פרשה לח: דור הפלגה



ויהי כל הארץ שפה אחת וגו'
אלעזר ב"ר יוסי בר זימרא פתח:
(תהלים נט) אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו (כי מרו בך)

רבנן פתרי:
קרייה בדואג ובאחיתופל.
אמר דוד: אל תהרוג דואג ואחיתופל, פן ישכחו עמי, פן ישכחו הדורות הבאים אחריהם. הניעמו בחילך, טלטלימו.
והורידמו, הורידמו מגדולתן.

ולנו מה יעשה?
(שם) מגננו ה'.

חטאת פימו דבר שפתימו, זה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים, זה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים.
זה התיר ג"ע ושפ"ד, שנאמר: (שמואל ב טז) בוא אל פלגשי אביך.
(שם ז) ואבא עליו והוא יגע ורפה ידים.
וזה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים.

נחמן בריה דשמואל אמר:
התיר קונעתו ממנו, ועשה אותו זיטיוטויס, וכמו שהוא מת, דמו מותר ואשתו מותרת.

ר"א בשם רבי יוסי בר זימרא פתר:
בדור הפלגה.
אמרו ישראל: אל תהרוג דור הפלגה, פן ישכחו עמי, פן ישכחו הדורות הבאים אחריהם. הניעמו בחילך והורידמו, טלטלימו והורידמו מלמעלן למטן.

ולנו מה יעשה?
מגננו ה'.
(תהלים נט) חטאת פימו, מחטייה שהוציאו מפיהם.
אמרו: אחד לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט, אלא בואו ונעשה סמוכות, אחד מהצפון ואחד מהדרום ואחד מהמערב, וזה שכאן סומכו מן המזרח.
דבר שפתימו, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים:


רבי אבא פתח:
(משלי כז) אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו

אמר רבי אבא בר כהנא:
כזה שהוא כותש את השעורים במלבן, סבור שהוא מביאן לידי מוטב, ועד הוא סליק ועד הוא נחית, לא תסור מעליו אולתו.
כך, דור המבול ודור הפלגה (שנתים) אחר המבול, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.


רבי יוחנן פתח:
(שם יז) משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו.

אמר רבי יוחנן:
אם קידמך חבירך בעדשים, קדמנו בבשר.

למה?
שהוא גמל עליך תחילה.

אמר רבי שמעון בר אבא:
לא סוף דבר משיב רעה תחת טובה, אלא אפי' משיב רעה תחת רעה, לא תמוש רעה מביתו.

אמר רבי אלכסנדרי:
משיב רעה תחת טובה, שאמרה תורה (שמות כג) כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו.
עליו הוא אומר: משיב רעה תחת טובה לא תמוש וגו'.

רבי ברכיה פתר קרייה:
בדורות הללו דור המבול ודור הפלגה, דכתיב: אחר המבול: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים:


יהודה בר רבי פתר:
(ישעיה מד) לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם הדא הוא דכתיב: הנפילים היו בארץ בימים ההם.

יהודה בר רבי אומר:
לא הוה להון למילף מן קמאי אתמהא?!
דור המבול מדור אנוש, דור הפלגה מדור המבול, דכתיב: אחר המבול ויהי כל הארץ:


רבי עזריה פתח:
(ירמיה נא) רפינו את בבל ולא נרפאתה עזבוה ונלך איש אל ארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים.
רפינו את בבל, בדור אנוש.
ולא נרפתה, בדור המבול.
עזבוה ונלך איש אל ארצו, ויהי כל הארץ שפה אחת:


ר' אלעזר ורבי יוחנן
ר' אלעזר אומר:
ודברים אחדים
דבורים אחדים.
מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש.

ודברים אחדים
שאמרו דברים חדים על ה' אלהינו ה' אחד, ועל אחד היה אברהם בארץ. אמרו: אברהם זה פרדה עקרה הוא, אינו מוליד.
ועל ה' אלהינו אמרו: לא כל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים.
אלא, באו ונעשה לנו מגדל, ונעשה עבודת כוכבים בראשו, וניתן חרב בידה ותהא נראת כאלו עושה עמו מלחמה.

דבר אחר:
ודברים אחדים.
ודברים אחודים.
מה שביד זה ביד זה, ומה שביד זה ביד זה.

רבנן אמרי:
שפה אחת.
משל לאחד, שהיה לו מרתף של יין. פתח חבית ראשונה ומצאה של חומץ, שנייה ומצאה של חומץ, שלישית ומצאה של חומץ, הא משפו דכולא בישא.

אמר רבי אליעזר:
אי זו קשה?
זה שאומר למלך או אני או אתה בפלטין, או זה שאומר אני בפלטין, ולא אתה!
בודאי זו קשה! שאומר לשר אני בפלטין ולא אתה.
כך, דור המבול אמרו (איוב כב) מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו.

דור הפלגה אמרו: לא כל הימנו, שיבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, אלא בואו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו, ונתן חרב בידה, ותהי נראת כאילו עושה עמו מלחמה.
אותן של דור המבול לא נשתיירה מהן פליטה, ואילו של דור הפלגה נשתיירה מהם פליטה?! אלא, דור המבול על ידי שהיו שטופים בגזל, שנא' (שם כד) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו, לפיכך לא נשתייר מהן פליטה.
אבל אלו ע"י שהיו אוהבים זה את זה, שנאמר: ויהי כל הארץ שפה אחת, לפיכך נשתיירה מהן פליטה.

רבי אומר:
גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם.
אמר המקום: כביכול איני יכול לשלוט בהן, כיון ששלום ביניהם, שנאמר: (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו.
אבל משנחלקו מה הוא אומר (שם) חלק לבם, עתה יאשמו.
הא למדת, גדול השלום ושנואה המחלוקת.

ודברים אחדים
מעשה דור המבול נתפרש, אבל מעשה דור הפלגה לא נתפרש.

דבר אחר:
ודברים אחדים
שאמרו דברים חדים.
אמרו: אחת לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט בואו ונעשה סמוכות, אחד מן הצפון ואחד מן הדרום ואחד מן המערב, וזה שכאן סומכו מן המזרח, הה"ד: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.


ויהי בנסעם מקדם
נסעו מן מדינחא למיזל למדינחא.

אמר רבי אלעזר ב"ר שמעון:
הסיעו עצמן מקדמונו של עולם.
אמרו: אי אפשינו לא בו ולא באלהותו.

וימצאו בקעה
ר' יהודה ורבי נחמיה
רבי יהודה אומר:
התכנסו כל עובדי כוכבים לראות אי זה בקעה מחזקת להם ובסוף מצאו.

ורבי נחמיה אמר:
וימצאו
(משלי ב) אם ללצים הוא יליץ.

וישבו שם
אמר רבי יצחק:
כל מקום שאתה מוצא ישיבה, השטן קופץ.

אמר רבי חלבו:
בכל מקום שאתה מוצא נחת רוח, השטן מקטרג.

אמר רבי לוי:
בכל מקום שאתה מוצא אכילה ושתיה, השטן מקטרג:


ויאמרו איש אל רעהו
מי אמר למי?
רבי ברכיה אמר:
מצרים אמר לכוש, הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשריפה, עתידין אלין עממיא משתרפה מן גו עלמא.

ותהי להם הלבנה לאבן וגו'
רבי הונא אמר:
הוות מצלחת בידן, אתי למבני חדא הוא בני תרתין, אתי למישויע תרתין והוא מישויע ארבע.

ויאמרו הבה נבנה לנו וגו'
אמר רבי יודן:
מגדל בנו עיר לא בנו.

אתיבון ליה
והכתיב: וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל?!
אמר להון: קרון דבתריה, ויחדלו לבנות המגדל אין כתיב: כאן, אלא ויחדלו לבנות העיר.

אמר רבי חייא בר אבא:
המגדל הזה שבנו שלישו נשרף, ושלישו שקע, ושלישו קיים.

וא"ת שהוא קטן?
רבי הונא בשם רבי אידי אמר:
כל מי שהוא עולה על ראשו רואה דקלים שלפניו כאלו חגבים.

ונעשה לנו שם
תני רבי ישמעאל:
אין שם אלא עבודת כוכבים.

פן נפוץ על פני כל הארץ
אמר רבי שמעון ב"ר חלפתא:
(משלי יב) פי כסיל מחתה לו.


וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל וגו'
תני רבי שמעון בר חלפתא:
זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה.

אשר בנו בני האדם
אמר רבי ברכיה:
וכי מה נאמר בני חמריא, או בני גמליא?! אלא בנוי דאדם קדמאה.
מה אדם הראשון אחר כל הטובה שעשיתי עמו, אמר: האשה אשר נתתה עמדי וגו'.
כך, שנתים מדור המבול עד דור הפלגה, ויהי כל הארץ שפה אחת, ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם.

רבי יהודה ורבי נחמיה
רבי יהודה אומר:
הואיל והן עם אחד ושפה אחת, אם עושין הן תשובה אני מקבלן.

רבי נחמיה אומר:
מי גרם להם שימרדו בי?
לא על ידי שהם עם אחד ושפה אחת?!

ועתה לא יבצר וגו'.
אמר רבי אבא בר כהנא:
מלמד שפתח להן הקב"ה פתח של תשובה, שנא': ועתה, ואין ועתה אלא תשובה, היך מה דאת אמר (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה.
והן אמרין: לא!
אמר הקדוש ברוך הוא: יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות.
הכרם הזה בשעה שאינו עושה פרי, מה בעליו עושין לו? מגממין אותו.


הבה נרדה
זה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך. הבה ארדה ואבלה.

ונבלה שם שפתם
אמר רבי אבא בר כהנא:
משפתם אעשה נבלה.
הוה חד מנהון אמר לחבריה: אייתי לי קולב.
והוא הוה יהיב ליה מגרופי. הוה מחי ליה ופצע מוחיה, הה"ד: משפתם אעשה נבלה.

ויפץ ה' אותם משם
ר' יהודה ורבי נחמיה
ר' יהודה אמר:
הלכו להם בני צור לצידון, ובני צידון לצור, מצרים תופשת לארצו.

ר' נחמיה אמר:
כל אחד ואחד תופש ארצו, שהיה תחלת שבתו שם, ולשם הוא חוזר.

אלא מהו ויפץ?
שנכנסו כל הארצות בראשי ההרים והיתה כל אחד ואחד בולעת אנשי מקומה.

רבנן אמרי:
אין ויפץ אלא ויצף, הציף עליהן הים, והציף ל' משפחות מהן.

רבי לוי אמר:
אין לך צרה באה לאדם, שאין לאחרים בה ריוח.

אותן ל' משפחות מהיכן עמדו?
מאברהם, שש עשרה מקטורה,
ושתים עשרה מישמעאל,
ואלין תרתין חורנייתא (בראשית כה) ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך.


על כן קרא שמה בבל
חד תלמיד מן דרבי יוחנן
הוה יתיב קדמוהי, והוה מסבר ליה ולא סבר.
אמר לו: מאי טעמא לית את סבר?
אמר לו: דאנא גלי מן ארעאי.
אמר לו: מהיכן ארעא דידך?
אמר לו: מן בורסיף.
אמר לו: לא תימר לי כן, אלא מן בולסיף, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ.


ואלה תולדות תרח תרח הוליד את אברם וגו'
אמר רבי אבא בר כהנא:
כל מי שנכפל שמו, יש לו חלק לעולם הזה ולעוה"ב.
אתיבון ליה, והכתיב: אלה תולדות תרח. תרח יש לו בעה"ז ויש לו לעוה"ב אתמהא?!
אמר לו: אף היא לא תברא.

דאמר רבי יודן משום ר' אבא בר כהנא:
(שם טו) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, בשרו שיש לאביו חלק לעוה"ב.
תקבר בשיבה טובה, בשרו שישמעאל עושה תשובה:


וימת הרן על פני תרח אביו
רבי חייא בר בריה דרב אדא דיפו:
תרח עובד צלמים היה, חד זמן נפיק לאתר הושיב לאברהם מוכר תחתיו.
הוה אתי בר אינש בעי דיזבן והוה אמר לו:

בר כמה שנין את?
והוה אמר לו: בר חמשין או שיתין.
והוה אמר לו: ווי ליה לההוא גברא דהוה בר שיתין, ובעי למסגד לבר יומי?!
והוה מתבייש והולך לו.

חד זמן אתא חד איתתא טעינה בידה חדא פינך דסולת.
אמרה ליה: הא לך קרב קודמיהון.
קם נסיב בוקלסא בידיה, ותבריהון לכולהון פסיליא, ויהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון. כיון דאתא אבוה אמר לו: מאן עביד להון כדין?
אמר לו: מה נכפר מינך אתת, חדא איתתא טעינה לה חדא פינך דסולת, ואמרת לי הא לך קריב קודמיהון, קריבת לקדמיהון הוה דין אמר: אנא איכול קדמאי! ודין אמר אנא איכול קדמאי! קם הדין רבה דהוה ביניהון, נסב בוקלסא ותברינון.
אמר לו: מה אתה מפלה בי, וידעין אנון?!
אמר לו: ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר?! נסביה ומסריה לנמרוד.
אמר לו: נסגוד לנורא!
אמר לו אברהם: ונסגוד למיא, דמטפין נורא.
אמר לו נמרוד: נסגוד למיא!
אמר לו: אם כן נסגוד לעננא, דטעין מיא.
אמר לו: נסגוד לעננא!
אמר לו: אם כן נסגוד לרוחא, דמבדר עננא.
אמר לו: נסגוד לרוחא!
אמר לו: ונסגוד לבר אינשא, דסביל רוחא.
אמר לו: מילין את משתעי! אני, איני משתחוה אלא לאור, הרי אני משליכך בתוכו, ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו.
הוה תמן. הרן קאים פלוג, אמר: מה נפשך, אם נצח אברהם, אנא אמר: מן דאברהם אנא, ואם נצח נמרוד, אנא אמר: דנמרוד אנא.
כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול, אמרין ליה: דמאן את?
אמר להון: מן אברהם אנא.
נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו, הה"ד: (שם יב) וימת הרן על פני תרח וגו'.

ויקח אברם ונחור להם נשים וגו'
אברם היה גדול מנחור שנה אחת ונחור היה גדול מהרן שנה אחת, נמצא הרן גדול מאברהם ב' שנים. שנה לעיבורה של מלכה, ושנה לעיבורה של יסכה.
הרן מוליד לשש שנים, ואברם אינו מוליד אתמהא?!

ותהי שרי עקרה וגו'
אמר רבי לוי:
בכל מקום שנאמר: אין לה, הוה לה.

ותהי שרה עקרה אין לה ולד
הוה לה.
וה' פקד את שרה וגו'.

(שמואל א א) ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים והוה לה.
(שם) כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד וגו'.

(ירמיה ל) ציון היא דורש אין לה והוה לה.
(ישעיה נט) ובא לציון גואל.
(שם נד) רני עקרה לא ילדה, פצחי רנה וצהלי.