פרשה עב: ראובן והדודאים
פרשה עג: ה' זכר את רחל


ותרא רחל כי לא ילדה וגו' ותקנא רחל באחותה
אמר רבי יצחק:
כתיב: (משלי כג) אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום
ואת אמרת ותקנא רחל באחותה?!
אלא מלמד, שקינאתה במעשיה הטובים, אמרה: אילולי שהיא צדקת, לא היתה יולדת.

ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי
אמר רבי שמואל:
ד' חשובים כמתים:
מצורע,
וסומא,
ומי שאין לו בנים,
ומי שירד מנכסיו.

מצורע, דכתיב: (במדבר יב)אל נא תהי כמת.
סומא, דכתיב: (איכה ג) במחשכים הושיבני, כמתי עולם.

מי שאין לו בנים מנין?
שנאמר: הבה לי בנים, ואם אין מתה וגו'.

ומי שירד מנכסיו מנין?
שנאמר: (שמות ד) כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך.
וכי מתים היו והלא דתן ואבירם היו?!
אלא, שירדו מנכסיהן:


ויחר אף יעקב ברחל
רבנן דרומאה בשם ר' אלכסנדרי בשם ר' יוחנן אמר:
(איוב טו)החכם יענה דעת רוח, זה אברהם,
(בראשית טז) וישמע אברם לקול שרי.
וימלא קדים בטנו, זה יעקב,

ויחר אף יעקב ברחל ויאמר וגו'
אמר לו הקב"ה: כך, עונים את המעיקות?!
חייך, שבניך עתידים לעמוד לפני בנה.

ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן
ממך מנע, ממני לא מנע.
אמרה לו: כך עשה אביך לאמך, לא חגר מתניו כנגדה?!
אמר לה: אבי לא היה לו בנים, אבל אני, יש לי בנים!
אמרה לו: וזקינך לא היה לו בנים, וחגר מתניו כנגד שרה.
אמר לה: יכולה את לעשות, כשם שעשתה זקנתי!
אמרה לו: מה עשתה?
אמר לה: הכניסה צרתה לתוך ביתה.
אמרה לו: אם הדבר הזה מעכב, הנה אמתי בלהה בא אליה, ואבנה גם אנכי. מה זו נבנית על ידי צרתה, אף זו נבנית ע"י צרתה.

ותאמר רחל דנני אלהים
דנני וחייבני.
דנני וזכני,
דנני וחייבני, שנאמר: ורחל עקרה.
דנני וזכני, שנאמר: ויתן לי בן.

על כן קראה שמו דן
בכל מקום שנאמר על כן, מרובה באוכלוסין.


ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי וגו'
נופתי, פתיתי, תליתי, אחותי עלי.

אמר רבי יוחנן:
נינפה היה לי לעשות לפני אחותי, אילו שלחתי ואמרתי לו: תן דעתך, שהן מרמים בך, לא היה פורש?!
אלא אמרתי, אם אין אני, כדאי שיבנה העולם ממני, יבנה מאחותי.

דבר אחר:
נפתולי
פיתולייה לא דידי הויין?!
כלום הלך יעקב אצל לבן, אלא בשבילי!

דבר אחר:
נופת עצמו לא שלי היא?!
דברי תורה שנאמר: בהם (תהלים יט) ונופת צופים, יהיו נאמרים בחלקו של נפתלי.


ותלד זלפה שפחת לאה
בכולם כתיב: ותהר, וכאן ותלד?!
אלא בחורה היתה, ולא היתה ניכרת בעיבורה.

ותאמר לאה בא גד
אתיא גדא דביתא אתא גדא דעלמא, בא מי שעתיד לגדד משתיתן של עובדי כוכבים.
ומנו?
אליהו.

אליהו משל מי?
ר' אליעזר אמר:
משל בנימין, דכתיב: (ד"ה א ח) ויערשיה ואליה, וזכרי, בני ירוחם, כל אלה בני בנימין.

ר' נהוראי אמר:
משל גד היה, הה"ד: (מלכים א טז)ויאמר אליהו התשבי,מתושבי גלעד.

אמר רבי פליפי בר נהוראי:
מאן חזית למימר כן?
אמר לו: דכתיב: (יהושע יג) ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד.

מה מקיים ר' אלעזר קרא דר' נהוראי מתושבי גלעד?
מיושבי לשכת הגזית הוה.

ומה מקיים ר' נהוראי קרא דר' אלעזר ויערשיה ואליהו?
אלא מדרשות הן, בשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מרעיש עולמו, היה מזכיר זכות אבות, בני ירוחם, והקב"ה מתמלא רחמים על עולמו.
פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר אלו אומרים משל גד, ואלו אומרים משל בנימין, בא ועמד לפניהם.
אמר לו: רבותינו מה אתם נחלקים עלי?
אני, מבני בניה של רחל אני.


ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות
לומר, אשרי מי שזכה לכך.

אמר רבי לוי:
לא לן אשר באכסניא מימיו, ירש גבהי פלטריות, מה שלא ירש יהודה ארצות, הה"ד: (דה"א ז')בני אשר: ימנה, וישוה, וישוי, ובריעה, ושרח אחותם, הוא אבי ברזות.

ר' לוי ור' סימון
ר' לוי אמר:
שהיו בנותיהם נאים והיו נשואות לכהנים, שנמשחו בשמן המשחה, שמן זית.

ר' סימון אמר:
שהיו נשואות למלכים, שנמשחו בשמן זית.



וילך ראובן בימי קציר חטים
(משלי כב)חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה.

יותן את הארץ הזאת לעבדיך וגו' (שמואל א ב)שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה.
שבעים בלחם נשכרו, זו לאה, שהיתה שבעה בבנים.
ונשכרה רעבים חדלו, זו רחל, שהיתה רעבה לבנים.
חדלה עד עקרה ילדה שבעה, זו לאה, שהיתה עיקרה של בית.
ילדה שבעה ורבת בנים אומללה, זו רחל, שהיתה ראויה שיעמדו ממנה רובן של בנים.

אומללה.
ומי עשה כן?
ה' ממית ומחיה.


וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים
ר' חייא בר אבא אמר:
יברוחין.

ר' יצחק אמר:
שעורין.

ר' יהודה בר' סימון אמר:
מיישין, בין לדברי אלו ובין לדברי אלו, הכל מודים, שלא הביא אלא מן ההפקר.
למאן דאמר שעורים, שעורים בימי קציר חטים, כשדה של הפקר הן, לפי שכבר כלה הקציר של שעורים.
תדע לך, שהלך בשעת הקציר, בשעת בכור כל מיני איפוריא ולא הביא, אלא דבר שהוא מן המופקר, להודיעך שהיו שמורים מגזל הארץ, ואם כך, היו שמורים מגזל הארץ על אחת כמה וכמה, שהיו שמורים מכל הגזל.

ויבא אותם אל לאה אמו
להודיעך, עד היכן היתה כבודה של אמו עליו, שלא טעמן עד שהביאם אל אמו:


ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך המעט קחתך את אישי
הניאת לסבי מן דיקני.

תאני, ר' שמעון:
לפי שזלזלה בצדיק, לפיכך אינה נכנסת עמו בקבורה, הוא דהיא אמרה לה: לכן ישכב עמך הלילה, אמרה לה: עמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך.

אמר ר' אלעזר:
זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה.
לאה הפסידה דודאים ונשתכרה ב' שבטים ובכורה.
ורחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים ובכורה.

ר' שמואל בר נחמן אמר:
זו הפסידה דודאים, ונשתכרה שבטים, וקבורה עמו.
רחל נשתכרה דודאים, והפסידה שבטים, וקבורה עמו.


ויבא יעקב מן השדה בערב
תמן תנינן:
השוכר את הפועלים ופסק עמהם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב, אינו יכול לכופן.

אמר רבי מונא:
מקום שאין מנהג תנאי בית דין הגדול הוא, שתהא הוצאה משל בעל הבית, והכנסה משל פועל.

הוצאה משל בעל הבית מנין?
שנאמר: (תהלים קד) תזרח השמש יאספון.
מכאן ואילך,יצא אדם לפעלו.

הכנסה משל פועל מנין?
ולעבודתו עדי ערב, עד ערב לא נאמר אלא עדי ערב, לומר עד חשיכה, כמה דאת אמר: (איוב ז)עדי נשף.

ר' אמי בשם ריש לקיש אמר:
הטריחו על בעל הבית, שאם היתה ערב שבת תהא הכנסה משלו.
עד היכן?
עד שיהא כל אחד ואחד ממלא לו חבית של מים, וצולה לו דג מבעוד יום, משום כבוד שבת, ומדליק נר, שנאמר: ויבא יעקב מן השדה בערב, הה"ד: (תהלים קד) ולעבודתו עדי ערב.


ותצא לאה לקראתו
מלמד, שלא הניחה אותו לרחוץ רגליו.

ותאמר אלי תבא
אמר רבי אבהו:
צפה הקדוש ברוך הוא, שלא היתה כוונתה, אלא לשם שמים להעמיד שבטים, לפיכך הוצרך הכתוב לומר: וישמע אלהים אל לאה.

ותאמר אלי תבא
אמר רבי לוי:
בא וראה מה יפה היתה סרסרותן של דודאים לפני מי שאמר והיה העולם, שע"י הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל, יששכר וזבולן.
יששכר יושב ועוסק בתורה, וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, והתורה רבה בישראל. (שיר ז)והדודאים נתנו ריח.

ותאמר לאה נתן אלהים שכרי וגו' ותקרא שמו יששכר
יששכר תשיעי לשבטים, והוא הקריב שני למלך. הה"ד: (במדבר ז) ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר.
מפני מה?
מפני שהיה בן תורה, הה"ד: (ד"ה א יב)ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.
מה לעתים?

רבי תנחומא אמר:
לקורניסין.

רבי יוסי בן קיצרי אמר:
לעבורים. ראשיהם מאתים, וכל אחיהם על פיהם, מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם, וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם, והוא משיב להם הלכה, כהלכה למשה מסיני.

וכל השבח הזה מנין?
היה לו ליששכר משל זבולן, שהיה עוסק בפרגמטיא שלו ומאכיל את יששכר, שהיה בן תורה, הה"ד: (בראשית מט)זבולן לחוף ימים ישכון, וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן לברכת יששכר, (דברים לג) שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך.
שמח זבולן בצאתך, ממה שיששכר באהליך.

ויש אומרים:
יש שכר באהלי זבולן:


זבדני אלהים
אותי זבד טוב השדה הזו, כל זמן שאתה מזבלה ומעדרה, היא עושה פירות.

ואחר ילדה בת
תנינא,
כיצד?
היתה אשתו מעוברת, ואמר יהי רצון, שתלד אשתי זכר, הרי זו תפילת שוא.

דבי ר' ינאי אמרי:
ביושבת על המשבר הדא מתניתא.

אמר רבי יהודה בן פזי:
אף על היושבת על המשבר יכול להשתנות, הה"ד: (ירמיה יא) הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל, הנה כחומר ביד היוצר, כן אתם בידי בית ישראל.
מה יוצר הזה, לאחר שיצר את הכד שוברו ועושה אחר, אף אני עושה כן, אפילו על המשבר.

איתיביה, והכתיב: ואחר ילדה בת?!
אמר לו: עיקר ברייתו זכר היתה, ומתפלתה של רחל, שאמרה: יוסף ה' לי בן אחר, נעשה נקבה.

אמר רבי חנינא בן פזי:
אמהות נביאות היו, ורחל מן האמהות. יוסף ה' לי בנים אחרים אין כתיב: כאן, אלא בן אחר.
אמרה: עוד אחד הוא עתיד להעמיד, הלואי יהיה ממני.

אמר ר' חנינא:
נתכנסו כל האמהות ואמרו: דיינו זכרים, תפקוד עוד זאת.



ויזכור אלהים את רחל
(תהלים קו)זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך

אמר ר' אלעזר:
בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה.


ויזכור אלהים את רחל
(שם צח)זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו.
זכר חסדו, זה אברהם, שנאמר: חסד לאברהם.
ואמונתו, זה יעקב, שנאמר: (מיכה ז) תתן אמת ליעקב.
לבית ישראל, ישראל סבא מי היה ביתו של אבינו יעקב, לא רחל?!
בכולם כתיב: ובני לאה, בכור יעקב, ראובן.
ובני זלפה, שפחת לאה, גד ואשר.
ובני בלהה, שפחת רחל, דן ונפתלי.
וברחל כתיב:בני רחל אשת יעקב.

דבר אחר:
זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, ויזכור אלהים את רחל, וישמע אליה.


(תהלים נה) פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, זה יעקב.
מקרב לי, שלא תקרב לי עצתו של רשע, שלא יאמר זו שילדה יטלנה עמו, וזו שלא ילדה אל יטלנה עמו.

דאמר ר' יודן בשם ר' אייבו:
בהרבה תפלות נפקדה רחל, שנאמר: ויזכור אלהים את רחל.
רחל
בזכותה.

את רחל
בזכות אחותה.

וישמע אליה אלהים
בזכות יעקב.

ויפתח
בזכות האמהות.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
אוי להם לרשעים, שהם מהפכין מדת רחמים למדת הדין, בכל מקום שנאמר ה', מדת רחמים, שנאמר: (שמות לד) ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד.
וכתיב: (בראשית ו) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וינחם ה' ויאמר ה' אמחה.

ואשריהם הצדיקים, שהם הופכים מדת הדין למדת הרחמים, בכל מקום שנאמר אלהים, הוא מדת הדין, (שמות כב) אלהים לא תקלל.
(שם) עד האלהים יבא דבר שניהם.
וישמע אלהים אל לאה.
(שם ב)וישמע אלהים את נאקתם.
(בראשית ח)ויזכור אלהים את נח.


ויזכור אלהים את רחל
מה זכירה זכר לה?
שתיקתה לאחותה. בשעה שהיו נותנין לו את לאה, היתה יודעת ושותקת.

ויזכור אלהים את רחל
והדין נותן, שהכניסה צרתה לביתה.

ר' הונא ור' אחא בשם רבי סימון, אמר:
דן, יוסף ובנימין.
בזכות דן, נפקדה רחל.
בזכות דן, עמד יוסף ובנימין.

ויפתח את רחמה
ר' תנחומא בשם ר' ביבי אמר:
שלושה מפתחות ביד הקב"ה:
מפתח של קבורה,
ומפתח של גשמים,
ומפתח של רחם.

מפתח של קבורה, מנין?
שנאמר: (יחזקאל לו)הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי.

מפתח של גשמים, מנין?
(דברים כח)יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו', לתת מטר וגו'.

מפתח של רחם, מנין?
שנאמר: ויפתח את רחמה.

ויש אומרים:
אף מפתח שלפרנסה, שנאמר: (תהלים קמה) פותח את ידך וגו'.


ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי
אמר רבי לוי בר זכריה:
עד שלא תלד האשה, הסרחון נתלה בה, לאחר שתלד תלוי בבנה.

מאן אכל הדא מקמתא?
ברך.

מאן תבר הדא מקמתא?
אלא ברך.

אסף אלהים את חרפתי
בפלגש בגבעה (שופטים כא) ארור נותן אשה לבנימין.

אסף אלהים את חרפתי
בימי ירבעם. (ד"ה ב יג) ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו ה' וימת.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
את סבור ירבעם הוא שניגוף, לא ניגוף, אלא אביה.

ולמה ניגוף?
ר' אבא בר כהנא אמר:
על שהעביר הכרת פניהם של ישראל, דכתיב: (ישעיה ג) הכרת פניהם ענתה בם.

ר' לוי אמר:
שהושיב עליהם שומרים שלושה ימים, עד שנשתנה צורתן.

דתנן:

אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, ואע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו.
ואין מעידים, אלא עד ג' ימים.

ר' יוחנן אמר:
על שֶׁחַסְדָּם ברבים, שנאמר: (ד"ה ב יג) ועתה אתם אומרים להתחזק לפני ממלכת ה' וגו', ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים.

ריש לקיש אמר:
על שבזה לאחיה השילוני, שנאמר: (שם) ויקבצו עליו אנשים רקים, בני בליעל, קרא לאחיה השילוני בליעל!

רבנן אמרין:
על שבא עבודת כוכבים לתוך ידו ולא בערה, הה"ד: (שם) וילכוד ממנו ערים: את בית אל ואת בנותיה.
וכתיב: (מלכים א יב) וישם את האחד בבית אל וגו'.

והלא דברים קל וחומר:
ומה אם המלך שהונה את המלך כמוהו ניגף, הדיוט שהוא מונה את הדיוט, על אחת כמה וכמה!


ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר
אחר לגלות.

אמר רבי יהודה ב"ר סימון:
לא למקום שגלו עשרת השבטים גלה שבט יהודה ובנימין. עשרת השבטים גלו לפנים מן נהר סמבטיון, שבט יהודה ובנימין מפוזרים בכל הארצות.

בן אחר
למחלוקת.

אמר רבי פנחס:
מתפלתה של רחל לא חלק שבט יהודה ובנימין עם עשרת השבטים.

אחר
שעשה מעשה אחרים, כגון ירבעם וחביריו:


ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף
כיון שנולד יוסף, נולד שטנו של עשו, שנאמר: (בראשית ל) ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי.

דאמר רבי פנחס בשם ר' שמואל בר נחמן:
מסורת היא, שאין עשו נופל, אלא ביד בניה של רחל, הה"ד: (ירמיה מט)אם לא יסחבום צעירי הצאן.

ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן?
שהם צעירים שבשבטים:


ויאמר לבן אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'
נסיתי ובדקתי, ויברכני ה' בגללך.

ויאמר נקבה שכרך עלי
סְכוֹם קְטַע פָּרֵשׁ (אמור הסכום קצוב ופרש מה שכרך).

ויאמר אליו אתה ידעת וגו', כי מעט אשר היה לך וגו', ויפרוץ לרוב
ר' יהודה בשם ר' סימון בשם ר' חזקיה אמר:
מעט
שבעים נפש.
נאמר כאן מעט, ונאמר להלן מעט, במתי מעט.
מה להלן בע' נפש, אף כאן ע'.

ויברך ה' אותך לרגלי
כל מקום שהצדיקים הולכים, ברכה משתלחת.
ירד יצחק לגרר, באת ברכה לרגלו, שנאמר: (בראשית כו) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה וגו'.
ירד יעקב אצל לבן, ובאת ברכה לרגלו, שנאמר: ויברך ה' אותך לרגלי.
יוסף ירד אצל פוטיפר, באת ברכה לרגלו, שנאמר: (שם לט) ויברך ה' את בית המצרי.

ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי
ראובן בעי בי ושמעון בעי בי.


וענתה בי צדקתי ביום מחר
ר' יהודה בר סימון אמר:
כתיב: (משלי כז) אל תתהלל ביום מחר.
אתה אמרת: וענתה בי צדקתי ביום מחר, למחר בתך יוצאת ומתענה, שנאמר: (בראשית לד) ותצא דינה בת לאה.

ויאמר לבן הן לו יהי כדברך
אמר רבי חייא רבה:
כל דבר ודבר, שהיה לבן מתנה עם יעקב, היה חוזר בו י' פעמים למפרע, שנאמר: הן לו.

ורבנן אמרי:
מאה פעמים, שנאמר: ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים.
י' פעמים י', דאין מנין פחות מעשרה.

וישם דרך שלושת ימים וגו' ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות
ריש לקיש אמר:
נותרות, מנהון בישין, מנהון עקרון, מנהון קווסרין. נתרת כתיב:, (כמה דאת אמר: ונתור ככיה ושיניה דקיסר)


ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון
חוטר חיור דלוז ודדליף, כך היה אבינו יעקב נותן את המקלות בשקתות המים, והיתה בהמה באה לשתות ורואה את המקלות ונרתעת לאחוריה, והזכר רובעה, והיתה יולדת כיוצא בו.

אמר רבי הושעיה:
נעשו המים זרע בתוך מעיהם, ולא היו חסירות אלא צורת הולד בלבד.
מעשה בכושי אחד, שנשא לכושית אחת, והוליד ממנה בן לבן. תפס האב לבן, ובא לו אצל רבי.
אמר לו: שמא אינו בני?
אמר לו: היה לך מראות בתוך ביתך?
אמר לו: הן!
אמר לו: שחורה או לבנה?
אמר לו" לבנה.
אמר לו: מיכן, שהיה לך בן לבן.

אמר רבי הונא דבית חורון:
מלאכי השרת היו טעונים מתוך צאנו של לבן, באים ונותנים בתוך צאנו של יעקב, הה"ד: שא נא עיניך וראה כל העתודים העלים על הצאן, עולים על הצאן אין כתיב: כאן, אלא העלים, מאליהם היו עולים.

ר' תנחומא אמר:
שטף של גשמים.

רבנן אמרי:
ענני כבוד.

ובהעטיף הצאן לא ישים והיו העטופים ללבן
ר' יוחנן וריש לקיש
רבי יוחנן אמר:
בכירייא דלבן.

ריש לקיש אמר:
לקישיא דלבן:


ויפרוץ האיש
ר' שמעון בר אבא אמר:
מלמד, שנפרצה לו פרצה מעין דוגמא של עולם הבא, היך מה דאת אמר: (מיכה ב) עלה הפורץ לפניהם.

רבי אבא בר כהנא אמר:
מאה ותרתין רבוון, שבעה אלפים מאתן עדרין, הוו ליה לאבינו יעקב.

רבי לוי אמר:
ששים רבוא כלבים.

רבנן אמרי:
מאה ועשרין רבוא, ולא פליגי.
מאן דאמר ששים רבוא לכל עדר ועדר, חד כלב.
מאן דאמר מאה ועשרים רבוא לכל עדר, תרין כלבין.