פרשה פו: יוסף הורד למצרים
פרשה פז: יוסף בבית פוטיפר



ויוסף הורד מצרימה
כתיב: (הושע יא) בחבלי אדם אמשכם, אלו ישראל.
(שיר א) משכני אחריך נרוצה בעבותות אהבה.
דכתיב: (מלאכי א) אהבתי אתכם אמר ה'
(הושע יא) ואהיה להם כמרימי עול, שרוממתי צריהם עליהם.

כל כך למה?
על לחיהם, בשביל דבר שהוציאו מלחייהם, שאמרו: אלה אלהיך.
וסוף, ואט אליו אוכיל, אני מטה עליהם אכילות הרבה.
(תהלים עב)יהי פסת בר בארץ.

דבר אחר:
בחבלי אדם אמשכם, זה יוסף,
וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור.

בעבותות אהבה,
וישראל אהב את יוסף מכל בניו.

ואהיה להם כמרימי עול,
שרוממתי צריו עליו.
ואיזו זו?
זו אשת פוטיפר.

כל כך למה?
על לחייהם, בשביל דבר שהוציא מלחייו, ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם.
וסוף, ואט אליו אוכיל, אכילות הרבה.


דבר אחר:
ויוסף הורד מצרימה
ויוסף הוא השליט, ויוסף הורד מצרימה
שלט בהון, היך מה דאת אמר: (שם) וירד מים עד ים.
כבש בהון, היך מה דאת אמר: (מלכים א ה) כי הוא רודה בכל עבר הנהר.
נסחין נחת עליהון, היך מה דאת אמר: (שופטים יד)וירדהו אל כפיו, הוריד לאבינו יעקב למצרים.

ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר סימון אמר:
לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת.
מה עשו לה?
משכו את בנה לפניה והיתה מהלכת אחריו על כרחה, שלא בטובתה.

כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלושלאות ובקולרין.
אמר הקב"ה: בני בכורי! ואני מורידו בבזיון?!
ואם ליתן בלבו של פרעה איני מורידו פומבי?!
אלא, הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו על כרחו, שלא בטובתו והוריד את השכינה למצרים עמו.

ר' פנחס בשם ר' סימון אמר:
מנן לן שירדה השכינה עמו?
מדכתיב: ויהי ה' את יוסף.

מצרימה
תני בשם ר' נחמיה:
כל דבר שצריך למ"ד בתחלתו ניתן בו ה"א בסופו, סדומה שעירה מצרימה.

איתיביה: והא כתיב: (תהלים ט) ישובו רשעים לשאולה?
אמר רבי אבא בר זבדא:
לביטי התחתונה שבשאול.


ויקנהו
הקנויין קונין וכל העבדים מחסרין את בית רבן, אבל זה, ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף.
כל העבדים חשודים על הגזל, אבל זה, וילקט יוסף את כל הכסף.
כל העבדים חשודים על הערוה, אבל זה, ולא שמע אליה.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:
כל העבדים, רבן מאכילין תרומה לעבדיהם, אבל זה האכיל את רבו תרומה.

דאמר רבי יהושע בן קרחה:
מבנות יוסף לקח אלעזר.

פוטיפר
הוא פוטיפרע.

פוטיפר
שהיה מפטם עגלים לעבודת כוכבים.

פוטיפרע
שהיה פורע עצמו לעבודת כוכבים.
כיון שירד הפר לשם, נעשה פויטנון סריס פרעה, שנסתרס בגופו.
מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש, וסרסו הקדוש ברוך הוא בגופו.

משל לדובה, שהיתה משכלת בבני אדוניה. אמר: פכרון ניביה.
כך מלמד, שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה, הה"ד: (תהלים לז)כי ה' אוהב משפט וגו'.
חסידיו חסידו כתיב,
ואיזה?
זה יוסף.
לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת
מלמד, שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקדוש ברוך הוא.

ויקנהו פוטיפר איש מצרי
גבר ערום.

ומה הוות ערימותיה?
אמר: בכל מקום גרמני מוכר כושי, וכאן כושי מוכר גרמני, אין זה עבד.
אמר להם: הביאו לי ערב ואין לשון מיד זה, אלא ערב, היך מה דאת אמר: (בראשית מג) אנכי אערבנו וגו', על כן אמר מיד הישמעאלים.

אמר רבי לוי:
עבדא זבין, ובר אמתא מזבין, ובר חורין עבד לתרויהון.


ויהי ה' את יוסף
הא עם שאר שבטים לאו?!

אמר ר' יודן:
לבהמי שהיה לפניו שתים עשרה בהמות טעונות יין, נכנסה אחת מהם לחנותו של עובד כוכבים, הניח י"א והלך לו אחריה.
אמרו לו: מה אתה מניח י"א והולך לך אחרי האחת?
אמר להם: אלו ברשות הרבים הם ואיני חושש להן שמא יעשה יין נסך.
כך, אלו גדולים וברשות אביהם, אבל זה שהוא קטן וברשות עצמו לפיכך, ויהי ה' את יוסף.

ויהי איש מצליח
רבי ברכיה אמר:
גבר קפוז, כמה דתימא (שמואל ב יט) וצלחו הירדן לפני המלך.
משל לדובה, שהיתה עומדת בשוק מקושטת באבנים טובות ומרגליות.
אמרו: כל דקפיז לה, נסיב ביה מה דעלה.
היה שם פקח אחד, אמר להם: מסתכלין אתון במה דעלה ואנא מסתכל בניביה.

אמר רבי ברכיה:
כל אותה דובה קפוז קפז, ואת רב מדין אתמהא?!


רבנן אמרי:
וירא אדוניו כי ה' אתו
ובסוף שכח, דכתיב: (בראשית מא) כי נשני אלהים את כל עמלי.

ר' הונא בשם ר' אחא אמר:
מלחש ונכנס מלחש ויוצא, הוה אמר ליה: מזוג רותחין, והיו רותחין. פושרין, והיו פושרין.
אמר: מה יוסף תבן לעפרים אתה מכניס?!
קדרים בכפר חנינא?!
גזזין בדמשק?!
חרשין במצרים, באתר דחרשין חרישין?!

עד היכן?
אמר רבי חייא:
עד שראה שכינה עומדת על גביו, הה"ד: וירא אדוניו כי ה' אתו.


וימצא יוסף ויהי מאז
תני, רבי שמעון בן יוחאי:
בכל מקום שהצדיקים הולכים השכינה הולכת עליהם, שתים עשרה שנה עשה שם, שש בבית ושש בשדה.

ויעזוב את כל אשר לו ביד יוסף כי אם הלחם אשר הוא אוכל
לשון נקי.

ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה
אמר רבי יצחק:
זרוק חוטרא לארעא, ועל עיקרא נפיק, לפי שכתוב (בראשית כט)ורחל היתה יפת תואר וגו', לפיכך ויהי יוסף וגו'.




ויהי אחר הדברים האלה
(משלי ז) וארא בפתאים, אלו השבטים.

אמר ר' לוי:
בערביא צווחים לינוקא פתיא. אבינה בבנים.

נער, זה יוסף.
חסר לב, שהיה אומר לשון הרע על אחיו.

היש חסר לב יותר מזה?
ומתמן, נתגלגלה ירידתן למצרים.
והנה אשה לקראתו, זו אשתו של פוטיפר, שנזדווגה ליוסף.

(שם ז) שית זונה, ליוסף.
ונצורת לב, למצרים.
(שם) הומיה היא וסוררת, שגשיא וטעיא.
בביתה לא ישכנו רגליה, אלא פעם בחוץ וגו'.
שאלה ואמרה חמיתון ליה ליוסף?
והחזיקה בו ונשקה לו, ותתפשהו בבגדו, העיזה פניה ותאמר לו: שכבה עמי.


ויהי אחר הדברים האלה
כתיב: (תהלים קכה)כי לא ינוח שבט הרשע וגו'

ר' אבא בר כהנא ור' יצחק
רבי אבא אמר:
אין לו נייחא בצד חבורה של צדיקים, אלא בצד חבורה של רשעים.
למה?
למען לא ישלחו וגו'.

ר' יצחק אמר:
אין לו הנחה בצד חבורה של רשעים, אלא בצד חבורה של צדיקים.
למה?
למען לא ישלחו וגו'.

דבר אחר:
כי לא ינוח שבט הרשע, זו אשתו של פוטיפר.
על גורל הצדיקים, זה יוסף:


ותשא אשת אדוניו
(איוב לד) לכן אנשי לבב שמעו לי.

מה היא אומנתו של הקב"ה?
כי פועל אדם ישלם לו.

ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון,
ותשא אשת אדוניו את עיניה
מה כתיב: למעלה מן הענין, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה.
לגבור שהיה עומד בשוק וממשמש בעיניו, ומתקן בשערו, ומתלה בעקיבו.
אמר: לי נאה, לי יאי, נאה, גבור.
אמרו ליה: אי את גבור, אי את יאי, הא דובא קמך, קום קפחינה.


ויהי אחר הדברים וגו'
הרהורי דברים היו שם.

מי הרהר?
יוסף הרהר.
אמר: כשהייתי בבית אבא, היה אבא רואה איזה מנה יפה היתה שם והיה נותנה לי, והיו אחי מכניסין בי עין רעה, עכשיו שאני כאן, מודה אני לך, שאני ברווחה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הטליס, חייך! שאני מגרה בך את הדוב.

דבר אחר:
אמר: אבא נתנסה, זקיני נתנסה ואני איני מתנסה?!
אמר לו הקב"ה: חייך! שאני מנסה אותך יותר מהם.

רבי מנחמא, בשם רבי ביבי אמר:
כך היה וסתן של עובדי כוכבים, כיון שהיה אחד מהם לוקח עבדים, היה הולך לו אצל אסטרלוגוס, ואמר לו: הנה טבא נחשא טבא, אין לשון זה ותשא, אלא לשון איסטרולוגין, היך מה דאת אמר: (דברים ד) ופן תשא עיניך השמימה וגו'.

ותאמר שכבת עמי
אמר רבי שמואל בר נחמן:
ארורים הם הרשעים, להלן (רות ג)ופרשת כנפיך על אמתך,אבל זו כבהמה, ותאמר שכבה עמי.


וימאן ויאמר אל אשת אדוניו וגו'
יהודה בן רבי אמר:
בדבר מצוה ממאנין, בדבר עבירה אין ממאנין?!
בדבר מצוה ממאנין, מאן יבמי.
בדבר עבירה אין ממאנין, וימאן ויאמר הן אדוני וגו'.
אמר לה: למוד הוא הקדוש ברוך הוא, להיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה.
לאברהם (בראשית כב)קח נא את בנך, אשמע ליך, ושמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן.

דבר אחר:
ויאמר אל אשת אדוניו
אמר לו: למוד הקב"ה להיות נגלה על אוהבי בית אבא בלילה.
אברהם, (שם טו) אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה.
יצחק, (שם כו) וירא ה' אליו בלילה ההוא.
יעקב, (שם כח) ויחלום והנה סולם.
אשמע ליך, ושמא יגלה עלי הקדוש ברוך הוא וימצא אותי טמא.

דבר אחר:
הן אדוני
אמר לה: מתיירא אני, ומה אדם הראשון על מצוה קלה נצטוה ועבר ונטרד מגן עדן, זו שהיא עבירה חמורה, גלוי עריות על אחת כמה וכמה!

הן אדוני
מתיירא אני מאבא שבארץ כנען.
ראובן ע"י שכתוב בו (שם לה)וילך ראובן וישכב את בלהה ניטלה בכורתו ונתנה לי, אשמע ליך ואדחה מבכורתי.

דבר אחר:
הן אדוני
מתיירא אני מאדוני.
אמרה לו: הורגתו אני.
אמר לו: לא דיי שאמנה באסרטין של נואפים, אלא באסרטין של רצחנים?!
ואם הדבר הזה את מבקשת, הן אדוני, הידי לדקמך (פי' לכי למותר לך דהיינו בעליך)!

אמר רבי יצחק:
חלב עזים שחורות וחלב עזים לבנות, אחד הוא.

דבר אחר:
הן אדוני
מתיירא אני מה'.
אמרה לו: איננו.
אמר לה: (תהלים קמ"ה) גדול ה' ומהולל מאד.

אמר רבי אבין:
הכניסה אותו מחדר לחדר ומקיטון לקיטון, עד שהעמידה אותו על מטתה, והיתה עבודת כוכבים שלה חקוקה למעלה הימנה, ונטלה סדין וכסתה פניה.
אמר לו: יאות הדין אפה כסי, מי שכתוב בו (זכריה ד) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, עאכ"ו!

ר' הונא בשם ר' אמי אמר:
לא שבק קריא כלום, וחטאתי לה' אין כתיב: כאן, אלא לאלהים, לאלהים, איני עושה את הדבר הרע הזה.


ויהי כדברה אל יוסף יום יום
ר' יודן בשם ר' בנימין אמר:
בניה של רחל נסן שוה, וגדולתן שוה.

נסן שוה, ויהי כדברה אל יוסף יום יום.
(אסתר ג) ויהי באמרם אליו יום ויום.
ולא שמע אליה (שם), ולא שמע אליהם.
וגדולתן שוה

(בראשית מא) ויסר פרעה את טבעתו.
(אסתר ח) ויסר המלך את טבעתו ויתן אותה על יד יוסף ויתנה למרדכי וילבש אותו בגדי שש.

(שם ו) ונתון הלבוש והסוס וגו' ויקח המן וגו'
וישם רביד הזהב על צוארו.

(שם ח) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן.
וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו.

(שם ו) וירכיבהו [על הסוס] ברחוב העיר
ויקרא לפניו אברך.
ויקרא לפניו ככה וגו.'

ולא שמע אליה לשכב אצלה
בעוה"ז להיות עמה, שלא יהיה עמה בגיהינום, לעתיד לבא.

דבר אחר:
ולא שמע אליה
אפילו בשכיבה בלא תשמיש.
מטרונא שאלה את ר' יוסי אמרה לו:
אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה עומד בכל חומאו והיה עושה הדבר הזה?!
הוציא לפניה ספר בראשית והתחיל קורא לפניה, מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר, אמר לה: מה אם אלו שהם גדולים וברשות אביהן לא כסה עליהם הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו, עאכ"ו!


ויהי כהיום הזה ויבא וגו' ואין איש מאנשי הבית
אפשר ביתו של אותו האיש משתייר בלא איש?!

רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר:
יום נבול של נילוס היה והלכו הכל לראות והוא לא הלך.

ור' נחמיה אמר:
יום תיאטרון היה והלכו הכל לראותו והוא לא הלך, אלא ויבא הביתה לעשות מלאכתו, לחשוב חשבונות של רבו.

ר' שמואל בר נחמן אמר:
לעשות מלאכתו ודאי, אלאואין איש, בדק את עצמו ולא מצא עצמו איש.

דבר אחר:
ר' שמואל אמר:
נמתחה הקשת וחזרה.
הה"ד: ותשב באיתן קשתו, קשיותו.

ר' יצחק אמר:
נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו, שנאמר: ויפוזו זרועי ידיו.

ר' הונא בשם רבי מתנא אמר:
איקונין של אביו ראה, וצנן דמו. דכתיב: משם רועה אבן ישראל.

מי עשה כן?
מאל אביך ויעזרך וגו', ברכות שדים ורחם, ברכתא דאבוך ודאמך:


ותתפשהו בבגדו וגו' ויצא החוצה
קפץ בזכות אבות, היך מה דאת אמר: (בראשית טו)ויוצא אותו החוצה.

שמעון איש קטרון אמר:
בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים לישראל, הה"ד: (תהלים קיד) הים ראה וינוס, בזכות ויעזוב בגדו בידה וינס.

ותקרא לאנשי ביתה
נתנה אותו בפיהם של כולם.

ותנח (אדוני) בגדו אצלה.
רבי אמי אמר:
מחבקתו ומנשקתו.


ויהי אדוניו וגו' כדברים האלה
רבי אבהו אמר:
בשעת תשמיש.

ויקח יוסף אותו
אמר לו: ידע אנא דלית הוא מנך, אלא שלא לערבב (כשמוע) פסולת בבני. (פי' שלא פשעת בדבר, אלא היא הטעתך ואפילו לא היה בדין, אלא כדי להוציא מלבן של בריות, אני מיסרך)


ויהי ה' את יוסף ויתן שר בית הסוהר וגו'
רב הונא בשם רבי אחא אמר:
שמושו היה ערב לרבו, והיה יוצא ומדיח את הכוסות, ועורך את השלחנות, ומציע את המטות, והיתה אומרת לו בדבר הזה עשקתיך, חייך! שאני עושקתך בדברים אחרים.
והיה אומר לה: (שם קמו) עושה משפט לעשוקים.
חותכת אני פרנסה שלך!
והיה אומר לה: נותן לחם לרעבים.
כובלתך אני!
והיה אומר לה: ה' מתיר אסורים.
כופפת אני את קומתך!
והיה אומר לה: ה' זוקף כפופים.
מסמא אני את עיניך!
והיה אומר לה: ה' פוקח עורים.

עד היכן?
ר' הונא בשם ר' אחא אמר:
עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו, עד שיתלה עיניו ויביט בה, אף על פי כן לא היה מביט בה, הה"ד: (תהלים קה) ענו בכבל רגלו, ברזל באה נפשו.

אין שר בית הסוהר וגו'
עד עכשיו בשעת הצרה.

ומנין אף בשעת הרווחה?
ת"ל: וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו.