פרשה לה: ברית הקשת בענן
פרשה לו: בני נח וחטאו של חם


(בראשית ט) ויברך אלהים את נח ואת בניו פרו ורבו ומלאו את הארץ -
זה שיכון בזכות הקרבנות.

ומוראכם וחתכם יהיה
מורא וחתית חזרו, ורדיה לא חזרה.

אימתי חזרה?
בימי שלמה, שנאמר: (מלכים א ה) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה.

תני ר"ש בן אלעזר אומר:
תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת, אבל דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת. כל זמן שאדם חי מחללין עליו את השבת, אבל אם מת אין מחללין עליו את השבת.

וכן ר"ש בן אלעזר אומר:
תינוק בן יומו חי, אין משמרין אותו מפני החולדה, מפני הנחש, שלא ינקרו את עיניו. ארי רואה אותו ובורח, נחש רואה אותו ובורח, אבל עוג מלך הבשן מת, משמרין אותו מן החולדה, ומן העכברים, שלא ינקרו את עיניו.
כל זמן שאדם חי מוראו על הבריות, מת ניטל מוראו מן הבריות, הה"ד: ומוראכם וחתכם יהיה.


כל רמש אשר הוא חי אך בשר בנפשו דמו
ר' יוסי בר איבו בשם ר' יוחנן:
אדם הראשון שלא הותר לבשר תאוה, לא הוזהר על אבר מן החי, אבל בני נח שהותרו לבשר תאוה, הוזהרו על אבר מן החי.

אך,
להביא את החונק עצמו.

יכול כשאול?
ת"ל: אך!

יכול כחנניה מישאל ועזריה?
ת"ל: אך!

מיד כל חיה
זה המוסר את חבירו לחיה להרגו.

מיד איש אחיו
זה השוכר את אחרים להרוג את חבירו.

דבר אחר:
מיד כל חיה אדרשנו,
אלו ד' מלכיות.

מיד האדם, מיד איש אחיו
זה עשו, דכתיב: (בראשית לב) הצילני נא מיד אחי, מיד עשו.

אדרוש את נפש האדם
אלו ישראל, שנאמר: (יחזקאל לד) ואתנה צאני צאן מרעיתי, אדם אתם.


שופך דם האדם באדם דמו ישפך וגו'
אמר רבי חנינא:
כולהם כהלכות בני נח:
בעד אחד,
בדיין אחד,
בלא עדים ובלא התראה,
על ידי שליח,
ע"י עוברים,
בעד אחד,
בדיין אחד.

שופך דם האדם באדם אחד דמו ישפך
בלא עדים ובלא התראה.

שופך דם האדם דמו ישפך
על ידי שליח, שופך דם האדם,
ע"י אדם, דמו ישפך,
על ידי עוברים, שופך דם האדם.

ר"י ב"ר סימון אמר:
אף החונקו, שופך דם האדם וגו'.

אמר ר' לוי:
הרי שהרג ולא נהרג.

אימתי הוא נהרג?
לכשיבא אדם שופך דם, האדם באדם, דמו ישפך.

דרש רבי עקיבא:
כל מי שהוא שופך דמים, מעלים עליו כאילו הוא ממעט את הדמות.

מאי טעמא?
שופך דם האדם באדם, דמו ישפך.

מפני מה?
כי בצלם אלהים עשה את האדם.

דרש ר' אלעזר בן עזריה:
כל מי שהוא מבטל פריה ורביה, מעלה עליו הכתוב כאילו הוא ממעט את הדמות.

מאי טעמא?
כי בצלם אלהים עשה את האדם.
וכתיב: בתריה: ואתם פרו ורבו וגו'.

שרצו בארץ ורבו
דרש בן עזאי:
כל מי שהוא מבטל פריה ורביה, מעלה עליו הכתוב כאילו שופך דמים וממעט את הדמות.

מאי טעמיה?
שופך דם האדם.

מפני מה?
כי בצלם אלהים.

ומה כתיב: אחריו?
ואתם פרו ורבו.

אמר לו ר"א בן עזריה:
נאים דברים היוצאים מפי עושיהן.

בן עזאי
נאה דורש ולא נאה מקיים.
אמר לו: אני, לפי שחשקה נפשי בתורה, אבל יתקיים העולם באחרים:


ואתם פרו ורבו
אמר ריש לקיש:
ברית נחלקה לאוירות.

רבי שמעון בן לקיש הוה יתיב לעי באורייתא בחדא אילטיס דטבריה
נפקון תרתין נשין מן תמן.
אמרה חדא לחברתה: בריך דאפקין מן הדין אוירא בישא.
צווח להון ואמר להון: מה הן אתון?
אמרין: מן מזגא.
אמר: אנא חכם מן מזגא, ולית בה אלא תרתין עמודין.
אמר: ברוך שנתן חן למקום על יושביו.

חד תלמיד מן דר' יוסי, הוה יתיב קודמוי,
הוה מסבר ליה ולא סבר ליה.
אמר לו: למה לית את סבר?
אמר לו: דאנא גלי מאתראי.
אמר לו: מהיכן אתר את?
אמר לו: מן גובת שמאי.
אמר לו: ומה אינון אוירא דתמן?
אמר לו: כד ינוקא מתיליד, אנא גבלין ליה אדמדמני, וטושין מוחיה דלא יכלוניה יתושיה. אמר: ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו.
אף לעתיד לבא כן, שנאמר: (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו'.
לב בשר, לב בוסר של חברו.



ויאמר אלהים אל נח ואל בניו וגו' ואני הנני מקים
רבי יהודה ור' נחמיה,
ר' יהודה אומר:
לפי שעבר על הצווי, לפיכך נתבזה.

ורבי נחמיה אמר:
הוסיף על הצווי ונהג בקדושה. לפיכך, זכה הוא ובניו לדיבור.
ויאמר אלהים אל נח ואל בניו:


ויאמר אליהם זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם וגו'
לדורות עולם

אמר רבי יודן:
לדרת כתיב:, פרט לשני דורות, לדורו של חזקיהו ולדורו של אנשי כנסת הגדולה.

רבי חזקיה:
מוציא דורן של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של ר"ש בן יוחאי.

אליהו זכור לטוב ורבי יהושע בן לוי,
הוון יתבין תנין בחדא, מטון שמועה מן דר' שמעון בן יוחאי.
אמרי: הא מרא דשמעתה, ניעול ונישייליה על אליהו זכור לטוב לגביה.
אמר לו: מן עמך?
אמר לו: גדול הדור, רבי יהושע בן לוי.
אמר ליה: נראתה הקשת בימיו?
אמר לו: הן.
אמר: אם נראה הקשת בימיו, לית הוא כדאי למחמי סבר אפאי.

רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר, כך אמר ר"ש בן יוחאי,
בקעה בקעה, אימלאי דינרי זהב! ונתמלאה.

ר' חזקיה בשם רבי ירמיה אמר, כך אמר ר"ש בן יוחאי:
אי בעי אברהם למקרבי מן גביה ועד גבי, ואנא מקרב מגבי עד מלכא משיחא, ואין לא בעי, יצטרף אחיה השילוני עמי, ואנן מקרבין מן אברהם עד מלכא משיחא.

רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר, כך אמר ר"ש בן יוחאי:
אין העולם יכול לעמוד בפחות משלושים צדיקים כאברהם אבינו,
אי תלתין אינון, אנא וברי תרי מנהון,
ואם עשרין אינון, אנא וברי מנהון,
ואם עשרה אינון, אנא וברי מנהון,
ואם חמשה אינון, אנא וברי מנהון,
ואם תרין אינון, אנא וברי הן,
ואם חד הוא, אנא הוא:


את קשתי נתתי
קישותי דבר שהוא מוקש לי אפשר כן?!
אלא, קשין דפירי.

והיה בענני ענן על הארץ
ר' יודן בשם רבי יודן בר סימון:
לאחד שהיה בידו קלוב רותח, בקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו.

והיתה הקשת בענן
וראיתיה לזכור ברית עולם.

בין אלהים
זו מדת הדין שלמעלה.

ובין כל נפש חיה וגו'
רבי יצחק ורבי יוחנן ורבי יודן גיורי הלכו לשמוע תורה מר"ש בן יוחאי,
אית דאמרי, פרשת נדרים. ואית דאמרי פרשת נסכים ונטלו הימנו רשות והמתינו שם עוד יום אחד.
אמרו: צריכים אנו ליטול ממנו רשות פעם שנית.
חד מנהון דרש ואמר להון: כבר כתיב: (יהושע כב) ויברכם יהושע וישלחם וילכו לאהליהם. מה תלמוד לומר: גם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם?!
אלא בשעה שהיו ישראל מכבשים ומחלקים את הארץ, היה שבט ראובן וגד עמהם ועשו י"ד שנה, נטלו רשות מן יהושע ללכת לאהליהם, ושהו שם עוד ימים אחרים וחזרו ונטלו ממנו רשות עוד פעם שנייה, לכך נאמר: וגם כי שלחם וגו.

אמר רבי יודן:
שבט ראובן וגד בני פמליא של יהושע, וליוה אותן עד הירדן, וכיון שראו שנתמעטה פמליא שלו, חזרו וליוו אותו עד ביתו.
הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, הה"ד: (שם) ויאמר להם לאמר: בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהב ובנחושת ובברזל ובשלמות הרבה, חלקו שלל אויביכם עם אחיכם.

ואוחרנא דרש
כבר כתיב: (מלכים א ח) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך.
מה ת"ל (ד"ה ב ז) וביום עשרים ושלושה לחדש השביעי שלח את העם ויברכו את המלך?
אלא נטלו ממנו רשות והמתינו שם ימים אחרים, וחזרו ונטלו ממנו רשות פעם שנייה, לכך נאמר: ביום עשרים ושלושה לחדש הזה שלח את העם.

אמר רבי לוי:
כתיב: (שם) כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים, והחג שבעת ימים, ואין לך ז' לפני החג, שאין בהן שבת ויוהכ"פ, ואותן ז' ימים, היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נרות, ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר.
אמרו: תאמר שיש בידינו עון שחללנו שבת, ולא התענינו ביום הכפורים?
וכדי לפייסן, שרצה הקדוש ברוך הוא מעשיהם, יצתה בת קול ואמרה להן: כולכם מבני העוה"ב.
והברכה אחרונה היתה גדולה מן הראשונה, שנאמר: (מלכים א ח) וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב.

אמר רבי יצחק:
שמחים, שמצאו נשותיהם טהורות,
וטובי לב, שנתעברו זכרים.

אמר רבי לוי:
יצאה בת קול ואמרה להם: כולכם מבני העולם הבא!

ואוחרנא דרש:
כבר כתיב: (מלכים ב ד) ותלך מאתו.
מה ת"ל (שם) ותבא ותגד לאיש האלהים?
אלא, ויעמוד השמן, שהוקר השמן ובאת לשאול, אם תמכור אם לא תמכור.
הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, (שם) ואת ובניך תחיי בנותר, עד שיחיו המתים.
וכיון שראה אותן שהן בני אדם של יישוב, שלח עמהם זוג אחד של תלמידי חכמים לידע מה הם דורשין בדרך.

וחד מנהון דרש:
כבר כתיב: (שמות יד) ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם.
מה ת"ל ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם?
אלא, אותו מדת הדין, שהיתה מתוחה כנגד ישראל, הפכה הקב"ה ומתחה כנגד המצרים.

ואוחרנא דרש:
כתיב: והיתה הקשת בענן וראיתיה, לזכור ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה וגו'.
בין אלהים
זו מדת הדין שלמעלה.

ובין כל נפש חיה
זו מדת הדין של מטה.
מדת הדין של מעלה קשה, ומדת הדין של מטה רפה.

וחד מנהון דרש:
כתוב אחד אומר (משלי ח) וכל חפצים לא ישוו בה.
וכתוב אחד אומר (שם ג) וכל חפציך לא ישוו בה.
חפצים, אלו מצות ומעשים טובים.
חפציך, אלו אבנים טובות ומרגליות.

ר' אחא בשם ר' תנחום בר ר' חייא:
חפצי וחפציך לא ישוו בה.
(ירמיה ט) כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי כי אני ה', עושה חסד משפט וגו'.

ארטבן שלח לרבינו מרגלית אטימטון.
אמר לו: שלח לי, מילי טבא דטבא דכוותה.
שלח ליה חדא מזוזה.
שלח ואמר לו: אנא שלחית לך מלה דלית ליה טימי, ואת שלחת לי מילי דטבא חד פולר!
אמר לו: חפצי וחפציך לא ישוו בה!
ולא עוד, אלא, שלחת מילא דאנא צריך מנטר לה, ואנא שלחית לך מילא דאת דמיך והיא מנטרא לך, שנא' (משלי ו) בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה.
בשכבך תשמור עליך, בשעת המיתה.
והקיצות היא תשיחך, לעתיד לבא.



ויהיו בני נח היוצאים מן התבה.
(איוב לד) והוא ישקיט ומי ירשיע ויסתיר פנים ומי ישורנו ועל גוי ועל אדם יחד.

דרש ר' מאיר:
והוא ישקיט, מעולמו.
יסתיר פנים, לעולמו כדיין שמותחין כילה על פניו, ואינו יודע מה נעשה מבחוץ.
כך אמרו דור המבול (שם כב) עבים סתר לו ולא יראה.
אמרו לו: דייך מאיר!
אמר להון: ומה הוא דכתיב: והוא ישקיט ומי ירשיע וגו'?!
אמר: נתן שלוה לדור המבול.

ומי בא וחייבן? ומה שלוה נתן להם?
(שם כא) זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם (שם) ישלחו כצאן עויליהם וגו'.

רבי לוי ורבנן
רבי לוי אמר:
לשלושה ימים היתה אשתו מעוברת, שנאמר: כאן נכון, ונאמר להלן היו נכונים.
מה נכון שנאמר: להלן לשלושה ימים, אף נכון שנאמר: כאן לשלושת ימים.

ורבנן אמרין:
ליום אחד היתה אשה מעוברת ויולדת.
נאמר כאן נכון, ונאמר להלן נכון, והיה נכון לבוקר.
מה נכון שנאמר: להלן יום אחד, אף כאן יום אחד.
וצאצאיהם לעיניהם, שהיו רואים בניהם ובני בניהם.

ישלחו כצאן עויליהם
אמר ר' לוי:
בערביא צוחין לינוקא עוילה, וילדיהן ירקדון כאלין שדיא. היך מה דאת אמר (ישעיה יד) ושעירים ירקדו שם, כשהיתה אחת מהם יולדת ביום, היתה אומרת לבנה: צא והבא לי צור לחתוך טבורא. בלילה היתה אומרת לבנה: צא הדליק לי נר לחתוך טיבורא דילך.

עובדא הוה בחדא איתתא דילידת בלילה, אמרה לברא: זיל אדליק בוצינא דנקטע שורך!
נפק ופגע ביה שידא שמדון.
אמר לו: זיל גלוג לאימך דקרא תרנגולא, ואלמלא דקרא תרנגולא הוינא מחייתך וקטליתך! אמר לו: זיל את גלוג לאימך דלא קטעת אמא שורי, דאילמלא דקטעתיה, הוינא מחי יתך וקטיל יתיך, הה"ד: (איוב כא) בתיהם שלום מפחד, מן המזיקין.
ולא שבט אלוה עליהם, מן היסורים.
וכשהסתיר פניו מהם, מי אמרו לו שלא עשית כשורה?!
ומה הסתיר פניו מהם?
שהביא עליהם המבול, הדא הוא דכתיב: (בראשית ז) וימח את כל היקום וגו'.

על גוי ועל אדם יחד
על גוי, זה דור המבול.
ועל אדם, זה נח.
יחד, שממנו הושתת העולם, ויש לו להעמיד עולמו מאומה שלימה, ומאדם אחד, שנאמר:
ויהיו בני נח היוצאים.


(איוב לד) ידוע כבירים לא חקר וגו'
הריעו אנשי דור המבול במעשיהם הרעים,
ואין חקר, אין חקר במעשיהם הרעים.
(שם) ויעמד אחרים תחתם, אלו בני נח.
ויהיו בני נח שם חם ויפת.

(ישעיה מג) גם מיום אני הוא ואין מידי מציל, מאומות העולם.
אפעל ומי ישיבנה, כל פעולות ומחשבות שפעלתי עם דור המבול.
מי אמר לי: לא עשית כשורה?!
אבל נח, נכנס בשלום ויצא בשלום, ויהיו בני נח היוצאים וגו'.

וחם הוא אבי כנען
אבוי דפחתא, שלושה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ.

למה הדבר דומה?
לדגה גדולה דנפצה עוברה ומלאה ארעא.


ויחל נח איש האדמה
נתחלל ונעשה חולין.

למה?
ויטע כרם
לא היה לו ליטע.

דבר אחר:
של תקנה, לא יחור אחד ולא גרופית אחת, אלא ויטע כרם.

ומהיכן היה לו?
אמר רבי אבא בר כהנא:
הכניס עמו זמורות ונטיעות ויחורים של תאנה וגרופיות לזיתים, הה"ד: (בראשית ו) ואספת אליך, אין אדם כונס דבר אא"כ היה צריך לו.

איש האדמה
שלושה הם שהיו להוטים אחר האדמה ולא נמצא בהם תועלת, ואלו הן:
קין
נח
ועזיהו

קין - היה עובד אדמה,
נח - איש האדמה ,
עוזיהו (ד"ה ב כו) ואכרים וכורמים בהרים ובכרמל, כי אוהב אדמה היה.

איש אדמה
שעשה פנים לאדמה ושבשבילו נתלחלחה האדמה, ושמילא כל פני האדמה.

איש האדמה
בורגר, לשם בורגרות

אמר רבי ברכיה:
חביב משה מנח, נח משנקרא איש צדיק, נקרא איש אדמה.
אבל משה, משנקרא איש מצרי, נקרא איש האלהים.

ויטע כרם
בשעה שהיה הולך ליטע כרם אפגע בו, שידא שמדון.
אמר לו: שותפי עמך, אלא איזדהר בך דלא תיעול לחלקי, ואם עלת בחלקי אנא חביל בך:


וישת מן היין
וישת
שתה שלא במדה ונתבזה.

אמר רבי חייא בר אבא:
בו ביום נטע,
בו ביום שתה,
בו ביום נתבזה, ויתגל בתוך אהלו.

ר' יהודה אמר רבי חנין בשם רבי שמואל בר יצחק:
ויגל אין כתיב: כאן, אלא ויתגל גרם גלות לו ולדורות, עשרת השבטים לא גלו אלא בשביל יין, הה"ד: (עמוס ו) השותים במזרקי יין, וכתיב: (ישעיה ה) הוי משכימי בבקר שכר ירדופו וגו'.
שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא בשביל היין, שנאמר: (שם כח) גם אלה ביין שגו ובשכר תעו.

בתוך אהלו
אהלה כתיב:, בתוך אהלה של אשתו.

אמר רבי הונא בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי:
נח כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו, ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה.

א"ר יוחנן:
לעולם לא תהי להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתיב: בה ווי"ן י"ד פעמים, הה"ד:
ויחל נח ויטע כרם וישת מן היין ויתגל, וירא חם ויגד לשני אחיו ויקח שם ויפת וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם וגו' ויקץ נח וידע את אשר עשה לו ויאמר ארור כנען עבד עבדים וגו':


וירא חם אבי כנען
אמר להון ואגיד להון. אמר להון אדם הראשון, ב' בנים היו לו ועמד אחד מהן והרג את חבירו, וזה יש לו שלושה והוא מבקש לעשותן ד', אמר להון ואגיד להון.

אמר רבי יעקב בר זבדי:
מה טעם עבד יוצא בשן ועין?
מהכא, וירא ויגד.


ויקח שם ויפת את השמלה
אמר רבי יוחנן:
שם התחיל במצוה תחלה, ובא יפת ונשמע לו, לפיכך, זכה שם לטלית ויפת לפיוולא.

וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם,
ממשמע שנאמר: וילכו אחורנית איני יודע שערות אביהם לא ראו?!
אלא, מלמד שנתנו ידיהם על פניהם והיו מהלכין לאחוריהם ונהגו בו כבוד כמורא האב על הבן.

אמר הקדוש ברוך הוא לשם: אתה כסית ערותא דאבוך, חייך שאני פורע לך, (דניאל ג) באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון.

רבי יודן ורבי הונא
רבי יודן אמר:
בגוליהון.

ר' הונא אמר:
במוקסיהון.

אמר הקב"ה ליפת: אתה כסית ערות אביך, חייך שאני פורע לך, (יחזקאל לט) ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל, גיא העוברים קדמת הים, וחוסמת היא את העוברים, וקברו שם את גוג ואת כל המונו וקראו גיא המון גוג.

אמר הקדוש ברוך הוא לחם: אתה בזית ערות אביך, חייך שאני פורע לך, (ישעיה כ) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש, נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים:


ויקץ נח מיינו
נתפרק יינו מעליו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, בנו הפסול, הה"ד: (מלכים א ח) כי מזבח הנחושת קטן מהכיל וגו'.

ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו
חם חטא וכנען נתקלל אתמהא!

רבי יהודה ורבי נחמיה
ר' יהודה אומר:
לפי שכתוב: ויברך אלהים את נח ואת בניו ואין קללה הוה במקום ברכה, לפיכך, ויאמר ארור כנען.

רבי נחמיה אמר:
כנען ראה והגיד להם, לפיכך תולין את הקללה במקולל.

אמר רבי ברכיה:
הרבה צער נצטער נח בתיבה, שלא היה לו בן קטן שישמשנו.
אמר: לכשאצא אני מעמיד לי בן קטן שישמשני, כיון שעשה לו חם אותו מעשה.
אמר: אתה מנעת אותי מלהעמיד לי בן קטן שישמשני, לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו, שהן עבדים לי.

ר' הונא בשם ר' יוסף אמר:
אתה מנעת אותי מלעשות דבר שהוא באפילה, לפיכך יהיה אותו האיש כעור ומפוחם.

רבי הונא בשם רבי יוסף אמר:
לו אתה מנעת אותי מלהעמיד בן רביעי, לפיכך אני מארר בן רביעי שלך.

אמר רבי חייא בר אבא:
חם וכלב שימשו בתיבה, לפיכך יצא חם מפוחם וכלב מפורסם בתשמישו.

אמר רבי לוי:
לאחד שקבע מוניטין שלו בתוך אהלו של מלך, אמר המלך: גוזר אני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו.
כך, חם וכלב שימשו בתיבה, לפיכך יצא חם מפוחם וכלב מפורסם בתשמישו:


ויאמר ברוך ה' אלהי שם
אמר ריש לקיש:
אף מיפת עמדו באהלי שם.

ויאמר ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען יפת אלהים ליפת
זה כורש שהוא גוזר שיבנה בית המקדש, אף על פי כן וישכן באהלי שם, אין שכינה שורה, אלא באהלי שם.

בר קפרא אמר:
יהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של יפת, בתוך אהלי שם.

רבי יודן אמר:
מכאן לתרגום מן התורה, הה"ד: (נחמיה ט) ויקראו בספר תורת האלהים, זה המקרא מפורש, זה תרגום.
ושום שכל, אלו הטעמים,
ויבינו במקרא, אלו ראשי הפסוקים.

רבי הונא בן לוליאני אומר:
אלו ההכרעות והראיות.

רבנן דקסרין אמרי:
מיכן למסורת.

רבי זעירא ורבי חננאל בשם רבי:
אפי' אדם רגיל בתורה כעזרא, לא יהא קורא מפיו וכותב.

והא תני, מעשה שהיה ר"מ באסייא
ולא היה שם מגילת אסתר, וקרא לו מפיו וכתבה תמן. אמרין: שתי מגילות כתב, גנז את הראשונה וקיים את השנייה.