(א) אמרפל -
הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש:
מלך גויים -
מקום יש ששמו גויים, על שם שנתקבצו שמה מכמה אומות ומקומות והמליכו איש עליהם ושמו תדעל:

(ב) ברע -
רע לשמים ורע לבריות:
ברשע -
שנתעלה ברשעו:
שנאב -
שונא אביו שבשמים:
שמאבר -
שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה:
בלע -
שם העיר:

(ג) עמק השדים -
כך שמו, על שם שהיו בו שדות הרבה:
הוא ים המלח -
לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח.

ומדרש אגדה אומר:

שנתבקעו הצורים סביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו:

(ד) שתים עשרה שנה עבדו -
חמישה מלכים הללו את כדרלעומר:

(ה) ובארבע עשרה שנה -
למרדן, בא כדרלעומר, לפי שהוא היה בעל המעשה נכנס בעובי הקורה:
והמלכים -
אלה שלושה מלכים:
הזוזים -
הם זמזומים:

(ו) בהררם -
בהר שלהם:
איל פארן -
כתרגומו:

מישור.

אומר אני שאין איל לשון מישור, אלא מישור של פארן איל שמו,
ושל ממרא אלוני שמו,
ושל ירדן ככר שמו,
ושל שטים אבל שמו אבל השטים,
וכן בעל גד בעל שמו,
וכולם מתורגמין מישור, וכל אחד שמו עליו:

על המדבר -
אצל המדבר, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה:

(ז) עין משפט הוא קדש -
על שם העתיד, שעתידין משה ואהרן להישפט שם על עסקי אותו העין, והם מי מריבה.
ואונקלוס תרגמו כפשוטו, מקום שהיו בני המדינה מתקבצים שם לכל משפט:
שדה העמלקי -
עדיין לא נולד עמלק ונקרא על שם העתיד:
בחצצון תמר -
הוא עין גדי, מקרא מלא (דה"י ב' כ ב) ביהושפט:

(ט) ארבעה מלכים את החמשה -
ואף על פי כן נצחו המועטים, להודיעך שגיבורים היו, ואף על פי כן לא נמנע אברהם מלרדוף אחריהם:

(י) בארת בארת חמר -
בארות הרבה היו שם שנוטלין משם אדמה לטיט של בנין.

ומדרש אגדה:

שהיה הטיט מוגבל בהם, ונעשה נס למלך סדום שיצא משם, לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינין שניצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש, וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע:

הרה נסו -
להר נסו. הרה כמו להר, כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה. ויש חילוק בין הרה לההרה שה"א שבסוף התיבה עומדת במקום למ"ד שבראשה, אבל אינה עומדת במקום למ"ד ונקודה פת"ח תחתיה, והרי הרה כמו להר, או כמו אל הר, ואינו מפרש לאיזה הר, אלא שכל אחד נס כאשר מצא הר תחלה, וכשהוא נותן ה"א בראשה לכתוב ההרה או המדברה, פתרונו כמו אל ההר או כמו לההר, ומשמע לאותו הר הידוע ומפורש בפרשה:

(יב) והוא יושב בסדום -
מי גרם לו זאת?
ישיבתו בסדום:

(יג) ויבא הפליט -

[מדרשו] לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה, והוא שכתוב (דברים ג יא) כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו את הרפאים בעשתרות קרנים, תנחומא (חקת כה).

ומדרש בראשית רבה (מב ח):

זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים שנאמר (ו ד) הנפלים היו בארץ וגו' ומתכוין שיהרג אברהם וישא את שרה:

העברי -
שבא מעבר הנהר:
בעלי ברית אברם -
שכרתו עמו ברית

(דבר אחר:
שהשיאו לו עצה על המילה כמו שמפורש במקום אחר):

(יד) וירק -
כתרגומו:

וזריז.

וכן (ויקרא כו לג) והריקותי אחריכם חרב, אזדיין בחרבי עליכם.
וכן (שמות טו ט) אריק חרבי.
וכן (תהילים לה ג) והרק חנית וסגור:

חניכיו -
חנכו כתיב זה אליעזר שחנכו למצוות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה. וכן:
(משלי כב ו) חנוך לנער.
(במדבר י יא) חנכת המזבח.
(תהילים ל א) חנכת הבית.
ובלע"ז קורין לו איניציי"ר [לחנוך]:

שמונה עשר ושלש מאות -
רבותינו אמרו:

אליעזר לבדו היה, והוא מנין גימטריא של שמו:

עד דן -
שם תשש כוחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל:

(טו) ויחלק עליהם -
לפי פשוטו, סרס המקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים כשבורחים זה לכאן וזה לכאן:
לילה -
כלומר אחר שחשכה לא נמנעו מלרדפם.

ומדרש אגדה:

שנחלק הלילה ובחציו הראשון נעשה לו נס, וחציו השני נשמר ובא לו לחצות לילה של מצרים:

עד חובה -
אין מקום ששמו חובה, אלא דן קורא חובה על שם עבודה זרה שעתידה להיות שם:

(יז) עמק שוה -
כך שמו כתרגומו:

למישר מפנא,

פנוי מאילנות ומכל מכשול:
עמק המלך -
בית ריסא דמלכא, בית ריס אחד שהוא שלשים קנים, שהיה מיוחד למלך לשחק שם.

ומדרש אגדה:

עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלוהים ולקצין:

(יח) ומלכי צדק -
מדרש אגדה:

הוא שם בן נח:

לחם ויין -
כך עושים ליגיעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו.

ומדרש אגדה:

רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו:

(יט) קונה שמים וארץ -
כמו (תהילים קלד ג) עושה שמים וארץ, על ידי עשייתן קנאן להיות שלו:

(כ) אשר מגן -
אשר הסגיר, וכן (הושע יא ח) אמגנך ישראל:
ויתן לו -
אברם, מעשר מכל אשר לו לפי שהיה כהן:

(כא) תן לי הנפש -
מן השבי שלי שהצלת, החזר לי הגופים לבדם:

(כב) הרימותי ידי -
לשון שבועה, מרים אני את ידי לאל עליון וכן:
(בראשית כב טז) בי נשבעתי, נשבע אני,
וכן (שם כג יג) נתתי כסף השדה קח ממני, נותן אני לך כסף השדה וקחהו ממני:

(כג) אם מחוט ועד שרוך נעל -
אעכב לעצמי מן השבי:
ואם אקח מכל אשר לך -
ואם תאמר לתת לי שכר מבית גנזיך, לא אקח:
ולא תאמר אני העשרתי את אברם -
שהקב"ה הבטיחני לעשרני, שנאמר לעיל (יב ב) ואברכך וגו':

(כד) הנערים -
עבדי אשר הלכו אתי, ועוד ענר אשכול וממרא וגו'.
ואף על פי שעבדי נכנסו למלחמה, שנאמר לעיל (פסוק טו) הוא ועבדיו ויכם, וענר וחבריו ישבו על הכלים לשמור, אפילו הכי הם יקחו חלקם.
וממנו למד דוד שאמר (ש"א ל כד) כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו. ולכך נאמר (שם פסוק כה) ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחוק ולמשפט, ולא נאמר והלאה לפי שכבר ניתן החוק בימי אברהם.