פרשה יט: חטאי אדם וחוה
פרשה כ: עונשם של הנחש חוה והאדם
פרשה כא: גדולתו של אדה"ר וירידתו

א [מוסיף דעת מוסיף מכאוב]

והנחש היה ערום
כתיב: (קהלת א) כי ברב מכאוב על ידי, שאדם מרבה עליו חכמה, הוא מרבה עליו כעס, וע"י שהוא מוסיף דעת, הוא מוסיף עליו מכאוב.
אמר שלמה: על ידי שהרביתי עלי חכמה, הרביתי עלי כעס, ועל ידי שהוספתי עלי דעת, הוספתי עלי מכאוב.
שמעת מימיך אומר: חמור זה יוצא צינה עליו?!

כמה חככים באה עליו, והיכן הן יסורין מצויין?
על בני אדם.

רב אמר:
אין תלמיד חכם צריך התראה.

אמר ר' יוחנן:
ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן, אם מתפחמין קימעא הן אבודין, אבל כלי פשתן הארבליין.

כמה הן? וכמה דמיהם?
תני ר' ישמעאל:
לפום גמלא שחנא.
בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסין לקפילין.
חד אמר:
אייתי קופר צלי, ופיתא נקייה, וחמר טב.

וחד אמר:
אייתי פיתא ותרדין, דין אכל ומתנזק, ודין אכל ולא מתנזק, הוי, על דין היא רבה, ועל אוחרן לית היא רבה.

תני בשם רבי מאיר:
לפי גדולתו של נחש היה מפלתו, ערום מכל ארור מכל.

רבי הושעיא רבה אמר:
דקרטים היה עומד, כקנה ורגלים היו לו.

רבי ירמיה בן אלעזר אמר:
אפיקורס היה.

רבי שמעון בן אלעזר אמר:
כגמל היה, טובה גדולה חסר העולם, שאלמלא כן היה אדם משלח פרגמטיא בידו, והיה הולך ובא:

ב [ארבעה פיהם הכשילם]

ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים
אמר רבי חנינא בן סנסן:
ארבעה הן שפתהו באף ונאבדו באף, ואלו הן:
נחש
ושר האופים
ועדת קורח
והמן

נחש, (בראשית ג) ויאמר אל האשה אף.
שר האופים, (שם ח) אף אני בחלומי.
עדת קרח, (במדבר ד) אף לא אל ארץ.
המן, (אסתר ה) אף לא הביאה אסתר:

ג [כל המוסיף גורע]

ותאמר האשה אל הנחש
והיכן היה אדם באותה שעה?
אבא בר קורייה אמר:
נתעסק בדרך הארץ וישן לו.

רבנן אמרי:
נטלו הקדוש ברוך הוא והחזירו בכל העולם כולו.
אמר לו: כאן בית נטע, כאן בית זרע, הדא הוא דכתיב: (ירמיה ב) בארץ לא עבר בה איש, ולא ישב אדם שם. לא ישב אדם הראשון שם.

ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו' ולא תגעו בו, הדא הוא דכתיב: (משלי ל) אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת.

תני ר' חייא:
שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר, שלא יפול ויקצץ הנטיעות.
כך אמר הקב"ה: כי ביום אכלך ממנו וגו'. והיא לא אמרה כן, אלא: "אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו". כיון שראה אותו עוברת לפני העץ, נטלה ודחפה עליו.
אמר לה: הא לא מיתת, כמה דלא מיתת במקרביה, כן לא מיתת במיכליה, אלא כי יודע אלהים כי ביום וגו':

ד [כל שנברא אחר חבירו, שליט בחבירו]

אמר רבי תנחומא:
השאלה הזו שאלוני באנטוכיא.

אמרתי להם: כי יודעים אלהים אין כתיב:, אלא כי יודע אלהים כי ביום אכלכם.

ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אמר:
התחיל אומר דלטוריא על בוראו. אמר: מאילן הזה אכל וברא העולם, והוא אומר לכם לא תאכלו ממנו, שלא תבראו עולמות אחרים, דכל אינש ואינש סני בר אומנתיה.

ר' יהודה בר סימון אמר:
כל שנברא אחר חבירו, שליט בחבירו.
שמים בראשון ורקיע בשני אינו סובלן? אתמהא!
רקיע בשני ודשאים בשלישי אינן מספקין את מימיו?!
דשאים בשלישי ומאורות ברביעי אין מבשלין פירותיו?!
מאורות ברביעי ועופות בחמישי?!

אמר רבי יהודה בר סימון:
זיז עוף טהור הוא, ובשעה שהוא פורח מכסה גלגל חמה, ואדם נברא אחר הכל לשלוט בכל, קדמו ואכלו עד שלא יברא עולמות אחרים והן שולטין בכם, הדא הוא דכתיב: ותרא האשה כי טוב וגו' ראתה דבריו של נחש:

ה [תכונותיו של עץ הדעת]

ר' יוסי בר זמרא אמר:
שלושה דברים נאמרו באותו אילן:
טוב למאכל,
יפה לעינים,
ומוסיף חכמה.
ושלושתן נאמרו בפסוק אחד:
ותרא האשה כי טוב, מכאן שהוא טוב.
וכי תאוה הוא לעינים, מכאן שהוא יפה לעינים.
ונחמד העץ להשכיל, מכאן שמוסיף חכמה, היך מה דאת אמר (תהלים פט) משכיל לאיתן האזרחי.

ותקח מפריו ותאכל
אמר רבי איבי:
סחטה ענבים ונתנה לו.

ר' שמלאי אמר:
בישוב הדעת באת עליו.
אמרה ליה: מה אתה סבור שאני מתה, וחוה אחרת נבראת לך?! (קהלת א) אין כל חדש תחת השמש.
או שמא אני מתה ואת יושב לך הטליס?! (ישעיה מה) לא תוהו בראה לשבת יצרה.

רבנן אמרי:
התחילה מיללת עליו בקולה.
גם, רבוי, האכילה את הבהמה ואת החיה ואת העופות, הכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול, הדא הוא דכתיב: (איוב כט) וכחול ארבה ימים.

דבי רבי ינאי אמרי:
אלף שנה הוא חי, ובסוף אלף שנה אש יוצאה מקנו ושורפתו, ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי.

ר' יודן בר"ש אומר:
אלף שנים חי ולבסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטין, ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים:

ו [הקב"ה הראה להם את גודל חטאם]

ותפקחנה עיני שניהם
וכי סומים היו?
רבי יודן בשם ר"י בן זכאי ורבי ברכיה בשם ר"ע אמר:
משל לעירוני שהיה עובר לפני חנותו של זגג, והיה לפניו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין, ותפשם במקלו ושיברן, עמד ותפשו.
אמר לו: ידע אנא דלית אנא מהני ממך כלום, אלא בא ואראה לך כמה טובות איבדת!
כך הראה להן כמה דורות איבדו וידעו כי ערומים הם, אפי' מצוה אחת שהיתה בידן נתערטלו הימנה.

ויתפרו עלה תאנה.
אר"ש בן יוחאי:
עלה, שהביאו תואנה לעולם.

ואמר רבי יצחק:
קלקלת עובדך, סב חוט וחייט!

ויעשו להם חגורות
אמר רבי אבא בר כהנא:
חגורה אין כתיב: כאן, אלא חגורות, חגורי חגורות אסטכיוין, גליון סדינים, כשם שעושים לאיש, כך עושין לאשה, צילצלין, קולסין, סכנין:

ז [החוטאים גורמים לסילוק השכינה והצדיקים להחזרתה]

וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום
אמר רבי חלפון:
שמענו שיש הילוך לקול, שנאמר: וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן. והילוך לאש, שנאמר: (שמות ט) ותהלך אש ארצה.

אמר רבי אבא בר כהנא:
מהלך אין כתיב: כאן, אלא מתהלך, מקפץ ועולה.
עיקר שכינה בתחתונים היתה.
כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון.
חטא קין נסתלקה לרקיע השני.
דור אנוש לשלישי.
דור המבול לרביעי.
דור הפלגה, לחמישי.
סדומיים, לשישי.
ומצרים בימי אברהם לשביעי.

וכנגדן עמדו ז' צדיקים ואלו הן:
אברהם, יצחק, ויעקב, לוי, קהת, עמרם, משה.
עמד אברהם והורידה לשישי.
עמד יצחק והורידה מן השישי לחמישי.
עמד יעקב והורידה מן החמישי לרביעי.
עמד לוי והורידה מן הרביעי לשלישי.
עמד קהת והורידה מן השלישי לשני.
עמד עמרם והורידה מן השני לראשון.
עמד משה והורידה מלמעלה למטה.

אמר ר' יצחק:
כתיב: (תהלים לז) צדיקים יירשו ארץ וגו'.
ורשעים מה יעשו פורחים באויר?!
אלא הרשעים לא השכינו שכינה בארץ:

ח [יומו של הקב"ה]

וישמעו
אל תקרי וישמעו, אלא וישמיעו.
שמעו קולן של אילנות שהיו אומרים: הא גנבא דגנב דעתיה דברייה.

דבר אחר:
שמעו קולן של מלאכים אומרים: ה' אלהים הולך לאותן שבגן.

ר' לוי ור' יצחק
ר' לוי אמר:
מת אותו שבגן?!

רבי יצחק אמר:
מת הלך לו, אתמהא?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לרוח היום, לריוח היום, הריני מחיה לו את היום.
כך אמרתי לו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
אין אתם יודעים אם יום משלי, אם יום א' משלכם.
אלא, הרי אני נותן לו יום א' משלי, שהוא אלף שנים והוא חי ט' מאות ול' שנה, ומניח לבניו ע', הדא הוא דכתיב: (שם צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה.

לרוח היום
רב אמר:
לרוח מזרחית, דנו לרוח שהיא עולה עם היום.

זבדי בן לוי אמר:
לרוח מערבית, דנו לרוח שהיא שוקעת עם היום.

על דעתיה דרב:
הקשה עליו כל שהיום עולה הוא מרתיח.

ועל דעתיה דזבדי בן לוי:
ריתה עליו, כל שהיום שוקע הוא צונן.

ויתחבא האדם ואשתו
אמר רבי איבו:
גרעה קומתו ונעשה של ק' אמה.

בתוך עץ הגן
אמר רבי לוי:
רמז לתולדותיו, שיהיו ניתנין בארונות של עץ:

ט [הקב"ה קונן על אדם הראשון ועל בניו]

ויקרא ה' אלהים אל האדם
איך הוית?
אתמול לדעתי, ועכשיו לדעתו של נחש.
אתמול מסוף העולם ועד סופו,
ועכשיו בתוך עץ הגן.

אמר רבי אבהו בשם ר' חנינא:
כתיב: (הושע ו) והמה כאדם עברו ברית.
המה, כאדם הראשון.
מה אדם הראשון הכנסתיו לתוך גן עדן וצויתיו, ועבר על צוויי.
ודנתי אותו בשלוחין ובגרושין, וקוננתי עליו, "איכה".
הכנסתיו לתוך ג"ע, שנאמר: ויניחהו בג"ע.
וצויתיו, שנאמר: ויצו ה' אלהים על האדם.
ועבר על הצווי, שנאמר: המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת.
ודנתי אותו בשלוחין, שנאמר: וישלחהו ה' אלהים מג"ע.
ודנתי אותו בגרושין, דכתיב: ויגרש את האדם.
קוננתי עליו איכה, שנאמר: ויקרא ה' אלהים אל האדם.
ויאמר לו איכה, איכה כתיב:.

אף בניו
הכנסתים לא"י,
וצויתים ועברו על הצווי,
דנתי אותם בשלוחין ובגרושין,
וקוננתי עליהם איכה.

הכנסתים לא"י, שנאמר: (ירמיה ב) ואביא אתכם אל ארץ הכרמל.
צויתים, שנאמר: (שמות כו) ואתה תצוה את בני ישראל.
עברו על צוויי, שנאמר: (דניאל ט), וכל ישראל עברו תורתך.
דנתי אותם בשלוחין, שנאמר: (ירמיה ט"ז) שלח מעל פני.
ויצאו דנתי אותם בגרושין, שנאמר: (הושע ח) מביתי אגרשם.
קוננתי עליהם איכה, שנאמר: (איכה א) איכה ישבה:

י [הנחש מפתה את חוה]

ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה המן העץ
אמר רבי לוי:
לשואלת חומץ, שנכנסה אצל אשתו של חבר.
אמרה לה: מה בעלה עושה עמך?
אמרה לה: כל טוב הוא עושה עמי חוץ מחבית זו, שהיא מלאה נחשים ועקרבים, שאינו משליטני עליה.
אמרה לה: כל קוזמיקון שלו שם הוא, ומבקש לישא אשה אחרת וליתן אותה לה.
מה עשתה?
הושיטה ידה לתוכה התחילו מנשכות אותה, כיון שבא בעלה שמע קולה מצווחה,
אמר לה: שמא באותה חבית נגעת?!
כך אמר הקב"ה לאדם הראשון (בראשית ג) המן העץ אשר צויתיך וגו':

יא [ארבעה נכשלו ולא עמדו בניסיון]

ויאמר האדם וגו'
ארבעה הן שהקיש הקדוש ברוך הוא על קנקנן ומצאן קנקנין של מימי רגלים, ואלו הן:
אדם,
וקין,
ובלעם,
וחזקיהו.

אדם, שנאמר: ויאמר האדם - האשה...
קין, (שם ד) ויאמר ה' לקין אי הבל וגו'. ויאמר לא ידעתי.
בלעם הרשע, שנאמר: (במדבר כב) מי האנשים האלה עמך? ויאמר בלעם אל האלהים... חזקיהו, (ישעיה לט) מה אמרו האנשים האלה...

אבל יחזקאל מצאו בקי מכולם, שנאמר: (יחזקאל לו) בן אדם התחיינה העצמות האלה? ויאמר: ה' אלהים, אתה ידעת!

אמר רבי חנינא בר פפא:
לצפור שהיתה נתונה ביד צייד, פגע באחד,
אמר לו: זו שבידי מה היא, חיה או מתה?
אמר לו: אי בעית חיה, אי בעית מתה.
כך, בן אדם התחיינה העצמות האלה?
ויאמר ה' אלהים אתה ידעת:

יב [אדם מאשים את חוה בחטאו]

ויאמר האדם האשה אשר נתתה וגו'.
הדא הוא דכתיב: (איוב ט:) אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי.
אמר: איני כאותו שאמר: האשה אשר נתתה עמדי וגו'.
הוא שמע לדברי אשתו, אבל אני לא שמעתי לדברי אשתי.

אמר רבי אבא בר כהנא:
דינה, אשתו של איוב היתה, על כן אמר לה (שם ב) כדבר אחת הנבלות תדברי.
גם את הטוב נקבל מאת האלהים, אקבל אין כתיב: כאן, אלא נקבל. נאים בטובה ולא נאים בפורענות אתמהא?! (שם)
בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו, בשפתיו לא חטא, אבל בלבו חטא.

אמר רבי אבא בר כהנא:
ואכלתי אין כתיב: כאן, אלא ואוכל. אכלתי ואוכל.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
אדם הראשון לא נטרד מגן עדן, עד שחירף וגידף.
הדא הוא דכתיב: (ישעיה ה) ויקו לעשות ענבים ויעש באושים.
ותאמר האשה, הנחש השיאני ואוכל. גירני, חייבני והטעני.
גירני, היך מה דאת אמר (תהלים פט) לא ישיא אויב בו.
חייבני, היך מה דאת אמר (דברים כד) כי תשה ברעך.
הטעני, כמה דאת אמר (ד"ה לב) אל ישיא אתכם חזקיהו.

א [הנחש דיבר לשון הרע]

ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו'
(תהלים קמ) איש לשון בל יכון בארץ וגו'

אמר רבי לוי:
לעתיד לבא הקב"ה נוטל את עובדי כוכבים ומורידם לגיהינום, ואומר להם:
למה הייתם קונסים את בני?
והן אומרים לו: מהם, ובהם היו באים ואומרים לשון הרע איש על חבירו, והקדוש ברוך הוא נוטל אלו ואלו ומורידן לגיהינום.

דבר אחר:
איש לשון, זה הנחש, שאמר לשון הרע על בוראו.
בל יכון בארץ, על גחונך.
איש חמס רע יצודנו למדחפה אין כתיב: כאן אלא למדחפות, אדם נתקלל וחוה נתקללה ונחש נתקלל:

ב [הקב"ה לא נשא ונתן עם הנחש]

ויאמר ה' אל הנחש כי עשית זאת וגו'
(משלי טז) איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף.
איש תהפוכות, זה הנחש, שהיפך דברים על בוראו.
ונרגן, שריגן דברים על בוראו ואמר: לא מות תמותון.
מפריד אלוף, שהפריד אלופו של עולם, ומיד נתקלל.

ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו'
עם אדם נשא ונתן,
עם חוה נשא ונתן,
ועם נחש לא נשא ונתן?!
אלא, אמר הקב"ה: נחש זה רשע בעל תשובות, ועם אומר אני לו, עכשיו הוא אומר לי: אתה צוית אותם ואני צויתי אותם, מפני מה הניחו צוייך והלכו להם אחר צוויי?! אלא, קפץ עליו ופסק לו את דינו:

ג [הנחש נתקלל ראשון]

ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת
תני רבי חייא:
בגדולה מתחילים מן הגדול, ובקלקלה מתחילים מן הקטן.
בגדולה מתחילים מן הגדול, שנאמר: (ויקרא י) ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בקלקלה מתחילין מן הקטן, שנאמר: ויאמר ה' אלהים אל הנחש ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך.

ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך.
מלמד שמתחלה נתקלל נחש,
ואח"כ נתקללה חוה,
ואחר כך נתקלל אדם.

הכל משמשין פנים כנגד עורף, חוץ מב' שמשמשין אחור כנגד אחור.
גמל וכלב.

וחוץ משלושה שמשמשין פנים כנגד פנים, מפני שהשכינה דברה עמהם, ואלו הן:
אדם,
נחש,
ודג.

אדם, שנאמר: ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך.
נחש, ויאמר ה' אלהים אל הנחש.
דג, (יונה ב) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה:

ד [עונשו של הנחש]

כי עשית זאת
אמר רבי הושעיא:
בשביל זו, כל פעולה שלך לא בשביל זו?!

אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי הושעיא:
מתחלת הספר ועד כאן שבעים ואחד אזכרות, מגיד שנידון בסנהדרין שלימה.

רבי הושעיא דסכנין בשם רבי לוי:
אררו בצרעת, הלין סלעיא דביה צרען אינון.

אמר ר' אלעזר:
ראית מימיך מאחר שאדם מכה את חבירו במקל, הוא חוזר ומכה אותו ברצועה?!
כך ארור אתה מכל הבהמה, כל שכן מכל חית השדה.

תני:
בהמה גסה טהורה יולדת לתשעה חדשים,
בהמה גסה טמאה יולדת לי"ב חדשים.
בהמה דקה טהורה יולדת לה' חדשים,
והכלב לחמשים יום,
והחתול לחמשים ושנים,
והחזיר לששים יום.
והנמייה לשבעים יום,
הצבי והשועל לו' חדשים,
ושאר כל השרצים לששה חדשים.
והארי והדוב והנמר והפיל והקוף הקיפוד לשלוש שנים.
והנחש לשבע שנים,
והאפעה לשבעים שנה.

פילוסופוס אחד בקש לידע לכמה הנחש מוליד?
כיון שראה אותם מתעסקין זה עם זה, נטלן ונתנן בחבית והיה מספיק להם מזונות עד שילדו.

כיון שעלו הזקנים לרומי שאלו את רבן גמליאל.
אמר ליה: לכמה הנחש מוליד? ולא יכול להשיבו ונתכרכמו פניו.
פגע בו רבי יהושע ופניו חולנית, אמר לו: למה פניך חולנית?
אמר לו: שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבו.
אמר לו: מה היא?
אמר: לכמה נחש מוליד?
אמר לו: לשבע שנים.
אמר לו: מנא לך?
אמר לו: הכלב חיה טמאה ומוליד לחמשים יום, ובהמה טמאה יולדת לי"ב חודש. וכתיב: ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, וכשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה, כך נחש ארור מהבהמה שבעה.
כמפני רמשא סלק ואמר ליה. התחיל מטיח ראשו לכותל.
אמר: כל מה שעמלתי שבע שנים, בא זה והושיטו לי בקנה אחד:

ה [קללתו של הנחש]

על גחונך תלך
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא: על גחונך תלך, ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו.
בא נחש ללמד על מפלתה של מצרים, ונמצא למד ממנה, שנאמר: (ירמיה מז) קולה כנחש ילך.

רבי יודן ורבי הונא
חד מנהון אמר:
אתה גרמת לבריות שיהו מהלכי גחונים על מתיהם, אף אתה, על גחונך תלך!

אמר רבי אליעזר:
אף קללתו של הקב"ה יש בה ברכה.
אמר: אלולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא: על גחונך תלך, היאך היה בורח לכותל ונכנס לחור וניצל?!

ועפר תאכל כל ימי חייך
אמר רבי חילפאי:
לא עפר מכל צד, אלא בוקע ויורד עד שהוא מגיע לסלע, ושומט גידין של אדמה ואוכל.

אמר רבי לוי:
לעתיד לבא הכל מתרפאין חוץ מנחש וגבעונים.
נחש, שנאמר: (ישעיה סה) ונחש עפר לחמו, לא ירעו ולא ישחיתו וגו'.
גבעונים, (יחזקאל מה) והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל.

ר' אסי ורבי הושעיא בשם ר' אחא:
אמר לו הקב"ה:
אני עשיתיך מלך על הבהמה ועל החיה ואתה לא בקשת,
אני עשיתיך שתהא מהלך קוממיות כאדם ואתה לא בקשת,
על גחונך תלך, אני עשיתיך שתהא אוכל מאכלות כאדם ואתה לא בקשת.
ועפר תאכל כל ימי חייך, אתה בקשת להרוג את האדם, ולישא את חוה.
ואיבה אשית בינך ובין האשה, הוי, מה שבקש לא ניתן לו, ומה שבידו ניטל ממנו.

וכן מצינו: בקין, ובקרח, ובלעם, ובדואג, ואחיתופל, וגחזי, ואבשלום, ובאדוניהו, ובעוזיהו, ובהמן, מה שבקשו לא ניתן להם, ומה שבידם ניטל מהם:

ו [עונשה של חוה]

אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך
רבי יהודה ברבי סימון ורבי יוחנן בשם רבי אלעזר ברבי סימון:
מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת ואף היא ע"י עילה.

רבי אבא בר כהנא בשם רבי יצחק אמר:
כמה כירכורין כרכר בשביל להשיח עמה, ויאמר לא כי צחקת, והכתיב: (בראשית י) ותקרא שם ה' הדבר אליה.

רבי יהושע בר רבי נחמיה בשם רבי אידי אמר:
על ידי מלאך, והכתיב: (שם יט:) ויאמר ה' לה.

רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר:
ע"י מלאך.

רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זימרא אמר:
על ידי שם הרבה ארבה עצבונך והרונך.

רבי אבא בר כהנא בשם רבי שמואל אומר:
כל שהוא הרבה ארבה, כל שהוא במאתים ושנים עשר יום חי.

רבי הונא אמר:
נוצר לתשעה ונולד לז' אינו חי, לח' אינו חי, נוצר לז' ונולד לשמונה חי, קל וחומר לתשעה.

בעון קמיה דרבי אבהו:
מניין שהנולד לשבעה חי?
אמר להן: מן דידכון אנא ממטי לכון, זיט"ה אפט"א, איט"א אוכטא.

רבי ברכיה בשם ר' שמואל אמר:
לעולם אין האשה יולדת או ל-271, או ל- 272 או ל- 273. לט' הן ועיבוריהן.

חייא בר אדא הוה יתיב קמיה דרב, הוה מסבר ליה, ולא סבר.
אמר לו: למה לית את סבור?
אמר לו: דהא חמרתי בעי למילד, ואני מתירא שמא תיצון ותמות.
אמר לו: ומה איכפת לך?
אמר לו: פעמים שהיא פוחתת, ופעמים שהיא מוספת. פוחתת, אינה פוחתת מימות הלבנה. מוספת, אינה מוספת על ימות החמה.
אמר לו: והכתיב: (איוב לט) הידעת עת לדת יעלי סלע, תספור ירחים תמלאנה.
אמר לו: להלן בדקה, וכאן בגסה.
אמר לו: והא בקרות של אנטונינוס, היתה רובעת והרביעו ממנה, בקרות של רבי, יש מהם שילדו עכשיו ויש מהם שילדו לאחר זמן.
אמר לו: להלן בטהורה וכאן בטמאה.
עצבונך, זה צער העיבור.
והרונך, זה צער העדוי.
בעצב, זה צער הנפלים.
תלדי, זה צעד הלידה.
בנים, זה צער גידול בנים.

אמר רבי אליעזר בר"ש:
נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד משל זיתים בגליל, ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל:

ז [ואל אישך תשוקתך]

ואל אישך תשוקתך
ארבע תשוקות הן:
אין תשוקתה של אשה אלא לאישה, שנאמר: ואל אישך תשוקתך.
אין תשוקתו של יצה"ר, אלא על קין וחבריו, שנאמר: ואליך תשוקתו.
אין תשוקתן של גשמים, אלא על הארץ. שנאמר: (תהלים סה) פקדת הארץ ותשוקקה.
ואין תשוקתו של הקב"ה, אלא על ישראל, שנאמר: (שיר ז) ועלי תשוקתו.

דבר אחר:
תשוקתו, תשים אנו, ואפילו שאנו תשים, אנו מקוים לתשועתו של הקדוש ברוך הוא,
ומיחדים שמו בכל יום.

דבר אחר:
ואל אישך תשוקתך, בשעה שהאשה יושבת על המשבר היא אומרת, עוד איני נזקקת לבעלי מעתה! והקב"ה אמר לה: תשובי לתשוקתך! תשובי לתשוקת אישך!

רבי ברכיה ורבי סימון בשם ר"ש בן יוחאי אמרו:
לפי שרפרפה בלבה, לפיכך תביא קרבן מרופרף: שני תורים, שני בני יונה.

והוא ימשל בך
אמר רבי יוסי הגלילי:
יכול ממשלה מכל צד?
ת"ל (דברים כד) לא יחבול רחים ורכב.
מעשה באשה אחת משל בית טברינוס, שהיה נשואה ללסטים אחד, והיה בעלה מצערה. שמעו חכמים ובאו אצלה להוכיחו.
כיון שבאתה לפני חכמים, הוציאה לפניהם מנורה של זהב, ונר של חרס על גבה, לקיים מה שנאמר: ואל אישך תשוקתך.

ח [ה' מוכיח את האדם שנתפתה]

ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך
רבי שמלאי אומר:
בישוב הדעת באת עליו.
אמר לו: מה את סבר שאני מתה וחוה אחרת נבראת לך?!
(קהלת א) אין כל חדש תחת השמש.
מה את סבור שאני מתה ואתה יושב לך הטליס?!
(ישעיה מה) לא תוהו בראה לשבת יצרה.

רבנן אמרין:
התחילה מיללת עליו בקולה, הדא הוא דכתיב: ולאדם אמר: כי שמעת לדברי אשתך אין כתיב: כאן, אלא לקול אשתך וגו'.
ותאכל מן העץ, הדא מסייעא לההיא.

דאמר רבי אבא:
דעכו אתרוג היה.

אשר צויתיך לאמר
מהו לאמר?
להזהיר את הבהמה ואת החיה ואת העופות,
לא דייך שלא הזהרת אותן, אלא שנתת להן ואכלו.

ארורה האדמה בעבורך,
שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון: יתושין, ופרעושין, וזבובים, ותעלה לך גמל.

אמר רבי יצחק:
אף הוא יש לו בו הנאה, שהוא מוכרו ונהנה מדמיו:

ט [עונשו של אדם]

בעצבון תאכלנה
אמר רבי אסי:
קשה היא הפרנסה כפליים, כלידה.
בלידה כתיב: בעצב תלדי בנים,
ובפרנסה כתיב: בעצבון תאכלנה.

ר' אליעזר ור' שמואל בר נחמן רבי אליעזר אמר:
הקיש גאולה לפרנסה, ופרנסה לגאולה, שנאמר: (תהלים קלו) ויפרקנו מצרינו.
וסמיך ליה (שם) נותן לחם לכל בשר.

מה גאולה פלאים, אף פרנסה פלאים.
מה פרנסה בכל יום, אף גאולה בכל יום.

רבי שמואל בר נחמן אמר:
וגדולה מן הגאולה.
שהגאולה ע"י מלאך, והפרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא.

גאולה ע"י מלאך, מניין?
שנאמר: (בראשית מה) המלאך הגואל אותי מכל רע.
פרנסה על ידי הקב"ה, שנאמר: (תהלים קמו) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון.

רבי יהושע בן לוי אמר:
גדולה מקריעת ים סוף, שנאמר: (שם קלו) לגוזר ים סוף לגזרים, ואומר (שם) נותן לחם לכל בשר וגו':

י [עונשם של האדם והאדמה]

וקוץ ודרדר תצמיח לך
קוץ, זה קנרים.
דרדר, אלו עכביות.

ויש מחליפין
קוץ, אלו עכביות,
דרדר, זה קנרים, שהיא עשוייה דרין דרין.

ואכלת את עשב השדה
רבי יהודה ור' נחמיה
ר' יהודה אמר:
אלו זכית, היתה מעלת לך מכל אילני ג"ע.
עכשיו שלא זכית, וקוץ ודרדר תצמיח לך.

אמר רבי נחמיה:
אלו זכית, היית נוטל עשבים מתוך גן עדן, וטועם בהם כל מעדנים שבעולם. עכשיו שלא זכית, ואכלת את עשב השדה.

אמר רבי יצחק:
על הדורות הללו הוא אומר: ואכלת את עשב השדה, שאדם משליף (על) שדהו ואוכלה, עד שהוא עשב, כיון ששמע אדם הראשון כן, הזיעו פניו.
אמר: מה אני נקשר לאבוס כבהמה?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל והזיעו פניך, תאכל לחם.

אמר רבי לוי:
נוח היה לו אם היה עומד בקללתו הראשונה, בזעת אפיך תאכל לחם.

אמר רבי אבהו:
זה אחד מה' דברים, שהן סימן יפה לחולה, ואלו הן:
עיטוש וזיעה ושינה וחלום וקרי.
עיטוש מנין?
שנאמר: (איוב מא) עטישותיו תהל אור.

וזיעה מניין?
שנאמר: בזעת אפיך תאכל לחם.

שינה מניין?
שנאמר: (שם ג) ישנתי אז ינוח.

חלום מניין?
שנאמר: (ישעיה לח) ותחלימני ותחייני.

קרי מניין?
שנאמר: (שם נג) יראה זרע יאריך ימים.

רבנן דקסרין אמרין:
אף הלוך מעים בדרך הארץ.

מה טעמיה?
(שם נא) מהר צועה להפתח וגו'

רבי חגי בשם רבי יצחק אמר:
ובלבד בל יחסר לחמו, עד שובך אל האדמה כי ממנה וגו'.
אמר לו: קומץ עפר של אדמה, שנבראת ממנו לא גזול בידך, כי עפר אתה ואל עפר תשוב.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, כי עפר אתה ואל עפר תלך לא נאמר, אלא תשוב.

יא [משמעות השם חוה]

ויקרא האדם שם אשתו חוה
ניתנה לו לחיותו ומיעצתו כחויא.

דבר אחר:
חוה, חיוה לה אדם הראשון כמה דורות אבדה.

ורבי אחא אמר:
חויא, חוויך, ואת חויא דאדם, כי היא היתה אם כל חי.

ר"ש בן אלעזר אמר:
עם כל חי.

תני,
העשיר עולה עמו העני אינה יורדת עמו.

רבי סימון אמר:
אם כל חי, אמן של כל החיים.

דאמר רבי סימון:
כל מאה ושלושים שנה שפירשה חוה מאדם, היו רוחות הזכרים מתחממין ממנה והיא יולדת מהם, ורוחות נקבות מתחממות מאדם, ומולידות ממנו. הדא הוא דכתיב: (שמואל ב ז) אשר בהעוותו, והוכחתיו בשבט אנשים, ובנגעי בני אדם, בנוי דאדם קדמאה.

מאן דאמר: רוחי דביתא טבן, דרבין עמיה.
מאן דאמר: אינון בישין, דחכמין יצריה רוחין דחקלא.
מאן דאמר: דאינון טבין, דלא חכימין יצריה.
ומאן דאמר: דאינון בישין, דלא רבין עמיה:

יב [הקב"ה הלביש את אדם וחוה]

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם
בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב: כתנות אור, אלו בגדי אדם הראשון, שהן דומים לפיגם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה.

ר' יצחק רביא אומר:
חלקים היו כצפורן, ונאים כמרגליות.

אמר רבי יצחק:
ככלי פשתן הדקים, הבאים מבית שאן.

כתנות עור
שהן דבוקים לעור.

ר' אלעזר אמר:
איגיאה.

רבי איבו אמר:
אגנייה.

רבי יהושע בן לוי אמר:
לגאי.

רבי יוסי בר חנינא אמר:
סיסרטון.

רבי שמעון בן לקיש אמר:
גלי קסינון, ובהם היו בכורות משתמשין.

רבי שמואל בר נחמן אמר:
צמר גמלים וצמר ארנבים היו.

כתנות עור
כתנות שהן באין מעור.

אמר רבי לוי:
למדתך תורה דרך ארץ.
לפום חילך אכול,
ופרא מן מה דאת לביש,
ויתיר ממה דאת שרי.

לפום חילך אכול, מכל עץ הגן אכול תאכל.
ופרא מן מה דאת לביש, ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו.
ויתיר ממה דאת שרי, שהרי שנים היו שרוין בכל העולם כולו.

א [אדם הראשון, היתה מחיצתו לפנים ממלאכי השרת]

ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו וגו'.
כתיב: (דניאל ח) ואשמע אחד קדוש מדבר ויאמר [אחד קדוש] לפלמוני המדבר וגו'.
ואשמע אחד, זה הקב"ה, שנאמר: (דברים ו) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
קדוש, כי הכל אומרים לפניו קדוש.
מדבר, גזר גזירות קשות על בריותיו, וקוץ ודרדר תצמיח לך.

ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר.
רבי הונא,
לפלניא.

תירגם עקילס,
לפנימי, זה אדם הראשון, שהיתה מחיצתו לפנים ממלאכי השרת, (דניאל ח) עד מתי החזון התמיד, גזרה, שנגזרה על אדם הראשון לעולם היתה, אתמהא?! (שם)
והפשע שומם כך יהיה, פשעו שומם עליו בקבר?!
תת וקדש וצבא מרמס, כך יהיה הוא ותולדותיו עשויים מרמס, לפני מלאך המות?! (שם)
ויאמר אלי: עד ערב בקר אלפים ושלוש מאות וגו'.

ר' עזריה ור' יונתן בשם ר' יצחק:
בכל מקום שיש ערב, אין בוקר, וכל מקום שיש בוקר אין ערב? אלא לכשיעשה בקרן של עובדי כוכבים ערב, וערבן של ישראל בוקר.
באותה שעה: ונצדק קדש, באותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו:

ב [על שדה איש עצל עברתי, זה אדם הראשון]

הדא הוא דכתיב: (משלי כד) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב.
אמר רבי הונא:
הרי שקנה שדה וקנה כרם קרוי איש, וקרוי אדם, ונקרא עצל.

מה הנייה לו?
אלא על שדה איש עצל עברתי, זה אדם הראשון.
על כרם אדם חסר לב, זו חוה.

אמר רבי הונא:
היכן מצינו שנקראת חוה אדם?
(ישעיה מד) כתפארת אדם לשבת בית.
(משלי כד) והנה עלה כולו קמשונים וקוץ ודרדר תצמיח לך.
(שם) כסו פניו חרולים בזעת אפיך תאכל לחם.
(שם) וגדר אבניו נהרסה.

וישלחהו ה' מגן עדן.
כיון ששלחו, התחיל מקונן עליו: ויאמר ה' אלהים, הן האדם היה כאחד ממנו, הוה כחד ממנו:

ג [אדם הראשון מלא את כל העולם כלו]

(איוב כ) אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע.
אם יעלה לשמים שיאו, רומיה, וראשו לעב יגיע, עד מטי ענניא.

אמר רבי יהושע בר' חנינא ור"י ברבי סימון בשם ר' אלעזר:
מלא כל העולם כלו.
בראו מן המזרח למערב, שנאמר: (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני.

מן הצפון לדרום מניין?
(דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים.

ומניין אף כחללו של עולם?
ת"ל (תהלים קלט) ותשת עלי כפכה (שם).
כגללו לנצח יאבד, על שגלל מצוה קלה, נטרד מגן עדן.
(שם) רואיו יאמרו איו, הוא האדם, כיון שטרדו, התחיל מקונן עליו ואומר: הן האדם וגו'.

ד [הן האדם היה כאחד ממנו]

(איוב יד) תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו.
תוקף שנתן הקדוש ברוך הוא באדם הראשון לנצח לעולם היה,
כיון שהניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו,
כיון ששלחו, התחיל מקונן עליו ואומר: הן האדם היה כאחד ממנו.

ה [אדם היה כאחד ממלאכי השרת]

דרש רבי פפוס:
הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת.

אמר לו ר' עקיבא:
דייך פפוס!
אמר לו: מה אתה מקיים הן האדם היה כאחד ממנו?
אמר לו: שנתן לו המקום לפניו שני דרכים: דרך החיים, ודרך המות, ובירר לו דרך אחרת.

רבי יהודה בר סימון אמר:
כיחידו של עולם, שנאמר: (דברים ו) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.

רבנן אמרי:
כגבריאל, שנאמר: (דניאל י) והנה איש אחד לבוש הבדים, כהדין קמצא, דלבושיה מיניה וביה.

ריש לקיש אמר:
כיונה.
מה זה בורח משליחותו של מקום, שנאמר: (יונה ב) ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה',
אף זה בורח מלקיים צווי המקום.
מה זה לא לן בכבודו,
אף זה לא לן כבודו עמו.

רבי ברכיה בשם רבי חנינא אמר:
כאליהו.
מה זה לא טעם טעם מות, אף זה לא היה ראוי לטעום טעם מות.

היא דעתיה דרבי ברכיהבשם רבי חנין דאמר:
כל זמן שהיה אדם, היה כאחד, וכיון שנטלה ממנו צלעתו, לדעת טוב ורע:

ו [פתחלו פתח של תשובה]

ועתה פן ישלח ידו
אמר רבי אבא בר כהנא:
מלמד שפתח לו הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה.
ועתה, אין ועתה, אלא תשובה, שנאמר: (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך וגו.'
והוא אומר פן, ואין פן, אלא לאו.
אמר הקב"ה: ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים אתמהא, ואם אוכל הוא חי לעולם?!
לפיכך, וישלחהו ה' אלהים מגן עדן.
כיון ששלחו, התחיל מקונן עליו, ואמר: הן האדם היה כאחד ממנו.

ז [גירוש אדם הראשון מגן עדן - א]

וישלחהו ה' אלהים מגן עדן
רבי יהודה ור' נחמיה רבי יהודה אמר:
שלחו מגן עדן בעולם הזה, ושלחו מג"ע לעולם הבא.

ר' נחמיה אמר:
שלחו מג"ע בעולם הזה ולא לעוה"ב.

על דעתיה דר' יהודה:
הקשה עליו.

ועל דעתיה דר' נחמיה:
ריתה עליו.

אמר רבי הונא: איתפלגון רבי אדא בר אהבה ורבי המנונא
חד אמר כר' יהודה
וחד אמר כדר' נחמיה.

והא מסייע לרבי נחמיה (תהלים יז) אני בצדק אחזה פניך, אשבעה בהקיץ תמונתך.
לכשיקיץ אותו שנברא בדמותך.
באותה שעה אני בצדק אחזה פניך, באותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה.
באותה שעה הן האדם היה כאחד ממנו.

אמר רבי יהושע בן לוי:
כשבראו, בראו במדת הדין ובמדת הרחמים.
וכשטרדו, טרדו במדת הדין ובמדת הרחמים.

הן האדם
הא אדם?!
לא יכולת לעמוד בצוויך אפילו שעה אחת, אתמהא?!

דרש רבי יהודה בן פדייא:
מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שלא יכולת לעמוד בצווי אפי' שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה שלוש שנים, שנאמר: (ויקרא יט) שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל.

אמר רבי הונא:
כד שמע בר קפרא כן אמר, יפה דרשת בן אחותי:

ח [גירושו אדם הראשון מגן עדן - ב]

ויגרש את האדם
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש
רבי יוחנן אמר:
כבת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזור.

ר' שמעון בן לקיש אמר:
כבת ישראל שנתגרשה והיא יכולה לחזור.

על דעתיה דרבי יוחנן:
הקשה עליו.

על דעתיה דר' שמעון:
ריתה עליו.

דבר אחר:
ויגרש
הראה לו חורבן ביהמ"ק, היך מה דאת אמר (איכה ג) ויגרס בחצץ שני.

רבי לוליאני בר טברי בשם ר' יצחק אמר:
למגרשה של עדן גרשו, והושיב עליו שומרים שישמרו אותו, הדא הוא דכתיב: (ישעיה ה) ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר:

ט [תורה ומילה מצילים מגיהינום]

מקדם
רב אמר:
בכל מקום רוח מזרחית קולטת אדם הראשון.

ויגרש את האדם, וישכן מקדם לג"ע.
קין, ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד, קדמת עדן.
הרוצח (דברים ד) אז יבדיל משה שלוש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש.

דבר אחר:
מקדם,
קדם לג"ע נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל י) היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר, ואדע כי כרובים המה.

ואת להט,
ע"ש (תהלים קד) ומשרתיו אש לוהט.

המתהפכת,
שהם מתהפכים, פעמים אנשים, פעמים נשים, פעמים רוחות, פעמים מלאכים.

דבר אחר:
מקדם, מקודם לג"ע נבראת גיהינום.
גיהינום בשני,
וג"ע בשלישי.

ואת להט החרב המתהפכת,
ע"ש (מלאכי ג) וליהט אותם היום הבא.

המתהפכת
שהיא מתהפכת על האדם ומלהטתו מראשו ועד רגליו, ומרגליו ועד ראשו.
אמר אדם: מי מציל את בני מאש לוהטת זו?

רבי הונא בשם רבי אבא אמר:
חרב מילה, שנאמר: (יהושע ה) עשה לך חרבות צורים.

רבנין אמרי:
חרב תורה, שנאמר: (תהלים קמט) וחרב פיפיות בידם.
כיון שראה אדם שבניו עתידים לירד לגיהינום, מיעט עצמו מפריה ורביה.
וכיון שראה שאחר כ"ו דורות עתידין ישראל לקבל התורה, נזקק להעמיד תולדות.
שנאמר: והאדם ידע את חוה אשתו.