פרשה מו: מצוות מילה
פרשה מז: ברכת ה' לשרה



ויהי אברם בן תשעים ותשע שנים
(הושע ט)כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה וגו'

אמר רבי יודן:
התאנה הזו בתחלה אורים אותה אחת אחת, ואח"כ שתים, ואחר כך שלושה, עד שאורים אותה בסלים ובמגריפות.
כך, בתחלה אחד היה אברהם וירש את הארץ, ואח"כ שנים, אברהם ויצחק, ואחר כך שלושה, עד אברהם יצחק ויעקב, ואח"כ ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד.

אמר ר' יודן:
מה התאנה הזו אין לה פסולת, אלא עוקצה בלבד, העבר אותו ובטל המום.
כך, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אין בך פסולת, אלא הערלה, העבר אותה ובטל המום, התהלך לפני והיה תמים.


(קהלת ג) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים
זמן היה לו לאברהם.
אימתי?
שניתנה לו מילה, שנאמר: (בראשית טז) בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו.
זמן היה להם לבניו, שנמולו שתי פעמים: אחד במצרים, ואחד במדבר, שנאמר: (יהושע ה) כי מולים היו כל העם היוצאים וגו'.
וימול בן ארבעים ושמונה שנה כשהכיר את בוראו?!
אלא, שלא לנעול דלת בפני הגרים.

ואם תאמר היה לו לימול בן שמונים וחמשה שנה, בשעה שנדבר עמו בין הבתרים?
אלא, כדי שיצא יצחק מטפה קדושה.

וימול בן שמונים וששה שנים
בשעה שנולד ישמעאל.

אמר ריש לקיש:
קנמון אני מעמיד בעולם.
מה קנמון הזה כל זמן שאתה מזבלו ומעדרו הוא עושה פירות, כך משנצרר דמו, משבטל יצרו, משבטלה תאותו, משנקשר דמו.
אמר: אם חביבה היא המילה, מפני מה לא נתנה לאדם הראשון?!

אמר לו הקדוש ב"ה לאברהם: דייך אני ואתה בעולם, ואם אין את מקבל עליך לימול, דיי לעולמי, עד כאן!
ודייה לערלה עד כאן!
ודייה למילה, שתהא עגומה עד כאן!
אמר: עד שלא מלתי, היו באים ומזדווגים לי, תאמר: משמלתי, הן באין ומזדווגים לי!
אמר לו הקב"ה: אברהם! דייך, שאני אלוהך!
דייך, שאני פטרונך! ולא לך לעצמך, אלא דיי לעולמי, שאני אלוהו!
דיו לעולמי, שאני פטרונו!

רבי נתן ורבי אחא, ורבי ברכיה בשם רבי יצחק:
אני אל שדי, אני הוא שאמרתי לעולמי ולשמים דיי, לארץ דיי, שאלולי שאמרתי להם דיי, עד עכשיו היו נמתחים והולכים.

תני משום רבי אלעזר בן יעקב:
אני הוא, שאין העולם ומלואו כדי לאלהותי.
תרגום עקילוס, אכסיוס ואנקוס:

אמר רבי לוי:
למטרונא שאמר המלך עברי לפני ועברה לפניו, ונתכרכמו פניה.
אמרה: תאמר, שנמצא בי פסולת?
אמר לה המלך: אין בך פסולת, אלא ציפורן של אצבע קטנה שלך, גדולה קימעה, העבירי אותו ובטל המום.
כך, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: אין בך פסולת, אלא הערלה הזאת, העבר אותה ובטל המום, התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך וגו'.

אמר רבי הונא בשם בר קפרא:
ישב אברהם ודן גזירה שוה.
נאמרה ערלה באילן, ונאמרה ערלה באדם.
מה ערלה שנאמר:ה באילן, מקום שהוא עושה פירות,
אף ערלה שנאמר: באדם, מקום שהוא עושה פירות.

אמר ליה רבי חנינא בר פזי:
וכי נתנו גזירות שוות לאברהם אתמהא?!
אלא, רמז רמזה לו, ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד.

ואתנה בריתי ביני ובינך
במקום שהוא פרה ורבה:


ר' ישמעאל ור' עקיבא
ר' ישמעאל אומר:
אברהם כהן גדול היה.
שנאמר: (תהלים קי)נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו'.
ונאמר להלן (בראשית יז)ונמלתם את בשר ערלתכם.
מהיכן ימול?
אם ימול מן האוזן, אינו כשר להקריב.
מן הפה, אינו כשר להקריב.
מן הלב, אינו כשר להקריב.

מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב?
הוי אומר: זו ערלת הגוף.

ר' עקיבא אומר:
ארבע ערלות הן:
נאמרה ערלה באוזן: (ירמיה ו) הנה ערלה אזנם.
ונאמרה ערלה בפה: (שמות ו) הן אני ערל שפתים.
ונאמר ערלה בלב: (ירמיה ט) וכל בית ישראל ערלי לב.
ונאמר ערלה בגוף, וערל זכר.

ונאמר לו: התהלך לפני והיה תמים.
אם ימול מן האוזן, אינו תמים.
מן הפה, אינו תמים.
מן הלב, אינו תמים.

ומהיכן ימול ויהיה תמים?
הוי אומר: זו ערלת הגוף.

מקרא אמר:
ובן שמונת ימים ימול לכם, כל זכר לדורותיכם.
אם ימול מן האוזן, אינו שומע.
מן הפה, אינו מדבר.
מן הלב, אינו חושב.

מהיכן ימול ויהיה יכול לחשוב?
זו ערלת הגוף.

אמר רבי תנחומא:
מיסתברא הדא מקרא, וערל זכר.

וכי יש ערל נקבה?
אלא ממקום שהוא ניכר, אם זכר אם נקבה, משם מוהלים אותו:


ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר
ר' פנחס בשם רבי לוי:
שתי פעמים כתיב: באברהם נפילה על פניו, כנגדן נטלה מילה מבניו שתי פעמים, אחד במצרים ואחד במדבר.
במצרים בא משה ומלן.
במדבר בא יהושע ומלן:


ואני הנה בריתי אתך
רבי אבא ורבי ברכיה ורבי שמואל בר אמי
הוין יתבין ומקשין:
מנין נוטריקון מן התורה?
שנאמר: והיית לאב המון גוים, לאבהם, דהוה חסר רי"ש:


ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם
בר קפרא אמר:
כל מי שהוא קורא לאברהם אברם, עובר בלא תעשה.

ר' לוי אמר:
בעשה ולא תעשה.
ולא יקרא עוד שמך אברם, בל"ת.
והיה שמך אברהם, בעשה.
והרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם, שנאמר: (נחמיה ט) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם, והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם!
דלמא שנייה היא, שעד שהוא אברם בחרת בו.
דכוותה:
הקורא לשרה שרי, עובר בעשה?! אלא, שנצטוה עליה.

דכוותה:
הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?!

תני,
לא שיעקר שם יעקב ממקומו, אלא, כי אם ישראל יהיה שמך.
ישראל עיקר ויעקב טפילה.

ר' זבדא בשם ר' אחא:
מכל מקום שמך יעקב, כי אם ישראל, יעקב עיקר, וישראל מוסיף עליו:


ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך
רבי יודן אמר:
חמש אם מקבלים בניך אלהותי - אני אהיה להם לאלוה ולפטרון.
ואם לאו - לא אהיה להם לאלוה ולפטרון.
אם נכנסין בניך לארץ - הן מקבלין אלהותי. ואם לאו - אינם מקבלים.
אם מקיימין בניך את המילה - הן נכנסים לארץ. ואם לאו - אין נכנסים לארץ.
אם מקבלים בניך את השבת, הם נכנסין לארץ. ואם לאו - אינם נכנסין.

ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' אבון ב"ר יוסי:
כתיב: (יהושע ה) וזה הדבר אשר מל יהושע.

דבר אחר:
אמר להם יהושע: ומלן, אמר להם: מה אתם סבורין שאתם נכנסין לארץ ערלים?!
כך, אמר הקב"ה לאברהם אבינו: ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו', על מנת, ואתה את בריתי תשמור.

ואתה את בריתי תשמור
ר' הונא ור' יוחנן
ר' הונא אמר:
ואתה, מכאן למוהל שיהא מהול.

ורבי יוחנן אמר:
המול ימול, מכאן למוהל שיהא מהול.

תניא:

ישראל ערל אינו מוהל, ק"ו עובד כוכבים ערל:

ונמלתם את בשר ערלתכם כנומי היא, תלויה בגוף.

ומעשה במונבז המלך ובזוטוס בניו של תלמי המלך, שהיו יושבין וקורין ספר בראשית. כיון שהגיעו לפסוק הזה: "ונמלתם את בשר ערלתכם" הפך זה פניו לכותל והתחיל בוכה, וזה הפך פניו לכותל והתחיל בוכה. הלכו שניהם ונימולו.
לאחר ימים היו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק הזה: "ונמלתם את בשר ערלתכם", אמר אחד לחבירו: אי לך אחי!
אמר לו: את, אי לך!
לי, לא אוי! גלו את הדבר זה לזה, כיון שהרגישה בהן אמן, הלכה ואמרה לאביהן: בניך עלתה נומא בבשרן, וגזר הרופא שימולו.
אמר לה: ימולו.
מה פרע לו הקדוש ברוך הוא?

אמר רבי פנחס:
בשעה שיצא למלחמה, עשו לו סיעה של פסטון, וירד מלאך והצילו:


ובן שמונת ימים ימול לכם
תניא:

הלוקח עובר שפחתו של עובד כוכבים.

רבי יוחנן אמר:
ימול לשמונה.

ותני ר' חמא בר יוסי:
ימול לשמונה. ותני שמואל כן, מה דאמר שמואל: לבן או לבת מכל מקום.


המול ימול
מילה ופריעה, מילה וציצין.

המול ימול
מיכן למוהל שיהא מהול?
המול ימול
להביא את שנולד מהול.

תני ר' שמעון בן לעזרא אומר:
לא נחלקו בית שמאי ובית הילל, על שנולד מהול, שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית, מפני שהיא ערלה כבושה.

ועל מה נחלקו?
על גר שנתגייר מהול.
שבית שמאי אומרים, שהוא צריך להטיף ממנו דם,
ובית הלל אומרים, אינו צריך.

ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
בית שמאי ובית הלל לא נחלקו על זה ועל זה, שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית.

ועל מה נחלקו?
על מי שנולד מהול, וכשחל יום שמיני שלו להיות בשבת, שבית שמאי אומרים, צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים, אינו צריך.

רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיא אמר:
הלכה כדברי התלמיד:


וערל זכר
רבי חגי אמר:
וכי יש ערל נקבה?
אלא ממקום שהוא ניכר, אם זכר אם נקבה מוהלים אותו.

את בריתי הפר
זה המשוך.

תני:

המשוך אינו צריך לימול.

ר' יהודה אומר:
לא ימול, מפני שהיא ערלה כבושה.

אמרו לפני ר' יהודה:
והלא הרבה היו בימי בן כוזיבא, לכולהון בנין, חוזרין ומולין! הה"ד: המול ימול, אפילו ד' וה' פעמים.

את בריתי הפר
זה המשוך.




ויאמר אלהים שרי אשתך וגו'
כתיב: (משלי יב) אשת חיל עטרת בעלה.

אמר רבי אחא:
בעלה נתעטר בה, והיא לא נתעטרה בבעלה.

רבנן אמרי:
מרתא לבעלה. בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא (בראשית כא) כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה.

אמר רבי יהושע בן קרחה:
יו"ד שנטל הקב"ה משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי, היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה.
אמר לפניו: רבש"ע! בשביל שאני קטנה שבאותיות, הוצאתני משרה הצדקת?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לשעבר היית משמה של נקבה, ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר, ובראשן של אותיות, שנאמר: (במדבר יג)ויקרא משה להושע בן נון יהושע.

אמר רבי מנא:
לשעבר, היתה שרי לעצמה, עכשיו, תהא היא שרה לכל באי העולם:


וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן
רבי יהודה ורבי נחמיה
ר' יהודה אומר:
וברכתי אותה
ליתן לה בן.

וברכתיה
לברכת החלב.

אמר לו רבי נחמיה:
וכי כבר נתבשרה בחלב, והלא עדיין לא נתעברה?!
אלא מלמד, שהחזירה הקב"ה לימי נערותיה.

רבי אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא:
נותן אני יראתה על כל עובדי כוכבים, דלא יהון מונין לה וצווחין, דא עקרתא.

ר' יודן בשם ריש לקיש:
עיקר מיטרין לא הוה לה, וגלף לה הקדוש ברוך הוא עיקר מיטרין.

מלכי עמים ממנה יהיו
אמר רבי חמא בר' חנינא:
מיכן דרש אברהם והחזיר את קטורה:


ויפול אברהם על פניו ויצחק
שתי פעמים נפל אברהם על פניו, וכנגדן ניטלה מילה מבניו ב' פעמים:
אחד במצרים
ואחד במדבר.
במצרים, בא משה ומלן.
במדבר, בא יהושע ומלן.

ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד וגו'
רבי יודן ורבי עזריה
רבי יודן אמר:
הלבן מאה שנה יולד, למה ששרה הבת תשעים שנה תלד?! האיש אינו מזקין והאשה מזקנת.

רבי עזריה אמר:
אף לזאת לא נצרך, שהרי שרה בת תשעים שנה לא הזקינה.

אי זו היא זקינה?
כל שקורין אותה אימא פלנית, ואינה מקפדת:


לו ישמעאל יחיה לפניך
ר' יודן בשם רבי יהודה בר סימון אמר:
משל לאוהבו של מלך, שהיה המלך מעלה לו אנונה.
אמר לו המלך: אני מבקש לכפול אנונה שלך.
אמר לו: לא תמלא רוחי קריר, הלואי קדמייתא לא תמנע.
כך, לו ישמעאל יחיה לפניך, ויאמר אלהים אבל שרה אשתך:


ולישמעאל שמעתיך
רבי יוחנן בשם רבי יהושע בר חנינא:
בן הגבירה למד מבן האמה.
הנה ברכתי אותו
זה יצחק.

והפרתי אותו
זה יצחק.

והרבתי אותו
זה יצחק.

ולישמעאל
כבר שמעתי אותו על ידי מלאך.

רבי אבא בר כהנא בשם רבי:
בירי כאן בן האמה, למד מבן הגבירה.
הנה ברכתי אותו
זה ישמעאל.

והפרתי אותו
זה ישמעאל.

והרבתי אותו
זה ישמעאל.
ק"ו וזאת בריתי אקים את יצחק.

אמר רבי יצחק:
כתיב: (בראשית מט) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, אלו בני גבירה. וישמעאל אינו מעמיד י"ב?!
אלא, אותן נשיאים, היך מה דאת אמר: (משלי כה) נשיאים ורוח וגשם, אין אבל אלו מטות, כמה דאת אמר: (חבקוק ג) שבעות מטות אומר סלה.

ואת בריתי אקים את יצחק
ר' הונא בשם ר' אידי:
אותה השנה מעוברת היתה:


ויכל לדבר אתו
תני:

הנפטר מחבירו בין גדול בין קטן, צריך ליטול ממנו רשות.

ממי את למד?
מאברהם.
פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקב"ה, באו מלאכי השרת לדבר עמו.
אמר להן: נפטר מן השכינה, שהיא גדולה מכם תחלה, אחר כך אני מדבר עמכם. כיון שדבר עם הקדוש ברוך הוא כל צרכו, אמר לפניו: רבון העולמים! צריך אני לדבר.
אמר לו: הפטר בשלום, הה"ד: ויעל אלהים מעל אברהם.

אמר ריש לקיש:
האבות הן הן המרכבה, שנא': ויעל אלהים מעל אברהם.
ויעל מעליו אלהים.
(בראשית כה) והנה ה' נצב עליו.


ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו
אמר רבי אייבו:
בשעה שמל אברהם אותן ילידי ביתו, העמידן גבעה ערלות, וזרחה עליהם חמה והתליעו, ועלה ריחן לפני הקב"ה כקטורת סמים, וכעולה שהיא כליל לאישים.
אמר הקדוש ברוך הוא: בשעה שיהיו בניו של זה באים לידי עבירות, ולידי מעשים רעים, אני נזכר להם הריח הזה, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם:


ואברהם בן תשעים ותשע וגו'
הכא את אמר: בשר ערלתו, ולהלן כתיב: את בשר ערלתו?!
אלא, אברהם ע"י שנתמעך על ידי אשה כתיב: בשר ערלתו.
ישמעאל שלא נתמעך ע"י אשה כתיב: את בשר ערלתו.


בעצם היום הזה נמול אברהם
אמר רבי ברכיה:
(ישעיה מח) לא מראש בסתר דברתי, (אלא)
אמר הקב"ה: אילו מל אברהם בלילה, היו כל בני דורו אומרים: בכך וכך?!
אילו היינו רואים אותו, לא היינו מניחים אותו לימול! אלא, בעצם היום הזה, דרגש ליה, ימלל.

נמול אברהם
אמר רבי אבא בר כהנא:
הרגיש ונצטער, כדי שיכפול לו הקדוש ברוך הוא שכרו.

אמר רבי לוי:
מל אברהם אין כתיב: כאן, אלא נימול, בדק את עצמו ומצא עצמו מהול.

אמר רבי ברכיה:
בההיא עיתא אקיל רבי אבא בר כהנא לרבי לוי.
אמר לו: שקרנא כזבנא את, אלא הרגיש ונצטער, כדי שיכפול הקב"ה שכרו:


וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף
תניא,
הולכים ליריד של עובדי כוכבים בחולו של מועד, ליקח מהם בתים שדות וכרמים ועבדים ושפחות.

ר' אמי בשם ריש לקיש אמר:
לא סוף דבר עבדים מהולים הן לו, אלא אפילו ערלים, מפני שהוא מכניסן תחת כנפי השכינה.

רבי יהושע בן לוי, בעי קומי דריש לקיש, אמר לו:
מהו ליקח עבדים מן עובדי כוכבים?
אמר לו: אימתי את שואלני ביום טוב?!
תנא, אפילו בשבת. וכן הקונה חצר בא"י, אומר לו: הרי למחר בכך וכך. משום דחביבה א"י, יש לו רשות לומר כך.

תני חזקיה:
עד רדתה, אפילו בשבת, שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת.

שלושה ירידים הם:
יריד עזה,
יריד עכו,
יריד בטנן.
ואין לך מחוור מכולם, אלא יריד בטנן.

אמר אברהם עד שלא מלתי, היו העוברים והשבים באים אצלי, תאמר משמלתי אינן באים אצלי?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שלא מלת, היו בני אדם באים אצלך, עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך.
הה"ד: וירא אליו ה' באלוני ממרא.