פרשה כז: חטאי דור המבול ועונשם
פרשה כח: עונשם של דור המבול
פרשה כט: נח מצא חן
פרשה ל: נח איש צדיק
פרשה לא: חטאי דור המבול

ד [חטאי דור המבול]

ויהי כי החל האדם
אמר רבי סימון:
בשלושה מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד.
אז הוחל
ויהי כי החל
הוא החל להיות גבור בארץ.
אתיבן ליה: והכתיב: (בראשית יא) וזה החלם לעשות?
אמר להם: קיפח על ראשו של נמרוד, ואמר להם: זה המרידן עלי לרוב על פני האדמה, שהיו שופכים את זרעם על העצים ועל האבנים ולפי שהיו שטופים בזנות, לפיכך הרבה להם נקבות הדא הוא דכתיב: (שם י) ויהי כי החל האדם ובנות יולדו להם.

ר' שמעון בר אמי:
ילדה אשתו נקבה.

חמתיה רבי חייא רבה אמר לו:
התחיל הקב"ה לברכך.
אמר לו: מנא לך?
הא אמר לו: דכתיב: ויהי כי החל האדם לרוב וגו'. עלה אצל אביו.
אמר לו: שמחך הבבלי?
אמר לו: כן, וכן אמר לי.
אמר לו: אעפ"כ צורך ליין וצורך לחומץ, צורך יין יתר מן החומץ.
צורך לחטין וצורך לשעורים, צורך לחטין יותר מן השעורים.
משהאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו, הוא אומר לה: לא יהי ליך מחזורי להכא.

רבן גמליאל אסיב ברתיה
אמרה ליה: אבא' צלי עלי!
אמר לה: לא יהי ליך מחזורי.
להכא ילדה בן זכר, אמרה ליה: אבא, צלי עלי!
אמר לה: לא ישלה ווי מפומך.
אמרה לו: אבא, שתי שמחות שבאו לי אתה מקללני?!
אמר לה: תרתיהן צלוונן מן גו דאת הוויא, שלם בביתך לא יהי ליך מחזורי להכא, ומן גו דהוי בריך קיים לא ישלה ווי מפומך, ווי דלא שתי ברי! ווי דלא אכל! ברי ווי דלא אזיל ברי לבי כנשתא!

ה [העונש על הזנות]

ויראו בני האלהים
רבי שמעון בן יוחאי
קרא להון בני דייניא, רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא.

תני רבי שמעון בן יוחאי,
כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, כומריא גנבו אלהיא, מאן מומי ביה, או מאן מקרב?!
ולמה קורא אותן בני האלהים?

רבי חנינא ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין:
שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין.

רבי חנא בשם רבי יוסי אמר:
כדי לעמוד על התקופות ועל החשבונות.

רבנן אמרין:
כדי שיטלו שלהם ושל דורות הבאים אחריהם כי טובות הנה.

אמר רבי יודן:
טבת כתיב:, משהיו מטיבין אשה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחלה, הדא הוא דכתיב: כי טבת הנה, אלו הבתולות.

ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו
אלו נשי אנשים.

מכל אשר בחרו
זה זכר ובהמה.

רבי הונא בשם רבי אמר:
דור המבול לא נימוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות לזכר ולבהמה.

אמר רבי שמלאי:
בכל מקום שאתה מוצא זנות, אנדרלומסיאה באה לעולם והורגת טובים ורעים.

רבי עזריה ורבי יהודא בר רבי סימון בשם ריב"ל אמר:
על הכל הקדוש ברוך הוא מאריך אפו, חוץ מן הזנות.

מאי טעמא?
ויראו בני אלהים וגו'.

ומה כתיב: בתריה?
(שם ו) ויאמר ה' אמחה את האדם.

רבי יהושע בר לוי בשם פדייה אמר:
כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומיים והיו מקבלין מידו, כיון שאמרו לו הוציאם אלינו ונדעה אותם לתשמיש.
אמרו לו: (שם יט) עוד מי לך פה?
ללמד סנגוריא עליהם?!
מכאן ואילך אין לך ללמד עליהם סנגוריא:

ו [אין תחיית המתים לדור המבול]

ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם
אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי:
איני נותן רוחי בהם, בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, שנאמר: (יחזקאל לו) ואת רוחי אתן בקרבכם.

רבי ינאי ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין:
אין גיהינום לעתיד לבא, אלא יום הוא שמלהט את הרשעים.
מאי טעמא?
(מלאכי ג) כי הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא.

ורבנן אמרי:
יש גיהינום, שנאמר: (ישעיה לא) נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים.

רבי יהודה בר רבי אלעי אמר:
לא יום ולא גיהינום, אלא אש היא שתהיה יוצאת מגופו של רשע ומלהטתו, שנאמר: (שם לג) תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם.

אמר רבי יהודה בר אלעי:
מהו לא ידון רוחי?
עוד אין הרוחות הללו נידונות לפני לעולם.

רבי הונא בשם רב אחא אמר:
בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה, איני מחזיר רוחן לנדניהן.

אמר רבי חייא בר אבא:
איני ממלא רוחי בהן, בשעה שאני ממלא רוחי באדם, לפי שבעוה"ז הרוח היא נבזקת באחד מאיבריו, אבל לעתיד לבא היא נבזקת בכל הגוף, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל לו) ואת רוחי אתן בקרבכם.

אמר רבי יודן בן בתירה:
עוד איני דן את הדין הזה לעולם.

ר' הונא בשם רבי יוסף אמר:
לא אוסיף לא אוסיף, ליסגי ליסגי.

רבנן אמרי:
לא אוסיף לבני נח,
לא אוסיף לדורות.

דבר אחר:
אני אמרתי: שתהא רוחי דנה בהן והן לא בקשו, הרי אני משגמן ביסורין.
אני אמרתי: שתהא רוחי דנה בהן והן לא כחשו, הריני משגמן אלו באלו.

דאמר רבי אלעזר:
אין לך שהוא מתחייב באדם הזה, אלא אדם כיוצא בו.

רבי נתן אומר:
אפילו זאב וכלב.

רבי הונא בר גוריון אמר:
אפילו מקל, אפילו רצועה, הדא הוא דכתיב: (ישעיה ט) כי את עול סבלו ואת מטה שכמו, שבט הנוגש בו, החתות כיום מדין, כיום הדין.

אמר רבי אחא:
אף אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון.

רבנן אמרי:
מהכא, (דברים כ) כי האדם עץ השדה. מה האדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנין דין וחשבון.

אמר רבי יהושע בר נחמיה:
איני דן רוחן בעצמן, שבשר ודם הן, אלא הרי אני מביא עליהם מיעוט שנים שקצבתי עליהם בעוה"ז ואחר כך אני משגמן ביסורין.

אמר ר' איבו:
מי גרם להם שימרדו בי, לא ע"י שלא שיגמתי אותם ביסורין?!
הדלת הזו מי מעמידו?
שגמיו.

אמר רבי אלעזר:
בכל מקום שאין דין, יש דין.

רב ביבי בריה דר' אמי בשיטת רבי אלעזר:
(בראשית ו) לא ידון רוחי.

אמר רבי מאיר:
הן לא עשו מדת הדין למטה, אף אני איני עושה מדת הדין למעלה, הדא הוא דכתיב: (איוב ה) הלא נסע יתרם בם, ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה.
(שם) מבוקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו, ואין משים, אלא דין, היך מה דאת אמר (שמות כא) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

אמר רבי יוסי הגלילי:
עוד איני דן מדת הדין כנגד מדת רחמים.

רבי אומר:
ויאמר דור המבול לה' לא ידון.

אמר רבי עקיבא:
(תהלים י) על מה נאץ רשע אלהים, אמר בלבו לא תדרוש, לית דין ולית דיין, אבל אית דין ואית דיין.

אמר רבי חנינא בר פפא:
אפי' נח שנשתייר מהם לא שהיה כדי, אלא שצפה הקב"ה שמשה עתיד לעמוד ממנו, שנאמר: בשגם, זה משה, דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין.

רבנן מייתו לה מהכא:
והיו ימיו מאה ועשרים שנה
ומשה חי מאה ועשרים שנה:

ז [מי היו הנפילים?]

הנפלים היו בארץ בימים ההם ז' שמות נקראו להם:
אימים,
רפאים,
גבורים,
זמזומים,
ענקים,
עוים,
נפילים.

אימים, שכל מי שראה אותן היתה אימתן נופלת עליו.
רפאים, שכל מי שראה אותן היה לבו רפה כשעוה.

גבורים
רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן אמר:
מוח קוליתו של אחד מהם, היתה נמדדת י"ח אמה.

זמזומים
אמר רבי יוסי בר חנינא:
מנטרומין מגיסטי מלחמה.

ענקים
רבנן ורבי אחא, רבנן אמרו:
שהיו מרבים ענקים על גבי ענקים (פירש תכשיטין).

רבי אחא אמר:
שהיו עונקים גלגל חמה ואומרים: הורד לנו גשמים!

עוים, שצדו את העולם ושהוצדו מן העולם, שגרמו לעולם שיצוד, היך מה דאת אמר (יחזקאל נא) עוה עוה, עוה אשימנה.

אר' אלעזר בר' שמעון:
שהיו בקיאים בעפרות כנחשים. בגלילא צוחין לחויא איויא.

נפלים, שהפילו את העולם ושנפלו מן העולם ושמלאו את העולם נפלים בזנות שלהם, וגם אחרי כן.

יהודה בר רבי אמי אמר:
אחראי לא ילפון מן קדמאי. דור המבול לא לקחו מוסר מדור אנוש ודור הפלגה מדור המבול, (בראשית ו) וגם אחרי כן, אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם.

אמר רבי ברכיה:
היתה אשה יוצאת בשוק והיתה רואה בחור ומתאוה לו והיתה הולכת ומשמשת את מטתה והיתה מעמדת בחור, כיוצא בו אנשי השם.

אמר רבי אחא:
(איוב ל) בני נבל גם בני בלי שם, ואת אמרת אנשי השם?!
אלא שהשימו את העולם ושהושמו מן העולם, ושגרמו לעולם שישום.

רבי לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר:
אנשים שנתפרשו שמותן למעלן.

דאמר ר' יהושע בן לוי:
כל השמות הללו לשון מרדות הן,
עירד, עורדן אני מן העולם.
מחויאל, מוחן אני מן העולם.
מתושאל, מתישן אני מן העולם.
מה לי ללמך ולתולדותיו?!

אמר רבי יוחנן:
המה הגבורים, אשר מעולם אנשי השם.

ומי פירש מעשיהן?
אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי.

רבי אומר:
אילו לא בא איוב לעולם, אלא לפרש לנו מעשה המבול, דיו.

אמר רבי חנין:
אילו לא בא אליהו אלא לפרש לנו מעשה ירידת הגשמים דיו.

דאמר רבי יוחנן:
כל אורה שנאמר: באליהוא, אינה אלא בירידת גשמים.

רבי הושעיה רבה אמר:
אינה אלא במתן תורה. כמה דאת אמר: (משלי טו) כי נר מצוה ותורה אור.

רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי אמר:
קשה היא המחלוקת, כדור המבול.
נאמר כאן אנשי השם ונאמר להלן (במדבר טז) קריאי מועד אנשי שם.
מה אנשי השם, שנאמר: להלן מחלוקת, אף אנשי שם שנאמר: כאן, מחלוקת.

א [מרוב טובה חטאו דור המבול]

וירא ה' כי רבה רעת האדם
כתיב: (קהלת ב) כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון.

אמר רבי יודן:
גדול כוחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה, שנאמר: (דניאל ח) ואשמע קול אדם בין אולי.

אמר רבי יהודה בר סימון:
אית לן קריא אוחרן דמחוור יתר מן דין, שנאמר: (יחזקאל א) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, שעמלו בחכמה, שנאמר: (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ.

ובדעת
שנאמר: (שם) בדעתו תהומות נבקעו.

ובכשרון
ר' ברכיה בשם ר"י בר סימון:
לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו.
בדבר ה' וכבר שמים נעשו.
(קהלת ב) ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, זה דור המבול.
גם זה הבל ורעה רבה, וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ:

ב [דור אנוש ודור המבול הכעיסו במעשיהן]

דבר אחר:
וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ כתיב: (שם) כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו, גם בלילה לא שכב לבו, גם זה הבל הוא.
כי כל ימיו מכאובים, זה דור אנוש ודור המבול, שהיו מכאיבים להקב"ה במעשיהן הרעים. וכעס ענינו, שהיו מכעיסים להקדוש ברוך הוא, במעשיהן הרעים.
גם בלילה לא שכב לבו, מן העבירות.

ומנין אף ביום?
ת"ל (בראשית ו) וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום.

דבר אחר:
גם בלילה לא שכב לבו, זה הקב"ה, מלהביא עליהם פורעניות ביום.
ופורעניות בלילה, דכתיב: (שם) וימח את כל היקום.

דבר אחר:
כי כל ימיו מכאובים, אלו סדומיים, שהיו מכאיבים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. וכעס ענינו, שהיו מכעיסין להקב"ה במעשיהם הרעים גם בלילה.
לא שכב לבו, זה הקדוש ברוך הוא.
מלהביא עליהם פורענות ביום ופורענות בלילה, הדא הוא דכתיב: (שם יט) וה' המטיר על סדום.

דבר אחר:
כי כל ימיו מכאובים, אלו המצרים, שהיו מכאיבים להקב"ה במעשיהם הרעים.
וכעס ענינו, שהיו מכעיסים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים.
גם בלילה לא שכב לבו, מאחר שהי' בן ישראל גומר את מלאכתו, היה אומר לו: עדור לי שתי עדריות! בקע לי שתי בקעיות!

דבר אחר:
גם בלילה לא שכב לבו, זה הקב"ה.
מלהביא עליהם פורעניות ביום ופורעניות בלילה, הדא הוא דכתיב: ויהי בחצי הלילה וגם זה הבל הוא:

ג [דור המבול נידון במים ואנשי סדום באש]

וירא ה' כי רבה וגו'
רבי חנינא אמר:
רבה והולכת.

רבי ברכיה בשם רבי יוחנן אמר:
שמענו בדור המבול שנדונו במים, והסדומים שנדונו באש.
ומנין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן?
ת"ל: רבה, רבה לגזרה שוה.
וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, משהיתה חמה זורחת ועד שהיתה שוקעת לא היתה בהם תוחלת, הדא הוא דכתיב: (איוב כד) לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון, ובלילה יהי כגנב.
והא כתיב: (שם) חתר בחשך בתים, למה?
שיומם חתמו למו.
מה היו עושים?
היו מביאים אפופולסימון ושף באבן ובאים בלילה ומריחים וחותרים.

כך דרש ר' חנינא בצפורן:
איתעביד ההוא ליליא תלת מאה חותרין הוה להון אפופולסימון, מה הוה ציפוראי עבדין בתמיה?!

ד [ה' ניחם על שברא את האדם]

(בראשית ו) וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ.
רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר:
תוהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה, שאילו בראתי אותו מלמעלה, לא היה מורד בי.

רבי נחמיה אמר:
מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה, שאילו בראתי אותו מלמעלה כשם שהמריד בי את התחתונים, כך היה ממריד בי את העליונים.

אמר ר' איבו:
תוהות היתה לפני שבראתי בו יצר הרע, שאילולי לא בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי.

מר רבי לוי:
מתנחם אני שעשיתי אותו וניתן בארץ.

ויתעצב אל לבו
אמר רבי ברכיה:
משל לשר שבנה פלטין על ידי אדריכל, ראה אותה ולא ערבה לו. על מי יש לו להתכעס, לא על אדריכל?! כך, ויתעצב אל לבו.

אמר ר' אסי:
משל לשר שעשה סחורה ע"י סרסור והפסיד. על מי יש לו להתרעם. לא על הסרסור?! כך ויתעצב אל לבו.

אפיקורס אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה
אמר לו: אין אתם אומרים שהקדוש ברוך הוא רואה את הנולד?!
אמר לו: הן.
והא כתיב: ויתעצב אל לבו?!
אמר לו: נולד לך בן זכר מימיך?
אמר לו: הן.
אמר לו: מה עשית?
אמר לו: שמחתי ושמחתי את הכל.
אמר לו: ולא היית יודע שסופו למות?!
אמר לו: בשעת חדוותא חדוותא, בשעת אבלה אבלה.
אמר לו: כך מעשה לפני הקב"ה.

דאמר רבי יהושע בן לוי:
שבעה ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו קודם שלא יבא מבול לעולם.
מאי טעמיה?
ויתעצב אל לבו, ואין עציבה אלא אבילות, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט) נעצב המלך אל בנו.

א [לאחר שנפסק דינו של אדם למעלה הוא נענש]

ויאמר ה' אמחה את האדם
(איוב לד) לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו.

ר' חנינא שאליה לר' יונתן
אמר ליה: מהו דכתיב: לכן יכיר מעבדיהם וגו'?
אמר לו: אין הקב"ה נפרע מן הרשעים, עד שהוא קורא אגליגין שלהן מלמעלן, ואח"כ הוא פורע מהן, שהקדוש ברוך הוא הופך את יום ללילה, והקשיטן לפורענות ואח"כ הוא פורע מהם.
כך בתחלה, וירא ה' כי רבה רעת האדם,
ואחר כך, וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ,
ואח"כ, ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי:

ב [יקוו המים - יעשה מדה למים]

רבי ברכיה בשם רב ביבי:
יקוו המים, יעשה מדה למים, כמו שנאמר: (זכריה א) וקו ינטה על ירושלים.

רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר:
יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בם.
משל לשר שבנה פלטין והושיב בה דיורים אלמים, והיו משכימים ושואלים בשלומו של שר ברמיזה ובאצבע ובמנוולים.
אמר השר: מה הם אלו שהם אלמים משכימים ושואלים בשלומי, ברמיזה ובאצבע, אילו היו פקחים על אחת כמה וכמה?! הושיב השר בתוכה דיורים פקחים עמדו והחזיקו בפלטין.
אמרו: אין פלטין זו של שר שלנו היא!
אמר השר: תחזור הפלטין לכמות שהיתה.
כך מתחילה, לא היה קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב: (תהלים צג) מקולות מים רבים וגו'.
מה הן אומרים: אדיר במרום ה'.
אמר הקדוש ברוך הוא: מה אלו, שאין להם לא אמירה ולא דיבור, הרי הן מקלסין אותי, לכשנברא אדם על אחת כמה וכמה?!
עמד דור אנוש ומרד בו, דור המבול ומרד בו, דור הפלגה ומרד בו.
אמר הקב"ה: יפנו אלו ויבואו אותן, הדא הוא דכתיב: (בראשית ו) ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי.
מה הם סבורים אריות גסטריות אני צריך, הלא בדבר בראתי את העולם, דבר אני מוציא ומכלה אותן מן העולם.

אמר רבי ברכיה:
כלום בראתי אותו אלא מן העפר.
מי ממחה את העפר?
המים:

ג [כל היקום נמחה במים]

ויאמר ה' אמחה את האדם
ר' לוי בשם ר' יוחנן אמר:
אפי' אסטרובלין של רחיים נמחה.

ר' יוחנן בר סימון בשם ר' יוחנן אמר:
אפי' עפרו של אדם הראשון נמחה. כד דרשה ר"י בציפורי בצבורא ולא קיבלו מיניה.

רבי יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק אמר:
אפילו לוז של שדרה שממנו הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא נמחה.

אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו:
מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא?
אמר לו: מלוז של שדרה.
אמר לו: מנין אתה יודע?
אמר לו: איתיתיה לידי ואנא מודע לך.
טחנו ברחים ולא נטחן,
שרפו באש ולא נשרף,
נתנו במים ולא נמחה,
נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום:

ד [כמה דורות נימוחו?]

אמחה.
אני ממחה על בריותי ואין בריותי ממחים על ידי.

דבר אחר:
אמר רבי אלעזר:
משל למלך שהיו לו אוצרות בלוסים והיו בני המדינה מליזין אחרי המלך לאמר: מזגו של מלך רעה.

מה עשה המלך?
פתח להם המאושרים שבהם, ומלאו את כל המדינה סריות התחילו גורפים ומשליכים ליאור. כך, אלו החשובים שבהם כך עשו, הגרועים שבהם על אחת כו"כ! (קהלת ז) אדם אחד מאלף מצאתי כהדא דתנן אלפא ליין.

אמחה את האדם אשר בראתי,
אלף דור עלו במחשבה להבראות.

וכמה נימוחו מהם?
ר' הונא בשם ר"א בנו של ר"י הגלילי אמר:
ט' מאות וע"ד דורות.
מאי טעמיה?
(תהלים קה) דבר צוה לאלף דור, זה התורה.

רבי לוי משום רבי שמואל בר נחמן:
ט' מאות ושמונים.

מאי טעמיה?
דבר צוה לאלף דור, זו המילה:

ה [מה בין עשרת השבטים לדור המבול]

דבר אחר:
אמר רבי אבא בר כהנא:
נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול.
כתיב: בדור המבול (בראשית ו) וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום.
ובי' השבטים כתיב: (מיכה ב) הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם, ה"ז בלילה.

ומנין אף ביום?
ת"ל: באור הבוקר יעשוה.
אותן לא נשתייר מהם פליטה, ואלו נשתייר מהן?!
אלא בזכות הצדיקים והצדיקות, שהן עתידין לעמוד מהן, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל יד) והנה נותרה בה פליטה, המוצאים בנים ובנות.
הנה מוֹצִיאִים בנים ובנות אין כתיב: כאן, אלא הַמּוּצָאִים בנים ובנות, בזכות הצדיקים והצדיקות העתידים לעמוד מהן.

אמר רבי ברכיה:
נעשה בשבט יהודה ובנימין, מה שלא נעשה בסדומיים.
בסדומיים כתיב: (בראשית יח) וחטאתם כי כבדה מאד.
ובשבט יהודה כתיב: (יחזקאל ט) עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד.
ואותן לא נשתייר מהם פליטה, ואלו נשתייר מהם פליטה?!
אלא אותה (איכה ד) ההפוכה כמו רגע, לא פשטו ידיהם במצות.

(שם) לא חלו בה ידים.
אמר רבי תנחום:
לא חלת יד ליד, אלו פשטו ידיהם במצות. ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן.

כל כך למה?
היו לברות למו, על שבר בת עמי.

אמר רבי חנין:
נאמר בכרכי הים מה שלא נעשה בדור המבול.
(צפניה ב) הוי יושבי חבל הים גוי כרתים, גוי שהיה ראוי כרת.

ובאי זו זכות הן עומדין?
בזכות גוי אחד, בזכות ירא שמים אחד, שהיו מעמידין בכל שנה.

רבי לוי פתר לה לשבח,
גוי שכרת ברית, היך מה דאת אמר (נחמיה ט) וכרות עמו הברית:

ו [מאדם ועד בהמה נשמדו במבול]

רבי יודן ורבי פנחס
ר' יודן אמר:
משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והוציאו לתרבות רעה, כעס המלך על בנו והרגו.
אמר המלך: כלום הוציא את בני לתרבות רעה, אלא זה בני אבד הוא וזה קיים?!
לפיכך, מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים.

רבי פנחס אמר :
משל למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חופה סיידה וכיירה וציירה. כעס המלך על בנו והרגו.
מה עשה?
נכנס לתוך החופה התחיל לשבר את הקנקנים ומפקיע בחיצאות ומקרע בכיליות.
אמר המלך: כלום עשיתי זו אלא בשביל בני, בני אבד וזו קיימת?!
לפיכך, מאדם ועד בהמה ועד עוף השמים, הדא הוא דכתיב: (צפניה א) אסוף אסף כל, מעל פני האדמה נאום ה'.
אסף אדם ובהמה, אסף עוף השמים ודגי הים, והמכשלות את הרשעים, הם הכשילו את הרשעים.
כד הוה צייד עופא, ואמר לו: זיל ואשתמן ואתי! והוא אזל ומשתמן ואתי:

ז [ה' השמיד את האדם ואת כל אשר לו]

א"ר אלעזר:
(איוב כב) אם לא נכחד קימנו.
בתחלה אבד הקדוש ברוך הוא את ממונן, שלא יהיו אומרים לממונינו הוא צריך, ויתרם אכלה אש, שהיו רואים בלריות של זהב נתרות באש.

אר' עקיבא:
הכל קראו תגר על הכסף ועל הזהב, שיצא עמהם ממצרים, שנאמר: (ישעיה א) כספך היה לסיגים.
(הושע ב) וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל.
(שם ח) כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת.

רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק:
למען יכרתו אין כתיב: כאן, אלא למען יכרת. כאיניש דאמר: יתמחיק שמיה דפלן, דאפקיה לברי לתרבות בישא:

ח [כל הברואים קלקלו בדור המבול]

רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר:
הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול, הכלב היה הולך אצל הזאב והתרנגול היה מהלך אצל הטווס הדא הוא דכתיב: כי השחית כל בשר.
השחית כל אדם אין כתיב:, אלא כי השחית כל בשר.

רבי לוליאני בר טברין בשם רבי יצחק אמר:
אף הארץ זינתה. היו זרעין לה חטין. והיא מפקא זונין, אילין זונייא רבה, מן דרא דמבולא אינון:

ט [לדור המבול אין חלק לעוה"ב]

אמר רבי יוחנן:
משפט דור המבול שנים עשר חודש, נטלו דינם ויהיה להם חלק לעולם הבא?!

דאמר רבי יוחנן:
כל טיפה וטיפה שהקב"ה מוריד עליהם היה מרתיחה בגיהינום ומוציאה ומורידה עליהם, הדא הוא דכתיב: (איוב ו) בעת יזורבו נצמתו. זריבתם לחלטנית היתה. (קהלת ט) גם אהבתם, שהיו אוהבים לעבודת כוכבים שלהם,
גם שנאתם, שהיו שונאים להקדוש ברוך הוא,
גם קנאתם, שהיו מקנאים להקב"ה בעבודת כוכבים שלהם,
כבר אבדה וחלק אין להם עוד לעולם. על דברת.
בכל אשר נעשה תחת השמש.

אמר ר' אבא בר כהנא:
כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן, אתמהא?!
אלא אפי' נח, שנשתייר מהם לא שהיה כדאי, אלא שמצא חן.

א [נח מצא חן בעיני ה' וניצול]

ונח מצא חן בעיני ה'
כתיב: (איוב כב) ימלט אי נקי ונמלט בבור כפיך.

אמר רבי חנינא:
אינוניתא אונקיא אחת היתה ביד נח.

אם כן למה נמלט?
אלא בבור כפיך.

אתיא, כההיא דאמר רבי אבא בר כהנא:
כי נחמתי כי עשיתים ונח, אפילו נח שנשתייר מהן לא היה כדאי, אלא שמצא חן בעיני ה', שנאמר: ונח מצא חן בעיני ה':

ב [אל תשחיתהו כי ברכה בו]

רבי סימון פתח:
(ישעיה סה) כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו.
מעשה בחסיד אחד, שיצא לכרמו בשבת וראה עוללה אחת וברך עליה.
אמר: כדאי היא העוללה הזו שנברך עליה.
כך, כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול וגו':

ג [שלושה מציאות מצא הקב"ה]

דבר אחר:
אמר רבי סימון:
שלוש מציאות מצא הקדוש ברוך הוא:
אברהם, דכתיב: (נחמיה ט) ומצאת את לבבו נאמן לפניך.
דוד, דכתיב: (תהלים פח:) מצאתי דוד עבדי.
ישראל, דכתיב: (הושע ט) כענבים במדבר מצאתי ישראל.

איתיבון חבריא לרבי סימון:
והא כתיב: ונח מצא חן?
אמר להון: הוא מצא הקב"ה לא מצא, והא כתיב: (ירמיה לא) מצא חן במדבר, בזכות דור המדבר. ומצאת את לבבו נאמן לפניך:

ד [מצא חן]

דבר אחר:
רבי הונא ור' פנחס ורבי חנין ורבי הושעיא
לא מפרשין.

ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ורבנן
מפרשין.

רבי יוחנן אמר:
לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודבקו.

עד היכן?
עד שקשר עמו אהבה.
כך נאמר כאן חן, ונאמר להלן (בראשית לט) וימצא יוסף חן בעיניו.

רבי שמעון בן לקיש אמר:
לאחד שהיה מהלך וראה אחד ודבקו.

עד היכן?
עד שהשליטו.
כך נאמר כאן חן, ונאמר להלן (אסתר ב) ותהי אסתר נשאת חן.

רבנן אמרי:
לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודיבקו.

עד היכן?
עד שנתן לו את בתו.
כך נאמר כאן חן, ונאמר להלן (זכריה יב) ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים.

עד היכן?
עד שהיה יודע להבחין איזה בהמה ניזונת בשתי שעות ביום, ואיזו ניזונת בשלוש שעות בלילה:

ה [הראשונים זכו בזכות האחרונים]

אמר ר' סימון:
מצינו שהקדוש ברוך הוא עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים.

ומנין שהקב"ה עושה עם הראשונים בזכות האחרונים?
ונח מצא חן בעיני ה'.

באיזו זכות?
בזכות תולדותיו.

א [נח - צדיק יסוד עולם]

אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים

הה"ד: (משלי י) כעבור סופה ואין רשע, וצדיק יסוד עולם.
כעבור סופה ואין רשע, זה דור המבול.
וצדיק יסוד עולם, זה נח.

(שם יב) הפוך רשעים ואינם, ובית צדיקים יעמוד.
הפוך רשעים ואינם, זה דור המבול.
ובית צדיקים יעמוד, זה נח.
הה"ד: אלה תולדות נח.

דבר אחר:
אלה תולדות נח
כתיב: (שם יד) בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח.
בית רשעים ישמד, זה דור המבול.
ואוהל ישרים יפריח, זה נח:

ב [נח כוונתו הייתה נכונה]

דבר אחר:
אלה תולדות נח
כתיב: (שם כד) קל הוא על פני המים תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים.
קל הוא על פני המים, גזרה שנגזרה עליהם שיאבדו במים.
תקולל חלקתם בארץ, כלומר מי שפרע מדור המבול.
כל כך למה?
לא יפנה דרך כרמים, שלא היתה כוונתן אלא למטעת כרמים, אבל נח לא היתה כוונתו, אלא להפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים, שנאמר: אלה תולדות נח:

ג [פסילת דור המבול]

אלה
אמר רבי אבהו:
בכל מקום שנאמר: אלה, פסל את הראשונים.
ואלה מוסיף על הראשונים. כאן שנאמר: אלה, פסל את הראשונים דור המבול:

ד [מי שנכפל שמו יש לו בעולם הזה ובעוה"ב]

אלה תולדות נח נח
אמר רבי אבא בר כהנא:
כל מי שנכפל שמו, יש לו בעולם הזה ויש לו בעולם הבא.
אתיבון ליה:
והכתיב: תרח תרח, א"כ יש לו חלק בעולם הזה ולעולם הבא?!
אמר לו: אף היא לא תברא.

דאמר רבי יודן בשם רבי אבא בר כהנא:
(בראשית טז) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, בשרו שיש לאביו חלק בעוה"ב (שם)
תקבר בשיבה טובה, בשרו שישמעאל עושה תשובה:

ה [נח הביא נחת רוח לדורות]

אלה תולדות נח נח
אתמהא! לא הוה צריך קרא למימר אלא אלה תולדות נח שם
אלא נייחא לו
נייחא לעולם,
נייחא לאבות,
נייחא לבנים,
נייחא לעליונים,
נייחא לתחתונים,
נייחא בעולם הזה,
נייחא לעולם הבא:

ו [פירות הצדיקים הם מעשים טובים]

אלה תולדות נח
הה"ד: (משלי יא) פרי צדיק עץ חיים.
מה הן פירותיו של צדיק?
מצות ומעשים טובים.
ולוקח נפשות חכם, שזן ומפרנס כל שנים עשר חדש בתיבה.
אחר כל השבח הזה (שם) הן צדיק בארץ ישולם, בא לצאת ונשתלם, אתמהא?

דאמר רב הונא משום ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי:
נח, כשהיה יוצא מן התיבה הכישו ארי ושיברו, ולא היה כשר להקריב, והקריב שם בנו תחתיו, קל וחומר (שם) אף כי רשע וחוטא, זה דור המבול:

ז [ק"כ שנה הוכיח נח את בני דורו]

איש
כל מקום שנאמר: איש צדיק ומומחה, שכל מאה ועשרים שנה היה נח נוטע ארזים וקוצצן.
אמרו: למה כדין?
אמר להון: כך אמר מאריה דעלמא, דהוא מייתי מבולא על עלמא.
אמר לו: אין איתי מבולא, לא אתי אלא על ביתיה דההוא גברא. כיון שמת מתושלח, אמרו ליה: הא לא אתי מבולא, אלא על ביתיה דההוא גברא, הה"ד: (איוב יב) לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל.

אמר רבי אבא בר כהנא:
כרוז אחד עמד לי בדור המבול, זה נח.
תמן אמרין: כרוז ליה לפיד ליה.
בוז שהיו מבזים עליו וקרו ליה: "ביזיא סבא".
לעשתות שאנן, שהיו קשים כעשתות.
נכון למועדי רגל, שהיו מוכנים לשני שברים, לשבר מלמעלה ולשבר מלמטה:

ח [צדקותו של נח - א]

תמים היה בדורותיו
בר חטייא אמר:
כל מי שנאמר: בו תמים, השלים שניו למידת שבוע היה.

אמר רבי יוחנן:
כל מי שנאמר: בו היה, מתחלתו ועד סופו הוא צדיק.
התיבון ליה: והכתיב: אחד היה אברהם וירש את הארץ, מעתה הוא תחלתו והוא סופו?!
אמר להון: אף היא לא תברא.

דהא רבי לוי בשם ריש לקיש אמר:
בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו וכו'.

ר' חנינא ור' יוחנן תרוויהון אמרין:
בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו.
ומה אני מקיים היה?
שהיה מתוקן להדריך כל העולם כולו בתשובה.
הן האדם היה מתוקן למיתה,
נחש היה מתוקן לפורענות,
קין היה מתוקן לגלות,
איוב היה מתוקן ליסורין,
נח היה מתוקן לנס,
משה היה מתוקן לגואל,
מרדכי היה מתוקן לגאולה.

רבי לוי ורבנן ר' לוי אמר:
כל מי שנאמר: בו היה, ראה עולם חדש.

אמר ר' שמואל:
חמישה הן:
נח אתמול, (איוב יד) אבנים שחקו מים.

דאמר רבי לוי בשם רבי יוחנן:
אפילו איצטרובלין של רחים נמחה במים, והכא את אמר: ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה, אתמהא?!
אלא ראה עולם חדש.

יוסף, (תהלים קה) ענו בכבל רגלו, ועכשיו (בראשית מב) ויוסף הוא השליט?! אלא שראה עולם חדש.
משה, אתמול בורח מפני פרעה, ועכשיו הוא משקעו בים?! אלא שראה עולם חדש.
איוב, אתמול (איוב יז) ישפוך לארץ מררתי, ועכשיו (שם מב) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה, אלא שראה עולם חדש.
מרדכי, אתמול היה מתוקן לצליבה, ועכשיו הוא צולב את צולביו?! אלא שראה עולם חדש.

רבנן אמרין:
כל מי שנאמר: בו היה, זן ומפרנס.
נח זן ופירנס כל שנים עשר חודש שנאמר: ואתה קח לך וגו'.
יוסף, (בראשית מ) ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו.
משה, זן ופירנס את ישראל ארבעים שנה במדבר.
איוב, (איוב לא) ואוכל פתי לבדי, שמא לא אכל יתום ממנה אתמהא?!
מרדכי, זן ופירנס.

אמר רבי יודן:
פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר לאלתר מניקה, והיה מניקה הוא.

רבי ברכיה ורבי אבהו בשם רבי אליעזר:
בא לו חלב והיה מניקה.

כד דרש ר' אבהו:
בציבורא, גחוך ציבורא לקליה.
אמר להון: ולא מתניתא היא!

רבי שמעון בן אלעזר אומר:
חלב הזכר טהור.

ט [צדקותו של נח - ב]

בדורותיו
רבי יהודה ורבי נחמיה.

רבי יהודה אמר:
בדורותיו היה צדיק, הא אילו היה בדורו של משה, או בדורו של שמואל, לא היה צדיק. בשוק סמייא צווחין לעווירא, סגי נהור.
משל לאחד שהיה לו מרתף אחד של יין, פתח חבית אחת ומצאה של חומץ. שניה כן, שלישית ומצאה קוסס.
אמרין ליה: קוסס הוא.
אמר להון: ואית הכא טב מינה?
אמר לו: לא!
כך: בדורותיו היה צדיק. הא אילו היה בדורו של משה, או בדורו של שמואל, לא היה צדיק.

רבי נחמיה אמר:
ומה אם בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו של משה, או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה!

משל לצלוחית של אפרסמון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בין הקברות, והיה ריחה נודף, ואילו היה חוץ לקברות עאכ"ו!

משל לבתולה שהיתה שרויה בשוק של זונות ולא יצא עליה שם רע, אילו היתה בשוקן של כשרות על אחת כמה וכמה!
כך ומה אם בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו של משה, או בדורו של שמואל, על אחת כמה וכמה!

י [מחלוקת חכמים על צדקתו של נח]

את האלהים התהלך נח
ר' יהודה ור' נחמיה.
ר' יהודה אמר:
משל לשר שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן. אמר לקטן: הלך עמי!
ואמר לגדול: בא והלך לפני!
כך אברהם, שהיה כחו יפה (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים.
אבל נח שהיה כחו רע, את האלהים התהלך נח.

ר' נחמיה אמר:
משל לאוהבו של מלך, שהיה משתקע בטיט עבה. הציץ המלך וראה אותו.
אמר ליה: עד שאתה משתקע בטיט הלך עמי, הדא הוא דכתיב: את האלהים התהלך נח.

ולמה אברהם דומה?
לאוהבו של מלך, שראה את המלך מהלך במבואות האפלים, הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון. הציץ המלך וראה אותו.
אמר לו: עד שאתה מאיר לי דרך חלון, בא והאיר לפני.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: עד שתהא מאיר לי מאספוטמיא ומחברותיה, בא והאיר לפני בארץ ישראל, הדא הוא דכתיב: (שם מח) ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו'.

רבי יוחנן וריש לקיש
רבי יוחנן אמר:
לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו.

ריש לקיש אמר:
לנשיא שהוא מהלך וזקנים לפניו.

על דעתיה דרבי יוחנן
אנו צריכים לכבודו.

ועל דעתיה דרשב"ל
הוא צריך לכבודנו.

א [גזר דינם של דור המבול נחתם על הגזל]

ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר וגו'.
(יחזקאל ז) החמס קם למטה רשע.
החמס קם, אתמהא?!
ח"ו אינו קם, ואם קם למטה רשע, לחיובו של רשע.
ולא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם, לא מינהון ולא מממונם ולא מן תמהתהון.

למה לא נה בהם?
לא היה לשום בריה נחת רוח מהם, ולא היה להקב"ה נחת רוח מהם.

דבר אחר:
לא נה בהם, כההיא,

דאמר רבי אבא בר כהנא:
כי נחמתי כי עשיתים.
ונח,
אפילו נח, שנשתייר מהם אינו כדאי, אלא שמצא חן.

ונח מצא חן,
ולפי שהיו שטופים בזימה נמוחו מן העולם:

ב [לפי שהיו שטופים בזימה וגזל נימוחו]

ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני
(איוב כד) בין שורותם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו.
בין שורותם יצהירו, שהיו עושים להם בדריות קטנות.
יקבים דרכו ויצמאו, אפי' יקבים דרכו ויצמאו.

אמר רבי איבו:
למה יקבים דרכו ויצמאו?
לפי שהיתה מארה מצויה בעמלו של רשע, ולפי שהיו שטופים בזימה וגזל, נימוחו מן העולם:

ג [העוון גזל נמחו דור המבול]

ויאמר אלהים
(עמוס ה) שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו.
דהוה אמר להון: ריקים אתם! מניחין מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש?!
ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם, שנאמר: ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא וגו':

ד [בחטא החמס נמוחו במבול]

דבר אחר:
קץ כל בשר
כתיב: (איוב לה) מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים.
מרוב עשוקים יזעיקו, אלו הנעשקים.
ישועו מזרוע רבים, אלו העושקים.
אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו,
אלו רבים על אלו בחימוס ממון,
ואלו רבים על אלו בחימוס דברים, עד שנתחתם גזר דינם.
ולפי שהיו שטופים בגזל, נימוחו מן העולם.

ה [כי מלאה הארץ חמס]

קץ כל בשר בא לפני
הגיע זמנם להקצץ.
הגיע זמנן לעשות בתה.
הגיע קטיגורים שלהן לפני.
כל כך למה?
כי מלאה הארץ חמס מפניהם.

איזהו חמס ואיזה היא גזל?
אמר רבי חנינא:
חמס אינו שוה פרוטה, וגזל ששוה פרוטה.
וכך היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים, והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתם עשיתם שלא כשורה, אף אני אעשה עמכם שלא כשורה, הה"ד: (שם ד) הלא נסע יתרם בם, ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה.
מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו. ואין משים אלא דיין.
היך מה דאת אמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

ו [דור המבול חטא בע"ז בג"ע ובש"ד]

דבר אחר:
כי מלאה הארץ חמס
אמר רבי לוי:

חמס, זה עבודת כוכבים.
חמס, זה גילוי עריות.
חמס, זה שפיכות דמים.
חמס זה עבודת כוכבים,
שנאמר: כי מלאה הארץ חמס.
חמס זה גילוי עריות, שנאמר: (ירמיה נא) חמסי ושארי על בבל.
חמס זה שפיכות דמים, שנאמר: (יואל ד) מחמס בני יהודה, אשר שפכו דם נקי.
חמס כמשמעו.

ז [חטאה ועונשה של הארץ]

הנני משחיתם את הארץ
ר' הונא ורבי ירמיה בשם רב כהנא בר מלכיה:
אפילו שלושה טפחים שהמחרישה שולטת בארץ נימוחו.
משל לבן מלכים, שהיה לו פדגוג, כל זמן שהיה סורח היה פדגוג שלו נרדה.
ולבן מלכים, שהיה לו מניקה, כל זמן שהוא סורח היתה מניקתו נרדת.
כך אמר הקב"ה: הנני משחיתם את הארץ, הא אנא מחבל להון, ומחבל לארעא עמהון:

ח [עשיית התיבה]

עשה לך תיבת עצי גופר
אמר רבי איסי:
בארבעה מקומות נאמר בלשון הזה "עשה", בשלושה נתפרש ובאחד לא נתפרש, עשה לך תיבת וגו'.

אמר רבי נתן:
תיבותא דאעין דקרדינון.
(יהושע ה) עשה לך חרבות צורים, נתפרש גלבין דטינרי.
(במדבר י) עשה לך שתי חצוצרות כסף, נתפרש.
(שם כא) עשה לך שרף, לא נתפרש.

ר' יודן בשם ר' איבו אמר:
(משלי א) ישמע חכם ויוסיף לקח, זה משה, שאמר הקדוש ברוך הוא לו למשה: עשה לך שרף ולא פירש.
אמר: אם אני עושה אותו של זהב, אין הלשון הזה נופל על לשון זה.
של כסף, אין הלשון הזה נופל על לשון זה. אלא, הרי אני עושה אותו של נחושת, לשון נופל על הלשון, שנאמר: (במדבר כא) ויעש משה נחש נחשת. מכאן שניתנה תורה בלשון הקודש.

רבי פנחס ורבי חזקיה בשם ר' סימון:
כשם שניתנה תורה בלשון הקודש, כך העולם נברא בלשון הקודש, שמעת מימיך אומרים גיני גינייא, אנתרופי אנתרופיא, גברא גברתא, אלא איש ואשה למה?
שהלשון הזה נופל על לשון הזה:

ט [התיבה טיהרה את נח]

קנים תעשה את התיבה
קילין ומדורין.

אמר רבי יצחק
מה הקן הזה מטהר את המצורע, אף תיבתך מטהרתך.
וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר, הכא את אמר וכפרת אותה וגו'.
ולהלן את אמר (שמות ב) ותחמרה בחמר ובזפת.
אלא להלן, ע"י שהיו המים תשים.
ותחמרה בחמר ובזפת, בחמר מפני הריח ובזפת מפני המים:

י [מידותיה של התיבה]

וזה אשר תעשה אותה
אמר רבי יודן:
זה וזה, עתיד אחד למוד באמתך.
הה"ד: (דה"ב ב ג) אורך האמות במדה הראשונה אמות ששים ורוחב אמות עשרים.

ולמה הוא קורא אותה אמה תביקין?
רבי הונא אמר:
שהיו מתביאות בה.

רבנן אמרין:
על שם תיבתו של נח, שלוש מאות אמה אורך התיבה, חמשים אמה רחבה ושלושים אמה קומתה.

בר חטיא אמר:
(תהלים קיט) בפקודיך אשיחה בחקותיך אשתעשע. לימדתך תורה דרך ארץ, שאם יעשה אדם ספינה, שתהא עומדת בלמין, יעשה רחבה אחד מששה בארכה, וגבהה אחד מעשרה בארכה:

יא [תבנית התיבה וחלוקתה]

צוהר תעשה לתיבה
ר' חוניה ור' פנחס ר' חנין ור' הושעיא
לא מפרשין,

ר' אבא בר כהנא ורבי לוי
מפרשין.

ר' אבא בר כהנא אמר:
חלון.

רבי לוי אמר:
מרגליות.

רבי פנחס משום רבי לוי אמר:
כל שנים עשר חדש, שהיה נח בתיבה, לא צריך לא לאור החמה ביום, ולא לאור הלבנה בלילה, אלא מרגלית היתה לו והיה תולה אותה, ובשעה שהיא כהה היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה.

אמר רבי הונא:
עריקין הוינן מן קומי גונדא בהדא בוטיטה דטבריה, והיה בידינו נרות, בשעה שהיו כהים היינו יודעים שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקים היינו יודעים שהוא לילה.

ואל אמה תכלנה מלמעלה
ר' יהודה ור' נחמיה.

ר' יהודה אומר:
שלוש מאות וס' קילין היו בה עשר אמות על עשר אמות, ושתי פלטיות של ארבע אמות. קילין מיכן וקילין מיכן, וקילין מיכן וקילין מיכן. וב' אמות לצדדים.

ר' נחמיה אמר:
ט' מאות קילין היו בה, וקיל ו' אמות על ו' אמות, ושלושה פלטיות של ד' ד' וקיל מיכן וקיל מיכן, וב' אמות לצדדין.

על דעתיה דרבי יהודה
לא ניחא.

ועל דעתיה דר' נחמיה
לא ניחא.

רבי יהודה ור' נחמיה
רבי יהודה אומר:
כאמתה מלמטה, כך אמתה מלמעלה.

ואל אמה תכלנה מלמעלה
רבי נחמיה אמר:
כמין קומרוטון היתה, והיה משקיף בה ועולה ומשקיף בה ועולה עד שהעמידה על אמתה, שנאמר: ואל אמה וגו'.

ופתח התיבה בצדה תשים
אמר רבי יצחק:
למדתך תורה דרך ארץ, שאם עושה אדם טרקלין עשר על עשר, יהא עושה פתחו מן הצד.

תחתיים שניים ושלישים תעשה
תחתיים, לזבלים.
שניים, לו ולבניו ולטהורים.
והעליונים, לטמאים.

ויש מחליפין
תחתיים לטמאים,
שניים לו ולבניו ולטהורים.
והעליונים לזבלים.

כיצד היה עושה?
אלא כמין קטרקטין היה לו, פוססן מן הצד.

תעשה,
אף היא היתה מסייעת את עצמה:

יב [ה' מקים ברית עם נח]

ואני הנני
הנני מסכים לדברי מלאכים שהיו אומרין: (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו?!
את המבול מים, מים היו וכיון שהיו יורדין היו נעשים מבול.

לשחת כל בשר כל אשר בארץ יגוע
יצמוק.

והקימותי את בריתי אתך,
ברית אתה צריך מפני הפירות שאתה כונס שלא ירקבו, ושלא יתעפשו, ושלא ישתנו.
ברית אתה צריך הגבורים, היה אחד מהם נותן רגלו על התהום וסותמו, נותן ידו על החלון וסותמה, היה בא ליכנס לתיבה והיו רגליו מתערכלות, הה"ד: (איוב כו) הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם.
ארי היה בא ליכנס לתיבה והיו שיניו קהות, הה"ד: (שם ד) שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו.

אמר רבי חייא בר אבא:
נגר היית ואילולי בריתי שהיתה אתך, לא היית יכול ליכנס לתיבה, הה"ד: והקימותי בריתי אתך.
אימתי?
לכשתכנס אל התיבה אתה ובניך.

ר' יהודה בר סימון ור' חנין בשם רב שמואל בר ר' יצחק אמר:
נח כשנכנס לתיבה נאסר לו פריה ורביה.
הה"ד: ובאת אל התיבה אתה ובניך לעצמן, ואשתך ונשי בניך לעצמן.
כיון שיצא התיר לו.
הה"ד: צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך.

אמר ר' אבון:
כתיב: (שם ל) בחסר ובכפן גלמוד, אם ראית חסרון בא לעולם, וכפן בא לעולם, גלמוד, הוי, רואה את אשתך כאילו היא גלמודה, שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה.

אמר רבי הונא:
כתיב: (בראשית מא) וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב:

יג [הבאים אל התיבה]

ומכל החי מכל בשר שנים וגו'
אמר רבי הושעיא:
אפי' רוחות נכנסים עם נח אל התיבה, שנאמר: מכל החי, מאותן שנבראו להם נפשות ולא נברא להם גופין.

ר' יהודה ורבי נחמיה
ר' יהודה אומר:
ראם לא נכנס עמו אבל גוריו נכנסו.

רבי נחמיה אמר:
לא הוא ולא גוריו, אלא קשרו נח בתיבה והיה מתלים תלמיות, כמן טבריא לסוסתא, הה"ד: (איוב לט) התקשר ראם בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך.

בימי רבי חייא בר אבא
עלה גורא אחד לא"י ולא הניח אילן עד שעקרו, ועשו תענית והתפלל ר' חייא וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה.

זכר ונקבה יהיו, אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלהו, נקבה רצה אחר זכר אל תקבל:

יד [דברי מאכל שהכניס נח לתיבה]

ואתה קח לך וגו'
ר' אבא בר כהנא אמר:
הכניס עמו דבילה.

תני משום רבי נחמיה:
רוב מכנסו דבילה.

רבי אבא בר כהנא אמר:
הכניס עמו זמורות לפילים, חצובות לצבאים, זכוכית לנעמיות.

ר' לוי אמר:
הכניס עמו זמורות לנטיעות, יחורים לתאנים, גרופית לזיתים.

על דעתיה דר' אבא בר כהנא:
והיה לך ולהם
דבר שהוא לך ולהם.

ועל דעתיה דרבי לוי:
והיה לך ולהם
אתה עיקר והם טפלים לך.

ואספת אליך,
אין אדם כונס דבר שאינו צריך לו.

ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים כן עשה
זה שיכון לעשיית התיבה.