פרשה צד: יעקב יורד למצרים


אמר רבי חייא בר אבא:
כל הדברים שאת קורא, שדיבר יהודה ליוסף בפני אחיו, עד שאת מגיע ולא יכול יוסף להתאפק, היה בהם פיוס ליוסף, ופיוס לאחיו, ופיוס לבנימין.

פיוס ליוסף, לומר: ראו היך הוא נותן נפשו על בניה של רחל.
פיוס לאחיו, לומר: ראו היאך הוא נותן נפשו על אחיו.
פיוס לבנימין, אמר לו: כשם שנתתי נפשי עליך, כך אני נותן נפשי על אחיך.

ולא יכול יוסף להתאפק וגו'
רבי חמא בר חנינא אמר:
לא עשה יוסף כשורה, שאלו בעטו בו אחד מהם, מיד היה מת.

רבי שמואל בר נחמן אמר:
כהוגן וכשורה עשה, יודע היה צדקן של אחיו.
אמר: ח"ו אין אחי חשודים על שפיכות דמים.


ויתן את קולו בבכי ולא יכלו אחיו לענות אותו
אבא כהן ברדלא אמר:
אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה.
בלעם חכם של העובדי כוכבים, לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו, הה"ד: (במדבר כב) ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, ויאמר לא!
יוסף קטנן של שבטים היה, ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, הה"ד: ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו.
לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר: (תהלים נ)אוכיחך ואערכה לעיניך, על אחת כמה וכמה!

גשו נא אלי ויגשו
הראה להם את המילה.

אני יוסף ועתה לא אתם שלחתם וגו'
וישימני לאב לפרעה
לפטרון בסיליון.

לאדון
לרבון.

מושל
לשליט.

מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו

שלא תעמיד את השעה, כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש.


ר' אלעזר בן עזריה אמר:
אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה.
ומה יוסף הצדיק, שהוא ב"ו כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, הקדוש ברוך הוא שהוא דיין, ובעל דין, ויושב על כסא דין, ודן כל אחד ואחד עאכ"ו!שאין כל ב"ו יכולים לעמוד לפניו.


ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך
וכי שני צוארים היו לו לבנימין?
אלא אמר רבי אלעזר בן פדת:
יוסף ראה ברוח הקודש, ששני בית המקדשות עתידין ליבנות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב.
ובנימין בכה על צואריו, ראה שמשכן שילה עתיד להעשות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב.

ויתן את קולו בבכי
כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה.
כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה, שנאמר: (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם.




והקול נשמע בית פרעה
כתיב: (שיר ו) אחת היא יונתי תמתי, זה אברהם, שנאמר: (יחזקאל לג) אחד היה אברהם. אחת היא לאמה, זה יצחק, שהיה יחיד לאמו.
ברה היא ליולדתה,זה יעקב, שהיה ברור לאמו, שהוא צדיק.
ראוה בנות ויאשרוה, אלו השבטים, שנאמר: והקול נשמע בית פרעה וגו'.
מלכות ופילגשים ויהללוה, זה יוסף, שנאמר: (בראשית מא) הנמצא כזה וגו'.


זאת עשו וקחו את אביכם וגו', את טוב,
זה גרים של פול, שהוא על עיקת נפש.

לכולם נתן לאיש וגו', ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים וגו'
אמר רבי יאשיה:
הלכו בנדרים אחר שיחת בנ"א.
בר
עיבור.

לחם
כמשמעו.

מזון
אמר רבי אחא בר אילא:
מכאן שכל הדברים קרוים מזון.

רבי יוחנן:
כד הוה אכיל חלוטין הוה אמר: לא אכלית מזון יומא דא.

וישלח את אחיו וגו'
אמר להם: אל תפסעו פסיעה גסה, ואל תעמידו עצמכם מדברי תורה, והכניסו חמה לעיר.


ויעלו ממצרים ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי, ויפג לבו.
תני ר' חייא:
מה טיבו של בדאי הזה, אפילו אומר דברים של אמת אין מאמינים אותו!

וירא את העגלות
אותן עגלות ששלח פרעה לשאת אותו היתה עבודת כוכבים חקוקה עליהם, עמד יהודה ושרפן. למוד הוא השבט, להיות שורף עבודת כוכבים.

ר' לוי בשם ר' יוחנן בר שאול:
אמר להם: אם יאמין לכם הרי מוטב, ואם לאו אתם אומרים לו: בשעה שפרשתי ממך לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק?! הה"ד: וירא את העגלות ותחי רוח ויאמר ישראל רב, רב כחו של יוסף בני, שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו הרבה ממני, שחטאתי שאמרתי (ישעיה מ)נסתרה דרכי מה',ובטוח אני שיש לי, במה רב טובך.