זה שלמעלה בראני.

ומה שמו?
והוא מראה להן בעוקצו של אחריו ואומר: ה' שמו.

אמר רבי אלעזר בר חנינא בשם ר' אחא:
עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא.
אמרה לפניו: רבש"ע אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי?!
אמר לה הקב"ה: העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר: (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ וגו'.
למחר אני בא ליתן תורה בסיני, ואיני פותח תחילה אלא בך שנאמר: (שמות כ) אנכי ה' אלהיך.

רבי הושעיא אומר:
למה נקרא שמו אל"ף?
שהוא מסכים מאלף, שנאמר: (תהלים קה) דבר צוה לאלף דור:

יא [אותיות מנצפ"ך הלכה למשה מסיני]

אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:
מנצפ"ך צופים אמרום הלכה למשה מסיני.

רבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר:
מה שהתקינו הצופים. מעשה היה ביום סגריר ולא נכנסו חכמים לבית הועד, והיו שם תינוקות ואמרו באו ונעשה בית הועד. אמרו מה טעם כתיב::
מ"ם מ"ם נו"ן נו"ן צד"י צד"י פ"א פ"א כ"ף כ"ף, אלא ממאמר למאמר ומנאמן לנאמן ומצדיק לצדיק ומפה לפה מכף לכף.
ממאמר למאמר - ממאמר של הקב"ה למאמר של משה.
מנאמן לנאמן - מהקדוש ברוך הוא שנקרא אל מלך נאמן, למשה שנקרא נאמן, דכתיב: (במדבר יג) בכל ביתי נאמן הוא.
מצדיק לצדיק - מהקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק, דכתיב: (תהלים קמה) צדיק ה' בכל דרכיו.
למשה שנקרא צדיק, דכתיב: (דברים לג) צדקת ה' עשה.
מפה לפה - מפיו של הקב"ה לפיו של משה.
מכף לכף - מכף ידו של הקדוש ברוך הוא, לכף ידו של משה
וסיימו אותן ועמדו חכמים גדולים בישראל.

ויש אומרים:
רבי אליעזר ורבי יהושע ור' עקיבא היו, וקראו עליהן:
(משלי כ) גם במעלליו יתנכר נער וגו'.
באנכי דרבי מאיר וכו':

יב [שמו של הקב"ה נזכר לאחר הבריאה]

רבי יודן בשם עקילוס אמר:
לזה נאה לקראו אלוה.
בנוהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה ועדיין לא בנה לה דמוסיות ועדיין לא בנה לה פריבטאות, בתחלה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמה שלו. ברם יחידו של עולם בתחלה פעל ולבסוף נתקלס.

שמעון בן עזאי אומר:
(שמואל ב כב) וענותך תרבני - בשר ודם מזכיר שמו ואח"כ שבחו, פלן אגוסטולי פלן פראטאטא. אבל הקב"ה אינו כן, אלא משברא צורכי עולמו, אחר כך מזכיר שמו, בראשית ברא ואח"כ אלהים:

יג [זהירות בהזכרת שם ה']

תנא רבי שמעון בן יוחאי:
מניין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' שלמים, אלא עולה לה' מנחה לה' שלמים לה'?
ת"ל: קרבן לה'.
והרי דברים קל וחומר: ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש, אמרה תורה לא יחול שם שמים להקריב, המחרפים והמגדפים והעובדים עבודת כוכבים על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם!

רבנן אמרין:
בשר ודם בונה בנין, בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה, ואם לאו מרחיב מלמטה ומיצר מלמעלה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא את השמים שמים, שעלו במחשבה ואת הארץ ארץ שעלתה במחשבה.

רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר:
אפילו אותן שכתוב בהן (ישעיה סה) כי הנני בורא שמים חדשים, כבר הן ברואין מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב: (שם סו) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה הארץ חדשה אין כתיב: כאן, אלא החדשה:

יד [התורה שומרת על האדם מכל רע]

רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא:
אמר לו: בשביל ששמשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכין ורקין מיעוטין אתין וגמין רבויין.

הדין את דכתיב: הכא מה הוא?
אמר לו: אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ, היינו אומרים השמים והארץ אלהות הן.
אמר לו: (דברים לב) כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק הוא - מכם.

למה?
שאין אתם יודעים לדרוש. בשעה שאי אתם יגיעין בו, (שם) כי הוא חייכם.

אימתי היא חייכם?
בשעה שאתם יגיעין בו.
אלא את השמים לרבות חמה ולבנה ומזלות.
ואת הארץ לרבות אילנות ודשאין וגן עדן.

רבי תנחומא משום רב הונא אמר:
(שמות לח) ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את אשר צוה אותו משה לא נאמר, אלא את כל אשר צוה ה' את משה. אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו למה שנאמר: למשה בסיני.

רבי חונייא בשם רבי אמר:
(מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו. אלו דברים ששמע מפי רבו

ורבנן אמרי:
(משלי ג) כי ה' יהיה בכסלך. אפילו דברים שאתה כסיל בהן. ושמר רגלך מלכד.

רבי דוסאי אמר:
מן ההוריה.

רבי אבהו אמר:
מן העבירה.

ר' לוי אמר:
מן המזיקין.

אמר רבי אבדימוס:
אם נתת מכיסך צדקה הקב"ה הוא משמרך מן הפיסין ומן הזמיונות מן הגולגלאות ומן הארנונית:

טו [מי נברא תחילה שמים או הארץ?]

בית שמאי ובית הלל
בית שמאי אומרים:
השמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ.

ובית הלל אומרים:
הארץ נבראת תחלה ואח"כ השמים.
אלו מביאין טעם לדבריהם ואלו מביאין טעם לדבריהם.

על דעתיהן דבית שמאי:
דאינון אמרין השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ.
משל למלך שעשה לו כסא, ומשעשאו עשה איפיפורין שלו, כך אמר הקב"ה (ישעיה סו)
השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו'.

ועל דעתיהן דבית הילל:
דאינון אמרין הארץ נבראת תחלה ואח"כ השמים.
משל למלך שבנה פלטין משבנה את התחתונים אחר כך בנה את העליונים כך, ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

אמר רבי יהודה בר אילעי:
אף דין קרא מסייע לב"ה (תהלים קב) לפנים הארץ יסדת, ואח"כ, ומעשה ידיך שמים.

אמר רבי חנין:
ממקום שהמקרא מסייע לבית שמאי משם בית הילל מסלקין אותו, והארץ היתה, כבר היתה.

ר' יוחנן בשם חכמים אמר:
לבריאה שמים קדמו, ולשכלול הארץ קדמה.

אמר רבי תנחומא:
אנא אמרי טעמא, לבריאה השמים קדמו, שנאמר: בראשית ברא אלהים. ולשכלול הארץ קדמה, שנאמר: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
תמיה אני, היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הילל על בריית שמים וארץ?! אלא שאני אומר שניהם לא נבראו, אלא כאלפס וכסויה, שנאמר: (ישעיה מח) קורא אני אליהם יעמדו יחדו.

אר"א ב"ר שמעון:
אם כדעת אבא, למה פעמים, שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים, שהוא מקדים שמים לארץ?
אלא, מלמד ששניהן שקולין זה כזה.

בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויעקב, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקב וגו'.
מלמד, ששלושתן שקולין זה כזה.

בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן, ובמקום אחד הוא אומר (שמות ו) הוא אהרן ומשה, מלמד, ששניהן שקולין זה כזה.

בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב, ובמקום אחד הוא אומר (במדבר יד) כי אם כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון, מגיד ששניהן שקולין זה כזה.

בכל מקום הוא מקדים תורין לבני יונה, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יב) ובן יונה או תור לחטאת, מגיד, ששניהם שקולין זה כזה.

בכל מקום הוא מקדים כיבוד אב לאם ובמקום אחד הוא אומר (שם יט) איש אמו ואביו תיראו, מגיד ששניהן שקולין זה כזה, אבל אמרו חכמים, האב קודם לאם, מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו.

בכל מקום הוא מקדים בריאת שמים לארץ ובמקום אחד הוא אומר: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, מגיד ששניהם שקולין זה כזה.

א [והארץ הייתה תוהו ובוהו]

והארץ היתה תהו ובהו.
רבי ברכיה פתח:
(משלי כ) גם במעלליו יתנכר נער.

אמר רבי ברכיה:
עד דהיא פגה אפיקת כובייא, הוא מה שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף, (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו:

ב [ארורה האדמה בעבורך]

רבי אבהו ורבי יהודה בר סימון רבי אבהו אמר :
משל למלך, שקנה לו שני עבדים, שניהם באוני אחת ובטימי אחת. על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון, ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל. ישב לו אותו תוהא ובוהא אמר שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זה ניזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל?!
כך, ישבה הארץ תוהא ובוהא, אמרה: העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים ניזונין מזיו השכינה, התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים.

ור' יהודה בר סימון אמר:
משל למלך, שקנה לו שתי שפחות, שתיהן באוני אחת ובטימי אחת, על אחת גזר שלא תזוז מפלטין, ועל אחת גזר טירודין. ישבה לה אותה השפחה תוהא ובוהא, אמרה: שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זו אינה יוצאה וזזה מפלטין ועלי גוזר טירודין?!
כך, ישבה לה הארץ תוהא ובוהא, אמרה: העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים חיים והתחתונים מתים. לפיכך, והארץ היתה תהו ובהו.

אמר רבי תנחומא:
לבן מלך שהיה ישן ע"ג עריסה, והיתה מניקתו תוהא ובוהא.
למה?
שהיתה יודעת שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו. כך צפתה הארץ, שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו של אדם, שנאמר: ארורה האדמה בעבורך. לפיכך, והארץ היתה תוהו ובוהו:

ג [רמזים בבריאה לדורות הבאים]

רבי יהודה בר סימון פתר קריא: בדורות:
והארץ היתה תהו ובהו
- זה אדם הראשון, שהיה ללמה ולא כלום.
ובהו - זה קין שבקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו.
וחושך - זה דורו של אנוש, על שם (ישעיה כט) והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי וגו'.
על פני תהום - זה דור המבול, שנאמר: (בראשית ז) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום.
ורוח אלהים מרחפת על פני המים - על שם: ויעבר אלהים רוח על הארץ.

אמר הקדוש ברוך הוא: עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה, תבא האורה.
ויאמר אלהים יהי אור - זה אברהם, הדא הוא דכתיב: (ישעיה מא) מי העיר ממזרח צדק וגו'. אל תקרא העיר, אלא האיר.
ויקרא אלהים לאור יום - זה יעקב.
ולחשך קרא לילה - זה עשו.
ויהי ערב - זה עשו.
ויהי בקר - זה יעקב.
ויהי ערב - ערבו של עשו.
ויהי בקר - בוקרו של יעקב.
יום אחד - שנאמר: (זכריה יד) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה וגו'.

דבר אחר:
יום אחד, שנתן לו הקדוש ברוך הוא.
ואיזה?
זה, יום הכפורים.

ד [רמזים בבריאה לגלויות]

רבי שמעון בן לקיש פתר קריא: בגליות
והארץ היתה תהו - זה גלות בבל שנאמר: (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תהו.
ובהו, זה גלות מדי (אסתר ו) ויבהילו להביא את המן.
וחושך, זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל.
על פני תהום, זה גלות ממלכת הרשעה, שאין להם חקר כמו התהום. מה התהום הזה אין לו חקר, אף הרשעים כן.
ורוח אלהים מרחפת, זה רוחו של מלך המשיח. היאך מה דאת אמר: (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה'.

באיזו זכות ממשמשת ובאה?
המרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר: (איכה ב) שפכי כמים לבך.

רבי חגי בשם רבי פדת אמר:
ברית כרותה למים, שאפילו בשעת שרב רוחה שייפה.

וכבר היה ר' שמעון בן זומא יושב ותוהא ועבר רבי יהושע ושאל בשלומו פעם ושתים ולא השיבו, בשלישית השיבו בבהילות.
אמר לו בן זומא: מאין הרגלים?
אמר לו: מעיין הייתי.
אמר לו: מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני זז מכאן עד שתודיעני מאין הרגלים?
אמר לו: מסתכל הייתי במעשה בראשית ולא היה בין מים העליונים למים התחתונים, אלא כשתים ושלוש אצבעות.
ורוח אלהים מנשבת אין כתיב: כאן, אלא מרחפת כעוף הזה שהוא מרפרף בכנפיו וכנפיו נוגעות ואינן נוגעות.

נהפך רבי יהושע ואמר לתלמידיו:
הלך לו בן זומא, ולא שהו ימים מועטים, ובן זומא בעולם:

ה [כל מעשי האדם גלויים לפני הקב"ה]

רבי אבהו ור' חייא רבה
רבי אבהו אמר:
מתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב: (תהלים א) כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'.
והארץ היתה תהו ובהו - אלו מעשיהן של רשעים.
ויאמר אלהים יהי אור - אלו מעשיהן של צדיקים. אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב:: וירא אלהים את האור כי טוב, הוי, במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים.

אמר רבי חייא רבה:
מתחלת ברייתו של עולם, צפה הקב"ה בהמ"ק בנוי, וחרב, ובנוי.
בראשית ברא אלהים, הרי בנוי. היאך מה דאת אמר: (ישעיה נא) לנטוע שמים וליסוד ארץ וגו'.
והארץ היתה תוהו ובוהו, הרי חרב. היך מה דאת אמר (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו.
ויאמר אלהים יהי אור, הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא. היאך מה דאת אמר: (ישעיה ס) קומי אורי כי בא אורך.
וכתיב: (שם) כי הנה החושך יכסה ארץ וגו'.

א [מי נברא בתחילה?]

ויאמר אלהים יהי אור.
רבי יצחק פתח:
(תהלים קיט) פתח דברך יאיר מבין וגו'.

ר"י ור' נחמיה ר"י אומר:
האורה נבראת תחלה.
משל למלך שבקש לבנות פלטין והיה אותו מקום אפל.

מה עשה?
הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תימליוסים.
כך האורה נבראת תחילה.

ור' נחמיה אמר:
העולם נברא תחילה.
משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ופנסין.

ע"כ דרש רבי יודן אתא ר' פנחס ור' יהודה בר רבי סימון ורבי חנון בשם ר' שמואל בר רב יצחק פתח:
פתח דברך יאיר מבין פתיים, מפתח פומך לן הוה נהורא, ויאמר אלהים יהי אור וגו':

ב [במאמר ה' נברא העולם]

רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון פתח:
(תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו וגו'.

רבי יהודה בר סימון אמר:
לא בעמל לא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה', וכבר שמים נעשו.
אף הכא והיה אור אין כתיב: כאן, אלא ויהי אור, כבר היה:

ג [האור הוא טוב לעולם]

רשב"י פתח:
(משלי טו) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב.
שמחה לאיש, זה הקב"ה. שנאמר: (שמות טו) ה' איש מלחמה ה' שמו.
במענה פיו, ויאמר אלהים יהי אור.
ודבר בעתו מה טוב, וירא אלהים את האור כי טוב:

ד [מהיכן נברא האור?]

ר' שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן:
אמר לו: מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה.

מהיכן נבראת האורה?
אמר לו: מלמד שנתעטף בה הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו.
אמרה ליה: בלחישה.
אמר לו: מקרא מלא הוא (תהלים קד), עוטה אור כשלמה ואת אמרת לי בלחישה אתמהא?!
אמר לו: כשם ששמעתיה בלחישה, כך אמרתיה לך בלחישה.

אמר רבי ברכיה:
אלולי שדרשה רבי יצחק ברבים, לא היה אפשר לאומרה מקמי כן, מה היו אמרין?

רבי ברכיה בשם ר' יצחק אמר:
ממקום בית המקדש נבראת האורה.
הדא הוא דכתיב: (יחזקאל מג) והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים. ואין כבודו אלא בהמ"ק, כמה דאת אמר: (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וגו':

ה [האור סמל לתורה]

אמר רבי סימון:
ה' פעמים כתיב: כאן אורה כנגד חמשה חומשי תורה.
ויאמר אלהים יהי אור כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו.
ויהי אור כנגד ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה.
וירא אלהים את האור, כי טוב כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות.
ויבדל אלהים בין האור ובין החשך כנגד ספר במדבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ.
ויקרא אלהים לאור יום כנגד ספר משנה תורה, שהוא מלא הלכות רבות.

מתיבין חברייא לרבי סימון:
והלא ספר ויקרא מלא הלכות רבות?
אמר להן: אף הוא שנה בו דבר:

ו [אור שבעת הימים נגנז לעתיד לבוא]

ויקרא אלהים לאור יום
לא הוא אור ולא הוא יום, אתמהא?!
תני:
אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה, שהיא מכהה גלגל החמה. ובלילה אינה יכולה, שלא נבראת להאיר אלא ביום.

והיכן היא?
נגנזה והיא מתוקנת לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר: (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. אתמהא?!
שבעת ולא שלושה הן והלא ברביעי נבראו המאורות?!
אלא כאינש דאמר כן, וכן אנא מפקד לשבעת יומיא דמישתותי.

רבי נחמיה אמר:
אלו שבעת ימי אבילות של מתושלח הצדיק, שהשפיע להן הקדוש ברוך הוא אורה.

וירא אלהים את האור כי טוב.
רבי זעירא בריה דרבי אבהו דרש בקסרין:
מנין שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו?
מן הכא וירא ויבדל.

רבי יהודה בר' סימון אמר:
הבדילו לו.

רבנן אמרי:
הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא.
משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו.

אמר רבי ברכיה:
כך דרשו שני גדולי עולם, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
ויבדל
הבדלה ממש.

משל למלך שהיה לו שני איסטרטיגין א' שליט ביום וא' שליט בלילה, והיו שניהם מדיינין זה עם זה. זה אומר ביום אני שולט וזה אומר ביום אני שולט.
קרא המלך לראשון אמר לו: פלוני יום יהא תחומך וכן לשני אמר לו פלוני לילה יהא תחומך.
כך ויקרא אלהים לאור יום, אמר לו: יום יהא תחומך.
ולחשך קרא לילה, אמר ליה: לילה יהא תחומך.

אמר רבי יוחנן:
הוא שהקב"ה אומר לאיוב (איוב לח) המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו.

הידעת מקומו אי זה הוא?
אתמהא?!

אמר רבי תנחומא:
אנא אמרי טעמא, יוצר אור ובורא חושך עושה שלום, משנבראו עושה שלום.

ויקרא אלהים לאור יום
אמר רבי אלעזר
לעולם אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הרעה, אלא על הטובה.
ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא אלהים לילה אין כתיב: כאן, אלא ולחושך קרא לילה.

ז [העולם הזה שהקב"ה ברא הוא להנאתו]

אר"י בר סימון:
יהי ערב אין כתיב: כאן אלא ויהי ערב, מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן.

אמר רבי אבהו:
מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו.
אמר: דין הניין לי יתהון לא הניין לי.

אמר רבי פנחס טעמיה דר' אבהו:
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד
דין הניין לי יתהון לא הניין לי:

ח [הקב"ה היה יחיד בעולמו בבריאת העולם]

אמר רבי ינאי:
מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים.
והארץ היתה תהו, אלו מעשיהם של רשעים.
ויאמר אלהים יהי אור, אלו מעשיהן של צדיקים.
ויבדל אלהים בין האור ובין החושך, בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים.
ויקרא אלהים לאור יום, אלו מעשיהן של צדיקים.
ולחושך קרא לילה, אלו מעשיהן של רשעים.
ויהי ערב, אלו מעשיהן של רשעים.
ויהי בקר, אלו מעשיהן של צדיקים.
יום אחד, שנתן להם הקדוש ברוך הוא יום אחד.

ואיזה זה?
יוה"כ.

אמר רבי תנחום בר ירמיה:
שבו נבראו ארבעה דברים הרים שמים וארץ ואורה.

אמר רבי יודן:
שבו היה הקב"ה יחידי בעולמו, שלא היה בעולמו אלא הוא. אתיא כר' יוחנן, ולא אתיא כרבי חנינא.

רבי יוחנן אמר:
בשני נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב: (תהלים קד) המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח.
וכתיב: (שם) עושה מלאכיו רוחות.

רבי חנינא אמר:
בחמישי נבראו מלאכים, שנאמר: ועוף יעופף על הארץ.
וכתיב: (ישעיה ו) ובשתים יעופף.

רבי לוליאני בר טבראי בשם ר' יצחק אמר:
בין על דעתיה דר' חנינא, בין על דעתיה דרי יוחנן, הכל מודים שלא נברא ביום הראשון כלום, שלא תאמר: מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעיתו, אלא (שם מד) אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי, רוקע הארץ מאתי.
מי אתי כתיב:, מי היה שותף עמי בברייתו של עולם?!

ט [תכלית הבריאה היא השראת השכינה בעולם]

אמר רבי שמואל בר אמי:
מתחלת ברייתו של עולם נתאוה הקב"ה לעשות שותפות בתחתונים.

מה נפשך?
אם לענין החשבון, לא היה צריך למימר אלא אחד שנים שלושה, או ראשון שני ושלישי, שמא אחד שני שלישי אתמהא?!

אימתי פרע להם הקדוש ברוך הוא?
להלן בהקמת המשכן, שנאמר: (במדבר ז) ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו, ראשון לברייתו של עולם.
אמר הקב"ה: כאילו באותו יום בראתי את עולמי.

תני:
עשר עטרות נטל אותו היום ראשון למעשה בראשית.
ראשון למלכים,
ראשון לנשיאים,
ראשון לכהונה,
ראשון לשכינה, שנא' (שמות כה) ועשו לי מקדש.
ראשון לברכה,
ראשון לעבודה,
ראשון לאיסור הבמה,
ראשון לשחיטה בצפון,
ראשון לירידת האש, שנא' (ויקרא י) ותצא אש מלפני ה' וגו'.

א [בריאת הרקיע - א]

ויאמר אלהים יהי רקיע
כתיב: (תהלים קד) המקרה במים עליותיו.
בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ובעפר, אבל הקדוש ברוך הוא לא קרה את עולמו אלא במים. שנא': המקרה במים עליותיו:

ב [בריאת הרקיע - ב]

ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים
רבנן אמרין לה בשם רבי חנינא ור' פנחס ורבי יעקב בר' אבין בשם רבי שמואל בר נחמן: בשעה שאמר הקב"ה: יהי רקיע בתוך המים גלדה טיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים ושמי שמים העליונים.

רב אמר:
לחים היו מעשיהם ביום הראשון ובשני קרשו.
יהי רקיע
יחזק הרקיע.

ר' יהודה בר' סימון אמר:
יעשה מטלית לרקיע. היך מה דאת אמר (שמות לט) וירקעו את פחי הזהב.

אמר רבי חנינא:
יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע.

רבי יוחנן
כשהיה מגיע לפסוק זה (איוב כו), ברוחו שמים שפרה, היה אומר: יפה למדני רבי חנינא!

אמר רבי יודן ברבי שמעון:
יצאת האש מלמעלה וליהטה פני רקיע.

ר' ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר:
בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצא למד ממנה, (ישעיה סד) כקדוח אש המסים.
אימתי חצה האש בין העליונים לתחתונים לא במתן תורה, אתמהא?!
כך היתה בברייתו של עולם:

ג [המים שמעל לרקיע]

רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר:
כחלל שבין הארץ לרקיע, כך יש בין הרקיע למים העליונים.
יהי רקיע בתוך המים, ביניים ובנתיים.

אמר רבי תנחומא:
אנא אמרי טעמא.
אילו נאמר: ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר על הרקיע הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים, וכשהוא אומר ובין המים אשר מעל לרקיע, הרי המים העליונים תלוים במאמר.

אמר רבי אחא:
כהדין קנדילא. ופירותיהם, אלו מי גשמים:

ד [מים העליונים תלוים במאמר]

כותי אחד שאל את ר' מאיר:
אמר לו: אפשר?!
הביא לו אפרכס, נתן עליה טס של זהב ולא עמדו מים. טס של כסף ולא עמדו מים. כיון שנתן אצבעו עמדו מים.
אמר לו: אצבעך את נותן.
אמר לו: מה אני שאני בשר ודם אצבעי מעמדת מים, אצבעו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה! הוי מים העליונים תלוים במאמר.
אמר לו: אפשר אותו שכתוב בו (ירמיה כג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון?!
אמר לו: הבא לי מראות גדולות.
אמר לו: ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה גדולה.
אמר לו: הבא לי מראות קטנות, הביא לו מראות קטנות.
אמר לו: ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה קטנה.
אמר לו: מה אם אתה, שאתה בשר ודם אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם ברוך הוא על אחת כמה וכמה! הוי, כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון.

אמר רבי חנינא בר איסי:
פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהותו, פעמים שהוא מדבר עם האדם מבין שערות ראשו, הדא הוא דכתיב: (איוב לח) ויעל ה' את איוב מן הסערה וגו'. מבין שערות ראשו.
ועוד שאלו, אמר לו: אפשר (תהלים סה) פלג אלהים מלא מים, מששת ימי בראשית ולא חסר כלום, אתמהא?!
אמר לו: הכנס ורחוץ ושקול עצמך עד שלא תכנס ומאחר שתכנס.
הלך, כיון שיצא ושקל עצמו לא חסר כלום.
אמר לו: כל אותה הזיעה שיצאת, לא ממך יצאת?
אמר לו: הן.
אמר לו: ומה אתה שאתה בשר ודם לא חסר מעיינך כלום, מעיינו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה! הוי, פלג אלהים מלא מים, מששת ימי בראשית ולא חסר כלום.

אמר רבי יוחנן:
נטל הקב"ה כל מימי בראשית ונתנם חציים ברקיע וחציים באוקיינוס, הדא הוא דכתיב: (תהלים סה) פלג אלהים מלא מים פלגא:

ה [הרקיע דומה לבריכה]

הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה ומחמת שהבריכה מזעת טיפים עבות והן יורדין לתוך מים המלוחים ואינן מתערבין.

אמר רבי יונה:
אל תתמה, הדין ירדנא עבר בימא דטבריא ולא מתערב ביה מעשה נסים יש בדבר. אדם כובר חטים או תבן בכברה עד שלא ירדו שתים ושלוש אצבעות הן מתערבין.
ואלו מהלכין מהלך כמה שנים ואין מתערבין.

רבי יודן בר' שמעון אומר:
שהוא מורידן במדה, שנאמר: (איוב לו) כי יגרע נטפי מים.
היך מה דאת אמר (ויקרא כו) ונגרע מערכך כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע, שנאמר: (ישעיה מ) היושב על חוג הארץ וגו'.
וחוג שמים יתהלך וחוג חוג לגזירה שוה.

אמר רבי אחא בשם רבי חנינא:
כטס הזה.

רבי יהושע בר ר' נחמיה אמר:
כשתים ושלוש אצבעות.

רבי שמעון בן פזי אמר:
המים העליונים יתירין על התחתונים כשלושים כסוסטאות בין מים למים, למ"ד תלתין.

רבנן אמרין:
מחצה על מחצה:

ו [ביום השני לא נאמר "כי טוב"]

ויעש אלהים את הרקיע
זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם.
ויעש אתמהא, והלא במאמר הן הוי (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם?!

למה אין כתיב: בשני כי טוב?
רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי ב"ר חלפתא:
שבו נבראת גיהינום, שנא' (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה, יום שיש בו אתמול ואין בו שלושום.

רבי חנינא אומר:
שבו נבראת מחלוקת, שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים.

אמר רבי טביומי:
אם מחלוקת, שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה!

אמר רבי שמואל:
לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך כתוב בשלישי: כי טוב שני פעמים, אחד למלאכת המים וא' למלאכתו של יום.

שאלה מטרונה אחת את רבי יוסי אמרה לו:
למה אין כתיב: בשני כי טוב?
אמר לה: אעפ"כ חזר וכללו כולו בסוף שנאמר: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד.
אמרה ליה: משל ששה בני אדם באין אצלך ואת נותן לכל אחד ואחד מנה ולאחד אין את נותן מנה, ואת חוזר ונותן לכולם מנה אחד, לא נמצא ביד כל אחד מנה ושתות וביד אחד שתות אתמהא?!

חזר ואמר לה, כההוא דאמר ר' שמואל בר נחמן:
לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך כתיב: בשלישי ב' פעמים כי טוב, אחת למלאכת המים ואחת למלאכת היום.

רבי לוי בשם רבי תנחום בר חנילאי אמר:
כתיב: (שם מו) מגיד מראשית אחרית.
בתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא משה קרוי טוב, ועתיד ליטול את שלו מתחת ידיהם, לפיכך לא כתיב: בהם כי טוב.

רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר:
משל למלך שהיה לו לגיון קשה.
אמר המלך: הואיל ולגיון זה קשה אל יכתב שמי עליו.
כך אמר הקב"ה: הואיל והמים הללו לקו בהם דור המבול ודור אנוש ודור הפלגה,
לפיכך אל יכתב בהן כי טוב:

ז [ה' קרא לרקיע שמים]

ויקרא אלהים לרקיע שמים.
רב אמר:
אש ומים.

רבי אבא בר כהנא אמר משום רב:
נטל הקדוש ברוך הוא אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים.

דבר אחר:
שמים כתיב:, שהן שמים מעשיהן של בריות.
אם זכו והגידו שמים צדקו, ואם לאו יגלו שמים עונו.

דבר אחר:
שמים שהבריות משתוממים עליהן לאמר: של מה הן?
של אש הן, של מים הן, אתמהא?!

ר' פנחס בשם רבי לוי אמר:
הוא אתא וקם עליו. (תהלים קד) המקרה במים עליותיו. הוי, של מים הן.
סמים? מה סמים הללו מהן ירוקין, ומהם אדומים, מהם שחורים, ומהם לבנים, כך שמים פעמים ירוקין וכו'.

רבי יצחק אמר:
שמים שא מים טעון מים.
משל לחלב שהיה נתון בקערה עד שלא תרד לתוכו טיפה אחת של מסו הוא מרפף, כיון שירד לתוכו טיפה אחת של מסו, מיד הוא קופא ועומד.
כך עמודי שמים, ירופפו עמדו שמים ניתן בהם את המסו, ויהי ערב ויהי בקר יום שני אתיא

כדאמר רב:
לחים היו בראשון ובשני קרשו.

א [יקוו המים]

ויאמר אלהים יקוו המים
כתיב: (תהלים קד) מן גערתך ינוסון מקול וגו'.

רבי ברכיה בשם רבי אבא בר אמי אמר:
יעשה מדה למים, והיך מה דאת אמר (זכריה א) וקו ינטה על ירושלים.

רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר:
אמר הקב"ה יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בהם.
משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמים והיו משכימין ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה ובאצבע ובמנולין.
אמר המלך: אלו היו פקחין על אחת כמה וכמה, אתמהא?!
הושיב בה המלך דיורין פקחין עמדו והחזיקו בפלטין.
אמרו: אין פלטין זו של מלך שלנו היא!
אמר המלך תחזור פלטין לכמו שהיתה.
כך מתחלת ברייתו של עולם, לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב: (תהלים צג) מקולות מים רבים אדירים משברי ים.
ומה היו אומרין: אדיר במרום ה'.
אמר הקב"ה: מה אם אלו שאין להן לא פה ולא אמירה ולא דיבור והרי הן מקלסין אותי, כשאברא אדם על אחת כמה וכמה.
עמד דור המבול ומרד בו,
עמד דור אנוש ומרד בו,
דור הפלגה ומרד בו.
אמר הקדוש ברוך הוא: יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקודם, הדא הוא דכתיב: (בראשית ח) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה:

ב [המים נקוו אל מקום אחד - א]

אל מקום אחד
רבי יודן בשם רבי לוי ורבי ברכיה בשם רבי יודן ב"ר שמעון אומר:
כל העולם כלו מים במים ואתה אומר אל מקום אחד אתמהא?!
משל לעשר נודות נפוחות מונחות בטרקלין. נצרך המלך למקומן מה הוא עושה להן?
מתירן ומוציא את רוחן ומסלקן בזוית אחד.
כך הדרך הקדוש ברוך הוא, על מי בראשית וסילקן בים אוקיינוס, הדא הוא דכתיב: (איוב יב) הן יעצור במים ויבשו וגו'.
(שם ט), ודורך על במתי ים:

ג [המים נקוו אל מקום אחד - ב]

אמר רבי לוי:
המים היו אומרים אלו לאלו נלך ונעשה קילוסין להקב"ה, הדא הוא דכתיב: (תהלים צג) נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם וגו'.

ר' לוי אמר:
דרך הים דרך הים.

ר' אבא בר כהנא אמר:
לדוכתא פלונית, ולזוית פלוניתא, גלגלא פלניתא.

רב הונא אמר:
להדך ימא להדך ימא.

ר' יהושע בר חנינא אמר:
לדוכסאים לדוכסאים.

ר' אליעזר אמר:
קלטן הים. היך מה דאת אמר: (איוב לא) הבאת עד נבכי ים, עד קלוטין דימא.

רבנן אמרי:
דוכים קבלונו מדוכנים אנו קבלונו.

אמר רבי יהושע ב"ר נחמיה:
המים היו עולין הרים ויורדין תהומות עד שהגיעו לאוקיינוס, הדא הוא דכתיב: (תהלים קד) יעלו הרים ירדו וגו'.
איזה מקום יסדת להם?
זה אוקיינוס.

דרש רבי אבהו:
אוקיינוס גבוה מכל העולם כולו, וכל העולם כולו מימיו הם שותים:

ד [הפרדה בין מים עליונים לבין מים תחתונים]

אמר רבי לוי:
יש מן הדרשנים שהם דורשין כגון: בן עזאי ובן זומא.
נעשה קולו של הקדוש ברוך הוא מטטרון למשה, בשעה שאמר לו (דברים לב) עלה אל הר העברים, נעשה קולו של הקב"ה מטטרון על המים, הדא הוא דכתיב: (תהלים כט) קול ה' על המים.

אמר רבי ברכיה:
לא פירשו המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה, הדא הוא דכתיב: (איוב כח:) מבכי נהרות חבש.

ר' תנחום מייתי לה מן הכא:
עושה ארץ בכחו וגו'. לקול תתו המון מים וגו', ואין לקול אלא בכי, היך מה דאת אמר (ירמיה לא) קול ברמה נשמע:

ה [הקב"ה התנה עם מעשה בראשית]

אמר ר' יוחנן:
תנאין התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב: (שמות יד) וישב הים לאיתנו, לתנאו שהתנה עמו.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר:
לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב: (ישעיה מה) אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי.
מידי נטו שמים וכל צבאם צויתי.
צויתי את הים, שיהיה נקרע לפני ישראל.
צויתי את השמים ואת הארץ, שישתקו לפני משה, שנאמר: האזינו השמים וגו'.
צויתי את השמש ואת הירח, שיעמדו לפני יהושע, שנאמר: (יהושע ו) שמש בגבעון דום.
צויתי את העורבים, שיכלכלו את אליהו, שנאמר: (מלכים א יז) והעורבים מביאים לו וגו'. צויתי את האור, שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה.
צויתי את האריות, שלא יזיקו את דניאל.
צויתי את השמים, שיפתחו לקול יחזקאל, שנאמר: (יחזקאל א) נפתחו השמים וגו'.
צויתי את הדג, שיקיא את יונה, שנא' (יונה ב) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה:

ו [והאלהים עשה שייראו מלפניו]

אמר ר' אלעזר:
מתחלת ברייתו של עולם גזר הקדוש ברוך הוא ואמר: יקוו המים למה?
הקורא למי הים הקורא למי הים ב' פעמים אחת בדור המבול ואחת בדור אנוש, בשביל (קהלת ג) והאלהים עשה שייראו מלפניו.
משל למדינה שמרדה במלך, שלח המלך לגיון קשה והקיפה כדי שיראו אותו בני המדינה ויתיראו מלפניו.

כך למה?
(תהלים לג) כונס כנד מי הים בשביל, וייראו מה' כל הארץ וגו':

ז [מעט החזיק את המרובה]

בנוהג שבעולם, אדם מפנה כלי מלא בתוך כלי ריקן, שמא כלי מלא בתוך כלי מלא?!
כל העולם כולו מים במים, ואת אומר אל מקום אחד?!
אלא מכאן, שהחזיק מועט את המרובה. (וכולהו נמי איתנהו במדרש קהלת ובאגדות דויקרא רבה)
ודכוותה: (במדבר כ) ויקהילו משה ואהרן.

אמר רבי חנינא:
כמלא פי כברה קטנה היתה בה וכל ישראל עומדין בה, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה.
ודכוותה: (שמות ט) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם.

אמר רבי הונא:
וכי חפנו של משה היתה מחזקת שמנה קמצים, אתמהא?!
לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ, ההוא דחפן תרי מההוא דקמץ, וכתיב: וזרקו משה, נמצאת חפנו של משה היתה מחזקת שמנה קמצים, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה.

ודכוותה, אמר רבי יוסי ב"ר חלפתא:
(שם טז) אורך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים, וכל ישראל עומדים שם, אתמהא?!
אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה.
ודכוותה: (יהושע ג) ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה וגו'.

ר' הונא אמר:
זקפן בין שני בדי הארון.

אמר רבי אחא ברבי חנינא:
סמכן בין שני בדין הארון.

רבנן אמרין:
צמצמן בין שני בדי הארון.

אמר להן יהושע:
ממה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם, אתם יודעים ששכינתו של הקב"ה ביניכם, הדא הוא דכתיב: (שם) ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם, ואף בירושלים דתנן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים.

רבי שמואל ברבי חנא בשם רבי אחא אמר:
ארבע אמות לכל אחד ואמה מכל צד, כדי שלא יהא אדם שומע תפלתו של חבירו ואף לעתיד לבא כן, שנאמר: (ירמיה ג) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' וגו'.

רבי יוחנן סליק למישאל שלמיה דר' חנינא:
אשכחיה דיתיב ודריש בהדין פסוק (שם) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'.

אמר לו רבי
וכי מחזקת היא ירושלים כסא ה'?!
אמר לו: הקדוש ברוך הוא אמר לה האריכי הרחיבי קבלי אוכלוסיך, הדא הוא דכתיב: (ישעיה נד) הרחיבי מקום אהלך.
למה?
כי ימין ושמאל תפרוצי וגו':

ח [הטבע נשמע לציווי ה']

ויקרא אלהים ליבשה ארץ
למה נקרא שמה ארץ?
שרצתה לעשות רצון קונה.

רבי נתן בשם ר' אחא ור' ברכיה בשם רבי יצחק אמר:
אני אל שדי, אני שאמרתי לשמים וארץ די, שאלמלא כן היו מותחים והולכין עד עכשיו.

ולמקוה המים קרא ימים.
אמר רבי יוסי ב"ר חלפתא
והלא ים אחד הוא, ומה ת"ל ימים?
אלא, אינו דומה טעם דג העולה מעכו, לעולה מצידון ולעולה מאספמיא:

ט [חטאה של הארץ]

ויאמר אלהים תדשא הארץ
תני בשם ר' נתן:
שלושה נכנסו לדין וד' יצאו מחוייבין, ואלו הן:
אדם וחוה ונחש נכנסו לדין ונתקללה הארץ עמהן שנאמר: (בראשית ג) ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון: יתושים וזבובין פרעושין.

אמר רבי יצחק:
מגדלאה, אף הן יש בהן הנאה.

ולמה נתקללה?
ר"י ב"ר (שמעון) [שלום] ור"פ ר"י בר' (שמעון) [שלום] אמר:
שעברה על הצווי, שכך אמר לה הקב"ה: תדשא הארץ דשא וגו' מה הפרי נאכל, אף העץ נאכל והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ דשא וגו', הפרי נאכל והעץ אינו נאכל.

ר' פנחס אמר:
אף הוסיפה על הצווי, סמכה לעשות רצון בוראה, עץ עושה פרי אפי' אילני סרק עשו פירות.

על דעתיה דר' יהודה ב"ר שמעון ניחא,
אלא על דעתיה דר' פנחס למה נתקללה?
אלא כאינש דאמר יהון לייטין ביזייא דהדין מניק:

י [הבריאה ביום השלישי]

ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי
יום שנבראו בו גבורים, היך מה דאת אמר (יחזקאל כג) שלישים וקרואים רוכבי סוסים כולם, כיון שנברא הברזל התחילו האילנות מרתתים.
אמר להן: מה לכם מרתתין?
עץ מכם אל יכנס בי ואין אחד מכם ניזוק.

א [והיו לאותות למועדים לימים ולשנים]

ויאמר אלהים יהי מאורות
ר' יוחנן פתח:
(תהלים קד) עשה ירח למועדים.

אמר רבי יוחנן:
לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה למועדים?
כדי לחדש בחשבונה ראשי חדשים ושנים.

רבי שילה דכפר תמרתה בשם ר' יוחנן אמר:
אע"פ שעשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו.
משמש ידע מבואו אין מונין ללבנה, אלא משתשקע החמה.

יוסטי חברא בשם רבי ברכיה אמר:
הרי הוא אומר (במדבר לג) ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר לחדש, ואם ללבנה אתה מונה עד כדון, לית לה אלא ארבע עשרה מטמועין?!
הוי אין מונין ללבנה, אלא משתשקע החמה.

רבי עזריה בשם רבי חנינא אמר:
לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד.
א"כ למה נבראת לבנה?
אלא מלמד שצפה הקב"ה שעתידין עובדי כוכבים לעשותן אלהות.

אמר הקדוש ברוך הוא: מה אם משהן שנים מכחישין זה את זה, עובדי כוכבים עושין אותן אלהות, אלו היו אחד על אחת כמה וכמה.

רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר:
שניהם נבראו להאיר, שנאמר: והיו למאורות.
ויתן אותם אלהים ברקיע השמים.
והיו לאותות, אלו שבתות.
ולמועדים, אלו שלוש רגלים.
ולימים, אלו ראשי חדשים.
ולשנים, זה קדוש שנים:

ב [היום והלילה אומרים שירה]

(תהלים עד) לך יום אף לך לילה לך.
היום מקלס ולך הלילה מקלס,
מה היום ברשותך אף הלילה ברשותך.
בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום, לך יום.
ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה, אף לך לילה.
בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום, אנו אומרים לפניך שירה ביום.
ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה, אנו אומרים לפניך שירה בלילה.
עשית לנו נסים ביום ואמרנו לפניך שירה ביום, (שופטים ה) ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום וגו'
עשית לנו נסים בלילה ואמרנו לפניך שירה בלילה, (ישעיה ל) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג.
לך נאה לומר שירה ביום לך נאה לומר שירה בלילה.
למה?
שאתה (תהלים עד) הכינות מאור ושמש ואתה עשית את שני המאורות.
שנאמר: ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וגו':

ג [פגימת הלבנה]

רבי יודן בשם רבי תנחום ב"ר חייא ורבי פנחס בשם ר' סימון אמר:
מאחר שהוא קורא אותן גדולים הוא חוזר ופוגם אותם.

את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, אתמהא?! אלא על ידי שנכנס בתחומו של חבירו.

אמר רבי פנחס:
בכל הקרבנות כתיב: שעיר עזים אחד חטאת.
ובראש חדש כתיב: שעיר עזים אחד חטאת לה'?!
אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח, שאני הוא שגרמתי לו להכנס בתחומו של חבירו. ומה אם זה שנכנס ברשות כך פגמו הכתוב, הנכנס שלא ברשות על אחת כמה וכמה!

רבי לוי בשם רבי יוסי בר אלעאי אמר:
דרך ארץ הוא, שיהא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן. עשו מונה לחמה שהיא גדולה ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה.

אמר רבי נחמן:
והוא סימן טב.
עשו מונה לחמה שהיא גדולה. מה חמה הזאת שולטת ביום ואינה שולטת בלילה, כך עשו יש לו חלק בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא.
יעקב מונה ללבנה, שהיא קטנה. מה הלבנה הזו שולטת בלילה וביום, כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא.

רב נחמן אמר:
כל זמן שאורו של גדול קיים, אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן.
כך כל זמן שאורו של עשו קיים אין אורו של יעקב מתפרסם, שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב, הדא הוא דכתיב: (ישעיה מ) קומי אורי כי בא אורך כי הנה החשך יכסה ארץ וגו':

ד [בריאת הכוכבים]

ואת הכוכבים
אמר רבי אחא:
משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין, אחד שולט בעיר ואחד שולט במדינה.
אמר המלך הואיל ומיעט עצמו זה להיות שולט בעיר, גוזר אני עליו, בשעה שהוא יוצא תהא כל אוכלסא יוצאה עמו, ובשעה שיהא נכנס, תהא בולי ודימוס נכנסה עמו.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל והלבנה הזו מיעטה עצמה להיות שולטת בלילה, גוזר אני עליה: בשעה שהיא יוצאת שיהו הכוכבים יוצאין עמה, בשעה שהיא נכנסת יהו הכוכבים נכנסים עמה.

ודכוותה (בראשית י) ושם אחיו יקטן.
אמר רבי אחא:
למה נקרא שמו יקטן?
שהיה מקטין את עסקיו.

מה זכה?
זכה להעמיד שלוש עשרה משפחות גדולות.
ומה אם יקטן, ע"י שהיה מקטין את עסקיו כך גדול, שהוא מקטין את עסקיו על אחת כמה וכמה!

ודכוותה (שם מח) וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר.
אמר רבי חונייא:
וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הצעיר?
אלא מה הוא הצעיר, שהיה מצעיר את עסקיו.

מה זכה?
זכה לבכורה.
ומה אם הצעיר על ידי שהיה מצעיר את עסקיו זכה לבכורה, הגדול שהוא מצעיר את עסקיו על אחת כמה וכמה אתמהא?!

ה [הדברים שנתנו במתנה לעולם]

ויתן אותם אלהים ברקיע השמים
אמר רבי יוחנן:
שלושה דברים נתנו מתנה לעולם ואלו הן:
התורה
והמאורות
והגשמים

התורה מנין?
שנאמר: (שמות לב) ויתן אל משה וגו'.

המאורות מנין?
שנא' (בראשית א) ויתן אתם אלהים ברקיע השמים.

גשמים מנין?
שנאמר: (ויקרא כו) ונתתי גשמיכם בעתם.

רבי עזריה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אומר:
אף השלום, שנאמר: (שם) ונתתי שלום בארץ.

רבי יהושע ב"ר נחמיה אמר:
אף הישועה, שנאמר: (תהלים יח) ותתן לי מגן ישעך.

רבי תנחומא אמר:
אף ארץ ישראל, שנא' (שם קה) ויתן להם ארצות גוים וגו'

ויש אומרים
אף הנקמה באדום, שנא' (יחזקאל כה) ונתתי נקמתי באדום וגו'.

רבנן אמרי:
אף הרחמים, שנאמר: (תהלים קו) ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם.

רבי יצחק בר מריון אומר:
אף הפרשת הים הגדול, שנאמר: (ישעיה מג) כה אמר ה' הנותן בים דרך וגו'.

רבנן אמרי:
הנותן בים דרך - מעצרת ועד החג.
ובמים עזים נתיבה - מן החג ועד החנוכה.

רבי נתן בר אחוה דרבי חייא בר אבא הוי מפרש:
בימא.
אמר לו לאחוי: צלי עלי.
אמר לו: מה נצלי עלך, מן דאת קטר לולבך קטור רגליך, אין עיילת לכנישתא ושמעתן מצליין על מטרא, לא תסמוך על צלותי.

ר' יהושע בריה דרבי תנחומא ב"ר חייא דכפר חנון
הוה באסיא בעא דיפרוש.
אמרה ליה מטרונה: באלין יומיא פרשי אתמהא?!
אתחזי ליה אבוי בחלמא, אמר לו ברי, בלא קבורה! שנאמר: (קהלת ו) גם קבורה לא היתה לו. ולא שמע למילי דדין, ולא למילי דדין וכן הות ליה:

ו [חסד עשה ה' שנתן את החמה בתוך נרתיק]

היכן גלגל החמה ולבנה נתונים?
ברקיע השני, שנא' (בראשית א) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים.

רבי פנחס בשם רבי אבהו אמר:
מקרא מלא הוא ואנשי כנסת הגדולה פירשו אותו. (נחמיה ט) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם וגו'.

היכן הוא כל צבאם נתונים?
ברקיע שהוא למעלה מן השמים ומן הארץ.
ועד הרקיע מהלך ה' מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה, ומרקיע עד הרקיע מהלך ת"ק שנה, ראה כמה הוא גבוה ותנן באחד.
בתקופת תמוז אין צל לכל בריה, דכתיב: (תהלים יט) ואין נסתר מחמתו.
גלגל חמה יש לו נרתיק, שנאמר: (שם) לשמש שם אהל בהם, ובריכה של מים לפניו.
בשעה שהוא יוצא, הקדוש ב"ה מתיש כחו במים, שלא יצא וישרוף את העולם, אבל לעתיד לבוא, הקב"ה מערטלו מנרתיקו ומלהט בו את הרשעים, שנאמר: (מלאכי ג) וליהט אותם היום הבא.

רבי ינאי ור"ש תרוייהון אמרין:
אין גיהינום אלא יום, שהוא מלהט את הרשעים.

מה טעם?
(שם) הנה יום בא בוער כתנור וגו'.

רבנן אמרי:
יש גיהינום, שנאמר: (ישעיה לה) נאם ה' אשר אור לו בציון וגו'.

ר"י בר אילעאי אומר:
לא יום ולא גיהינום, אלא אש שהיא יוצאת מגופן של רשעים ומלהטת אותם.

מאי טעמא?
דכתיב: (שם לג) תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם.

רבי יהושע בר אבין אמר:
(תהלים צב) ויגידו שמים צדקו.
לעתיד לבא שמים מתנים, צדקה שעשה הקדוש ברוך הוא עם עולמו, שלא נתנם ברקיע הראשון, שאלו נתנם ברקיע הראשון, לא היתה בריה יכולה לעמוד מאשו של יום:

ז [ג' דברים קולן הולך מסוף העולם ועד סופו]

אמר רבי לוי:
שלושה דברים קולן הולך מסוף העולם ועד סופו והבריות בינתים ואינם מרגישים, ואלו הן:
היום,
והגשמים,
והנפש, בשעה שהיא יוצאת מן הגוף.

היום מנין?
אמר רבי יהודה:
את סבור שהוא שף ברקיע?!
ואינו! אלא כמסר הזה, שהוא נוסר בעץ.

הגשמים מנין?
אמר רבי לוי:
(שם מב) תהום אל תהום קורא לקול וגו'.

והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף.
מנין?

דרבי שמואל אחוי דרבי פנחס ב"ר חמא
הוי דמיך בצפורי, והוין חבריה יתיבין גביה, אתת מלתא ושרין גחכין.
אמר להון: כמה נפשיה דאחוה דההוא גברא מקצצא ארזין ומקצצא אילנות, ואתון יתבין גחכון ולא ידעין!

ח [מהלכן של צבא השמים]

ויתן אותם אלהים ברקיע השמים
כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע?
ר' יהודה בר אלעאי ורבנן,
רבנן אמרין:
מאחורי הכיפה ולמטה.

ור' יהודה בר אלעאי אמר:
מאחורי הכיפה ולמעלה.

אמר רבי יוחנן:
נראין דברי ר"י בר אלעאי, דהוא אמר מאחורי הכיפה ולמעלה בימות החמה, שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין ומלהון דרבנן דאמרינן, מאחורי הכיפה ולמטה בימות הגשמים, שכל העולם כולו צונן ומעיינות פושרין.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר, ואם שפין ברקיע, ואם מהלכין הן כדרכן, הדבר קשה מאד ואי אפשר לבריות לעמוד עליו:

ט [בכוחן של הצדיקים לשנות את הטבע]

ולמשול ביום ובלילה וגו'
אמר רבי אילפא:
אם לענין המאורות, הלא כבר נאמר את המאור הגדול לממשלת היום.
ומה ת"ל ולמשול ביום ובלילה?
אלא אלו הצדיקים, שהן שולטין במה שנברא להאיר ביום ובמה שנברא להאיר בלילה, הדא הוא דכתיב: (יהושע י) וידם השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר.

מאי ספר הישר?
ספר אברהם יצחק ויעקב.

ואמאי קרי ליה ספר הישר?
דכתיב: (במדבר כב) תמות נפשי מות ישרים.

ר' חלפתא מייתי ליה מן הכא:
ולמשול ביום ובלילה.

רבי חנין בשם רבי שמואל מייתי לה מסיפא דספרא
(בראשית מה) ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו ואפשר כן?!
אלא זה יהושע, שהוא עומד ממנו, שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה, שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו.

רבי חנן בשם ר' שמואל בר רב יצחק מייתי לה מסופא דאורייתא
(דברים לג) בכור שורו הדר לו. אפשר כן?! אלא זה יהושע, שהוא עומד ממנו, שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה, שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו.

דאמר ר"ש בן יוחאי:
ספר משנה תורה היה סיגנון ליהושע. בשעה שנגלה עליו הקב"ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו.
אמר לו: (יהושע א) חזק יהושע! אמץ יהושע! לא ימוש ספר התורה הזה וגו'.
נטלו והראה אותו לגלגל חמה.
אמר לו: כשם שלא דוממתי מזה, אף אתה דום מלפני! מיד, (שם י) וידם השמש וירח עמד.

אמר רבי יצחק:
אמר לו: עבדא בישא לא זבינא דאבא את?! לא כך ראה אותך אבא בחלום?! (בראשית לז) והנה השמש והירח וגו'. מיד וידום השמש וירח וגומר.

א [ישרצו המים]

ויאמר אלהים ישרצו המים
כתיב: (תהלים פו) אין כמוך באלהים וגו'.
בנוהג שבעולם בשר ודם צר צורה ביבשה, אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה במים, שנאמר: ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה:

ב [דגים אינם טעונים שחיטה]

יעקב איש כפר נבוראי
הורה בצור דגים טעונין שחיטה.
שמע ר' חגי
שלח ליה, תא לקי!
אמר לו: בר אינש דאמר מלתא מן אורייתא לקי?!
אמר ליה: מנין היא דאורייתא?
אמר ליה: מן הדא דכתיב: ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ. ומה עוף טעון שחיטה, אף דגים טעונין שחיטה!
אמר ליה: לא הורת טב.
אמר ליה: מניין את מודע לי?
אמר ליה: רביע ואנא מודע לך! דכתיב: (במדבר יא) הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם ואם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, ישחט אין כתיב: כאן אלא יאסף.
אמר: חבוט חבטך רצוף רצפך, דהיא טבא לאולפנא.

[אין מלין בשבת בן של נכרית]

יעקב איש כפר נבוראי
הורה בצור מותר למול בנה של עבודת כוכבים בשבת.
שמע רבי חגי
שלח ליה, תא לקי!
אמר בר נש דאמר מלתא דאורייתא לקי?!
אמר לו: ומן היא דאורייתא?
אמר לו: (שם א) ויתילדו על משפחותם לבית אבותם.
משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה.
אמר לו: לא הורית טב.
אמר ליה: ומנין את מודע לי?
אמר ליה: רביע ואנא מודע לך! אמר, אם אתי בר עבודת כוכבים לגבך, ויאמר לך אנא בעי מתעבדא יהודי על מנת למגזרא ביומא דשבתא, או ביומא דכיפוריא, מחללין אותו עליו?! והלא אין מחללין שבת ויום הכפורים, אלא על בנה של בת ישראלית בלבד!
אמר ליה: ומנין לך?
מן הדא, דכתיב: (עזרא י) ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם, בעצת ה' וגו'.
אמר ליה: רבי! ומן הקבלה אתה מלקני?!
אמר ליה: והכתיב: תמן, וכתורה יעשה.
אמר ליה: מאיזו תורה?
אמר ליה: מן ההוא.

דאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי:
ולא תתחתן וגו'.
מפני מה?
כי יסיר את בנך מאחרי בנך. הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן עובדת כוכבים קרוי בנך.
אמר ליה: חבוט חבטך, דהיא טבא בקולטא, ורצוף רצפך, דהיא טבא באולפנא:

ג [בריאת העוף]

ועוף יעופף
בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין ומשרה דיורין בעליונים ובתחתונים, שמא בחלל?! אבל הקדוש ברוך הוא, משרה דיורין בחלל, כדכתיב: ועוף יעופף על הארץ וגו':

ד [בריאת התנינים]

ויברא אלהים את התנינים.
רבי פנחס בשם רבי אחא אמר:
תנינם כתיב:, זה בהמות ולויתן שאין להם בן זוגות.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
בהמות יש לו בן זוג ואין לו תאוה, שנאמר: (איוב מ) גידי פחדיו ישורגו.

רב הונא בשם רב מתנא אמר:
הצבוע הזה מטפה של לובן הוא, ויש לו שלוש מאות וששים וחמשה מיני צבעונים כמנין ימות השנה של חמה.

רבי ירמיה כהנא שאל לר' שמעון בן לקיש:
המרביע מחית הים מהו?
אמר ליה: אף הן כתיב: בהן למיניהם!
בהדא פרס בן לקיש מצודתיה לכהנא אותיב כהנא, והלא אף הדגים כתיב: בהן למיניהן, בהא פרס כהנא מצודתיה על ר' שמעון בן לקיש והיך עבידא?

אמר רבי יונה:
יכול אני מקיים לה משום מנהיג. מביא שני דגים חד מיירן וחד אספרון וקשרן בגמי וממשיכו בנהר, או בים ואסור לעשות כן, משום כלאים.
דתנן כלאים שאמרו, הנוהג בהן אסורין לחרוש ולמשוך ולנהוג יחדו, שנאמר: ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהן.

ואת כל עוף כנף,
זה הטווס:

ה [הקב"ה פסק ממלאכתו עם קידוש השבת]

ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו'.
אמר רבי אלעזר:
נפש חיה, זה רוחו של אדם הראשון.

ויעש אלהים את חית הארץ למינה
ר' הושעיא רבה אמר:
זה הנחש.

אמר רבי חמא בר הושעיא:
בנפשות אומר ד', כשנבראו הוא אומר חית הארץ למינה ואת הבהמה ואת כל רמש האדמה אתמהא?!

ר' אומר:
אלו השדים, שברא הקב"ה את נשמתן ובא לבראות את גופן, וקדש השבת ולא בראן.
ללמדך דרך ארץ מן השדים, שאם יהיה ביד אדם חפץ טוב, או מרגלית ערב שבת עם חשיכה, אומרים לו: השלך ממך! שמי שאמר והיה העולם, היה עסוק בברייתו של עולם וברא את נשמתן, בא לבראת את גופן, וקדש שבת ולא בראן.

א [בריאת האדם]

ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו
רבי יוחנן פתח:
(תהלים קלט) אחור וקדם צרתני וגו'

אמר רבי יוחנן:
אם זכה אדם, אוכל שני עולמות, שנאמר: אחור וקדם צרתני, ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון, שנאמר: (שם) ותשת עלי כפכה.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר:
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, אנדרוגינוס בראו, הדא הוא דכתיב: זכר ונקבה בראם.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, דיו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גביים, גב לכאן וגב לכאן.
איתיבון ליה, והכתיב: ויקח אחת מצלעותיו?!
אמר להון: מתרין סטרוהי, היך מה דאת אמר: (שמות כו) ולצלע המשכן, דמתרגמינן ולסטר משכנא וגו'.

רבי תנחומא בשם רבי בנייה ורבי ברכיה בשם ר"א אמר:
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון גולם בראו, והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב: (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך וגו'.

רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימוןבשם רבי אלעזר אמר:
מלא כל העולם בראו.

מן המזרח למערב מנין?
שנאמר: (שם) אחור וקדם צרתני וגו'.

מצפון לדרום מנין?
שנאמר: (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים.

ומנין אף בחללו של עולם?
שנא': ותשת עלי כפכה, כמה דאת אמר (איוב יג) כפך מעלי הרחק.

אמר רבי אלעזר:
אחור למעשה יום הראשון וקדם למעשה יום האחרון.

הוא דעתיה דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר
תוצא הארץ נפש חיה למינה, זה רוחו של אדם הראשון.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
אחור למעשה יום האחרון וקדם למעשה יום הראשון.

הוא דעתיה דרבי שמעון בן לקיש דאמר ריש לקיש:
ורוח אלהים מרחפת על פני המים, זו רוחו של מלך המשיח. היך מה דאת אמר (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה'.
אם זכה אדם, אומרים לו: אתה קדמת למלאכי השרת.
ואם לאו, אומרים לו: זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלושול זה קדמך.

אמר רבי נחמן:
אחור לכל המעשים וקדם לכל עונשין.

אמר רבי שמואל:
אף בקילוס אינו בא, אלא באחרונה, הדא הוא דכתיב: (תהלים קמח) הללו את ה' מן השמים וגו'.
ואומר כל הפרשה ואחר כך הללו את ה' מן הארץ וגו'.
ואומר כל הפרשה ואחר כך אומר: מלכי ארץ וכל לאומים בחורים וגם בתולות.

אמר רבי שמלאי:
כשם שקילוסו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף, כך ברייתו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף.

מה טעמיה?
שנאמר: ויאמר אלהים ישרצו המים.
ואח"כ: ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו'.
ואחר כך: ויאמר אלהים נעשה אדם וגו':

ב [התורה קדמה לבריאת העולם]

רבי חמא בר חנינא פתח:
(איוב כ) הזאת ידעת מני וגו'.

אמר רבי חמא בר חנינא:
משל למדינה שהיתה מסתפקת מן החמרין, והיו שואלין אלו לאלו:

מה שברון נעשה במדינה היום?
של ששי היו שואלין של חמישי,
ושל חמישי של רביעי,
ושל רביעי של שלישי,
ושל שלישי של שני,
ושל שני של ראשון,

ושל ראשון למי היה לו לשאול?
לא לבני המדינה, שהיו עסוקין בדימוסה של מדינה, אף כאן כל מעשה של כל יום ויום היו שואלין אלו לאלו: מה בריות ברא הקב"ה בכם?
היום של ששי שואל של חמישי וכו', עד לראשון למי היו שואלין?
לא לתורה, שקדמה לברייתו של עולם?!

דאמר רבי שמעון בן לקיש:
שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם, הדא הוא דכתיב: (משלי ח) ואהיה אצלו אמון וגו'.
ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, דכתיב: כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול. הוי, הזאת ידעת מני עד וגו'.
התורה יודעת מה קודם לברייתו של עולם, אבל אתה אין לך עסק לדרוש, אלא (איוב כ) מני שים אדם עלי ארץ.

ר' אלעזר בשם בן סירא אמר:
בגדול ממך אל תדרוש,
בחזק ממך בל תחקור,
במופלא ממך בל תדע,
במכוסה ממך אל תשאל,
במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות:

ג [במי נמלך ה' בבריאה?]

ויאמר אלהים נעשה אדם
במי נמלך?
רבי יהושע בשם ר' לוי אמר:
במלאכת השמים והארץ נמלך.
משל למלך שהיו לו ב' סנקליטים ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן.

רבי שמואל בר נחמן אמר:
במעשה כל יום ויום נמלך.
משל למלך שהיה לו סנקתדרון ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו.

ר' אמי אמר:
בלבו נמלך.
משל למלך שבנה פלטין ע"י ארדכל, ראה אותה ולא ערבה לו על מי יש לו להתרעם, לא על ארדכל אתמהא?! הוי, ויתעצב אל לבו.

אמר רבי אסי:
משל למלך שעשה לו סחורה על ידי סרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור אתמהא?! הוי, ויתעצב אל לבו:

ד [תכלית בריאת האדם]

אמר רבי ברכיה:
בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם הראשון, ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו.
אמר: אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו,
ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו?!

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו, ושיתף בו מדת רחמים ובראו, הדא הוא דכתיב: (תהלים א) כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד.
איבדה מכנגד פניו ושיתף בו מידת רחמים ובראו.

ר' חנינא לא אמר כן
אלא, בשעה שבא לבראת את אדם הראשון נמלך במלאכי השרת ואמר להן: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו
אמרו לו: אדם זה מה טיבו?
אמר להן: צדיקים עומדים ממנו, הדא הוא דכתיב: כי יודע ה' דרך צדיקים, כי הודיע ה' דרך הצדיקים למלאכי השרת ודרך רשעים תאבד.
איבדה מהם, גילה להם שהצדיקים עומדים ממנו ולא גילה להם שהרשעים עומדים הימנו, שאלו גלה להם שהרשעים עומדים הימנו, לא היתה מידת הדין נותנת שיברא:

ה [הויכוח בין המלאכים בדבר בריאת האדם]

אמר רבי סימון:
בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים: אל יברא, ומהם אומרים: יברא, הדא הוא דכתיב: (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו.
חסד אומר: יברא, שהוא גומל חסדים.
ואמת אומר: אל יברא, שכולו שקרים.
צדק אומר: יברא, שהוא עושה צדקות.
שלום אומר: אל יברא, דכוליה קטטה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב: (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולמים!
מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך?
תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב: (תהלים פה) אמת מארץ תצמח.

רבנן אמרי לה בשם ר' חנינא בר אידי ורבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמר:
מאד הוא אדם,
הדא הוא דכתיב: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, והנה טוב אדם.

ר' הונא רבה של צפורין אמר:
עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו, ומתעסקין אלו עם אלו, בראו הקדוש ברוך הוא.
אמר להן: מה אתם מדיינין, כבר נעשה אדם:

ו [כל העולם לא נברא אלא בשביל האדם]

ר' הונא בשם רבי איבו אמר:
בדעת בראו, שברא צרכי מזונותיו ואח"כ בראו.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולם! (שם ח) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הדא עקתא להן מבריא?!
אמר להון: א"כ צונה ואלפים כלם וגו'.
למה נבראו צפור שמים?
ודגי הים למה נבראו?
משל למלך, שהיה לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, מה הנאה יש למלך שמלאו?!
אמרו לפניו: רבונו של עולם! (שם) ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, עביד מה דהני לך!

ז [הקב"ה נמלך עם נפשות הצדיקים]

רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל אמר:
בנפשותן של צדיקים נמלך, הדא הוא דכתיב: (ד"ה א ד) המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שמה.
המה היוצרים, על שם וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה.
יושבי נטעים, על שם ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם.
וגדרה, על שם (ירמיה ה) אשר שמתי חול גבול לים.
עם המלך במלאכתו ישבו, עם המלך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ישבו נפשות של צדיקים, שבהן נמלך הקדוש ב"ה וברא את העולם:

ח [דרך ארץ שהגדול נמלך בקטן]

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר:
בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר: ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.
אמר לפניו: רבון העולם מה אתה נותן פתחון פה למינים אתמהא?!
אמר לו: כתוב והרוצה לטעות יטעה.
אמר לו הקב"ה: משה! האדם הזה שבראתי לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו?! שאם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו, והוא אומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני?!
והן אומרים לו: למוד מבוראך, שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת.

אמר רבי לוי:
לית הכא מלכו אלא,
משל למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו וראה בלורין א' מושלכת, אמר, מה נעשה בה?
מהן אומרים דימוסיות, ומהן אומרים פריבטאות.
אמר המלך: אינדרטין אני עושה אותה, מי מעכב:

ט [נעשה אדם ושאלת המינים]

שאלו המינים את רבי שמלאי:
כמה אלהות בראו את העולם?
אמר להם: אני ואתם נשאל לימים הראשונים, הדא הוא דכתיב: (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם, אשר בראו אין כתיב: כאן, אלא אשר ברא.
חזרו ושאלו אותו אמרו לו:

מה הוא דין דכתיב: בראשית ברא אלהים?
אמר להם: בראו אלהים אין כתיב: כאן, אלא ברא אלהים.

אמר רבי שמלאי:
בכל מקום שאתה מוצא פתחון פה למינין, אתה מוצא תשובה בצדה.
חזרו ושאלו אותו אמרו לו:
מה הוא דין דכתיב: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו?
אמר להון: קראון מה דבתריה, ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם לא נאמר, אלא ויברא אלהים את האדם בצלמו.
וכיון שיצאו אמרו לו תלמידיו רבי! לאלו דחית בקנה לנו מה את משיב?
אמר להם: לשעבר אדם נברא מן האדמה, חוה נבראת מן האדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו, לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה.
חזרו ושאלו אותו אמרו: ליה מה דין דכתיב: (יהושע כב) אל אלהים ה' וגו'?!
אמר להם: הם יודעים אין כתיב: כאן, אלא הוא יודע.
אמרו לו תלמידיו: לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב?
אמר להם: שלושתן שם אלהים הן, כאינש דאמר בסילוגוס קיסר אגוסטוס קיסר.
חזרו ושאלו לו אמר לו: מה הוא דין דכתיב: (שם כג) כי אלהים קדושים הוא?!
אמר להן: קדושים המה אין כתיב:, אלא קדושים הוא:

י [הקב"ה הפיל תרדמה על האדם כדי שלא יטעו בו]

אמר רבי הושעיא:
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון, טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש.
משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו, ולא היו יודעין איזהו.
מה עשה המלך?
דחפו והוציאו חוץ לקרוכין וידעו הכל שהוא איפרכוס.
כך, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש.

מה עשה הקדוש ב"ה?
הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם, הדא הוא דכתיב: (ישעיה ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא:

יא [האדם נברא מהעליונים ומהתחתונים]

זכר ונקבה בראם
זה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך זכר ונקוביו בראם.

רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק ורבנן בשם ר"א אמרי:
ברא בו ארבע בריות מלמעלה וארבעה מלמטן,
אוכל ושותה כבהמה,
פרה ורבה כבהמה,
ומטיל גללים כבהמה,
ומת כבהמה.

מלמעלה
עומד כמלאכי השרת,
מדבר כמלאכי השרת,
יש בו דעת כמלאכי השרת,
ורואה כמלאכי השרת.
ובהמה אינו רואה אתמהא?! אלא, זה מצדד.

ר' תפדאי בשם ר' אחא:
העליונים נבראו בצלם ובדמות, ואינן פרין ורבין, והתחתונים פרים ורבים, ולא נבראו בצלם ובדמות.
אמר הקדוש ברוך הוא: הריני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים, פרה ורבה מן התחתונים.

רבי תפדאי בשם ר' אחא אמר:
אמר הקב"ה אם בורא אני אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת, מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים. אם יחטא ימות, ואם לא יחטא יחיה:

יב [זכה שולט האדם בבריאה]

ורדו בדגת הים
אמר רבי חנינא:
אם זכה רדו, ואם לאו ירדו.

אמר רבי יעקב דכפר חנין:
את שהוא בצלמנו כדמותנו,
ורדו את שאינו בצלמנו כדמותנו ירדו.

רבי יעקב דמן כפר חנן אמר:
יבא צלמנו ודמותנו וירדה לשאינו דומה לצלמנו כדמותנו.
ויברך אותם אלהים
תמן תנינא:

בתולה נישאת ליום רביעי, ואלמנה ליום חמישי.

למה?
שכתוב בהן ברכה. והלא אין כתיב: ברכה אלא בחמישי ובששי?!

בר קפרא אמר:
רביעי אור לחמישי, וחמישי אור לששי.

ר' אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה:
וכבשוה.
וכבשה כתיב:, האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה.

ר' יוחנן בן ברוקה אומר:
אחד האיש ואחד האשה, על שניהם הוא אומר: ויברך אותם אלהים וגו'.
וכבשוה, וכבשה כתיב:, האיש כובש אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל.

מנא לן?
מן דינה, שנאמר: (בראשית לד) ותצא דינה ולבסוף נכשלה, הדא הוא דכתיב: (שם) וירא אותה שכם וגו'.

רבי ירמיה ור' אבהו ור' יצחק בר מריוןבשם רבי חנינא, הלכה כרבי יוחנן:

יג [מידותיו של הקב"ה]

אמר רבי אבהו:
נטל הקדוש ברוך הוא כוס של ברכה וברכן.

אר"י ברבי סימון:
מיכאל וגבריאל, הם היו שושבינין של אדם הראשון.

אמר רבי שמלאי:
מצינו שהקב"ה,
מברך חתנים
ומקשט כלות
ומבקר חולים
וקובר מתים.
מברך חתנים מניין?
ויברך אותם אלהים.

ומקשט כלות מניין?
(שם ב) ויבן ה' אלהים את הצלע.

מבקר חולים מניין?
שנא' (שם יח) וירא אליו ה' באלוני ממרא.

קובר מתים מניין?
(דברים לד) ויקבר אותו בגיא.

אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן:
אף מראה פנים לאבל, הדא הוא דכתיב: (בראשית לה) וירא אלהים אל יעקב עוד וגו'.

מה ברכה ברכו?
רבי יונתן אמר:
ברכת אבלים.

א [כבוד אלוהים הסתר דבר]

וירא אלהים את כל אשר עשה וגו'
רבי לוי פתח:
(משלי כה) כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר.

רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר:
מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הוא, הסתר דבר,
מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר.
כבוד דברי תורה, שנמשלו במלכים, שנאמר: (שם ח) בי מלכים ימלוכו לחקור דבר:

ב [עולם זה מצא חן העיני הקב"ה ולכן קיימו]

דבר אחר:
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד
רבי תנחומא פתח:
(קהלת ג) את הכל עשה יפה בעתו.

אמר רבי תנחומא:
בעונתו נברא העולם, לא היה העולם ראוי לבראות קודם לכן.

אמר רבי אבהו:
מכאן שהקדוש ברוך הוא היה בורא עולמות ומחריבן, בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו. אמר: דין הניין לי יתהון לא הניין לי.

אמר רבי פנחס טעמיה דרבי אבהו:
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד
דין הניין לי יתהון לא הניין לי:

ג [לא יפלא ממך דבר]

דבר אחר:
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד
רבי יוחנן אמר:
מלך בשר ודם בונה פלטין מביט בעליונים ראיה אחת, ובתחתונים ראיה אחת, אבל הקב"ה מביט בעליונים ובתחתונים ראיה אחת.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
הנה טוב מאד, זה העולם הזה.
והנה טוב מאד זה העולם הבא.
העולם הזה והעוה"ב הביט בהן הקדוש ברוך הוא ראיה אחת.

רבי שמעון בן לקיש בשם ר"א בן עזריה אמר:
(ירמיה לב) אהה ה' אלהים, הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה, לא יפלא ממך כל דבר, מאותה שעה לא יפלא ממך כל דבר.

רבי חגי בשם רבי יצחק אמר:
(ד"ה א כח) ואתה שלמה בני, דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין.
אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד. קודם עד שלא נוצרה מחשבה בלבו של אדם, כבר היא גלויה לפניך.

רבי יודן בשם רבי יצחק:
קודם עד שלא נוצר יצור, כבר מחשבתו גלויה לפניך.

אר' יודן:
לגרמיה, (תהלים קלט) כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה, קודם עד שלא יארש לשונו דבור, כבר הן ה' ידעת כלה:

ד [ חן העולם בשעת בריאתו]

רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן רבי חמא בר חנינא אמר:
משל למלך שבנה פלטין, ראה אותה וערבה לו.
אמר: פלטין, פלטין, הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת, כשם שהעלית חן לפני בשעה זו.
כך אמר הקב"ה לעולמו: עולמי, עולמי, הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת, כשם שהעלית חן לפני בשעה זו.

רבי יונתן אמר:
למלך שהיה משיא את בתו ועשה לה חופה ובית, וסיידה וכיירה וציירה, וראה אותה וערבה לו.
אמר לה: בתי! הלואי תהיה החופה הזאת מעלת חן לפני בכל עת, כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו: עולמי, עולמי, הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת, כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו:

ה [גזרת המיתה]

בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: והנה טוב מאד והנה טוב מות.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
רכוב הייתי על כתפו של זקני, ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאן, ושמעתי את ר"ש בן אלעזר יושב ודורש בשם רבי מאיר: הנה טוב מאד, הנה טוב מות.

רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן רבי חמא בר חנינא אמר:
ראוי היה אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה.

ולמה נקנסה בו מיתה?
אלא צפה הקב"ה, שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלהות, ולפיכך נקנסה בו מיתה, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל כח) בעדן גן אלהים היית.
וכי בגן עדן היה חירם אתמהא?!
אלא, אמר לו: אתה הוא שגרמת לאותו שבעדן שימות.

רבי חייא בר ברתיה דר' ברכיה משום רבי ברכיה:
(שם) את כרוב ממשח, אתה הוא שגרמת לאותו כרוב שימות.

אמר לו רבי יונתן:
א"כ יגזור מיתה על הרשעים ואל יגזור מיתה על הצדיקים?!
אלא, שלא יהו הרשעים עושים תשובה של רמיות, ושלא יהו הרשעים אומרים כלום. הצדיקים חיים, אלא שהן מסגלין מצות ומעשים טובים, אף אנו נסגל מצות ומעשים טובים! נמצאת עשיה שלא לשמה.

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר:
מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים?
אלא, כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב: (מלאכי ב) הוגעתם ה' בדבריכם.
כיון, שהן מתים הן פוסקים מלהכעיס להקב"ה, שנאמר: (איוב ג) שם רשעים חדלו רוגז.
שם חדלו מלהכעיס להקדוש ברוך הוא.

מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים?
אלא, כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרן, כיון שהם מתים הם נחין, הדא הוא דכתיב: (שם) ושם ינוחו יגיעי כח. דיינו מה שיגענו.

ורשב"ל אמר:
ליתן שכר לאלו בכפליים, ולהפרע מאלו בכפליים.
ליתן שכר לצדיקים שלא היו ראוים לטעום טעם מיתה וקבלו עליהם טעם מיתה,
לפיכך (ישעיה סא) לכן בארצם משנה יירשו.
ולהפרע מן הרשעים, שלא היו צדיקים ראויים לטעום טעם מיתה, ובשבילן קבלו עליהן מיתה, לפיכך משנה שכרן יירשו:

ו [השינה טובה לצדיקים]

אמר רבי שמעון בן אלעזר:
הנה טוב מאד.
והנה טובה שינה.

וכי שינה טובה מאד אתמהא?!
לא כן תנינן:

יין ושינה לרשעים נאה להם, ונאה לעולם, אלא מתוך שאדם ישן קימעא,
הוא עומד ויגע בתורה הרבה:

ז [הטוב שביצר הרע]

רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר:
הנה טוב מאד,
זה יצר טוב.

והנה טוב מאד,
זה יצר רע.

וכי יצר הרע טוב מאד אתמהא?!
אלא שאלולי יצר הרע, לא בנה אדם בית, ולא נשא אשה, ולא הוליד, ולא נשא ונתן.
וכן שלמה אומר: (קהלת ד) כי היא קנאת איש מרעהו.

ח [הייסורין מביאין לחיי עולם הבא]

אמר רב הונא:
הנה טוב מאד,
זו מדת הטוב.

והנה טוב מאד,
זו מדת יסורין.

וכי מדת יסורין טובה מאד אתמהא?!
אלא, שעל ידיה הבריות באים לחיי העולם הבא.
וכן שלמה אומר (משלי ו) ודרך חיים תוכחת מוסר.
אמרת, צא וראה! איזהו דרך מביאה את האדם לחיי העולם הבא?
הוי אומר: זו מדת יסורין.

ט [התועלת שבגיהינום]

אמר ר' זעירא:
הנה טוב מאד,
זו גן עדן.

והנה טוב מאד,
זו גיהינום.

וכי גיהינום טוב מאוד אתמהא?!
משל למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו פועלים, ובנה אוצר על פתחו.
אמר כל מי שהוא מתכשר במלאכת הפרדס יכנס לאוצרו, וכל מי שאינו מתכשר במלאכת הפרדס אל יכנס לאוצרו.
כך כל מי שהוא מסגל במצות ומעשים טובים הרי גן עדן,
וכל מי שאינו מסגל במצות ומעשים טובים הרי גיהינום:

י [הטובה הבאה ממלאך המות]

אמר רבי שמואל בר יצחק:
הנה טוב מאד,
זה מלאך חיים.

והנה טוב מאד,
זה מלאך המות.

וכי מלאך המות טוב מאד אתמהא?!
אלא למלך, שעשה סעודה וזימן את האורחים, והכניס לפניהם תמחוי מלא כל טוב.
אמר: כל שהוא אוכל ומברך את המלך יאכל ויערב לו, וכל מי שהוא אוכל ואינו מברך את המלך יותז ראשו בסייף.
כך כל מי שהוא מסגל במצות ומעשים טובים הרי מלאך חיים,
וכל מי שאינו מסגל במצות ומעשים טובים הרי מלאך המות:

יא [מידה כנגד מידה]

אמר ר' שמעון בר אבא:
הנה טוב מאד,
זו מדת הטוב.

והנה טוב מאד,
זו מדת הפורענות.

וכי מדת הפורענות טובה היא מאד?
אלא שוקד על הפורענות, היאך להביאה.

אמר רבי סימון בשם רבי שמעון בר אבא:
כל המדות בטלו, מדה כנגד מדה לא בטלה.

רבי הונא בשם ר' יוסי:
מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה, שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, לפיכך, אמרו חכמים: והנה טוב מאד, זו מדה טובה:

יב [תכלית הבריאה - בריאת האדם]

רבנן אמרי לה בשם רבי חנינא בר אידי ורבי פנחס ורבי חלקיה:
הוא מאד, הוא אדם.
הינון אותיות דדין הינון אותיות דדין, הדא הוא דכתיב: (בראשית א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, זה אדם:

יג [גם במלכות הרשע יש טוב]

אמר רבי שמעון בן לקיש:
הנה טוב מאד,
זו מלכות שמים.

והנה טוב מאד,
זו מלכות הרומיים.
וכי מלכות הרומיים טוב מאד אתמהא?!
אלא, שהיא תובעת דקיון של בריות, שנאמר: (ישעיה מה) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי.

יד [מנין העולם מיום בריאת האדם]

ויהי ערב ויהי בקר יום הששי
אמר רבי יודן:
זו שעה יתירה, שמוסיפין מחול על קדש ובה נגמרה מלאכת העולם, על כן כתיב: הששי.

אמר רבי סימון בר מרתא:
עד כאן מונין למנינו של עולם, מיכן ואילך מונין למנין אחר.