(א) המלאכים -
ולהלן קראם אנשים, כשהייתה שכינה עימהם קראם אנשים.

דבר אחר:
אצל אברהם שכחו גדול והיו המלאכים תדירין אצלו כאנשים קראם אנשים, ואצל לוט קראם מלאכים:
בערב -
וכי כל כך שהו המלאכים מחברון לסדום, אלא מלאכי רחמים היו, וממתינים שמא יוכל אברהם ללמד עליהם סניגוריא:
ולוט ישב בשער סדום -
ישב כתיב אותו היום מינוהו שופט עליהם:
וירא לוט וגו' -
מבית אברהם למד לחזור על האורחים:

(ב) הנה נא אדני -
הנה נא אתם אדונים לי אחר שעברתם עלי.

דבר אחר:
הנה נא צריכים אתם לתת לב על הרשעים הללו שלא יכירו בכם. וזו היא עצה נכונה:
סורו נא -

עקמו את הדרך לביתי דרך עקלתון, שלא יכירו שאתם נכנסין שם לכך נאמר סורו, בבראשית רבה (נ ז):

ולינו ורחצו רגליכם -
וכי דרכן של בני אדם ללון תחלה ואחר כך לרחוץ? ועוד שהרי אברהם אמר להם תחלה (יח ד) ורחצו רגליכם?
אלא כך אמר לוט אם כשיבאו אנשי סדום ויראו שכבר רחצו רגליהם, יעלילו עלי ויאמרו כבר עברו שני ימים או שלושה שבאו לביתך ולא הודעתנו, לפיכך אמר מוטב שיתעכבו כאן באבק רגליהם שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו, לפיכך אמר לינו תחילה ואחר כך רחצו:
ויאמרו לא -
לאברהם אמרו (יח ה) כן תעשה, מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול:
כי ברחוב נלין -
הרי כי משמש בלשון אלא, שאמרו לא נסור אל ביתך אלא ברחובה של עיר נלין:

(ג) ויסרו אליו -
עקמו את הדרך לצד ביתו:
ומצוות אפה -
פסח היה:

(ד) טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום -

כך נדרש בבראשית רבה (נ ה):
טרם ישכבו ואנשי העיר היו בפיהם של מלאכים, שהיו שואלים ללוט מה טיבם ומעשיהם?
והוא אומר להם: רובם רשעים.
עודם מדברים בהם ואנשי סדום וגו'.

ופשוטו של מקרא ואנשי העיר, אנשי רשע, נסבו על הבית. על שהיו רשעים נקראים אנשי סדום, כמו שאמר הכתוב (יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים:
כל העם מקצה -
מקצה העיר עד הקצה, שאין אחד מהם מוחה בידם, שאפילו צדיק אחד אין בהם:

(ה) ונדעה אתם -
במשכב זכר, כמו (פסוק ח) אשר לא ידעו איש:

(ח) האל -
כמו האלה:
כי על כן באו -
כי הטובה הזאת תעשו לכבודי על אשר באו בצל קורתי, תרגום בטלל שרותי, תרגום של קורה שרותא:

(ט) ויאמרו גש הלאה -
קרב להלאה, כלומר התקרב לצדדין והתרחק ממנו.
וכן כל הלאה שבמקרא לשון רחוק, כמו: (במדבר יז ב) זרה הלאה.
(ש"א כ כב) הנה החצי ממך והלאה.

גש הלאה המשך להלן, בלשון לע"ז טרי"י טי"י ד"י נו"ש [משוך את עצמך ממנו], ודבר נזיפה הוא לומר אין אנו חוששין לך, ודומה לו:
(ישעיה סה ה) קרב אליך אל תיגש בי.
וכן (ישעיה מט כ) גשה לי ואשבה, המשך לצדדין בעבורי ואשב אצלך.

אתה מליץ על האורחין, איך מלאך לבך. על שאמר להם על הבנות, אמרו לו גש הלאה, לשון נחת, ועל שהיה מליץ על האורחים אמרו האחד בא לגור, אדם נוכרי יחידי אתה בינינו שבאת לגור, וישפוט שפוט ונעשית מוכיח אותנו:
הדלת -
דלת הסובבת לנעול ולפתוח:

(יא) פתח -
הוא החלל שבו נכנסין ויוצאין:
בסנורים -
מכת עיוורון:
מקטן ועד גדול -
הקטנים התחילו בעבירה תחלה, שנאמר (פסוק ד) מנער ועד זקן, לפיכך התחילה הפורענות מהם:

(יב) עוד מי לך פה -
פשוטו של מקרא מי לך עוד בעיר הזאת חוץ מאשתך ובנותיך שבבית:
חתן ובניך ובנותיך -
אם יש לך חתן או בנים ובנות הוצא מן המקום:
ובניך -
בני בנותיך הנשואות.
ומדרש אגדה:

עוד מאחר שעושין נבלה כזאת מי לך פתחון פה ללמד סניגורייה עליהם, שכל הלילה היה מליץ עליהם טובות, קרי ביה מי לך פה:

(יד) חתניו -
שתי בנות נשואות היו לו בעיר:
לוקחי בנותיו -
שאותן שבבית היו ארוסות להם:

(טו) ויאיצו -
כתרגומו:

ודחיקו, מהרוהו:

הנמצאות -
המזומנות לך בבית להצילם.
ומדרש אגדה יש, וזה ישובו של מקרא:
תספה -
תהיה כלה. (דברים ב יד) עד תום כל הדור, מתורגם עד דסף כל דרא:

(טז) ויתמהמה -
כדי להציל את ממונו:
ויחזיקו -
אחד מהם היה שליח להצילו, וחברו להפוך את סדום, לכך נאמר (פסוק יז) ויאמר המלט, ולא נאמר ויאמרו:

(יז) המלט על נפשך -
דייך להציל נפשות, אל תחוס על הממון:
אל תביט אחריך -
אתה הרשעת עימהם, ובזכות אברהם אתה ניצול, אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצול:
בכל הככר -
ככר הירדן:
ההרה המלט -
אצל אברהם ברח, שהוא יושב בהר, שנאמר לעיל (יב ח) ויעתק משם ההרה.
ואף עכשיו היה יושב שם, שנאמר (יג ג) אל המקום אשר היה שם אהלו בתחילה, ואף על פי שכתוב (שם יח) ויאהל אברם וגו', אהלים הרבה היו לו ונמשכו עד חברון:
המלט -
לשון השמטה, וכן כל המלטה שבמקרא אישמוציי"ר [להינצל] בלע"ז
וכן (ישעיה סו ז) והמליטה זכר, שנשמט העובר מן הרחם.
(תהילים קכד ז) כציפור נמלטה.
(ישעיה מו ב) ולא יכלו מלט משא, להשמיט משא הרעי שבנקביהם:

(יח) אל נא אדני -
רבותינו אמרו שם:

זה קדש, שנאמר בו להחיות את נפשי, מי שיש בידו להמית ולהחיות.

ותרגומו:

בבעו כען ה':

אל נא -
אל נא תאמר אלי להימלט ההרה:
נא -
לשון בקשה:

(יט) פן תדבקני הרעה -
כשהייתי אצל אנשי סדום היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני העיר, והייתי נראה צדיק וכדאי להינצל, וכשאבא אצל צדיק אני כרשע.
וכן אמרה הצרפית לאליהו (מ"א יז יח) כי באת אלי להזכיר את עוני, עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי עמי ואני צדקת ביניהם, ומשבאת אצלי לפי מעשיך אני רשעה:

(כ) העיר הזאת קרובה -
קרובה ישיבתה נתיישבה מקרוב, לפיכך לא נתמלאה סאתה עדיין.
ומה היא קריבתה?
מדור הפלגה שנתפלגו האנשים והתחילו להתיישב איש איש במקומו, והיא הייתה בשנת מות פלג, ומשם ועד כאן חמישים ושתים שנה, שפלג מת בשנת ארבעים ושמונה לאברהם.
כיצד?
פלג חי (לעיל יא יט) אחרי הולידו את רעו מאתים ותשע שנה, צא מהם שלשים ושתים כשנולד שרוג, ומשרוג עד שנולד נחור שלשים, הרי שישים ושתים, ומנחור עד שנולד תרח עשרים ותשע, הרי תשעים ואחת, ומשם עד שנולד אברהם שבעים, הרי מאה שישים ואחת, תן להם ארבעים ושמונה הרי מאתים ותשע, ואותה שנה הייתה שנת הפלגה, וכשנחרבה סדום היה אברהם בן תשעים ותשע שנה, הרי מדור הפלגה עד כאן חמישים ושתים שנה, וצוער איחרה ישיבתה אחרי ישיבת סדום וחברותיה שנה אחת, הוא שנאמר אמלטה נא, נא בגימטרייה חמישים ואחת:
הלא מצער היא -
והלא עונותיה מועטין, ויכול אתה להניחה:
ותחי נפשי -

בה,

זה מדרשו.

ופשוטו של מקרא הלא עיר קטנה היא, ואנשים בה מעט, אין לך להקפיד אם תניחנה ותחי נפשי בה:

(כא) גם לדבר הזה -
לא דייך שאתה ניצול, אלא אף כל העיר אציל בגללך:
הפכי -
הופך אני, כמו:
(מח ה) עד בואי.
(טז יג) אחרי רואי.
(ירמיה לא יט) מדי דברי בו:

(כב) כי לא אוכל לעשות -
זהו עונשן של מלאכים, על שאמרו (פסוק יג) כי משחיתים אנחנו, ותלו הדבר בעצמן, לפיכך לא זזו משם עד שהוזקקו לומר שאין הדבר ברשותן:
כי לא אוכל -
לשון יחיד, מכאן אתה למד שהאחד הופך והאחד מציל, שאין שני מלאכים נשלחים לדבר אחד:
על כן קרא שם העיר צוער -
על שם (פסוק כ) והיא מצער:

(כד) וה' המטיר -
כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו:
המטיר על סדום -
בעלות השחר, כמו שנאמר לעיל (פסוק טו) וכמו השחר עלה, שעה שהלבנה עומדת ברקיע עם החמה, לפי שהיו מהם עובדין לחמה ומהם ללבנה.
אמר הקב"ה: אם אפרע מהם ביום, יהיו עובדי לבנה אומרים: אילו היה בלילה כשהלבנה מושלת לא היינו חרבין.
ואם אפרע מהם בלילה, יהיו עובדי החמה אומרים: אילו היה ביום כשהחמה מושלת לא היינו חרבים, לכך כתיב וכמו השחר עלה ונפרע מהם בשעה שהחמה והלבנה מושלים:

המטיר וגו' גפרית ואש -
בתחילה מטר ונעשה גפרית ואש:
מאת ה' -
דרך המקראות לדבר כן, כמו:
(ד כג) נשי למך, ולא אמר נשיי.
וכן אמר דוד (מ"א א לג) קחו עמכם את עבדי אדוניכם, ולא אמר מעבדי.
וכן אחשורוש אמר (אסתר ח ח) בשם המלך, ולא אמר בשמי.
אף כאן אמר מאת ה' ולא אמר מאתו:

מן השמים -
והוא שאמר הכתוב (איוב לו לא) כי בם ידין עמים וגו', כשבא לייסר הבריות מביא עליהם אש מן השמים כמו שעשה לסדום, וכשבא להוריד המן מן השמים לישראל (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים:

(כה) ויהפוך את הערים וגו' -
ארבעתן יושבות בסלע אחד והפכן מלמעלה למטה, שנאמר (איוב כח ט) בחלמיש שלח ידו וגו':

(כו) ותבט אשתו מאחריו -
מאחריו של לוט:
ותהי נציב מלח -
במלח חטאה ובמלח לקתה.
אמר לה: תני מעט מלח לאורחים הללו.
אמרה לו: אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה!

(כח) קיטור -
תימור של עשן טורק"א [לפיד] בלע"ז:
כבשן -
חפירה ששורפין בה את אבנים לסיד, וכן כל כבשן שבתורה:

(כט) ויזכור אלוהים את אברהם -
מהו זכירתו של אברהם על לוט?
נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם, ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה (יב ג) אחותי היא, ולא גילה הדבר, שהיה חס עליו, לפיכך חס הקב"ה עליו:

(ל) כי ירא לשבת בצוער -
לפי שהייתה קרובה לסדום:

(לא) אבינו זקן -
ואם לא עכשיו אימתי, שמא ימות או יפסוק מלהוליד:
ואיש אין בארץ -
סבורות היו שכל העולם נחרב כמו בדור המבול:

(לג) ותשקין וגו' -
יין נזדמן להן במערה להוציא מהן שני אומות:
ותשכב את אביה -
ובצעירה כתיב (פסוק לה) ותשכב עמו, צעירה לפי שלא פתחה בזנות אלא אחותה למדתה, חיסך עליה הכתוב ולא פירש גנותה. אבל בכירה שפתחה בזנות פרסמה הכתוב במפורש:
ובקומה -
של בכירה נקוד, לומר הרי הוא כאילו לא נכתב, לומר שבקומה ידע ואף על פי כן לא נשמר ליל שני מלשתות.

(אמר רבי לוי: כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות לסוף מאכילים אותו מבשרו):

(לו) ותהרין וגו' -
אף על פי שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה, אלו שלטו בעצמן והוציאו ערוותן לחוץ ונתעברו מביאה ראשונה:

(לז) מואב -
זו שלא הייתה צנועה פירשה שמאביה הוא, אבל צעירה קראתו בלשון נקיה, וקבלה שכר בימי משה, שנאמר בבני עמון (דברים ב יט) אל תתגר בם כלל, ובמואב לא הזהיר אלא שלא ילחם בם, אבל לצערן התיר לו.