פרשה כד: זה ספר תולדות האדם
פרשה כה: הולדת נח
פרשה כו: דורו של נח

א [אין דבר נעלם מהקב"ה]

זה ספר תולדות אדם
רבי יהושע רבה פתח:
(ישעיה כט) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו.
משל לארכיטיקטוס שבנה את המדינה חדרים וביבים ומערות. לאחר ימים נעשה גבאי, היו בני המדינה מטמינין מפניו בתוך החדרים ובתוך המערות.
אמר להן: אני הוא שבניתי את המערות. ומפני מה אתם מטמינין עצמכם בהן?
כך, הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם (שם).
הפככם אם כחומר היוצר יחשב, מדמין צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה,
כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני, ויצר אומר ליוצרו לא הבין, הלא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל לבית מלכות, והכרמל ליער יחשב. לחורשי דבני אינש (שם).
ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר, זה ספר תולדות אדם:

ב [הקב"ה הראה לאדם הראשון כל מי שעתיד להיות]

דבר אחר:
זה ספר תולדות אדם
כתיב: (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם.

רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם ר' אלעזר:
בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון מלא כל העולם כולו בראו.
ממזרח למערב מניין?
שנאמר: (שם) אחור וקדם צרתני.

ומצפון לדרום מניין?
שנאמר: (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים.

ומניין אף בחללו של עולם?
ת"ל (תהלים קלט) ותשת עלי כפכה.

רבי תנחומא בשם רבי בנייה ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר אמר:
גולם בראו והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב: גלמי ראו עיניך.

אמר רבי יהודה בר סימון:
עד שאדם הראשון מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו:
דור דור ודורשיו,
דור דור וחכמיו,
דור דור וסופריו,
דור דור ומנהיגיו.
שנאמר: (שם) גלמי ראו עיניך, גולם שראו עיניך, כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון. הוי, זה ספר תולדות אדם.

ג [הרשעים נמחקים מספר החיים]

בר קפרא פתח:
(שם סט) ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו.
ימחו מספר חיים, מספר תולדות של מטה.
ועם צדיקים אל יכתבו, מספר תולדות של מעלה.

תני בר קפרא,
בכל מקום שנאמר: חי - צדיק.
ארפכשד חי.
שלח חי.

דבר אחר:
ימחו מספר חיים, מספר תולדות של אדם.

ד [לעתיד לבוא יכופר לאדם הראשון על חטאו]

דבר אחר:
זה ספר תולדות אדם,
כתיב: (ישעיה נז) כי לא לעולם אריב, עם אדם הראשון.
ולא לנצח אקצוף, עם תולדותיו.

כי רוח מלפני יעטוף
אמר רבי הונא:
הרוח הזה, בשעה שהוא יוצא לעולם, הוא מבקש להחריב את העולם והקדוש ב"ה מרשלו בהרים ומשברו בגבעות, ואומר לו: הזהר שלא תזיק בריותי.
מאי טעמיה?
כי רוח מלפני יעטוף.
מה הוא יעטוף?
משלהי ליה, היך מה דאת אמר (יונה ב) בהתעטף עלי נפשי, את ה' זכרתי.

אמר רבי הונא:
שלושה רוחות ע"י שיצאו שלא במשקל, היה עולם חרב בהם ואלו הן:
אחד בימי יונה
ואחד בימי איוב
ואחד בימי אליהו.

אמר רבי יודן ברבי ישמעאל:
של יונה על אותה הספינה היה, שנאמר: (שם א) וה' הטיל רוח גדולה אל הים.
של איוב על אותה הבית היה, שנאמר: (איוב א) והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר.
ואין לך קוזמיקון אלא של אליהו, שנאמר: (מלכים א יט) והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים.

רבי תנחום בר חייא ואמרי ליה בשם רבנן:
לעולם אין מלך המשיח בא, עד שיבראו כל הנשמות שעלו במחשבה להבראות, ואלו הן הנשמות האמורות בספרו של אדם:

ה [ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו]

דבר אחר:
זה ספר תולדות
כתיב: (איוב כח) אז ראה ויספרה.

רבנן ורבי אחא,
רבנן אמרין:
כל דיבור ודיבור שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה, היה אומרו שתי פעמים בלבו ואח"כ היה אומר למשה.

ומאי טעמא?
אז ראה ויספרה, חד.
הכינה וגם חקרה, חד.
ואחר כך ויאמר לָאָדָם, זה משה.

ורבי אחא אמר:
ארבעה.
אז ראה, חד.
ויספרה, חד.
הכינה, חד.
וגם חקרה, חד.
ואח"כ ויאמר לאדם, זה משה.

אמר רבי יהודה ב"ר סימון:
ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו.

מאי טעמא?
זה ספר תולדות אדם.
אמר הקב"ה יציר כפי ואיני נותנה לו?!
חזר הקדוש ברוך הוא ואמר לו: ומה עכשיו, שש מצות נתתי לו ולא היה יוכל לעמוד בהן והיאך אני נותן לו תרי"ג מצות. רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה?!
(שם) ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותן כי אם לבניו, שנאמר: זה ספר תולדות אדם.

אמר רבי יעקב דכפר חנין:
ראוי היה אדם הראשון שיעמדו ממנו י"ב שבטים.

מאי טעמיה?
זה ספר תולדות אדם
אמר הקב"ה: ב' בנים נתתי לו ועמד אחד והרג את חבירו, והיאך אני נותן לו י"ב שבטים?!
ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותן אלא לבניו, שנאמר: זה ספר תולדות אדם.
מנין זה.
ז' שבעה ה' חמשה הרי י"ב:

ו [אלין תולדות, ואין הראשונים תולדות]

דבר אחר:
זה ספר תולדות אדם,
אלין תולדות, ואין הראשונים תולדות.

ומה הן?
אלהות.

בעון קומי אבא כהן ברדלא:
אדם שת אנוש ושתק?
אמר להם: עד כאן בצלם אלהים וכו' כדכתיב: לעיל.

דבר אחר:
זה ספר תולדות אדם -
אלו תולדות ואין הראשונים תולדות.

ומה הן?
רוחות.

דאמר רבי סימון:
כל מאה ושלושים שנה שפרשה חוה מאדם, היו רוחות הזכרים מתחממים ממנה והיו מולידים ממנה, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ומולידים ממנו.
הדא הוא דכתיב: (שמואל כו) אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם.
בנוי דאדם קדמאה, מאן דאמר: דרוחי דביתא טבין, דרבו עמיה.
ומאן דאמר: דאינון בישין, דחכמין יצריה.
מאן דאמר: דרוחי דחקלא בישין, דלא רבין עמיה.
ומאן דאמר: דאינון טבין, דלא חכמין יצריה.

דבר אחר:
זה ספר תולדות אדם -
אלו תולדות ואין הראשונים תולדות.

למה?
שהן כלין במים.

דאמר רבי יהושע בן לוי:
כל השמות הללו לשון מרדות הן, עירד עורדן אני מן העולם וכו', עד מה לי ללמדך ולתולדותיו:

ז [המבזה את האדם כמבזה את הקב"ה]

ר' תנחומא בשם ר' אלעזר ורבי מנחם בשם רב אמר:
כל האומניות אדם הראשון למדם.

מאי טעמיה?
(ישעיה מד) וחרשים המה מאדם, מאדם הראשון.

רבנן אמרין:
אפי' סירגולו של ספר אדם הראשון למדו, שנאמר: זה ספר, הוא וסירגולו.
ביום ברא אלהים אדם, הדא מסייעא לההיא.

דאמר ר' אלעזר בן עזריה:
שלוש פלאים נעשו באותו היום:
בו ביום נבראו,
בו ביום שמשו,
בו ביום הוציאו תולדות.

בן עזאי אומר:
זה ספר תולדות אדם
זה כלל גדול בתורה.

ר' עקיבא אומר:
(ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי, הואיל ונתקללתי יתקלל חבירי עמי.

אמר רבי תנחומא:
אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, בדמות אלהים עשה אותו.

א [הקב"ה לקח את חנוך]

ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים
אמר ר' חמא בר הושעיא:
אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים, אלא בתוך טימוסן של רשעים.

אמר רבי איבו:
חנוך חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקדוש ברוך הוא: עד שהוא בצדקו אסלקנו.

אמר רבי איבו:
בראש השנה דנו, בשעה שהוא דן כל באי עולם.

אפיקורסים שאלו לרבי אבהו אמרו לו:
אין אנו מוצאין מיתה לחנוך.
אמר להם: למה?
אמרו לו: נאמרה כאן לקיחה, ונאמרה להלן (מלכים ב ב) כי היום ה' לוקח את אדונך מעל ראשך.
אמר להם: אם ללקיחה אתם דורשים, נאמר כאן לקיחה, ונאמר להלן (יחזקאל כד) הנני לוקח ממך את מחמד עיניך.

אמר רבי תנחומא:
יפה השיבן רבי אבהו.

מטרונה שאלה את ר' יוסי אמרה לו:
אין אנו מוצאין מיתה בחנוך.
אמר לה: אילו נאמר (בראשית ה) ויתהלך חנוך את האלהים ושתק, הייתי אומר כדבריך, כשהוא אומר ואיננו כי לקח אותו אלהים, ואיננו בעולם הזה, כי לקח אותו אלהים:

ב [משמעות השם נח]

ויקרא את שמו נח לאמר
ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר:
לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש, לא הוה צריך קרא למימר אלא נח, זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו, אלא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון השליטו על הכל.
הפרה היתה נשמעת לחורש
והתלם נשמע לחורש,
כיון שחטא אדם מרדו עליו הפרה לא היתה נשמעת לחורש והתלם לא היה נשמע לחורש, כיון שעמד נח נחו.

ומנא לן?
נאמר כאן נייחה, ונאמר להלן (שמות כג) למען ינוח שורך וחמורך.

מה נייחה?
שנאמר: להלן נייחת שור, אף נייחה שנאמר: כאן נייחת שור.

ר' שמעון בן לקיש אמר:
לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם, ולא הוה צריך קרא למימר אלא או נח זה יניחנו, או נחמן זה ינחמנו, אלא עד שלא עמד נח היו המים עולים ומציפים אותם בתוך קבריהם.

שתי פעמים כתיב: (עמוס ה) הקורא למי הים כנגד שתי פעמים, שהיו המים עולים ומציפין אותן בתוך קבריהם אחד בשחרית ואחד בערבית, הדא הוא דכתיב: (תהלים פח) כמו חללים שוכבי קבר, שוכבים שלהם חללים היו, כיון שעמד נח נחו, נאמר כאן נייחה ונאמר להלן נייחה.
(ישעיה נז) יבא שלום ינוחו על משכבותם, מה נייחה האמור להלן נייחת קבר אף נייחה האמורה כאן נייחת קבר.

רבי אליעזר אמר:
לשם קרבנו נקרא, שנאמר: (בראשית ח) וירח ה' את ריח הניחוח.

ר' יוסי בר רבי חנינא אמר:
לשם נחת התיבה נקרא, דכתיב: ותנח התיבה.

אמר ר' יוחנן:
לא שמשו המזלות כל אותן י"ב חדש.

אמר לו ר' יונתן:
שמשו, אלא שלא היה רישומן ניכר.

לא ישבותו
רבי אליעזר ורבי יהושע,
רבי אליעזר אמר:
לא ישבותו
מכאן שלא שבתו.

ורבי יהושע אומר:
לא ישבותו
מכאן ששבתו:

ג [עשרה שני רעב באו לעולם]

מן האדמה אשר אררה ה'
עשרה שני רעבון באו לעולם:
אחד בימי אדם הראשון שנאמר: (שם ג) ארורה האדמה בעבורך.
ואחד בימי למך, שנאמר: (שם יב) מן האדמה אשר אררה ה'.
ואחד בימי אברהם, (שם כו) ויהי רעב בארץ.
ואחד בימי יצחק, שנאמר: ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון.
ואחד בימי יעקב, שנאמר: (שם מה) כי זה שנתים הרעב.
ואחד בימי שפוט השופטים, שנאמר: (רות א) ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. ואחד בימי דוד, שנאמר: (שמואל ב כא) ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים.
ואחד בימי אליהו, שנאמר: (מלכים א יז) חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי.
וא' בימי אלישע, שנאמר: (מלכים ב ג) ויהי רעב גדול בשומרון שהוא מתגלגל ובא לעולם. ואחד לעתיד לבא, שנאמר: (עמוס ה) לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה'.

רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק:
עיקר אוותנטיא שלו לא היה ראוי להיות בימי דוד אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה, גלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד.
מתלא אמרין שילו חטא ויוחנא משתלמא אתמהא?!

אמר רבי חייא רבה:
משל לזגג שהיה בידו קופה מליאה כוסות ודייטרוטין, בשעה שהיה מבקש לתלות את קופתו היה מביא יתד ותקעה ונתלה בה ואחר כך היה תולה קופתו.
לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים, שהן יכולין לעמוד בהן.

רבי ברכיה:
הוה קרי עליהון נותן ליעף כח.

רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר:
שנים באו בימי אברהם.

רב הונא בשם ר' אחא אמר:
אחד בימי למך ואחד בימי אברהם.
רעב שבא בימי אליהו רעב של בצורת היה, שנה עבדה שנה לא עבדה.
רעב שבא בימי אלישע רעב של מהומה היה, שנאמר: (מלכים ב ו) עד היות ראש חמור בשמונים כסף.

רעב, שהיה בימי שפוט השופטים,
ר' הונא בשם רבי דוסא אמר:
מ"ב סאין היו ונעשו ארבעים ואחת.
והא תני:

לא יצא אדם לחוצה לארץ, אלא אם כן היו סאתים של חטים הולכות בסלע.

אמר רבי שמעון:
אימתי?
בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל אם היה מוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא לחוצה לארץ. ואילו אלימלך יצא, לפיכך נענש.

א [זכותו של נח]

ויהי נח בן חמש מאות שנה
כתיב: (תהלים א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים.
אשרי האיש, זה נח.

אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד
רבי יהודה ורבי נחמיה
רבי יהודה אומר:
בשלושה דורות:
בדור אנוש,
ובדור המבול,
ובדור הפלגה.

רבי נחמיה אומר:
בדור המבול
ובדור הפלגה,
אבל בדור אנוש היה קטן.

על דעתיה דר' יהודה:
דאמר: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, זה דור אנוש.
ובדרך חטאים לא עמד, זה דור המבול.
ובמושב לצים לא ישב, זה דור הפלגה.
(שם) כי אם בתורת ה' חפצו, אלו שבע מצות שנצטווה.
ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהגה דבר מתוך דבר.
אמר מה טעם ריבה הקב"ה בטהורים יותר מטמאים לא שהוא רוצה להקריב מהן קרבן?! מיד, ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו'.
(שם) והיה כעץ שתול על פלגי מים, ששתלו הקדוש ברוך הוא בתיבה.
אשר פריו יתן בעתו, זה שם.
ועלהו לא יבול, זה חם.
וכל אשר יעשה יצליח, זה יפת.

ב [בניו של נח נולדו לעת זקנה כדי שלא יענשו במבול]

ויולד נח שלושה בנים את שם ואת חם ואת יפת
כתיב: (שם צב) שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו.
שתולים בבית ה', זה נח, ששתלו הקב"ה בתיבה.
בחצרות אלהינו יפריחו, ויולד נח שם את חם ואת יפת.

עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו
עוד ינובון, זה נח.
דשנים ורעננים יהיו, ויולד נח.

אמר רבי יודן:
מה טעם כל דורות הולידו למאה שנים ולמאתים שנה, וזה הוליד לחמש מאות שנה?
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אם רשעים הם, אין רצוני שיאבדו במים.
ואם צדיקים הם, אטריח עליו ויעשה להם תיבות הרבה?!
וכיבש הקב"ה מעיינו והוליד לחמש מאות שנה.

רבי נחמיה בשם ר' אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר:
אפילו יפת, שהוא הגדול לכשיבא המבול אינו בן מאה שנה שראוי לעונשים.

אמר רבי חנינא:
אין מיתה לעתיד לבא, אלא בעובדי כוכבים בלבד.

ר' יהושע בן לוי אמר:
לא בישראל ולא בעובדי כוכבים, שנאמר: (ישעיה כה) ומחה ד' אלהים דמעה מעל כל פנים.

מה עביד ליה רבי חנינא מעל כל פנים?
מעל פניהם של ישראל והכתיב: (שם סה) כי הנער בן מאה שנה ימות והא מסייע ליה לר' חנינא.

מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי?
ראוי לכל עונשים.
והא כתיב: (תהלים מט) כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים. והא מסייע ליה לרבי חנינא.

מה עביד ליה ריב"ל?
לפי שבעולם הזה פרעה בשעתן, סיסרא בשעתן, סנחריב בשעתן, אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא עושה מלאך המות סטטיונר שלהם, הדא הוא דכתיב: (שם) וירדו בם ישרים לבקר, וצורם לבלות שאול מזבול לו.
מלמד, ששאול בלה וגופן אינה בלה.

וכל כך למה?
על שפשטו ידיהם בזבול, הדא הוא דכתיב: (מלכים א ח) בנה בניתי בית זבול לך.

ג [בני נח נזכרים לפי חשיבותם]

ויולד נח שלושה בנים את שם את חם ואת יפת
והלא יפת הוא הגדול?
אלא בתחלה אתה דורש שהיה צדיק ונולד כשהוא מהול, ושייחד הקב"ה שמו עליו ושאברהם עתיד לצאת ממנו, ששמש בכהונה גדולה ושנבנה בית המקדש בתחומו.

שמעון בר חוטה אמר:
שמנין אותיותיו תלה הקדוש ברוך הוא לדורות, מן המבול ועד הפלגה שלוש מאות וארבעים שנה: