(א) אחר הדברים האלה -
כל מקום שנאמר אחר סמוך, אחרי מופלג. אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך מן העונש שלא תיענש על כל אותן נפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קבול שכרך, שכרך הרבה מאד:

(ב) הולך ערירי -
מנחם בן סרוק פירשו לשון יורש.
וחבר לו (מלאכי ב יב) ער ועונה, ערירי בלא יורש. כאשר תאמר (איוב לא יב) ובכל תבואתי תשרש, תעקר שרשיה, כך לשון ערירי חסר בנים, ובלע"ז דישאנפנטי"ף [חסר ילדים].

ולי נראה ער ועונה מגזרת (שיר השירים ה ב) ולבי ער.
וערירי לשון חורבן, וכן (תהילים קלז ז) ערו ערו.
וכן (חבקוק ג יג) ערות יסוד.
וכן (ירמיה נא נח) ערער תתערער.
וכן (צפניה ב יד) כי ארזה ערה:

ובן משק ביתי -
כתרגומו:

שכל ביתי נזון על פיו,

כמו (בראשית מא מ) ועל פיך ישק, אפוטרופס שלי, ואילו היה לי בן היה בני ממונה על שלי:
דמשק -
לפי התרגום:

מדמשק היה.

ולפי מדרש אגדה:

שרדף המלכים עד דמשק. ובתלמוד דרשו נוטריקון דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים:

(ג) הן לי לא נתת זרע -
ומה תועלת בכל אשר תיתן לי:

(ה) ויוצא אתו החוצה -
לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים.

ולפי מדרשו:

אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן.
אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן.
וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד.
אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל.

דבר אחר:
הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה:

(ו) והאמין בה' -
לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירושת הארץ שאל לו אות ואמר לו במה אדע:
ויחשבה לו צדקה -
הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו.

דבר אחר:
במה אדע, לא שאל לו אות אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה, אמר לו הקב"ה בזכות הקורבנות:

(ט) עגלה משלשת -
שלושה עגלים, רמז לשלשה פרים:
פר יום הכיפורים,
ופר העלם דבר של צבור,
ועגלה ערופה:

ועז משלשת -
רמז לשעיר הנעשה בפנים,
ושעירי מוספין של מועד,
ושעיר חטאת יחיד:

ואיל משולש -
אשם ודאי,
ואשם תלוי,
וכבשה של חטאת יחיד:

ותור וגוזל -
תור ובן יונה:

(י) ויבתר אותם -
חלק כל אחד לשני חלקים, ואין המקרא יוצא מידי פשוטו לפי שהיה כורת עמו ברית לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, כדכתיב (פסוק יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר וגו', ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמה שנאמר להלן (ירמיה לד יט) העוברים בין בתרי העגל, אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הוא שלוחו של שכינה שהוא אש:

ואת הצפור לא בתר -
לפי שהאומות נמשלו לפרים ואילים ושעירים:
שנאמר (תהילים כב יג) סבבוני פרים רבים וגו'.
ואומר (דניאל ח כ) והאיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס.
ואומר (שם כא) והצפיר והשעיר מלך יון.

וישראל נמשלו לבני יונה שנאמר: (שה"ש ב יד) יונתי בחגוי הסלע, לפיכך בתר הבהמות רמז על האומות שיהיו כלין והולכין, ואת הציפור לא בתר רמז שיהיו ישראל קיימין לעולם:

(יא) העיט -
הוא עוף, ועל שם שהוא עט ושואף הנבלות (איוב ט כו) לטוש עלי אוכל, כמו (שמואל א' טו יט) ותעט אל השלל:
על הפגרים -
על הבתרים (הפגרים מתרגמינן פגליא, אלא מתוך שהורגלו לתרגם (פסוק י) איש בתרו, ויהב פלגיא, נתחלף להם תיבת פגליא לפלגיא, ותרגומו הפגרים פלגיא, וכל המתרגם כן טועה, לפי שאין להקיש בתרים לפגרים, שבתרים תרגומו פלגיא, ופגרים תרגומו פגליא לשון פגול, כמו (ויקרא יט ז) פגול הוא לשון פגר):
וישב -
לשון נשיבה והפרחה, כמו (תהילים קמז יח) ישב רוחו, רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבוא מלך המשיח:

(יב) והנה אימה וגו' -
רמז לצרות וחשך של גליות:

(יג) כי גר יהיה זרעך -
משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה.
כיצד?
יצחק בן שישים שנה כשנולד יעקב. ויעקב כשירד למצרים אמר (להלן מז ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, הרי מאה ותשעים, ובמצרים היו מאתים ועשר כמנין רדו, הרי ארבע מאות שנה.
ואם תאמר במצרים היו ארבע מאות, הרי קהת מיורדי מצרים היה, צא וחשוב שנותיו של קהת, ושל עמרם, ושמונים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים, אין אתה מוצא אלא שלוש מאות וחמישים, ואתה צריך להוציא מהן כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם, ושחי עמרם אחר לידת משה:
בארץ לא להם -
לא נאמר בארץ מצרים אלא בארץ לא להם,
ומשנולד יצחק (להלן כא לד) ויגר אברהם וגו'.
וביצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת.
(תהילים קה כג) ויעקב גר בארץ חם.
(בראשית מז ד) לגור בארץ באנו:

(יד) וגם את הגוי -
וגם לרבות ארבע מלכויות, שאף הם כלים על ששיעבדו את ישראל:
דן אנכי -
בעשר מכות:
ברכוש גדול -
בממון גדול, כמו שנאמר (שמות יב לו) וינצלו את מצרים:

(טו) ואתה תבוא -
ולא תראה כל אלה:
אל אבותיך -
אביו עובד עבודה זרה והוא מבשרו שיבוא אליו, אלא למדך שעשה תרח תשובה:
תקבר בשיבה טובה -
בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו, ולפיכך מת חמש שנים קודם זמנו ובו ביום מרד עשו:

(טז) ודור רביעי -
לאחר שיגלו למצרים יהיו שם שלושה דורות, והרביעי ישובו לארץ הזאת, לפי שבארץ כנען היה מדבר עמו וכרת ברית זו, כדכתיב (פסוק ז) לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, וכן היה יעקב ירד למצרים.
צא וחשוב דורותיו יהודה, פרץ, חצרון, וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה:

כי לא שלם עון האמורי -
להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה, שנאמר (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה:

(יז) ויהי השמש באה -
כמו (בראשית מב לה) ויהי הם מריקים שקיהם,
(מ"ב יג כא) ויהי הם קוברים איש, כלומר ויהי דבר זה:
השמש באה -
שקעה:
ועלטה היה -
חשך היום:
והנה תנור עשן וגו' -
רמז לו שיפלו המלכויות בגיהינום. באה טעמו למעלה, לכך הוא מבואר שבאה כבר.
ואם היה טעמו למטה באלף היה מבואר כשהיא שוקעת.

ואי אפשר לומר כן, שהרי כבר כתיב ויהי השמש לבא, והעברת תנור עשן לאחר מכאן הייתה נמצא שכבר שקעה.

וזה חילוק בכל תיבה לשון נקבה שיסודה שתי אותיות, כמו בא, קם, שב, כשהטעם למעלה, לשון עבר הוא, כגון זה:
וכגון (להלן כט ט) ורחל באה.
(שם לז ז) קמה אלומתי.
(רות א טו) הנה שבה יבמתך.

וכשהטעם למטה הוא לשון הווה, דבר שנעשה עכשיו והולך.
כמו (להלן כט ו) באה עם הצאן.
(אסתר ב יד) בערב היא באה ובבקר היא שבה:

(יח) לזרעך נתתי -
אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה:
הנהר הגדול נהר פרת -
לפי שהוא דבוק לארץ ישראל קוראהו גדול אף על פי שהוא מאוחר בארבעה נהרות היוצאים מעדן, שנאמר והנהר הרביעי הוא פרת. משל הדיוט עבד מלך מלך, הדבק לשחוור וישתחוו לך:

(יט) את הקיני -
עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גויים, והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד, שנאמר (ישעיה יא יד) אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם:

(כ) ואת הרפאים -
ארץ עוג, שנאמר בה (דברים ג יג) ההוא יקרא ארץ רפאים.