פרשה פא: יעקב הולך לקיים את נדרו
פרשה פב: ברכות ה' ליעקב



ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה וגו'
(משלי כ) מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר
תבא מארה לאדם שהוא אוכל קדשים בלועו.

תני ר' חייא:
תבוא מארה לאדם שהוא נהנה מן ההקדש, ואין הקדש אלא ישראל, שנאמר: (ירמיה ב)קודש ישראל לה' וגו' .

ואחר נדרים לבקר
אמר רבי ינאי
איחר אדם את נדרו, נתבקרה פנקסו.


ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל
(שם ל) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה.

בן עזאי ור' עקיבא
בן עזאי אומר:
אם נבלת, עצמך בדברי תורה, סופך להתנשא בהם.
ואם זמות יד לפה, אם נזדממו אחריך דברים, יד לפה, חד ידע, תרין לא ידעין.

רבי עקיבא אמר:
מי גרם לך להתנבל בדברי תורה?
ע"י שנשאת את עצמך בהון.

רבינו הוה עבר על סימוניא ויצאו אנשי סימוניא לקראתו.
אמרו לו: רבי!
תן לנו אדם אחד, שיהא מקרא אותנו, ושונה אותנו, ודן את דיננו.
נתן להם רבי לוי בר סיסי, ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה.
נתעלמה דברי תורה מפיו, שאלו אותו שלושה שאלות:
אמרו לו: גדמת יבמה, היאך חולצת?
ולא השיבן.

רקקה דם מהו?
ולא השיבן כלום.
אמרו: דלמא דלית בר אולפן, בר אגדה הוא, נשאליה קראי.
אמרון ליה: מהו דין דכתיב: (דניאל י) את הרשום בכתב אמת.
אם אמת, למה רשום, ואם רשום למה אמת?
ולא השיבן.
וכיון שראה שצרתו צרה השכים בבקר והלך לו אצל רבינו.
אמר לו: מה עבדון לך אנשי סימוניא?
אמר לו: אל תזכירני צרתי. שלושה שאלות שאלו אותי ולא יכולתי להשיבן.
אמר לו: ומה אינון?
אמר לו: גידמת במה היא חולצת?
אמר לו: והא לא היית יודע להשיב?!
אמר לו: אין, אפילו בשיניה, אפילו בגופה.
רקקה דם מהו?
אמר לו: ולא היית יודע מה להשיב?!
אמר לו: אם היה בו צחצוחית של רוק הרי הוא כשר, ואם לאו הרי זה פסול.
אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת, אם אמת למה רשום, ואם רשום למה אמת.
אמר לו: ולא היית יודע להשיב?!
אמר לו: רשום, עד שלא נגזרה גזירה. אמת, משנגזרה גזירה.

ומה הוא חותמו של הקדוש ברוך הוא?
רבינו בשם ר' ראובן אמר:
אמת מהו?
אמת, אמר ריש לקיש:
אל"ף בראשן של אותיות,
מ"ם באמצע,
תי"ו בסוף,
ועל שם (ישעיה מד)אני ראשון ואני אחרון וגו'.
אמר לו: ולמה לא השיבות אותן כשם שהשיבות אותי?
אמר ליה: עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה למעלה הימנה וטפת רוחי עלי ונתעלמו ממני דברי תורה, וקרא עליו המקרא הזה: (משלי ל) אם נבלת בהתנשא.

אמר רבי אבא בר כהנא:
אם חשבת בלבך דבר מצוה לעשות ולא עשית, נוח לך ליתן זמם על פיך ולא לפסוק.

אמר רבי יודן:
מה ידך סמוכה לפיך, כן יהיה נדריך סמוך לפיך.

רבנן אמרי:
מה ידך קודם לפיך, כן יהיה נדריך קודם לפיך.
תדע לך שכן, שהרי אבינו יעקב, ע"י שאיחר נדרו נתבקרה פנקסו, שנאמר: (בראשית לה)
ויאמר אלהים אל יעקב ,קום עלה בית אל, ושב שם ועשה שם מזבח.

אמר רבי אבא בר כהנא:
בשעת עקתא נדרא, בשעת רווחא שיטפא.

אמר רבי לוי:
מהולתך חרשה, אקיש עלה.
אמר לו הקב"ה: יעקב! שכחת נדרך, קום עלה בית אל, לביתו של אל.
ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך, ואם אין את עושה כן, הרי את כעשו.
מה עשו נודר ואינו מקיים, אף את נודר ואינך מקיים.


ויאמר יעקב אל ביתו
אמר רבי כרוספדי, אמר רבי יוחנן:
אין אנו בקיאים בדקדוקי עבודת כוכבים כיעקב אבינו.

דתנן:

המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה, צורת הדרקון, יוליכם לים המלח.

אמר רבי יוחנן:
כל כסות בכלל עבודת כוכבים.

ויתנו אל יעקב
ר' ישמעאל ב"ר יוסי סליק לצלאה בירושלם,
עבר בהדין פלטנוס, וחמא יתיה חד שמראי.
אמר: רבי! להיכן את אזיל?
אמר לו: מסיק מצלי בהדא ירושלים.
אמר לו: ולא טב לך מצלי בהדא טורא בריכא, ולא בההיא קלקלתא?
אמר לו: אומר לכם, למה אתם דומים?
לכלב, שהיה להוט אחר הנבלה.
כך לפי שאתם יודעים שעבודת כוכבים טמונה תחתיו, דכתיב: ויטמן אותם יעקב, לפיכך אתם להוטים אחריו.
אמרין דין בעי מנסבה, (פירוש מאחר שזה יודע שעבודת כוכבים טמונה שם ודאי יקחנה) ונתייעצו עליו להרגו, וקם וערק בליליא.


ויסעו ויהי חתת אלהים
אמר רבי שמואל:
בשלושה מקומות נתכנסו עובדי כוכבים, לעשות מלחמה עם בני יעקב, ולא הניח להם הקדוש ברוך הוא, דכתיב: ויסעו ויהי חתת אלהים.
שנית בימי יהונתן, שנאמר: (שמואל א יד) ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים.
שלישית בימי יהושע, בקשו לרדוף ולא הניח הקב"ה להם.

והיכן נתכנסו?
לחצור, דכתיב: (יהושע יא) רק כל הערים העומדות על תלם לא שרפם ישראל, זולתי את חצור לבדה, שרף יהושע.

ר' אלעזר אמר:
במסורת שרפה הקדוש ברוך הוא, אמר למשה ומשה אמר ליהושע.

ויבא יעקב לוזה
שכל מי שנכנס לתוכה, הרטיב מצות ומעשים טובים כלוז.


ותמת דבורה מינקת רבקה וגו' ויקרא שמו אלון בכות
ר' שמואל בר נחמן אמר:
לשון יונית הוא.

אלון
אחר, עד שהוא משמר אבלה של דבורה, באה ליה בשורתא שמתה אמו, הה"ד: וירא אלהים אל יעקב וגו', ויברך אותו.

מהו ברכה ברכו?
ר' אחא בשם ר' יונתן אמר:
ברכת אבלים ברכו.



וירא אלהים אל יעקב
כתיב: (תהלים פו)עשה עמי אות לטובה.
מדבר בדוד ומתקיים ביעקב.
אות, על שם שנאמר: (בראשית לא)אם כה יאמר, עקודים יהיה שכרך וגו'.
יראו שונאי, זה עשו ואלופיו.
עזרתני בצרה, של שכם דכתיב: ויהי חתת אלהים על הערים
ונחמתני, בברכת אבלים.


כתיב: (תהלים כד)מי יעלה בהר ה' ומי יקום וגו' נקי כפים וגו' ישא ברכה מאת ה' וגו'
כתיב: (ירמיה לא)כה אמר ה' צבאות עוד יאמרו יברכך ה' נוה צדק הר הקדש וגו'

כתיב: (משלי כח) איש אמונות רב ברכות, זה יעקב.
(שם)ואץ להעשיר לא ינקה, זה עשו.
כתיב: (שם י) ברכת ה' היא תעשיר ואץ להעשיר לא יעשיר, אין כתיב: כאן, אלא לא ינקה, זה עשו הרשע, שנתחתן ביהודית ובשמת ומחלת להרבות עושר, שאין לו נקוי עולמים.

כתיב: (יואל ד) ונקיתי דמם לא נקיתי וגו', הה"ד: (עמוס א) על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו.

וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו
ר' יצחק פתח:
(שמות כ) מזבח אבנים תעשה לי
והרי דברים קל וחומר:
ומה אם זה שבנה מזבח לשמי, הרי אני נגלה עליו ומברכו, יעקב שאיקונין שלו קבועה בכסאי, על אחת כמה וכמה!

וירא אלהים אל יעקב
רבי לוי פתח:
(ויקרא ט) ושור ואיל לשלמים וגו'.
והרי דברים קל וחומר:
ומה זה, שהקריב איל לשמי הרי אני נגלה עליו ומברכו, יעקב שאיקונין שלו קבוע בכסאי, על אחת כמה וכמה!

וירא אלהים
(דברים כח) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך.
בבואו לבית חמיו נטען ברכות:ואל שדי יברך אותך.
ובצאתו מבית חמיו נטען ברכות: וירא אלהים אל יעקב.

(ישעיה מד)מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים
ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר:
משמקים דבר עבדו, אין אנו יודעין שעצת מלאכיו ישלים?!
אלא מלאך אחד נגלה על יעקב אבינו, ואמר לו: עתיד הקב"ה להגלות עליך בבית אל, ולהחליף את שמך, ואני עתיד לעמוד שם, הה"ד: (הושע יב)בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו. ידבר עמך אין כתיב: כאן, אלא ושם ידבר עמנו, ונגלה עליו הקדוש ברוך הוא לקיים דבריו של מלאך ירושלים, שכל הנביאים מתנבאים עליה, על אחת כמה וכמה שיקיים דברי נביאיו.


וירא אלהים עוד
ר' יוסי בר חנינא אמר:
עוד
כבראשונה, מה ראשונה על ידי מלאך, אף השניה ע"י מלאך.

אמר רבי ברכיה:
עוד איני מיחד שמי על בריה אלא עליך ולא על אחר, שנאמר: (שמות ו) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, ולא אחר עמם.

אמר רבי יודן:
עוד פעם אחרת אני נגלה עליך, ויברך אותו.

מה ברכה ברכו?
ר' אסי בשם ר' יונתן אמר:
ברכת אבלים ברכו:


ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה
רבי יודן בשם ר' יצחק אמר:
הייתי אומר: ראובן כבר הוא מבחוץ, שמעון כבר הוא מבחוץ, ובנימין כבר יצא מחלציו, ועדיין הוא במעי אמו.
חזרתי ואמרתי גוי, זה בנימין.
וקהל גוים, זה מנשה ואפרים, דכתיב: (בראשית מח) וזרעו יהיה מלא הגוים.

ר' ברכיה ור' חלבו ור' שמואל בר נחמן,
ומלכים מחלציך יצאו
זה ירבעם ויהוא.

רבנן אמרי:
אפשר אבנר אדם צדיק והוא חולק על מלכות בית דוד?!
אלא מדרש דריש, והמליך את איש בושת, הה"ד: (שם לד) ומלכים מחלציך יצאו, זה שאול ואיש בושת.

ומה ראו לקרב ולרחק בפלגש בגבעה?
אלא מקרא קראו ורחקו אותו, מקרא קראו וקרבו אותם. מיד, מקרא קראו ורחקו, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי.
מקרא קראו וקרבו, גוי וקהל גוים יהיה ממך.


ר' יודן ור' איבו ור' משין בן נגרי (נגדי) בשם ר' יוחנן אמרו:
עתידין בניך לעשות גוי כקהל עמים. מה קהל עמים מקריבין בשעת איסור במות, אף בניך מקריבים בשעת איסור במות.

ר' חנינא מייתי לה מהכא,
(מלכים א יח) ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו',
אשר היה דבר ה' אליו לאמר, ישראל יהיה שמך, שמשעה שנתן לו השם הזה, נאמר לו: גוי וקהל גוים יהיה ממך.

ר' שמלאי מייתי לה מהכא,
(שופטים יח) ויקרא שם העיר דן, כשם דן אביהם אשר יולד לישראל, שמשעה שנאמר: לו השם הזה, נאמר לו: גוי וקהל גוים יהיה ממך.

ר' יוחנן מייתי לה מהכא,
(דברים לג) עמים הר יקראו, שם יזבחו זבחי צדק, משיעשו בניך כעמים להרו של זבולן, שם יזבחו זבחי איסור במות אין כתיב: כאן, אלאזבחי צדק, צדקה אני עושה עמהם ומקבל את קרבנם, אלא גוי וקהל גוים יהיה ממך, לחייב על כל שבט ושבט דברי ר' שמעון.


ורבי יהודה אומר:
לחייב על כל קהל וקהל.


ויעל מעליו אלהים
אמר ריש לקיש:
האבות הן הן המרכבה, שנאמר: (בראשי' יג) ויעל אלהים מעל אברהם.

ויעל מעליו אלהים
(שם כח)והנה ה' נצב עליו, ויצב יעקב מצבה וגו', ויסך עליה נסך יצק עליה שמן, כמלא פי הפך.


ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת ארץ
אמר רבי אליעזר בן יעקב:
בשעה שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי.

רבנן אמרי:
כבר הבר מצוי ועונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא.

ותלד רחל ותקש בלדתה
שלושה הן שנתקשו בשעת לידתן ומתו כשהן חיות, ואלו הן:
רחל
ואשת פינחס
ומיכל בת שאול

רחל, ותלד רחל ותקש בלדתה.
אשת פינחס, (שמואל א ד)וכלתו אשת פינחס.
מיכל, שנאמר: (שמואל ב ו) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה.

אמר רבי יהודה בר סימון:
עד יום מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה, הה"ד: (ד"ה א ג) הששי יתרעם לעגלה אשתו.

ולמה הוא קורא אותה עגלה?
אמר רבי יהודה בר סימון:
שפעת כעגלה ומתה.


ויהי בהקשותה בלדתה וגו'
שני תלמידים משל ר' יהושע שינו עטיפתן בשעת השמד.
פגע בהם סרדיוט אחד.
אמר להם: אם אתם בניה של תורה, תנו נפשכם עליה, ואם אין אתם בניה, למה אתם נהרגים עליה?
אמרו לו: בניה אנו ועליה אנו נהרגים, אלא שאין דרכו של אדם לאבד את עצמו לדעת.
אמר להם: שלושה שאלות אני שואל אתכם אם השיבותם לי הרי מוטב, ואם לאו הרי אני משמד אתכם.
אמר להם: כתוב א' אומר: (ישעיה ג) נצב לריב ה'.
וכתיב: (יואל ד) כי שם אשב לשפוט את כל הגוים וגו'?!
אמרין לון: בשעה שהקב"ה דן את ישראל, דן אותן מעומד מקצר בדין ומפשר בדין, אבל כשהוא דן את אומות העולם, דן מיושב ומדקדק בדין ומאריך בדין.
אמר להם: לא כך דרש ר' יהושע רבכם, אלא אחד זה ואחד זה באומות העולם הכתוב מדבר, משהקדוש ברוך הוא דן את אומות העולם, מיושב דן אותם ומדקדק בדין ומאריך בדין, ואחר כך הוא נעשה אנטדיקוס כנגדן.

אמר להם: מה הוא דין, דכתיב: (משלי כח) עובד אדמתו ישבע לחם וגו'?
אמרו לו: טוב מי שהוא חוכר שדה אחת ומזבלה ומעדרה, ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומובירן.
אמר להם: לא כך דרש ר' יהושע רבכם, אלא עובד אלהים עד יום מותו, ישבע לחם מלחמו של עולם הבא.
ומרדף רקים ישבע ריש, אלו עובדי כוכבים שמרדפים אחרי הריק, אחר עבודת כוכבים שלהם.

אמר להם: מהו דין, דכתיב: ויהי בהקשותה בלדתה?
אמרו לו: כך ממסמסין נפשה של חיה, ואומרים לה בשעת הלידה: אל תיראי כי בן זכר ילדת!
אמר להם: לא כך דרש רבי יהושע רבכם, אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו, כההיא דאמר אבא חלפוי בן קורייה: תאומה יתירה נולדה עם בנימין.


ויהי בצאת נפשה ותקרא שמו בן אוני
בר צערי בלשון ארמי.

ואביו קרא לו בנימין
בלשון הקודש.

ותמת רחל ותקבר
סמוך למיתה קבורה.

בדרך אפרת היא בית לחם
רבי ינאי ור' יונתן הוו יתבין,
אתא ההוא מינא, שאילנהו מאי דכתיב: (שמואל א י)בלכתך היום מעמדי וגו', והלא צלצח בגבול בנימין, וקבורת רחל בגבול יהודה.
דכתיב: ותקבר בדרך אפרתה.
וכתיב: בית לחם אפרתה?!

אמר רבי ינאי:
אסוף חרפתי.
אמר לו: הכי אמר:בלכתך היום מעמדי, עם קבורת רחל, ומצאת שני אנשים בגבול בנימין בצלצח.
ואית דאמרי: בלכתך היום מעמדי, בגבול בנימין בצלצח, ומצאתשני אנשים עם קבורת רחל. והאי דווקא, וכך אתה למד שבגבול בנימין הוו.
וכתיב: (שם א ט)ויעבור בארץ ימיני ולא מצאו, המה באו בארץ צוף.
וכתיב: (שם) והנה נא איש אלהים בעיר הזאת.


ויצב יעקב מצבה
תנן התם:
מותר המתים וכו'

ר' נתן אמר:
מותר המת יבנה לו בית על גבי קברו וכו'.

תני, ר' שמעון בן גמליאל:
אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן זכרוניהם, למדנו שנקראו ישראל, על שם רחל שנאמר: (ירמיה לא) הבן יקיר לי אפרים.

דבר אחר:
ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת
מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת?
אלא, צפה יעקב אבינו, שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים.
הה"ד: (שם) קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה.

יא [בני ראובן בכור ישראל]

ויהי בשכון ישראל
אמר רבי יהודה בר סימון:
קשה היא שלושלת יוחסין לפני הקב"ה, שתעקר ממקומה, הה"ד: ויהי בשכון ישראל.
וכתיב: ויהיו בני יעקב שנים עשר וגו', בני ראובן בכור ישראל.
אמור מעתה, בכורת ממון ניטלה ממנו, ולא ניטלה ממנו בכורת יוחסין, דכתיב: (ד"ה א ה) ובני ראובן בכור ישראל.

ר' לוי ור' סימון,
חד מנהון אמר:
לא לראובן להתייחס.

ואוחרנא אמר:
אין מיחסין ליוסף, אלא לראובן.

ר' חגי בשם ר' יצחק אמר:
אפי' בשעת הקלקלה, אין מיחסין אלא לראובן.
הה"ד: ויהי בשכון וגו'.

בני לאה בכור יעקב ראובן
רבי יודן בשם רבי אחא:
ראובן,
בכור לעיבור,
בכור ללידה,
בכור לבכורה,
בכור לנחלה,
בכור לעבודה,
בכור לתשובה.

ר' עזריה אמר:
אף בכור לנבואה, שנאמר: (הושע א) תחלת דבר ה' בהושע.