פרשה נג: וה' פקד את שרה
פרשה נד: ברית אברהם ואבימלך



וה' פקד את שרה כאשר אמר
זהו שאמר הכתוב (יחזקאל יז) וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל.

אמר רבי יודן:
לא כדין דאמרין ולא עבדין, אלא, אני ה' דברתי ועשיתי.

אמר רבי ברכיה:
אני ה' דברתי ועשיתי
והיכן דבר?
(שם כב) למועד אשוב אליך ולשרה בן. ועשה.

וידעו כל עצי השדה, אלו הבריות, היך מה דאת אמר: (דברים כ) כי האדם עץ השדה.
כי אני ה' השפלתי עץ גבוה, זה אבימלך.
הגבהתי עץ שפל, זה אברהם.
הובשתי עץ לח, אלו נשי אבימלך, דכתיב: כי עצור עצר ה'.
הפרחתי עץ יבש, זו שרה.

אני ה' דברתי
היכן דבר?
למועד אשוב אליך ועשיתי, הה"ד: ויעש ה' לשרה כאשר דבר:


(איוב ד) האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר
וכי אפשר לאדם להיות צדיק יותר מבוראו?!

אם מעושהו יטהר גבר
וכי אפשר לאדם להיות טהור יותר מבוראו?!

מה אלישע אומר לשונמית?
(מלכים ב ד) למועד הזה כעת חיה, את חובקת בן!
אמרה לו: אל אדוני איש האלהים, אל תכזב בשפחתך!
אותן המלאכים שבשרו את שרה כך אמרו לה: למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן
אמר לה: אותן המלאכים היו יודעים שהם חיים וקיימין לעולם, אמרו: למועד אשוב אליך, אבל אני, שאני בשר ודם - קיים היום מת למחר - בין חי, בין מת, למועד הזה את חובקת בן.

מה כתוב שם?
ותהר ותלד בן למועד הזה, כעת חיה אשר דבר אליה אלישע, דבריו של בשר ודם מתקיים ודבריו של הקב"ה אין מתקיימין?!
וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו'.


(חבקוק ג) כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה וגו'.
כי תאנה לא תפרח, זה אברהם, היך מה דאת אמר: (הושע ט)כבכורה בתאנה מדרש רבה, בראשית, ה, ראיתי אבותיכם.
ואין יבול בגפנים, זו שרה, היך מה דאת אמר: (תהלים קכח)אשתך כגפן פוריה וגו'.
כחש מעשה זית, אותן המלאכים שבישרו את שרה האירו פניה כזית, כוחשים היו?! אלא, שדמות לא עשו אוכל?! אותן השדים המתים לא עשו אוכל.
גזר ממכלה צאן, היך מה דאת אמר: (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אלא ואין בקר ברפתים, היך מה דאת אמר: (הושע יא)אפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש?! חזרה שרה ואמרה: מה אני מובדה סברי מן בריי?!
אלא, (חבקוק ג) ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי.
אמר לה הקדוש ברוך הוא: את לא אובדית סיברך, אף אנא איני מובדית סיברך, אלא, וה' פקד את שרה וגו'.

וה' פקד את שרה
(ישעיה מ)יבש חציר נבל ציץ, יבש חצירו של אבימלך, ונבל ציצו, ודבר אלהינו יקום לעולם. וה' פקד את שרה כאשר אמר.


(תהלים קיט) לעולם ה' דברך נצב בשמים
הא בארץ לא?! אלא, מה שאמרת לאברהם בשמים, למועד אשוב אליך כעת חיה.

ר' נחמן דיפו משם ר' יעקב דקיסרין פתח:
(תהלים פ) אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת, שוב ועשה מה שאמרת לאברהם: הבט נא השמימה וספור הכוכבים. ופקוד גפן זאת, וה' פקד את שרה.

ר' שמואל בר נחמן פתח:
(במדבר כג) לא איש אל ויכזב, ובן אדם ויתנחם.

אמר רבי שמואל:
הפסוק הזה לא ראשו סופו, ולא סופו ראשו.
לא איש אל ויכזב וגו', ההוא אמר ולא יעשה ודבר לא יקימנה, אלא בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה לעולם, לא איש אל ויכזב.
ובשעה שהוא גוזר להביא רעה, ההוא אמר ולא יעשה
בשעה שאמר לאברהם,כי ביצחק יקרא לך זרע, לא איש אל ויכזב.
ובשעה שאמר לו:קח נא את בנך את יחידך, ההוא אמר ולא יעשה.
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: (שמות ג) פקוד פקדתי אתכם, לא איש אל ויכזב. בשעה שאמר לו הקב"ה (דברים ט) הרף ממני ואשמידם, ההוא אמר ולא יעשה.
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: וגם את הגוי, לא איש אל ויכזב.
ובשעה שאמר לו: ועבדום וענו אותם, ההוא אמר ולא יעשה.
בשעה שאמר לו הקב"ה: שוב אשוב אליך, לא איש אל ויכזב, אלא, וה' פקד את שרה:


וה' פקד את שרה
(מלכים א ח) אשר שמרת לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו.
אשר שמרת לעבדך, זה אברהם.
את אשר דברת לו, למועד אשוב אליך.
ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה, וה' פקד את שרה.

(תהלים קיג) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה
מושיבי עקרת הבית, זו שרה.
ותהי שרי עקרה, אם הבנים שמחה, שנאמר: הניקה בנים שרה, וה' פקד את שרה, כאשר אמר.
מה שאמר לה, הוא באמירה, ויעש ה' כאשר דבר.
מה שדבר לה, ע"י מלאך.

רבי נחמיה אמר:
וה' פקד את שרה כאשר אמר
מה שאמר לה על ידי מלאך.

ויעש ה' לשרה כאשר דבר
מה שאמר לה הוא.

רבי יהודה אמר:
כאשר אמר ליתן לה בן, כאשר דבר לברכה בחלב.

אמר לו רבי נחמיה:
והלא כבר נתבשרה בחלב?!
אלא, מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא לימי נערותיה.

רבי אבהו אמר:
נותן אני יראתה על כל אומות העולם, דלא יהון מונין לה וצווחין לה: "עקרתא".

ר' יהודה בשם ריש לקיש:
עיקר מטרין לא היה לה, וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין.

אמר רבי אדא:
בעל פקדונות אני! עמלק הפקיד אצלי חבילות של קוצים, והחזיר לו הקדוש ברוך הוא חבילות של קוצים, שנאמר: (שמואל א טו)פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל.
שרה הפקידה אצלי מצות ומעשים טובים, החזיר לה הקב"ה מצות ומעשים טובים, וה' פקד את שרה.


וה' פקד את שרה
אמר רבי יצחק:
כתיב: (במדבר ה) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע, זו שנכנסה לביתו של פרעה ולביתו של אבימלך ויצאת טהורה, אינו דין שתפקד?!

אמר רבי יהודה ברבי סימון: אע"ג דאמר רבי הונא:
מלאך הוא שהוא ממונה על התאוה, אבל שרה לא נצרכה לדברים הללו, אלא הוא בכבודו.

וה' פקד את שרה ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו
מלמד שלא גנבה זרע ממקום אחר.

בן לזקוניו
מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לו.

למועד אשר דבר אתו אלהים
רבי יודן ור' חמא, רבי יודן אמר:
לט' חדשים נולד, שלא יהיו אומרין: גרוף מביתו של אבימלך.

רבי חמא אמר:
לשבעה, שהם תשעה מקוטעים.

רבי הונא בשם רבי חזקיה:
בחצות היום נולד. נאמר כאן מועד ונאמר להלן (דברים יז) כבוא השמש מועד צאתך ממצרים.


ויקרא אברהם את שם בנו יצחק
יצא חוק לעולם, ניתן דורייה לעולם.

אמר רבי יצחק:
חפושית.
יו"ד = עשרה, כנגד עשרת הדברות.
צד"י = תשעים. ואם שרה הבת תשעים שנה תלד?!
קו"ף = מאה, הלבן מאה שנה?!
חי"ת - כנגד המילה, שניתנה לשמונה, וימל אברהם את יצחק וגו'. הדא הוא דכתיב: (בראשית יז)ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם:


ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים
ר' ברכיה בר' יהודה ברבי סימון, בשם רבי שמואל, ברבי יצחק:
ראובן בשמחה, שמעון מה איכפת ליה?!
כך שרה נפקדה, אחרים מה איכפת להם?! אלא, בשעה שנפקדה אמנו שרה הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חרשים נתפקחו, הרבה סומים נפתחו, הרבה שוטים נשתפו.
נאמר כאן עשייה, ונאמר להלן (אסתר ב)והנחה למדינות עשה. מה עשייה שנאמר: להלן ניתן דורייה לעולם, אף עשייה שנאמר: כאן, דורייה לעולם.

ור' לוי אמר:
הוסיפו על המאורות.
נאמר כאן עשייה, עשה לי, ונאמר להלן ויעש אלהים את שני המאורות.


ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה
ר' פנחס משום רבי חלקיה:
מי אמר מי דבר אין כתיב:, כאן אלא מי מלל, רמזו שהוא מוליד למאה שנה.
מנין מל"ל. (100)

ר' פנחס אמר:
קומתו של אברהם אבינו היתה יבשה, ונעשה מלילות.

היניקה בנים שרה
היניקה בן אין כתיב: כאן, אמנו שרה היתה צנועה יותר מדאי.
אמר לה אבינו אברהם: אין זו שעת הצניעות, אלא גלי את דדיך כדי שידעו הכל, שהתחיל הקדוש ברוך הוא לעשות נסים! גלתה את דדיה והיו נובעות חלב, כשני מעינות והיו מטרוניות באות ומניקות את בניהם ממנה, והיו אומרות: אין אנו כדי להניק את בנינו מחלבה של צדקת.

רבנן ורבי אחא, רבנן אמרי:
כל מי שבא לשם שמים, נעשה ירא שמים.

רבי אחא אמר:
אף מי שלא בא לשם שמים, ניתן לו ממשלה בעוה"ז, כיון שהפליגו עצמן בסיני ולא קבלו את התורה, נטלה מהם אותה הממשלה:


ויגדל הילד ויגמל
ר' הושעיה רבה אמר:
נגמל מיצר הרע.

רבנן אמרי:
נגמל מחלבו.

ויעש אברהם משתה גדול
רבי יודא ב"ר סימון אמר:
גדול עולמים היה שם.

רבי יודן בר מספרתא אמר:
(אסתר ב) ויעש המלך משתה גדול, גדולי עולם היו שם, הדא הוא דכתיב: (דברים ל)כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב בימי מרדכי ואסתר, כאשר שש על אבותיך, בימי אברהם יצחק ויעקב.

אמר רבי יהודה בר' סימון:
משתה גדול
משתה גדולים, עוג וכל גדולים עמו היו שם.
אמרו לעוג: לא היית אומר אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד?!
אמר להם: עכשיו מתנתו מה היא, לא שפופה! אין יהיב אנא אצבעי עליה, אנא פחיש ליה. אמר ליה הקב"ה: מה! אתה מבזה על מתנתו, חייך! שאת רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידו, שנאמר: (במדבר כא)ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו, כי בידך נתתי וגו'.

דאמר רבי לוי:
לא נדנדה עריסה תחלה, אלא בביתו של אברהם אבינו.

דאמר רבי יהושע בן מנחמה:
אותן ששים ושנים מלכים שהרג יהושע, כולם היו במשתה של אברהם אבינו, ולא שלושים ואחד היו?!
אלא, כי ההיא דאמר רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי פרנך משום רבי יוחנן:
מלך יריחו אחד.

מה תלמוד לומר אחד?
אלא, הוא ואנטקיסור שלו:


ותרא שרה את בן הגר המצרית
אמר רבי שמעון בן יוחאי:
רבי עקיבא, היה אומר בו דבר לגנאי, ואני אומר בו דבר לשבח.

דרש רבי עקיבא:
(בראשית כא) ותרא שרה וגו', אין מצחק, אלא גלוי עריות, היך מה דאת אמר: (שם לט) בא אלי העבד העברי, אשר הבאת לנו לצחק בי.
מלמד שהיתה אמנו שרה רואה אותו לישמעאל מכביש גנות, וצד נשי אנשים ומענה אותן.

תני, רבי ישמעאל אומר:
אין הלשון הזה של צחוק, אלא עבודת כוכבים, שנאמר: (שמות לב) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק.
מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה בימוסיות, וצד חגבים ומקריב עליהם.

רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
אין הלשון הזה צחוק, אלא לשון שפיכות דמים, היך מה דאת אמר: (שמואל ב ב) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו.

רבי עזריה משום רבי לוי אמר:
אמר ליה ישמעאל ליצחק: נלך ונראה חלקינו בשדה, והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק, ועושה עצמו כאילו מצחק, הדא הוא דכתיב: (משלי כב)כמתלהלה היורה זקים וגו', כן איש רמה את רעהו ואומר הלא מצחק אני.

ואומר אני בו דבר לשבח, אין לשון הזה של צחוק, אלא לשון ירושה, שבשעה שנולד אבינו יצחק, היו הכל שמחים.
אמר להם ישמעאל: שוטים אתם, אני בכור ואני נוטל פי שנים, שמתשובת אמנו שרה לאברהם, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, אתה למד כי לא יירש עם בני, אפי' שאינו יצחק, ועם יצחק אף על פי שאינו בני, קל וחומר עם בני עם יצחק:


וירע הדבר מאד בעיני אברהם הדא הוא דכתיב: (ישעיה לג) עוצם עיניו מראות ברע.

ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו'
אמר רבי יודן:
יצחק אין כתיב: כאן, אלא ביצחק.

ר' עזריה בשם בר חטיא:
בי"ת תרין. במי שהוא מודה בשני עולמות.

אמר רבי יודן ברבי שלום:
כתיב: (תהלים קה) זכרו נפלאותיו אשר עשה מופתיו ומשפטי פיו, מופת נתת למי שהוא מוציא מתוך פיו, כל מי שהוא מודה בב' עולמות, יקרא לך זרע.
וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע.


וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר
ביתו של אבינו אברהם ותרנים היו, שנאמר: וישכם אברהם בבקר ויתן אל הגר, שכן דרך עבדים שיהיו ממלאים כדים על שכמם.
על שכמה ואת הילד, בן כ"ז שנים, ואת אמרת שם על שכמה?!
אלא, מלמד שהכניסה בו [שרה] עין רעה, ונכנסה בו חמה ואכאבית. תדע לך שכן דכתיב: ויכלו המים מן החמת, שכן דרך החולה להיות שותה הרבה ובכל שעה.

ותשלך את הילד תחת אחד השיחם
אמר ר' מאיר:
שכן דרך הרתמים להיות גדלים במדבר.

אמר רבי אמי:
תחת אחד השיחם
ששם השיחו עמה מלאכי השרת.

ותלך ותשב לה מנגד
נאמר כאן ותשב לה מנגד, ולהלן הוא אומר (במדבר ב) מנגד סביב לאהל מועד.
הרחק הכא, את אומר: הרחק כמטחוי קשת ולהלן את אמר (יהושע ג)אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה.
הא למדנו, נגד מנגד, ורחוק מרחוק.

אמר רבי יצחק:
כמטחוי קשת, שני טווחים בקשת, מיל.

אמר רבי ברכיה:
כמטחת דברים כלפי מעלה אמרה: אתמול אמרת לי: הרבה ארבה את זרעך וגו', עכשיו הוא מת בצמא!


הה"ד: (תהלים נו)נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך, כאותה בעלת נוד.
כשם שכתוב בספר תהלים (שם לט) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה וגו' אל דמעתה של הגר לא החרשת, אל דמעתי אתה מחריש!
ואם תאמר ע"י שהיתה גיורת היתה חביבה, אף אנכי, כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי.

ויקרא מלאך אלהים אל הגר
בזכותו של אברהם.

באשר הוא שם
בזכות עצמו. יפה תפלת החולה לעצמו יותר מכל.

באשר הוא שם
אמר רבי סימון:
קפצו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו: רבון העולמים! אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא, אתה מעלה לו באר?!
אמר להם: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע?
אמרו לו: צדיק!
אמר להם: איני דן את האדם, אלא בשעתו.

קומי שאי את הנער ויפקח את עיניה
אמר רבי בנימין:
הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם, מן הכא ויפקח אלהים את עיניה.

ותלך ותמלא את החמת
הדא אמרת מחוסרת אמנה היתה.


ויהי אלהים את הנער ויגדל
רבי ישמעאל שאל את ר"ע אמר לו:
בשביל ששימשת נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכים ורקים מיעוטים, אתין וגמין ריבוים, הדין את דכתיב: הכא מהו?
אמר לו: אילו נאמר: ויהי אלהים הנער, היה הדבר קשה, אלא את הנער.
אמר לו: כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק מכם, שאין אתם יודעים לדרוש, אלא את הנער הוא וחמריו וגמליו ובני ביתו.

ויהי רובה קשת
רבה וקשיותו עמו [נ"א רבה וקשיותו אמו]
רבה מתלמד בקשת.
רבה על כל המורים בקשת.

וישב במדבר פארן
אמר רבי יצחק:
זרוק חוטרא לאוירא ועל עיקריה הוא קאים.
כך, לפי שכתוב: ולה שפחה מצרית ושמה הגר, לפיכך, ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים.




ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו
(משלי טז)ברצות ה' דרכי איש גם איביו ישלים אתו

רבי יוחנן אמר:
זו אשתו, שנאמר: (מיכה ז) אויבי איש אנשי ביתו.

מעשה באשה, שקבלה על בעלה לשלטון והתיז את ראשו,
וי"א: אף התיז את ראשה.

רבי שמואל אמר:
זה הנחש.

תנא, ר' חלפתא אומר:
הנחש הזה להוט אחר השום.

ומעשה בנחש אחד, שירד מן ההר לבית ומצא קערה של שום ואכלה והקיא בתוכה, וראה נחש שבבית ולא הוה יכול לעמוד לו, כיון שיצא אותו הנחש יצא הנחש של בית ומילא אותה עפר.

רבי יהושע בן לוי אמר:
זה יצר הרע.
בנוהג שבעולם אדם גדל עם חבירו שתים ג' שנים בכרך והוא קושר לו אהבה, וזה גדל עם אדם מנערותו ועד זקנותו, אם מצא בתוך שבעים הוא מפילו, בתוך שמונים הוא מפילו, הוא שדוד אומר (תהלים לה) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו.

אמר רבי אחא:
וכי יש גזלן גדול מזה?! ואמר שלמה (משלי כה)אם רעב שונאך, האכילהו לחם, ואם צמא, השקהו מים.
מלחמה של תורה, היך מה דאת אמר: (שם ט) לכו לחמו בלחמי.
ומימה של תורה, היך מה דאת אמר: (ישעיה נה)הוי כל צמא לכו למים.

אמר רבי ברכיה:
אויביו, גם אויביו, לרבות מזיקי ביתו, כגון: יתושים ופרעושים וזבובים.

דבר אחר:
(משלי טו) ברצות ה' דרכי איש, זה אברהם שנקרא איש, דכתיב: ביה (ישעיה מז) מארץ מרחק איש עצתי.
גם אויביו, זה אבימלך:


ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכול
רבי יהודה אמר:
פיכול שמו.

רבי נחמיה אמר:
פה שכל צבאותיו נושקים לו על פיו.
אלהים עמך
לפי שהיו אומות העולם אומרין: אילו היה צדיק לא היה מוליד, אתמהא?! כיון שהוליד אמרו לו: אלהים עמך.

ואילו היה צדיק לא היה שומע לקול אשתו, וכיון שנאמר: לו: כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.
אמרו לו: אלהים עמך!
ואילו היה צדיק לא היה דוחה את בנו בכורו?!
כיון שראו את מעשיו, אמרו לו: אלהים עמך בכל אשר אתה עושה.

דבר אחר:
לפי שחרבו מקומות של סדום, ופסקו העוברים והשבים, ולא חסר קלרין שלו כלום, לפיכך אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, הואיל והאלהים עמך.

ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי
עד כאן רחמי האב על הבן.

אמר רבי אבא:
עד כאן לאחים השותפין.

אמר רבי יוסי בר חנינא:
כתיב: (תהלים לח) ואויבי חיים עצמו.
מה שניתן לאברהם לשבע דורות, ניתן לאבימלך לשלושה.

למה לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים?
שעדיין נכדו קיים, כחסד אשר עשיתי עמך.

מה חסד עשה לו?
אלא שאמר לו: הנה ארצי לפניך, ואף על פי כן לא קבל עליו:


והוכיח אברהם את אבימלך וגו'
אמר רבי יוסי בר חנינא:
התוכחת מביאה לידי אהבה, שנאמר: (משלי ט) הוכח לחכם ויאהבך.

היא דעתיה דרבי יוסי בר חנינא דאמר:
כל אהבה שאין עמה תוכחה, אינה אהבה.

אמר ריש לקיש:
תוכחה מביאה לידי שלום, והוכיח אברהם את אבימלך, היא דעתיה, דאמר: כל שלום שאין עמו תוכחה, אינו שלום.

על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך
ואי זהו גזלן?

בר קפרא אמר:
זה שהוא גוזל בפרהסיא, היך מה דאת אמר: (שופטים ט) ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם בדרך.מה דרך בפרהסיא, אף גזלן בפרהסיא.

ר' שמעון בן יוחאי
מייתי לה מהכא, (מלאכי א)והבאתם גזול את הפסח ואת החולה.
מה פסח וחולה מומין בגלוי, אף גזלן בגלוי.

רבי אבהו בשם ריש לקיש אמר:
לפני ט' גנב, ולפני עשרה גזלן.

רבי תנחומא בשם ר' הונא:
לעולם אינו גזלן, עד שיגזלה מידו, שנאמר: (שמואל ב כג) ויגזול את החנית מיד המצרי.

ויאמר אבימלך לא ידעתי וגם אתה לא הגדת לי
ע"י מלאך.
וגם אנכי לא שמעתי, בלתי היום:


ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות
אמר לו הקב"ה: אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך! שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות.

אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, חייך! כנגד כן, הורגים מבניך שבעה צדיקים, ואלו הן:
חפני ופנחס ושמשון ושאול וג' בניו.

אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, כנגד כן, בניו מחריבין מבניך ז' משכנות, ואלו הן:
אוהל מועד, וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין.

אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, כנגד כן, ארוני חוזר בשדה פלשתים ז' חדשים, הה"ד: (תהלים עח) ויתן לשבי עזו, זה ארון ברית.
וכתיב: (ש"א ו) ויהי ארון ה' בשדה פלשתים ז' חדשים.
ותפארתו ביד צר, אלו בגדי כהונה, כמה דאת אמר (שמות כח) ועשית בגדי קדש לאהרן וגו' ולתפארת.

רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק, בשם ר' אבא:
למה לקו אנשי בית שמש?
על ידי שהיו מליזין בארון.
אמר הקדוש ברוך הוא: אילו תרנגולתו של אחד מהם אבדה, היה מחזיר עליה כמה פתחים להביאה, וארוני בשדה פלשתים שבעה חדשים, ואין אתם משגיחים בו?!
אם אין אתם משגיחים עליו אני אשגיח עליו, (תהלים צח)הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו. הה"ד: (שמואל א ו) וישרנה הפרות בדרך, מהלכות בישרות הפכו פניהם כלפי ארון ואמרו שירה, והיינו דכתיב:וישרנהאמרו שירה בפה.

אי זו שירה אמרו?
רבי מאיר אומר:
שירת הים אמרו.
נאמר כאן, הלכו הלוך וגעו, ונאמר להלן, כי גאה גאה.

רבי יוחנן אמר:
שירו לה' שיר חדש.

רבי אליעזר אמר:
הודו לה' קראו בשמו.

רבנן אמרי:
ה' מלך תגל הארץ.

רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק אמר:
תלת:
שירו לה' שיר חדש,
שירו לה' כל הארץ,
ה' מלך ירגזו עמים.

תני אליהו,
רומי השיטה, התנופפי! ברוב הדרך המחושקת ברקמי זהב, המהוללה בדביר ארמון, המעולפת מבין שני כרובי.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
כמה יגיעות יגע בו בן עמרם, עד שלימד שירה ללוים, ואתם אומרות שירה מאליכם?!
יישר חילכם.


ויאמר כי את שבע כבשות וגו'
רבנן ורבי יצחק בן חקורה, רבנן אמרי:
רועיו של אברהם היו מדיינים עם רועיו של אבימלך. רועי אברהם אומרים: לנו הבאר!
ואלו אומרים: לנו הבאר!
אמרו להם רועי אברהם: כל מי שהמים עולים להשקות את צאנו, שלו היא הבאר!
כיון שראו המים צאנו של אברהם אבינו, מיד עלו.
אמר לו הקב"ה: את סימן לבניך, מה את, כיון שראו המים את צאנך מיד עלו, אף בניך, כיון שהבאר רואה אותן מיד יהא עולה, הה"ד: (במדבר כא)אז ישיר ישראל את השירה הזאת וגו'.

אמר להם ר' יצחק בר חקורה:
עוד מן אתרה לית היא חסירה, בעבור היתה לי לעדה אין כתיב: כאן אלא, בעבור תהיה לי לעדה.


ויטע אשל בבאר שבע וגו'
רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר:
אשל
פרדס! שאל מה תשאל, תאנים, וענבים, ורמונים.

ר' נחמיה אמר:
אשל
פונדיק! שאל מה תשאל, עיגולא, קופר, חמר, ביעין.

רבי עזריה בשם ר' יהודה בר סימון:
אשל
סנהדרין, היך מה דאת אמר: (שמואל א כב) ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה.

על דעתיה דרבי נחמיה:
דאמר אשל פונדיק, אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים ומשהיו אוכלין ושותין אמר לון: בריכו!
והן אמרין: מה נימור?
ואמר להון: ברוך אל עולם שאכלנו משלו, הה"ד: (בראשית כא) ויקרא בשם ה' אל עולם.

ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים
רבים מאותן שעשה בחברון.
בחברון עשה עשרים וחמש שנה, וכאן עשה עשרים ושש שנים.