(ב) ויכל אלוהים ביום השביעי -

רבי שמעון אומר: בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום.

דבר אחר:
מה היה העולם חסר, מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה:

(ג) ויברך ויקדש -
ברכו במן שכל ימות השבת היה יורד להם עומר לגלגלת ובשישי לחם משנה, וקדשו במן שלא ירד בו מן כלל והמקרא כתוב על שם העתיד:

אשר ברא אלוהים לעשות -

המלאכה שהייתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשאה בשישי, כמו שמפורש בבראשית רבה (יא י):

(ד) אלה -
האמורים למעלה:

תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' -
למדך שכלם נבראו ביום ראשון.

דבר אחר:

בהיבראם, בה' בראם שנאמר (ישעיה כו ד) ביה ה' צור עולמים בשני אותיות הללו של השם יצר שני עולמים, ולמדך כאן שהעולם הזה נברא בה"א (רמז כמו שה"א פתוחה למטה, כך העולם פתוח לשבים בתשובה. ועולם הבא נברא ביו"ד לומר שצדיקים שבאותו זמן מועטים כמו י' שהיא קטנה באותיות). רמז שירדו הרשעים למטה לראות שחת כה"א זאת שסתומה מכל צדדים ופתוחה למטה לרדת דרך שם:

(ה) טרם יהיה בארץ -
כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא, ואינו לשון קודם, ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים, וזה מוכיח, ועוד אחר (שמות ט ל) כי טרם תיראון, עדיין לא תיראון.
ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריאת העולם בשישי קודם שנברא אדם:

וכל עשב השדה טרם יצמח -
עדיין לא צמח, ובשלישי שכתוב ותוצא הארץ, על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי:

כי לא המטיר -
ומה טעם לא המטיר?
לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים:

ה' אלוהים -
ה' הוא שמו, אלוהים שהוא שופט ושליט על כל, וכן פירוש זה בכל מקום לפי פשוטו, ה' שהוא אלוהים:

(ו) ואד יעלה -
לעניין בריאתו של אדם, העלה את התהום והשקה העננים לשרות העפר ונברא אדם, כגבל זה שנותן מים ואחר כך לש את העיסה, אף כאן והשקה ואחר כך וייצר:

(ז) וייצר -
שתי יצירות, יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים, אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירה שני יודי"ן:

עפר מן האדמה -
צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה.

דבר אחר:
נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ כא) מזבח אדמה תעשה לי, אמר הלוואי תהיה לו כפרה ויוכל לעמוד:

ויפח באפיו -
עשאו מן התחתונים ומן העליונים.
גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים, לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ.
בשני ברא רקיע לעליונים.
בשלישי תראה היבשה לתחתונים.
ברביעי ברא מאורות לעליונים.
בחמישי ישרצו המים לתחתונים.
הוזקק השישי לבראות בו בעליונים ובתחתונים, ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית, שיהיו אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד:

לנפש חיה -
אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתווסף בו דעה ודבור:

(ח) מקדם -
במזרחו של עדן נטע את הגן. ואם תאמר הרי כבר כתב (לעיל א כז) ויברא אלוהים את האדם וגו'.
ראיתי בברייתא של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי משלושים ושתים מדות שהתורה נדרשת, וזו אחת מהן:

כלל שלאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון. ויברא את האדם זהו כלל, סתם בריאתו מהיכן וסתם מעשיו, חזר ופירש וייצר ה' אלוהים וגו', ויצמח לו גן עדן, ויניחהו בגן עדן, ויפל עליו תרדמה, השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו של ראשון.

וכן אצל הבהמה חזר וכתב ויצר ה' אלוהים מן האדמה כל חית השדה (ב יט), כדי לפרש ויבא אל האדם לקרות שם, וללמד על העופות שנבראו מן הרקק:

(ט) ויצמח -
לעניין הגן הכתוב מדבר:

בתוך הגן -
באמצע:

(יא) פישון -
הוא נילוס נהר מצרים ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון, כמו ופשו פרשיו.

דבר אחר:
פישון שהוא מגדל פשתן שנאמר על מצרים (ישעיה יט ט) ובושו עובדי פשתים:

(יג) גיחון -
שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאד, כמו (שמות כא כח) כי יגח, שמנגח והולך והומה:

(יד) חדקל -
שמימיו חדין וקלין:
פרת -
שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם:
כוש ואשור -
עדיין לא היו, וכתב המקרא על שם העתיד:
קדמת אשור -
למזרחה של אשור:
הוא פרת -
החשוב על כולם, הנזכר על שם ארץ ישראל:

(טו) ויקח -
לקחו בדברים נאים ופתהו ליכנס:

(יח) לא טוב היות וגו' -
שלא יאמרו שתי רשויות הן הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג:

עזר כנגדו -
זכה עזר, לא זכה כנגדו להלחם:

(יט) ויצר וגו' מן האדמה -
היא יצירה היא עשייה האמורה למעלה (לעיל א כה) ויעש אלוהים את חית הארץ וגו', אלא בא ופירש שהעופות מן הרקק נבראו, לפי שאמר למעלה מן המים נבראו וכאן אמר מן הארץ נבראו.
ועוד למדך כאן שבשעת יצירתן מיד בו ביום הביאם אל האדם לקרות להם שם.

ובדברי אגדה:

יצירה זו לשון רידוי וכבוש, כמו (דברים כ יט) כי תצור אל עיר, שכבשן תחת ידו של אדם:

וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה וגו' -
סרסהו ופרשהו כל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו לעולם:

(כ - כא) ולאדם לא מצא עזר ויפל ה' אלוהים תרדמה -
כשהביאן הביאן לפניו כל מין ומין זכר ונקבה, אמר: לכולם יש בן זוג ולי אין בן זוג, מיד ויפל:

מצלעותיו -
מסטריו, כמו (שמות כו כ) ולצלע המשכן, זהו שאמרו שני פרצופים נבראו:

ויסגר -
מקום החתך:

ויישן ויקח -
שלא יראה חתיכת הבשר שממנו נבראת ותתבזה עליו:

(כב) ויבן -
כבנין, רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה לקבל הולד, כאוצר של חטים שהוא רחב מלמטה וקצר מלמעלה, שלא יכביד משאו על קירותיו:

ויבן וגו' את הצלע וגו' לאשה -
להיות אשה, כמו (שופטים ח כז) ויעש אותו גדעון לאפוד, להיות אפוד:

(כג) זאת הפעם -
מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו בהם עד שבא על חוה:

לזאת יקרא אשה כי מאיש וגו' -
לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקדש:

(כד) על כן יעזב איש -
רוח הקודש אומרת כן, לאסור על בני נח את העריות:

לבשר אחד -
הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד:

(כה) ולא יתבוששו -
שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע, ואף על פי שנתנה בו דעה לקרות שמות, לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע.