פרשה עט: ויבא יעקב שלם


וישא יעקב את עיניו וירא וגו'
אמר רבי לוי:
ארי הוה כעס על הבהמה והחיה אמרין: מאן אזיל ומפייס יתיה?
אמר להון: הדין תעלא אתון להכא, דאנא ידע תלת מאה מתלין, ואנא מפייס יתיה.
אמרין ליה: אגומין הלך ציבחר וקם ליה.
אמר לו: מה דין?
אמר להון: אנשית מאה.
אמרין ליה: אית במאתן ברכאן. הלך ציבחר וקם ליה.
אמרין ליה: מה דין?
אמר לו: אנשית אף מאה.
אמר לו: אף במאה ברכאן.
וכיון דמטא תמן, אמר: אנשית כולהון, אלא כל חד וחד יפייס על נפשו, כך יעקב אבינו.

רבי יהודה בר סימון אמר:
יש בי כח לערוך תפילה.

ר' לוי אמר:
יש בי כח לערוך מלחמה.
וכיון דמטא, ויחץ את הילדים וגו', אמר: כל איניש ואיניש, דכוותא תקום ליה:


וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה
הדא אמרה: אחרון אחרון חביב.

והוא עבר לפניהם, הה"ד: (תהלים קג)כרחם אב על בנים.

תני, ר' חייא:
כרחמן שבאבות.

ואי זה הוא רחמן שבאבות?
ר' יהודה אמר:
זה אברהם. אמר אברהם (בראשית יח) חלילה לך מעשות כדבר הזה.

ר' לוי אמר:
יעקב והוא עבר לפניהם, אמר: טב דיגע בי ולא בהון.

וישתחו ארצה שבע פעמים
למה שבע?
על שם (משלי כד)כי שבע יפול צדיק וקם.

דבר אחר:
למה שבע?
אמר לו: הוי רואה את עצמך כאלו את נתון לפנים משבעה קינקלין ויושב ודן, ואני נדון לפניך, ואת מתמלא עלי רחמים.

אמר רבי חנינא בר יצחק:
לא זז, משתטח והולך, משתטח והולך, עד שהכניס מידת הדין למידת רחמים.


וירץ עשו לקראתו וישקהו
נקוד עליו.

אמר ר' שמעון בן אלעזר:
בכל מקום שאתה מוצא:
הכתב רבה על הנקודה, אתה דורש את הכתב.
הנקודה רבה על הכתב, אתה דורש את הנקודה.
כאן לא כתב רבה על הנקודה, ולא נקודה רבה על הכתב.
אלא מלמד, שנכמרו רחמיו באותה השעה, ונשקו בכל לבו.

אמר לו ר' ינאי:
אם כן, למה נקוד עליו?
אלא מלמד, שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש, וקהו שיניו של אותו רשע.

ומה ת"ל ויבכו?
אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו.

ר' אבהו בשם ר' יוחנן,
מייתי לה מן הכא (שיר ז)צוארך כמגדל השן וגו'.


וישא עיניו
אמר רבי בנימין בר לוי:
לפי ששמענו חנינה באחד עשר שבטים ולא שמענו בשבט בנימין.

והיכן שמענו?
להלן (בראשית מג) ויאמר אלהים יחנך בני, ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין, ותגש גם לאה וילדיה וגו'.
ביוסף כתיב: ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו.
אלא אמר יוסף: הרשע הזה עינו רמה, שלא יתלה עיניו ויביט את אמי, וגבהה קומתו וכסה אותה, הוא דכתיב: ביה (שם מט) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין.
בן פורת, רביית עלי עין, בן פָּרוֹת רְבִיַּת יוסף.

בן פורת עלי עין, בן פורת רביית יוסף.

רבי ברכיה בשם ר' סימון אמר:
עלי לפרוע לך, מן אותה העין.


ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי
כל אותו הלילה נעשו מלאכי השרת כתות כתות, וחבורות חבורות, והיו פוגעין באלין דעשו. והוון אמרין להון: מן דמאן אתון?
והן אומרין: מן דעשו.
והן אומרין: הכו הכו, יהבון להון, מן דבר בריה דאברהם.
והן אומרין: יהבון להון, מן דבריה דיצחק.
והן אומרין: יהבון להון, כיון דהוו, אמרי: מן דאחוי דיעקב אנן.
הוו אמרין: שבקון להון מן דידן אינון.
בצפרא, אמר לו: מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי וגו'?
אמר לו: אמרין לך כלום?
אמר לו: מיכתת אנא גביהון.

ויאמר למצא חן וגו'.
ויאמר עשו יש לי רב
מכות.
אחי יהי לך וגו'.

דבר אחר:
ויאמר עשו יש לי רב וגו'
אמר רבי אייבו:
לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו.
והיכן נתאוששו לו?
כאן מן דאמר לו: אחי! יהי לך, אשר לך.

אמר רבי אלעזר:
אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר: שאלולי שרימה יעקב אבינו את אביו, לא נטל הברכות.
תלמוד לומר: אחי יהי לך, אשר לך.


ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן וגו'
כראות פני אלהים
מה פני אלהים דין, אף פניך דין.

מה פני אלהים?
ולא יראו פני ריקם
אף את ולא יראו פניך ריקם.

קח נא את ברכתי אשר הובאת לך
אמר לו: כמה יגיעה יגעתי, עד שתבא לידי, אבל אתה מאליה היא באה אצלך.
אשר הבאתה אין כתיב: כאן, אלא אשר הובאת, מאליה באה לידך.

ויפצר בו ויקח
מתחמי חזר וידיה פשטה.

יהודה ב"ר סימון אמר:
(תהלים סח) מתרפס ברצי כסף,מתיר את הפס ומתרצה בכסף.

ריש לקיש סליק למשאל בשלמיה דרבינו
אמר לו: צלי עלי, דהדא מלכותא בישא סגין.
אמר לו: לא תסב מן בר אנש כלום, ולית את יהיב כלום, מן דיתיב גביה, אתא חדא איתתא טעינא ליה חדא דסיקרין, וחדא סכין בגווה. קם נסב סכינא והדר לה דיסקרא. אתא חד בלדר מן מלכותא וחמא יתה, וחמדה ונסבה.
בפתי רמשא סליק ריש לקיש למשאל בשלמיה דרבינו, וחמא יתיה שחיק.
אמר לו: למה את שחיק?
אמר לו: ההיא סכינא דחמיתיה יתיה, אתא חד בלדר מן מלכותא, וחמא יתיה וחמדה ונסבה. אמר לו: לא כן אמרית לך, לא תיסב מן בר נש כלום, ולית את יהיב כלום?

חד עמא דארעא, אמר לו לר' הושעיה:
אין אמרת לך חדא מילתא טבא את אמרת בצבורא מן שמי?
אמר לו: מה היא?
אמר לו: כל אותן הדורונות, שנתן אבינו יעקב לעשו, עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא.

מאי טעמיה?
(שם עב) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו אין כתיב: כאן, אלא ישיבו.
אמר לו: חייך! מלה טבא אמרת, ומן שמך אנא אומר לה.


ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים וגו'
זה משה ואהרן.

והצאן והבקר עלות עלי
אלו ישראל, שנאמר: (יחזקאל לד)ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם.

ר' הונא בשם ר' אחא אמר:
אילולי רחמיו של הקב"ה ודפקום יום אחד, כבר מתו כל הצאן, בימי אדריינוס.

ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר:
אדוני יודע כי הילדים רכים
זה דוד ושלמה.

והצאן והבקר עלות עלי
אלו ישראל, שנאמר:ואתנה צאני וגו'.

ר' הונא בשם ר' אחא אמר:
אלולי רחמיו של הקדוש ברוך הוא כבר מתו כל הצאן, בימי המן.


יעבר נא אדוני לפני עבדו
אמר לו: מבקש את שנהא שותף עמך בעולמך.
אמר לו: יעבר נא אדוני לפני עבדו.
אמר לו: ואין אתה מתיירא מדוכסי, ומן אפרכי, ומן אסטרטילי (אסטרלטי)?!
אמר לו: ואני אתנהלה לאטי, להוני, להוני אנא מהלך, כמה דתימא (ישעיה ח) את מי השילוח ההולכים לאט.

דבר אחר:
בפנים כרוכות אני מהלך, כמה דתימא: (ש"א כא) הנה היא לוטה בשמלה.

עד אשר אבא אל אדוני שעירה.
אמר רבי אבהו:
חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו, שהלך יעקב אבינו אצל עשו להר שעיר מימיו, אפשר יעקב אמתי היה ומרמה בו?
אלא אימתי היה הוא בא אצלו?
לעתיד לבא, הה"ד: (עובדיה א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.


ויאמר לו עשו אציגה נא עמך וגו'
בקש ללותו ולא קבל עליו. רבינו כד הוה סליק למלכותא, הוה מסתכל בהדא פרשתא, ולא הוה נסיב ארמאה עמיה. חד זמן לא אסתכל בה, ונסב עמיה רומאין (ארמאין), ולא הגיע לעכו עד, שמכר הסוס שלו.

וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה
וד' מאות איש, שהיו עמו היכן הם?
נשמטו כל אחד ואחד הלך לדרכו.
אמרו: שלא נכוה בגחלתו של יעקב.

אימתי פרע להן הקב"ה?
להלן (ש"א ל) ולא נותר מהם איש, כי אם ד' מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינוסו.


ויעקב נסע סכותה
כמה שנים עשה אבינו יעקב בסוכות?

ר' אבא אמר:
י"ח חודש סוכות ובית וסוכות ובבית אל ששה חדשים.

ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר:
כל אותן חדשים שעשה בבית אל היה מכבד את עשו באותו דורון.

ר' אבין בשם ר' חוניא אומר:
תשעה שנים היה מכבד את עשו באותו דורון.

ר' פנחס בשם ר' אבא אמר:
כל אותן השנים שעשה יעקב אבינו בבית אל לא נמנע מלנסך.

אמר רבי חנן:
כל מי שהוא יודע כמה נסוכים ניסך יעקב אבינו בבית אל יודע לחשב את מי טבריה.



ויבא יעקב שלם
(איוב ה)בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע, אין שית אינון אנא קאים בהון, ואין שבע אינון אנא קאים בהון.
(שם) ברעב פדך ממות, כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ.
ובמלחמה מידי חרב, יש לאל ידי לעשות עמכם רע.

(שם) בשוט לשון תחבא.
אמר רבי אחא:
קשה לשון הרע, שמי שבראו עשה לו מקום שיטמן בתוכו.
(שם) ולא תירא משוד כי יבא, זה עשו ואלופיו.
(שם)לשוד ולכפן תשחק, זה לבן, שבא כפון על ממונו לשודדו.
(שם)כי עם אבני השדה בריתך וגו', ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו.
(שם)וידעת כי שלום אהלך, מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר.
(שם) ופקדת נוך ולא תחטא, אבינו יעקב בן ארבעה ושמונים שנה היה, ולא ראה טפת קרי מימיו.

(שם)וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב השדה
אמר ר' יודן:
לא נפטר אבינו יעקב מן העולם, עד שראה ששים רבוא מבני בניו.

(שם)תבא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו
ר' יצחק ורבנן
ר' יצחק אמר:
תבא לח אלי קבר.

ורבנן אמרי:
תבא בכולא אלי קבר מלא, שאינו חסר כלום, שנאמר: ויבא יעקב שלם.


ויבא יעקב שלם
(תהלים קכט)שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ויכלו לך.
אמר לו: גם לא יכלו לי.

ויבא יעקב שלם
(שם לד)רבות רעות צדיק וגו'
רבות רעות, זה עשו ואלופיו.
צדיק, זה יעקב.
ומכולם יצילנו ה', ויבא יעקב שלם.
(שם קכא)ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם ,
ישמר צאתך, ויצא יעקב
ובואך, ויבא יעקב שלם.


ר' חייא בר אבא פתח:
(איוב ח) אם זך וישר אתה וגו' ושלם נות צדקך
אם זך וישר אתה היית אין כתיב כאן, אלא אתה, הא לשעבר לא היה צדיק.
כי עתה יעיר עליך, עתיד הקב"ה להתעורר עליך ולשלם לך כל צדקות שעשית.
ולפי שכתוב (בראשית כה) ויעקב איש תם יושב אהלים.
לפיכך, ויבא יעקב שלם.

רבי ברכיה פתח:
(איוב כב)ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור
ותגזר אומר ויקם לך, זה יעקב.
ועל דרכיך נגה אור, על שני דרכיך נגה אור, לפי שכתוב (בראשית כח) אם יהיה אלהים עמדי וגו'.(שם) והנה אנכי עמך ושמרתיך, ושבתי בשלום אל בית אבי.
וכתיב: ויבא יעקב שלם.


ויבא יעקב שלם
כתיב: (תהלים קכו) הזורעים בדמעה ברנה יקצורו
הזורעים בדמעה, זה אבינו יעקב, שזרע את הברכות בדמעה, (בראשית כז) אולי ימושני אבי. ברנה יקצורו, (שם כו) ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ.
(תהלים קכו) הלוך ילך ובכה, (בראשי' כז) וישא את קולו ויבך
(תהלים קכו) נושא משך הזרע, שנמשך למקום שעתיד להזרע, משם דכתיב: (בראשית כח)
וקח לך משם אשה,(שם) וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל.
בא יבא ברנה נושא אלומות,אתא טעון עולימין ועולימתא:


ויבא יעקב שלם שלם,
בגופו, לפי שכתוב (שם לב) והוא צולע על ירכו.
ברם הכא, שלם בגופו, שלם בבניו, לפי שכתוב בו (שם) אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה.
ברם הכא, שלם בבניו, שלם בממונו.

אף על גב דאמר רבי אבון בשם ר' אחא:
תשע שנים היה מכבד אבינו יעקב את עשו באותו הדורון, ברם הכא, שלם בממונו.

ר' יוחנן אמר:
שלם בתלמודו, אבל יוסף שכח, שנאמר: (שם מא) כי נשני אלהים את כל עמלי,ולהלן הוא אומר (משלי יז) נפש עמל עמלה לו.


ויחן את פני העיר
חנן את הפנים, שבעיר התחיל משלח להם דורונות.

דבר אחר:
ויחן את פני העיר
התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול הדא אמרת, שאדם צריך להחזיק טובה למקום, שיש לו הנאה ממנו.

ר' שמעון בן יוחאי ור' אלעזר בריה,
הוו טמירין במערתא י"ג שנה ביומי דשמדא, והיו אוכלין חרובין של גרודא, עד שהעלה גופן חלודה.
לסוף שלוש עשרה שנין נפק יתיב על תרע מערתא, חמא חד צייד קאים וצייד ציפורין, וכד הוה שמע ר' שמעון ברת קלא אמרה מן שמיא, דימוס דימוס, פסגא, וכד הוה שמע ברת קלא אמרת ספקולא, הות מתצדה ונלכדה.
אמר: ציפור מבלעדי שמיא לא מתצדא, על אחת כמה וכמה נפש דבר נש.
נפק ואשכח מיליא משדכן, ונתבטלה הגזירה, אתון ואסחון בהדא בי בני דבית מוקד דטבריא, אמר לו בריה: כל הדא טבתא עבדת לן טבריא, ולית אנן מדכן יתה מן קטוליא?
אמר: צריכים אנו לעשות טובה, כדרך שהיו אבותינו עושים, שהיו עושים איטלוסין ומוכרין בזול.
אמר: צריכין אנו לדכיא טבריא, מה עבד נסב תרמוסא, והוה מקצץ תרמוסא ושדי קצוצתיה ומקלק בשוק, וכל אתרא דהוה קטילא סליק, ואינון מפקון ונפקין, וכל מקום שלא היתה שמה טומאה, תורמסא עומדת והוא מציין איזה מקום טומאה ומקום טהרה, עד זמן דדכי יתה מן קטיליא.

חמתיה חד כותי,
עם דארע, אמר: לית אנא אזיל ומדחך בהדין סבא דיהודאי?
אית דאמרי: מן הדין שוקא דגרגינא.
ואית דאמרי: מן הדין שוקא דסקאי.
נסב קטיל, וטמריה בשוקא דהוו מדכי.
בצפרא אזל, אמר להון: אמריתין דדכי בן יוחאי טבריא, אתון חמון הדין קטילא! (נ"א אזל לגביה).
אמר לו: לא דכיתא שוק פלן?
אמר לו: הין.
אמר לו: ואין אפיקת לך מיתין מן בתרך?
אמר לו: גוד חמי ליה.
צפה ר' שמעון בן יוחאי ברוח הקודש שהוא נתנו שם, אמר: גוזר אני על העליון, שירד! ועל התחתון, שיעלה! והוה כן, וסליק ושבת בביתיה.
ועבר בהדין מגדלא דצבעיא, שמע קלא דנקאי ספרא.
אמר: לא אמריתון דדכי בר יוחאי לטבריה?
אמרין אשכחון חד קטילא.
אמר: יבא עלי, אם אין בידי הלכות, כשער ראשי, על טבריה שהיא טהורה. חוץ מזה ומזה, ואתה לא היית במנין עמנו, שנטהרה, פרצת גדרן של חכמים, ועליך נאמר (קהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש. מיד, נעשה גל של עצמות.
עבר בהדא בקעת דבית נטופא, חמא חד בר נש קאים ומלקט ספיחי שביעית.
אמר לו: ולא ספיחי שביעית הן?
אמר לו: ולא אתה הוא שהתרת?

לא כך תנינן רבי שמעון אומר:
כל הספיחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב, שאין כיוצא בהם בירקות שדה.
אמר לו: והלא חבירי חולקים עלי, פרצת גדירן של חכמים, ופורץ גדר ישכנו נחש, וכן הות ליה.

דבר אחר:
ויחן את פני העיר
נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה, מבעוד יום, וקבע תחומין מבעוד יום, הדא אמרת, ששמר יעקב את השבת קודם שניתן.


ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו וגו' במאה קשיטה
אמר רבי יודן בר סימון:
זה אחד משלושה מקומות, שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר: "גזולים הן בידכם" ואלו הן:
מערת המכפלה
ובית המקדש
וקבורתו של יוסף

מערת המכפלה, דכתיב: (בראשית כג) וישמע אברהם אל עפרון, וישקול אברהם לעפרון.
בית המקדש, דכתיב: (ד"ה א כא) ויתן דוד לארנן במקום וגו'.
וקבורתו של יוסף, (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה, יעקב קנה שכם.

ר' חייא רבה ור' שמעון בר ר' ור' שמעון בר חלפתא,
שכחון מילין מן התרגום, ואתון להדא תגרא דערביא למלפיניה מן תמן, שמע קליה דאמר לחבריה: תלי הדין יהבא עלי.
שמעון מיניה יהבא משוי, שנאמר: (תהלים נה) השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך.

ועוד שמע קליה דערבי, דאמר לחבריה: מה את מכסה בי?
והיה רוצה לומר: מה את מעסה בי? דכתיב: (מלאכי ג)ועסותם רשעים כי יהיו אפר.

ועוד שמעון שאמרה איתתא לחברתא:
אתון סחיא.
והיא השיבה: ואני שכולה גלמודא, גלמודא אנא, נדה.

שוב שמע איתתא אחרת אומרת:
אשאיל לי מבנייך.
ואמרה: שאילי לי מטאטיך, שנאמר: (ישעיה יד)וטאטאתיה במטאטא השמד, נאם ה' צבאות.
אתון מעוררה ללויתך (איוב ג) העתידים עורר לויתן, השאילי לי כסיתתך, אפיק הדה כסיתא למרעיא, במאה קשיטה.

אמר רבי אבא בר כהנא:
במאה אונקיות, במאה טלאים, במאה סלעים.

אמר רבי סימון:
קו"ף קמיליא, סמ"ך סלעים, טי"ת טריון.
יו"ד, ה"א, מה עבדית הכא?

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
אלו חליות, ודייקניתא, שדרכן להנתן בנזמים.

ומי כותב את האונה?
אמר רבי ברכיה:
יו"ד, ה"א, כותב את האונה.

ומי מעיד על האונה?
י"ה מעיד על האונה, הוא יו"ד ה"א של קשיטה, הה"ד: (תהלים קכב) ששם עלו שבטים, שבטי יה עדות לישראל, להודות לשם ה'.
י"ה מעיד עליהם, שהן בני אבותיהן, אף כאן העיד.


ויצב שם מזבח ויקרא לו אל
אמר ריש לקיש:
ויקרא לו אל אלהי ישראל, אמר: אתה אלוה בעליונים, ואני אלוה בתחתונים.

ר' הונא בשם ריש לקיש אמר:
אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו, ואתה היית נוטל שררה לעצמך? מחר בתך יוצאה ומתענה, הה"ד: ותצא דינה בת לאה.