פרשה סו: ברכת יצחק את יעקב
פרשה סז: ברכת יצחק את עשו


ויהי כי זקן יצחק
ר' יצחק פתח:
(ישעיה ה) מצדיקי רשע עקב שחד, כל מי שנוטל שוחד ומצדיק את הרשע, בעקב, וצדקת צדיקים יסורו ממנו.
וצדקת צדיקים, זה משה.
יסורו ממנו, זה יצחק, ע"י שהצדיק את הרשע, כהו עיניו, ויהי כי זקן יצחק וגו'.


(משלי יז)מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם
אמר רבי יהושע בן לוי
לא ממה שהיתה רבקה אוהבת את יעקב יותר מעשו, עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה: לא יעול ויטעי בההוא סבא, על שם: תועבת ה' גם שניהם, ועל ידי שהצדיק את הרשע, כהו עיניו. ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו.


ר' יצחק פתח:
(שמות כג) ושוחד לא תקח וגו'

אמר ר' יצחק:
ומה אם מי שנטל שוחד, ממי שהיה חייב לו כהו עיניו, הלוקח שוחד ממי שאינו חייב לו עאכ"ו! ויהי כי זקן יצחק וגו'.

רבי חנינא בר פפא פתח:
(תהלים מ) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך וגו'

אמר רבי חנינא:
כל פעולות ומחשבות שפעלת אלינו, בשבילנו.

למה כהו עיניו של יצחק?
כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות, ויהי כי זקן יצחק.

אמר רבי יהודה בר סימון:
אברהם תבע זקנה.
אמר לפניו: רבון העולמים! אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד! מתוך שאתה מעטרו בזקנה, אדם יודע למי מכבד.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל! מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב: זקנה, וכיון שעמד אברהם, נתן לו זקנה, ואברהם זקן בא בימים.

יצחק תבע יסורין, אמר לפניו: רבון כל העולמים! אדם מת בלא יסורים, מדת הדין מתוחה כנגדו, מתוך שאתה מביא עליו יסורים, אין מדת הדין מתוחה כנגדו!
אמר לו הקב"ה: חייך! דבר טוב תבעת, וממך אני מתחיל! מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב: יסורין, וכיון שעמד יצחק, נתן לו יסורים, ויהי כי זקן יצחק ותכהין.

יעקב תבע את החולי, אמר לפניו: רבון העולמים! אדם מת בלא חולי ואינו מיישב בין בניו! מתוך שהוא חולה שנים או שלושה ימים, הוא מיישב בין בניו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל! (בראשית מח) ויאמר ליוסף הנה אביך חולה.

אמר רבי לוי:
אברהם חידש זקנה, יצחק חידש יסורים, יעקב חידש חולי, חזקיהו חידש חולי שיתרפא.
אמר לו: העמדת אותו עד יום מותו, אלא מתוך שאדם חולה ועומד, חולה ועומד, הוא עושה תשובה.
אמר לו הקב"ה: חייך! דבר טוב תבעת, וממך אני מתחיל! הה"ד: (ישעיה לח) מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו, ויחי מחליו.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
מכאן, שהיה בין חולי לחולי, חולי כבד משניהם.


ותכהין עיניו מראות
אמר רבי אלעזר בן עזריה:
מראות ברע, מראות ברעתו של רשע.
אמר הקדוש ברוך הוא: יהיה יצחק יוצא לשוק, ויהון ברייתא אמרין: דין אבוה דההוא רשיעא! אלא, הריני מכהה את עיניו והוא יושב בתוך ביתו, הה"ד: (משלי כח) בקום רשעים יסתר אדם.

מכאן אמרו:

כל המעמיד בן רשע, או תלמיד רשע, סוף שעיניו כהות.

תלמיד רשע, מאחיה השילוני (מלכים א יד)ואחיה לא יכול לראות, כי קמו עיניו משיבו, שהעמיד את ירבעם תלמיד רשע.
בן רשע, מיצחק, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו.

דבר אחר:
מראות, מכח אותה ראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, בכו מלאכי השרת, הה"ד: (ישעיה לג)הן אראלם צעקו חוצה וגו', ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו, והיו רשומות בתוך עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו.
הה"ד: ויהי כי זקן יצחק וגו'.

דבר אחר:
מראות, מכח אותה הראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח, תלה עיניו במרום והביט בשכינה מושלים אותו.
משל למה הדבר דומה למלך, שהיה מטייל בפתח פלטין שלו, ותלה עיניו וראה בנו של אוהבו מציץ עליו בעד החלון.
אמר: אם הורגו אני עכשיו, מכריע אני את אוהבי, אלא גוזרני שיסתמו חלונותיו.
כך בשעה שהעקיד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, תלה עיניו והביט בשכינה, אמר הקב"ה: אם הורגו אני עכשיו, אני מכריע את אברהם אוהבי, אלא גוזר אני, שיכהו עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו, ויהי כי זקן יצחק וגו':


ויקרא את עשו בנו הגדול
אמר ר' אלעזר בר שמעון:
למדינה שהיתה מכתבת ענקמון למלך, והיתה שם אשה אחת והיה לה בן ננס, והיתה קוראה אותו מקרוא לפרוס.
אמרה: בני מקרוא לפרוס, אין אתם מכתיב:ין אותו?!
אמרו: אם בעיניך מקרוא לפרוס, בעינינו הוא ננס שבננסים!

כך אביו קורא אותו גדול, ויקרא את עשו בנו הגדול. אמו קראת אותו גדול, ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם בעיניכם הוא גדול, בעיני הוא קטן, (עובדיה א) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד.

אמר רבי ברכיה:
לקבל תורא טבחא, הה"ד: (ישעיה לד) כי זבח לה' בבצרה, וטבח גדול בארץ אדום.

ויאמר אליו בני! ויאמר אליו הנני!
הה"ד: (משלי כו) כי יחנן קולו אל תאמן בו וגו'.

חזקיהו תורגמינא אמר:
(שם) כי שבע תועבות בלבו, את מוצא תועבה אחת כתיב: בתורה, וכתוב בה עשר, (דברים יח) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' וחובר חבר ושואל אוב וידעוני וגו'
כאן שכתוב שבע, עאכ"ו!
הוי,כי שבע תועבות, כי שבעים תועבות בלבו.
ויאמר אליו הנני:


אמר רבי יהושע בן קרחה:
הגיע אדם לפרק אבותיו קודם לה' שנים, ולאחר חמש שנים ידאג מן המיתה, שכן יצחק אמר: אם לשניו של אבא אני מגיע, עד עכשיו מתבקש לי, אם לשנים של אמי אני מגיע, ויאמר אליו הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי.

תני
שבעה דברים מכוסים מבני אדם, ואלו הן:
יום המיתה,
ויום הנחמה,
ועומק הדין,
ואין אדם יודע במה הוא משתכר,
ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו,
ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה,
ומלכות הרשעה אימתי נופלת.

יום המיתה מנין?
דכתיב: (קהלת ט)כי גם לא ידע האדם את עתו.

יום הנחמה מנין?
דכתיב: (ישעיה ס) אני ה', בעתה אחישנה.

ואין אדם יודע מה בעומקו של דין, שנאמר: (דברים א) כי המשפט לאלהים הוא.
ואין אדם יודע במה הוא משתכר, דכתיב: (קהלת ג) מתת אלהים הוא.
ואין אדם יודע מה בלבו של חברו, דכתיב: (ירמיה יז) אני ה' חוקר לב.
ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה, דכתיב: (קהלת יא) כעצמים בבטן המלאה.
ומלכות הרשעה אימתי נופלת, דכתיב: (ישעיה סג) כי יום נקם בלבי.


ועתה שא נא כליך
שחוז מאני זינך, שלא תאכילני נבילות וטריפות.
סב מאני זינך, שלא תאכילני גזילות וחמסים.

תֶּלְיְך
אמר לו: הרי הברכות תלויות למאן דחמי ליה למתברכא, הוא מתבריך.

דבר אחר:
שא נא כליך
זו בבל, (דניאל א) ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו.

תֶּלְיְךָ,
זו מדי, (אסתר ו) ויתלו את המן על העץ.

קשתך,
זו יון , שנאמר: (זכריה ט) כי דרכתי לי יהודה קשת.

וצא השדה,
זו אדום, ארצה שעיר שדה אדום.

ועשה לי מטעמים
ר' אליעזר בשם רבי יוסי בר זימרא אמר:
שלושה דברים נאמרו בו בעץ שאכל אדה"ר:
טוב למאכל,
ויפה לעינים,
ומוסיף חכמה.
ושלושתן נאמרו בפסוק א', שנאמר: (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, מכאן שהוא טוב למאכל וכי תאוה הוא לעינים, מכאן שהוא יפה לעינים להשכיל, מכאן שהוא מוסיף חכמה, היך מה דאת אמר: (תהלים פט) משכיל לאיתן.

וכן יצחק אמר:
ועשה לי מטעמים.
אמר לו: בתחלה הייתי נהנה מן הראייה, ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם.

וכן שלמה אומר: (קהלת ה) ברבות הטובה רבו אוכליה, מכאן לסומין שאינם שבעים, לא דמי ההוא דחמי סולגיתא פניא וכפן, לההוא דחמי סולגיתא מליא ושבע.

וילך עשו השדה לצוד ציד להביא
אם מצא הרי מוטב, ואם לאו, להביא, מן הגזילות ומן החמסין:


ורבקה אמרה אל יעקב הביאה לי ציד ועתה בני שמע בקולי לך נא אל הצאן
אמר רבי לוי:
לך וקדם את האומה, שמשולה לצאן, היך מה דאת אמר: (יחזקאל יד) ואתן צאני צאן מרעיתי.

ולקח לי משם שני גדיי עזים טובים
אמר רבי לוי:
אם מצאת הרי מוטב, ואם לאו, הבא לי מפרפורנין שלי, שכך כתב לה שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום.

טובים
ר' חלבו אמר:
טובים לך, שעל ידן את נוטל את הברכות,
וטובים לבניך, שעל ידן הוא מתכפר להם ביוה"כ, דכתיב: (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר וגו'.


ויאמר יעקב אל רבקה אמו: הן עשו אחי איש שעיר,
גבר שידין, כמה דאת אמר: (ישעיה יג) ושעירים ירקדו שם.

ואנכי איש חלק
כמה דאת אמר: (דברים לב) כי חלק ה' עמו.

רבי לוי אמר:
משל לקווץ וקרח, שהיו עומדין על שפת הגורן, ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו, עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו.

כך, עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה, ואין לו במה יכפר, אבל יעקב מתלכלך בעונות כל ימות השנה, ובא יום הכפורים ויש לו במה יכפר, שנאמר: (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר.

רבי יצחק אמר:
לא שאול הוא לה, ולא שאולה היא ליה, אלא, ונשא השעיר עליו, זה עשו שנאמר: הן עשו אחי איש שעיר.
את כל עונותם, עונות תם, שנאמר: (שם כה) ויעקב איש תם.

אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע
כמת וכתועה, וכעובד עבודת כוכבים.

והבאתי עלי קללה וגו'
אפילו ברכה אחת, שהוא עתיד ליתן בסוף, אינו נותנה לי.

ותאמר לו אמו עלי קללתך בני
רבי אבא בר כהנא אמר:
אדם שחטא, לא אמו נתקללה?! שנאמר: (בראשית ג)ארורה האדמה בעבורך.
אף אתה, עלי קללתך, בני!

אמר ר' יצחק:
עלי ליכנס ולומר לאביך, יעקב צדיק ועשו רשע.

וילך ויקח ויבא לאמו
אנוס וכפוף ובוכה.


ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות
מה שחמד מנמרוד, והרגו ונטלן, הה"ד: (משלי יב) חמד רשע מצוד רעים.

אשר אתה בבית
שבהן היה משמש את אביו.

אמר ר' שמעון בן גמליאל:
כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו.
אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין,
ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים.
אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות.
אמר: אין כבודו של אבא להיות משמשו, אלא בבגדי מלכות, הה"ד: אשר אתה בבית.

כמה נשים היו לו ואת אמרת אשר אתה בבית?
אלא, דהוה ידע מאי עובדיהון.
אמר רבי אבא בר כהנא:
עובדא הוה בהדא סיעא דפריצין, בהדה כפר חטיאה, דהוון נהיגין אכלין ושתין בכנישתא, כל פתי רמשא דשבא. מן דהוון אכלין, הוו נסבין גרמיא ומסלקי יתהון על ספרא. חד מנהון דמך.
אמרו ליה: למאן את מפקיד על בנך לשמרו?
אמר להון: לספרא.
והלא כמה רחימין היו לו, והוא אומר לספרא?!
אלא, דהוה ידע מה עובדיהון, ודספרא היך מנהון טב.
כך כמה נשים היו לו, ואת אמרת אשר אתה בבית?!
אלא, דהוה ידע מה עובדיהון:


ואת עורות גדיי העזים
אמר רבי יוחנן:
תרי אדרעין דאבונן יעקב, כתרין עמודין דיפרא סופא, ואת אמרת הלבישה על ידיו?! אלא, חייטתהון.

ר' הונא בשם ר' יוסי אמר:
שני תמידים, שהיו ישראל מקריבין בחג, היו מרכיבין אותן על שני הוגנין, והיו רגליהם שפופות בארץ.

ר' הונא בשם ר' יוסי אמר:
קינמון הזה היה גדול בא"י, והיו עזים וצביים מגיעים לראשו של אילן, ואוכלים ממנו.

אמר רבי חנינא:
והלא עגלים נשחטים בארץ ישראל, וזיתים נקצצים, ועפר שבהרים, מעשה נסים הם.

אמר רבי מונא:
הכל מעשי נסים.

ותתן את המטעמים, ואת הלחם.
ליוותה אותו עד הפתח, אמרה: עד כאן הייתי חייבת לך, מכאן ואילך, ברייך יקום לך:


ויבא אל אביו ויאמר אביו וגו' אנכי, עשו בכורך!
אמר רבי לוי:
אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות, אבל עשו בכורך!

קום נא שבה
אמר לו הקב"ה ליעקב: אתה אמרת קום נא שבה, חייך! בו בלשון אני פורע לך, שנאמר: (במדבר י) קומה ה' ויפוצו אויביך.

(משלי יג) ויש נספה בלא משפט, זה עשו.
אמר הקדוש ברוך הוא לעשו: אתה אמרת יקום אבי, גדא דעבודת כוכבים, דאת קאים. חייך! בו אף אני בו, בלשון אני פורע לך, (תהלים סח) יקום אלהים יפוצו אויביו.


ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני
מהרת
למצא את הברכה.

בני,
אביך נתברך בן שבעים וחמש שנים, ואתה בן ששים ושלוש שנים.

ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני
רבי יוחנן וריש לקיש
חד מנהון אמר:
אם לקורבנך המציא לך הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (בראשית כב)וישא אברהם את עיניו, וירא והנה איל, למאכלך על אחת כמה וכמה!

ואוחרנא אמר:
אם לזווגך המציא לך, דכתיב: (שם כה) הקרה נא לפני היום.
וכתיב: (שם) וירא והנה גמלים באים, למאכלך על אחת כמה וכמה!

כי הקרה ה' אלהיך לפני
רבי יוחנן אמר:
לעורבא, דאייתי נורא על קניה, בשעה שאמר: כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר יצחק: יודע אני, שאין עשו מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא, זה מזכיר, אין זה עשו, אלא יעקב, כיון שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמושך בני, נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה, וזימן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול, הה"ד: (ישעיה מא) אל תשתע כי אני אלהיך אל תשוע.


ויגש יעקב אל יצחק וגו' הקול קול יעקב
הא קול דקל חכים, וידיה דמשלחין מיתין.

דבר אחר:
הקול קול יעקב
אין יעקב שולט אלא בקולו.

הקול קול יעקב והידים ידי עשו
אין עשו שולט, אלא בידים.

דבר אחר:
הקול קול יעקב
אמר רבי פנחס:
קולו של יעקב מכניס.

והידים ידי עשו
מרמיז ליה והוא אתי.

דבר אחר:
הקול קול יעקב
אמר רבי ברכיה:
בשעה שיעקב מרכין בקולו, ידי עשו שולטות, דכתיב: (שמות טו) וילונו כל העדה, ויבא עמלק.
ובשעה שהוא מצפצף בקולו, אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות.

אמר רבי אבא בר כהנא:
לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו.
אמרו לו: תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו?
אמר: לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן, אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם: הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידים ידי עשו, ואם לאו, הידים ידי עשו, אתם יכולים להם.

הקול קול יעקב
בפילגש בגבעה: (שופט' כא) ארור נותן אשה לבנימין.

הקול קול יעקב
בימי ירבעם, קול בכי שהרגו מהם חמש מאות אלף ,הה"ד: (ד"ה ב יג) ולא עצר כח ירבעם.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
מה את סבור, שירבעם ניגף והלא לא ניגף אלא אביה.

ולמה ניגף?
ר' אבא בר כהנא אמר:
על ידי שהעביר הכרת פנים של ישראל, דכתיב: (ישעיה ג) הכרת פניהם ענתה בם.

ורבי לוי אמר:
ע"י שהעמיד עליהם שומרים שלושה ימים, עד שנתקלקלה צורתן.
דתנן:

אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו. ואין מעידים אלא עד שלושה ימים.

עליהם הוא אומר: (ירמיה טו) עצמו לי אלמנותיו מחול ימים.

רבי יוחנן וריש לקיש ורבנן
ר' יוחנן אמר:
על שבזה לאחיה השילוני, שנאמר: (מ"א כא) ועמכם אנשים בני בליעל. קרא לאחיה השילוני בליעל.

ריש לקיש אמר:
על שחסדם ברבים, שנאמר: ואתם המון רב ועמכם עגלי זהב.

ורבנן אמרי:
על שבאת עבודת כוכבים לידו ולא בטלה, שנאמר: (שם) וירדוף אביה אחרי ירבעם.
וכתיב:וילכוד ממנו ערים, את בית אל ואת בנותיה.
וכתיב: וישם את האחד בבית אל.

והרי דברים קל וחומר:
ומה אם מלך, על ידי שהונה מלך כמוהו, ענשו הכתוב וניגף, הדיוט, שהוא מונה הדיוט, על אחת כמה וכמה!


דבר אחר:
הקול קול יעקב
הא קולו משתק את העליונים ואת התחתונים.

רבי ראובן אמר:
כתיב: (יחזקאל א) בעמדם תרפינה כנפיהם.
בעמדם, וכי יש ישיבה למעלה?!
לא כן אמר רבי שמואל, אין ישיבה למעלה, שנאמר: (שם) ורגליהם רגל ישרה, אין להם קפיצים.
(דניאל ז) קרבית אל חד מן קאמיא, מה הוא דין לשון קאמיא?
קיימיא.
(ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו, וכל צבא השמים עומדים
ואת אמרת בעמדם, אתמהא?!

ומה היא בעמדם?
בא עם דם, בשעה שישראל אומרין: שמע ישראל המלאכים שותקין, ואחר כך, תרפינה כנפיהן.

ומה הן אומרין?
ברוך כבוד ה' ממקומו, וברוך שם כבוד מלכותו.

רבי לוי אמר:
(איוב לח) ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים, מה שזרעו של יעקב, שנמשל לכוכבים, מקלסין, דכתיב: בהון (דניאל יב) ומצדיקי הרבים, ככוכבים.
ואח"כ, ויריעו כל בני אלהים, אלו מלאכי השרת.

מה הן אומרין?
ברוך שם כבוד מלכותו.

ר' שמואל בר נחמן אמר:
כתיב: (יחזקאל ג) ותשאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו' רעש גדול, אתמהא?!
אלא, משקילסתי אני וחבירי, ואחר כך, ואשמע אחרי קול רעש גדול, ברוך כבוד ה' ממקומו.

ומה הם אומרים?
ברוך שם.

רבי יהודה בר אלעי
היה דורש: הקול, קולו של יעקב מצווחת, ממה שעשו לו הידים ידי עשו.

אמר רבי יוחנן:
קולו של אדריינוס קיסר, שהרג בביתר פ' אלף רבוא בני אדם:


ולא הכירו
בשעה שהיו רשעים עומדים ממנו, לא הכירו.

ויאמר גשה נא ושקה לי
אמר לו: את נושקני בקבורה, ואין אחר נושקני בקבורה.

ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו
אמר רבי יוחנן:
אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים, ואת אמרת וירח את ריח בגדיו ויברכהו?!
אלא, בשעה שנכנס אבינו יעקב אצל אביו, נכנסה עמו גן עדן, הדא הוא דאמר לו: ראה ריח בני כריח שדה.
ובשעה שנכנס עשו אצל אביו, נכנסה עמו גיהינום, היך מה דאת אמר: (משלי כ) בא זדון ויבא קלון.

דבר אחר:
וירח את ריח בגדיו ויברכהו
כגון יוסף משיתא, ויקום איש צרורות יוסף משיתא.
בשעה שבקשו שונאים להכנס להר הבית, אמרו: יכנס מהם ובהם תחלה.
אמרין ליה: עול, ומה דאת מפיק, דידך! נכנס והוציא מנורה של זהב.
אמרו לו: אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו, אלא עול זמן תנינות, ומה דאת מפיק, דידך! ולא קיבל עליו.

אמר רבי פנחס:
נתנו לו מכס ג' שנים ולא קיבל עליו.
אמר: לא דיי שהכעסתי לאלהי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שניה?!

מה עשו לו?
נתנו אותו בחמור של חרשים, והיו מנסרים בו. היה מצווח ואומר: ווי, אוי, אוי, שהכעסתי לבוראי!
ויקום איש צרורות היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה, והוה רכיב סוסיא בשבתא. אזל קומי שריתא למצטבלא.
אמר לו: חמי סוסי דארכבי מרי, וחמי סוסך דארכבך מרך.
אמר לו: אם כך למכעיסיו, ק"ו לעושי רצונו!
אמר לו: עשה אדם רצונו יותר ממך?!
אמר לו: ואם כך לעושי רצונו, קל וחומר למכעיסיו!
נכנס בו הדבר כארס של עכנא, הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג, וחנק.

מה עשה?
הביא קורה, נעצה בארץ, וקשר בה נימא, וערך העצים והקיפן גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה, ונעץ את החרב באמצע, והצית האור תחת העצים מתחת האבנים, ונתלה בקורה ונחנק. קדמתו האש, נפסקה הנימה, נפל לאש, קדמתו חרב, ונפל עליו גדר, ונשרף.
נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה, וראה מטתו פרחה באויר.
אמר: בשעה קלה קדמני זה לגן עדן.


דבר אחר:
מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי.

ראה ריח בני
הרי בנוי, היך מה דאת אמר: (במדבר כח)ריח ניחוחי תשמרו.

כריח שדה
הרי חרב, כמה דאת אמר: (מיכה ג) ציון שדה תחרש.

אשר ברכו ה'
בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כענין שנאמר: (תהלים קלג) כי שם צוה ה' את הברכה, חיים עד העולם.



ויתן לך האלהים מטל השמים
כתיב: (איוב כט) שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי.
אמר איוב: על ידי שהיו דלתי פתוחות לרוחה, היו הכל קוצרין יבשות, ואני קוצר מלילות.

מה טעם?
שרשי פתוח אלי מים.
אמר יעקב: ע"י שהייתי עוסק בתורה שנמשלה כמים, זכיתי להתברך בטל, שנאמר: ויתן לך האלהים מטל השמים.


ר' ברכיה פתח:
(שיר ז) שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך.
ארבעה פעמים כתיב: שובי, כנגד ארבע מלכיות, שישראל נכנסין לתוכן לשלום ויוצאין בשלום.
השולמית, אומה ששלום חי העולמים מתנהג בה. מאהל לאהל.

דבר אחר:
השולמית, אומה, שהכהנים משימין לה שלום בכל יום, שנאמר: (במדבר ו) ושמו את שמי. וכתיב:וישם לך שלום.

השולמית, אומה, ששלום העולמים דר בתוכה, שנאמר: (שמות כח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

השולמית, אומה, שאני עתיד ליתן בה שלום, שנאמר: (ויקרא כו) ונתתי שלום בארץ.

השולמית, אומה שאני עתיד לנטות אליה שלום, הה"ד: (ישעיה סו) כה אמר ה' הנני נוטה אליה כנהר שלום.

ר' שמואל בר תנחום ור' חנא בשם ר' אידי:
אומה, שעשת שלום ביני ובין עולמי, שאלולי היא, הייתי מחריב את עולמי.

ר' הונא בשם ר' אחא פתח:
(תהלים עה) נמוגים ארץ וכל יושביה היך מה דאת אמר: (שמות טו) נמוגו כל יושבי כנען?!
אנכי תכנתי אנכי, כיון שקיבלו עליהם אנכי ה' אלהיך, תכנתי עמודיה סלה, ונתבשם העולם.

ר' אלעזר בן מרון אומר:
אומה, שהיא משלמה אישטטיונו של עולם, הן הן בעוה"ז, הן הן בעוה"ב.

רבי לוי אמר:
אומה, שכל טובה שהיא באה לעולם, אינה באה אלא בזכותה.
הגשמים אינם יורדין, אלא בזכותה.
הטללים אינם יורדין, אלא בזכותה, שנאמר: ויתן לך האלהים מטל השמים.
לך, בזכותך, ובך הדבר תלוי:


ויתן לך
יתן ויחזור ויתן לך,
יתן לך ברכות,
ויתן לך כבישן,
יתן לך שלך,
ויתן לך של אביך
יתן לך שלך,
ויתן לך של אחיך.


רבי אחא אמר:
יתן לך
ויתן לך אלהותא.
אימתי?
לכשתצטרך לה, הה"ד: (שופטים טו) ויאמר ה' אלהים, זכרני נא! וחזקני נא!
אמר לפניו: רבון העולמים! הוי, זוכר לי אותה הברכה שברכני אבא, יתן לך, ויתן לך אלהותא.

מטל השמים
זה המן, שנאמר: (שמות טז) ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.

ומשמני הארץ
זה הבאר, שהיתה מעלה להם מיני דגים שמנים, יותר מדאי.

ומשמני הארץ
אלו הקרבנות, כדכתיב: (תהלים סו) עולות מחים אעלה לך.

ורב דגן
אלו הבחורים, דכתיב: (זכריה ט) כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים.

ותירוש
אלו הבתולות, דכתיב: (שם) ותירוש ינובב בתולות.

דבר אחר:
מטל השמים
זו ציון, שנאמר: (תהלים קלב) כטל חרמון, שיורד על הררי ציון.

ומשמני הארץ
אלו הקרבנות.

דגן
אלו הבכורים.

תירוש
אלו הנסכים.

דבר אחר:
מטל השמים
זו מקרא.

ומשמני הארץ
זו משנה.

דגן
זו תלמוד.

תירוש
זה אגדה.


יעבדוך עמים
אלו שבעים אומות.

וישתחוו לך לאומים
אלו בני ישמעאל ובני קטורה, דכתיב: בהון: אשורים ולטושים ולאומים.

הוי גביר לאחיך
זה עשו ואלופיו.

וישתחוו לך בני אמך,
הכא את אמר: וישתחוו לך בני אמך,
ולהלן את אמר (בראשית מט) וישתחוו לך בני אביך?!
אלא יעקב, על ידי שנטל ד' נשים: לאה ורחל זלפה ובלהה, הוא אומר: בני אביך.
יצחק נטל רבקה, אמר בני אמך.

אורריך ארור וגו'
ולהלן אומר: מברכיך ברוך ואורריך ארור?!
אלא בלעם, ע"י שהיה שונא פתח בברכה וסיים בקללה.
ויצחק שהיה אוהב, פתח בקללה וסיים בברכה.

רבי יצחק בר רבי חייא אמר:
הרשעים, על ידי שתחלתן שלוה וסופן יסורין, פותחין בברכה וחותמין בקללה.
מברכיך ברוך ואורריך ארור.

הצדיקים, ע"י שתחלתן יסורין וסופן שלוה, הם פותחין בקללה וחותמין בברכה, אורריך ארור ומברכיך ברוך.


ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב
אמר רבי אייבו:
פוליונו של אבינו יצחק מפולש היה, זה בא מכאן וזה בא מכאן.

רבנן אמרי:
כמין איסטריפומיטא, הדלתות היו נכפלין לאחוריהם.
עמד לו יעקב אחר הדלת, עד שנכנס עשו ויצא לו, הה"ד: אך יצא יצא יעקב, נראה כיוצא ואינו יוצא, ועשו אחיו בא מצידו מזויין לצוד נפשו, כמה דאת אמר: (שמות כא) ואשר לא צדה.


דבר אחר:
מברכיך ברוך
תני:

עובד כוכבים המברך את השם עונים אחריו אמן, בשם אין עונין אחריו אמן.

אמר רבי תנחומא:
אם ברכך עובד כוכבים אחד, ענה אחריו אמן, דכתיב: (דברים ז)ברוך תהיה מכל העמים.

עובד כוכבים אחד פגע ברבי ישמעאל,
ברכו, אמר לו: כבר מלתך אמורה.
פגע בו אחד וקללו, אמר לו: כבר מלתך אמורה.
אמרו לו: כמה דאמרת לדין אמרת לדין!
אמר להם: כן כתיב: מברכיך ברוך אורריך ארור.


ויעש גם הוא מטעמים ויאמר לאביו יקום אבי
הה"ד: (משלי ל)שממית בידים תתפש.

אמר רבי חמא בר חנינא:
באיזו זכות השממית מתפשת?
בזכות אותן הידים.

ויעש גם הוא מטעמים וגו' יקום אבי
על ידי שאמר לו: יקום! אני נפרע לו בו בלשון, (תהלים סח) יקום אלהים וגו'.



ויחרד יצחק חרדה גדולה
כתיב: (משלי כט)חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב

חרדה
שחרדה רות לבועז, שנאמר: (רות ג) ויחרד האיש וילפת.
יתן מוקש, בדין היה לקללה, אלא ובוטח בה' ישוגב, נתן בלבו וברכה, ויאמר: ברוכה את לה' בתי.

חרדה
שהחריד יעקב ליצחק, שנאמר: ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד.
יתן מוקש בדין, היה לקללו, אלא ובוטח בה' ישוגב, שברכו, ואמר: גם ברוך יהיה.


ויחרד יצחק חרדה גדולה וגו'
אמר רבי חמא בר' חנינא:
מאד
מחרדה שחרד על גבי המזבח.
אמר: מי הוא זה שנעשה סרסור ביני לבין המקום, שיטול יעקב את הברכות, כלפי רבקה אמרו.

אמר רבי יוחנן:
מי שיש לו שני בנים, אחד יוצא ואחד נכנס חריד, אתמהא?!
אלא, בשעה שנכנס עשו אצל אביו, נכנסה עמו גיהינום.

רבי אחא אמר:
התחילו כתלי הבית מרתיתים, הדא הוא דהוא אמר:
מי אפוא, מי הוא זה שהוא עתיד ליאפות כאן אני, או בני יעקב?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא את, ולא בנך, אלא הוא הצד ציד.

הוא הצד ציד
אמר רבי אלעזר בר שמעון:
ציידא היך צדוך, פכור תרעיא, היך תרעך פכור ומקולקל?! הה"ד: (משלי יב) לא יחרוך רמיה צידו.

רבנן אמרי:
לא יאחר ולא יאריך הקב"ה לרמאי ולצידו.

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי אומר:
מהו לא יחרוך?
לא יאריך הקדוש ברוך הוא לרמאי ולצידו?!

דאמר רבי יהושע בן לוי:
כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכפתן, ומלאך בא ומתירן, ועופות ומסכסכן, ומלאך בא ומפריחן.

וכל כך למה?
(משלי יב)והון אדם יקר חרוץ, כדי שיבא יעקב שהוא יקרו של עולם, ויטול את הברכות שמעיקר העולם חרוצות לו.

ר' חנינא בר פפא שאל את רבי אחא, אמר לו:
מהו דכתיב: הון אדם יקר חרוץ?
אמר לו: חרוצה היא ביד הצדיקים, שאינם נוטלים מן יקרם של עתיד לבא בעולם הזה.

ואוכל מכל
רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר:
מכל מה שנברא בששת ימי בראשית.

ר' נחמיה אומר:
מכל טוב, שהוא מתוקן לעתיד לבא.
אמר לו: עיקרו של דבר מה האכילך?
אמר לו: איני יודע, אלא טועם הייתי טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל מעדנים שבעולם.

אמר רבי ברכיה:
כיון שהזכיר בשר, מיד בכה.
אמר: אני קערה אחת של עדשים האכילני ונטל את בכורתי, אתה שהאכילך בשר על אחת כמה וכמה!

אמר רבי לוי:
לפי שהיה אבינו יצחק מתפחד ואומר: תאמר שלא עשיתי כשורה, שעשיתי את שאינו בכור בכור?!
כיון שאמר את בכורתי לקח, אמר יאות ברכתי.

אמר ר' אלעזר:
אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר: אלולי שרימה יעקב באביו, לא נטל את הברכות?!
ת"ל: גם ברוך יהיה:

אמר רבי יצחק:
בא לקללו.
אמר לו הקב"ה: הזהר! שאם את מקללו, לנפשך את מקלל, דאמרת: אורריך ארור!

אמר רבי לוי:
ששה דברים משמשין את האדם, שלושה ברשותו ושלושה אינן ברשותו.
העין והאוזן וחוטם, שלא ברשותו,
חמי מה דלא בעי,
שמע מה דלא בעי,
מריח מה דלא בעי.

הפה והיד והרגל ברשותו,
אין בעי הוא לעי באורייתא,
אין בעי לישנא בישא,
אין בעי מחרף ומגדף

היד, אין בעי הוא עביד מצוותא,
אין בעי הוא גניב,
ואי בעי הוא קטיל.

הרגל, אי בעי הוא אזיל לבתי טרטסיאות ולבתי קרקסיאות,
ואין בעי הוא אזיל לבתי כנסיות ובתי מדרשות.
ובשעה שהוא זוכה, הקדוש ברוך הוא עושה אותן שברשותו, שלא ברשותו.
היד, (מלכים א יג) ותיבש ידו אשר שלח עליו.
הפה, גם ברוך יהיה.
הרגל, (משלי יא) בני אל תלך בדרך אתם, כי רגליהם לרע ירוצו:


כשמוע עשו את דברי אביו
אמר רבי חנינא:
כל מי שהוא אומר שהקב"ה וותרן הוא, יתוותרון בני מעוהי! אלא, מאריך אפיה וגבי דיליה. זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו, דכתיב: כשמוע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה.
והיכן נפרע לו?
בשושן הבירה, שנאמר: (אסתר ד) ויזעק זעקה גדולה ומרה עד מאד.

בא אחיך במרמה
ר' יוחנן אמר:
בא בחכמת תורתו.

ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני
ריש לקיש אמר:
התחיל מחכך בגרונו, כמאן דמחייך וזורק רוק מפיו.

ויאמר הכי ויעקבני, את בכורתי לקח,
ושתקתי לו, והנה עתה לקח ברכתי ושתקתי לו?!

הלא אצלת לי ברכה,
מן הניצולת:


ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר
אמר רבי ברכיה:

הן גביר שמתיו לך
ברכה שביעית.

ולמה הוא אומרה לו תחלה?
אלא, אמר לו: מלך עשיתיהו עליך, וברכותיך שלו הן, עבדא דמאן, נכסיה דמאן, עבדא, כל מה דיליה, למרא!

ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים
ולכה איפוא, ברם לך, פיתך אפויה.

ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן אמר:
הרף ממני, שפורניתה אפויה לך בכל מקום.
ריש לקיש אמר: הרף ממני, שאף וחמה מסורין לו.

ר' שמלאי, ואמרי לה בשם רבי אבהו:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך היית אומר: ולכה איפוא?!
אמר לו: (ישעיה כו) יוחן.
אמר לו: רשע הוא!
אמר לו: בל למד צדק לא כיבד את הוריו?!
אמר לו הקב"ה: בארץ נכוחות יעול, עתיד הוא לפשוט ידו בבהמ"ק.
אמר לו: אם כן, השפיע לו שלוה בעולם הזה, ובל יראה גאות ה' לעתיד לבא:


ויען יצחק ויאמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך
זו איטאליאה.

ומטל השמים מעל,
זו בית גוברין.

דבר אחר:
הנה משמני הארץ
מן שמיניא דארעא.
מן הן מתעבדא ארעא שמניא?
שמינין מן טלא, ומטל השמים מעל.

אנטונינוס שלח לרבינו אמר לו:
בגין דתסוורתא חסרין, מה נעביד ונמלא יתהון?
נסביה לשלוחא ועייליה לגו פרדסא, שרי עקר פוגלין רברבין, ושתיל דקיקין.
אמר לו: הב לי אנטוגרפא!
אמר לו: לית את צריך. סליק לגביה.
אמר לו: דין הן אנטוגרפא?
אמר לו: לא יהיב לי כלום.
אמר לו: ומה אמר לך?
אמר לו: לא אמר לי כלום.
אמר לו: ולא עבד קודמיך כלום?
אמר לו: נסבני ואעלני לגו פרדסא, שרי עקר פוגלין רברבין, ושתיל דקיקין, תרדין רברבין, ושתיל דקיקין, חסין רברבין, ושתיל דקיקין.
מיד הבין שרי, מפיק דוכסין, ומעייל דוכסין, עד זמן דאתמליין תסוורתא:


ועל חרבך תחיה
ר' לוי אמר:
עול חרבך, ואת חיי.

ואת אחיך תעבוד
אמר רבי הונא:
אם זכה, תעבוד! ואם לאו, תְּאַבֵּד!

והיה כאשר תריד
אַתְּ יש לך ירידים שְׁוָקִים, והוא יש לו שווקים, את יש לך נימוסות, והוא יש לו נימוסות.

אמר רבי יוסי בר חלפתא:
אם ראית אחיך פורק עולה של תורה מעליו, גזור עליו שְׁמָדִים ואתה שולט בו, הה"ד: (שם סג) כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו.

ויצחק היכן הוא?
מי, שהוא אומר לו: גזור עליו שמדים! את מתכיפו לאבות.


וישטום עשו
אמר ר' אלעזר בר יוסי:
סנטירו, ונעשה לו שונא, ונוקם, ונוטר, עד כדין קריין סנטריה דרומי.

ויאמר עשו בלבו
הרשעים ברשות לבן.
(תהלים יד) אמר נבל בלבו
ויאמר עשו בלבו
(מלכים א יב) ויאמר ירבעם בלבו
(אסתר ו)ויאמר המן בלבו.

אבל הצדיקים לבן ברשותן
(שמואל א כז)וחנה היא מדברת על לבה
ויאמר דוד אל לבו
(דניאל א)וישם דניאל אל לבו דומין לבוראן
(בראשית יח) ויאמר ה' אל לבו יקרבו ימי אבל אבי

ר' יהודה ור' נחמיה,
ר' יהודה אומר:
בא לו עשו במתינה.
אמר: מה אני מכריע את אבא, אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגהו.

רבי נחמיה אומר:
בת קול אומרת: הרבה סייחים מתו ונעשו עורותיהם על גבי אמותיהן.

רבנן אמרי:
אם הורגו אני, יש שם ועבר יושבין עלי בדין, ואומרים לי: למה הרגת את אחיך?! אלא, הריני הולך ומתחתן לישמעאל, והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו, ויורש אני שתי משפחות, הה"ד: (יחזקאל לה) יען אמרך: את שני הגוים, ואת שתי הארצות לי תהיינה, וירשנוה, וה' שם היה.
מאן אמר דאמר כן?

אמר ר' יודן:
אמר הקדוש ברוך הוא: וה' שם היה.

אמר רבי ברכיה:
כפר עשו ואמר: לא אמרת הדא מילתא!
אמר לו הקב"ה: לית את ידע דאנא הוא בודקיהון דלבביא?!
(ירמיה יז)אני ה' חוקר לב.


ויוגד לרבקה וגו'
מי הגיד לה?

רבי חגי בשם רבי יצחק:
אמהות נביאות היו, ורבקה היתה מן האמהות.

רבי יצחק אמר:
אפילו (תלם) הדיוט אינו חורש תלם בתוך תלם, ונביאים חורשים תלם בתוך תלם?! ואת אמר (תהלים קה) אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו?!

ותשלח ותקרא ליעקב
אמרה לו: הרשע הזה כמה הוא תוהא עליך, כמה הוא מתנחם עליך, וכבר שתה עליך כוס תנחומין.


ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך וישבת עמו ימים אחדים
כתיב: (בראשית כט)ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים

אמר רבי חנינא בר פזי
נאמר כאן אחדים, ונאמר להלן אחדים.
מה להלן אחדים שבע שנים, אף אחדים שנאמר: כאן שבע שנים.

עד אשר תשוב חמת אחיך
אמו בצדקתה אמרה: עד אשר תשוב חמת אחיך, והוא לא עשה כן אלא, (עמוס א)ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח.

ריש לקיש אמר:
עוברתיה ונחרתיה לא זיעא מפומיה, למה אשכל גם שניכם.


ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי
אמר רבי הונא:
התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת, אם לקח יעקב מבנות חת, כאלה, קופחת זו לזו, וזו לזו: