(א) לך לך -
להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים.
ועוד שאודיע טבעך בעולם:

(ב) ואעשך לגוי גדול -
לפי שהדרך גורמת לשלושה דברים:
ממעטת פריה ורביה,
וממעטת את הממון,
וממעטת את השם,
לכך הוזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים, ועל הממון, ועל השם. (וזהו ואגדלה שמך, הריני מוסיף אות על שמך, שעד עכשיו שמך אברם מכאן ואילך אברהם, ואברהם עולה רמ"ח כנגד איבריו של אדם):
ואברכך -
בממון:
והיה ברכה -
הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי את אדם ואת נח ואותך, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ.

דבר אחר:

ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלוהי אברהם,
ואברכך זהו שאומרים אלוהי יצחק,
ואגדלה שמך זהו שאומרים אלוהי יעקב.
יכול יהיו חותמין בכולן?
תלמוד לומר: והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם:

מארצך -
והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן, אלא כך אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך:
אל הארץ אשר אראך -
לא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו, ולתת לו שכר על כל דבור ודבור.
כיוצא בו (בראשית כב ב) את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק,
כיוצא בו (כב ב) על אחד ההרים אשר אומר אליך,
כיוצא בו (יונה ג ב) וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך:

(ג) ונברכו בך כל משפחות האדמה -
יש אגדות רבות, וזהו פשוטו אדם אומר לבנו תהא כאברהם, וכן כל ונברכו בך שבמקרא, וזה מוכיח (בראשית מח כ) בך יברך ישראל לאמר ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה:

(ה) אשר עשו בחרן -
שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום.

ופשוטו של מקרא: עבדים ושפחות שקנו להם, כמו (שם לא א) עשה את כל הכבוד הזה, (במדבר כד יח) וישראל עושה חיל, לשון קונה וכונס:

(ו) ויעבר אברם בארץ -
נכנס לתוכה:
עד מקום שכם -
להתפלל על בני יעקב כשיבואו להלחם בשכם:
אלון מורה -
הוא שכם, הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה:
והכנעני אז בארץ -
היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד יח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך (פסוק ז) ויאמר ה' אל אברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם:

(ז) ויבן שם מזבח -
על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל:

(ח) ויעתק משם -
אוהלו:
מקדם לבית אל -
במזרחה של בית אל. נמצאת בית אל במערבו, והוא שנאמר בית אל מים:
אהלו -
אוהלה כתיב, בתחילה נטה את אהל אשתו ואחר כך את שלו:
ויבן שם מזבח -
נתנבא שעתידין בניו להיכשל שם על עוון עכן והתפלל שם עליהם:

(ט) הלוך ונסוע -
לפרקים, יושב כאן חדש או יותר ונוסע משם ונוטה אוהלו במקום אחר, וכל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של ארץ ישראל והוא לצד ירושלים שהיא בחלקו של יהודה, שנטלו בדרומה של ארץ ישראל הר המוריה שהיא נחלתו:

(י) רעב בארץ -
באותה ארץ לבדה, לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען, ועכשיו משיאו לצאת ממנה:

(יא) הנה נא ידעתי -
מדרש אגדה:
עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו על ידי מעשה הכיר בה.

דבר אחר:
מנהג העולם שעל ידי טורח הדרך אדם מתבזה, וזאת עמדה ביופייה.

ופשוטו של מקרא: הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יופייך, ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את, ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושים, ולא הורגלו באשה יפה.
ודומה לו (בראשית יט ב) הנה נא אדוני סורו נא:

(יג) למען ייטב לי בעבורך -
יתנו לי מתנות:

(יד) ויהי כבוא אברם מצרימה -
היה לו לומר כבואם מצרימה, אלא למד שהטמין אותה בתיבה ועל ידי שתבעו את המכס פתחו וראו אותה:

(טו) ויהללו אותה אל פרעה -
הללוה ביניהם לומר הגונה זו למלך:

(טז) ולאברם היטיב -
פרעה בעבורה [נתן לו מתנות]:

(יז) וינגע ה' וגו' -
במכת ראתן לקה, שהתשמיש קשה לו:
ואת ביתו -
כתרגומו:

ועל אנש ביתיה.

(ומדרשו

לרבות כותליו ועמודיו וכליו):

על דבר שרי -
על פי דבורה, אומרת למלאך הך והוא מכה:

(יט) קח ולך -
לא כאבימלך שאמר לו (כ טו) הנה ארצי לפניך, אלא אמר לו לך ואל תעמוד, שהמצרים שטופי זימה הם, שנאמר (יחזקאל כג כ) וזרמת סוסים זרמתם:

(כ) ויצו עליו -
על אודותיו לשלחו ולשמרו:
וישלחו -
כתרגומו:

ואלויאו.