(א) ברך את אברהם בכל -
בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה:

(ב) זקן ביתו -
לפי שהוא דבוק נקוד זקן:
תחת ירכי -
לפי שהנשבע צריך שייטול בידו חפץ של מצווה, כגון ספר תורה או תפילין, והמילה הייתה מצווה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והייתה חביבה עליו ונטלה:

(ז) ה' אלוהי השמים אשר לקחני מבית אבי -
ולא אמר ואלוהי הארץ, ולמעלה אמר (פסוק ג) ואשביעך בה' אלוהי השמים ואלוהי הארץ. אמר לו עכשיו הוא אלוהי השמים ואלוהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלוהי השמים ולא אלוהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ:
מבית אבי -
מחרן:
ומארץ מולדתי -
מאור כשדים:
ואשר דבר לי -
לצרכי, כמו (מלכים א' ב ד) אשר דבר עלי, וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפורשים בלשון על, ותרגום שלהם עלי עלוהי עליהון, שאין נופל אצל דבור לשון לי ולו ולהם, אלא אלי אליו אליהם ותרגום שלהם עמי עמיה עמהון, אבל אצל אמירה נופל לשון לי ולו ולהם:
ואשר נשבע לי -
בין הבתרים:

(ח) ונקית משבועתי וגו' -
וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא:
רק את בני וגו' -
רק מיעוט הוא, בני אינו חוזר אבל יעקב בן בני סופו לחזור:

(י) מגמלי אדוניו -
נכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל שלא ירעו בשדות אחרים:
וכל טוב אדוניו בידו -
שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם:
ארם נהרים -
בין שתי נהרות יושבת:

(יא) ויברך הגמלים -
הרביצם:

(יד) אותה הכחת -
ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי ליכנס בביתו של אברהם.
ולשון הוכחת ביררת, אפרוביש"ט בלע"ז [להראות בבירור]:
ובה אדע -
לשון תחנה, הודע לי בה:
כי עשית חסד -
אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו, אדע כי עשית חסד:

(טז) בתולה -
ממקום בתולים:
ואיש לא ידעה -
שלא כדרכה, לפי שבנות הגויים היו משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקיה מכל:

(יז) וירץ העבד לקראתה -
לפי שראה שעלו המים לקראתה:
הגמיאיני נא -
לשון גמיעה, הומיי"ר בלע"ז [לגמוא]:

(יח) ותורד כדה -
מעל שכמה:

(יט) עד אם כלו -
הרי אם משמש בלשון אשר, אם כלו, די ספקון, שזו היא גמר שתייתן כששתו די ספוקן:

(כ) ותער -
לשון נפיצה, והרבה יש.
בלשון משנה (עבודה זרה ה ז) המערה מכלי אל כלי.
ובמקרא יש לו דומה (תהילים קמא ח) אל תער נפשי.
(ישעיה נג יב) אשר הערה למות נפשו:

השקת -
אבן חלולה ששותים בה הגמלים:

(כא) משתאה -
לשון שאייה, כמו (ישעיה ו יא) שאו ערים, תשאה שממה:
משתאה -
משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח. אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו.

ואל תתמה בתי"ו של משתאה שאין לך תיבה שתחלת יסודה שי"ן ומדברת בלשון מתפעל שאין תי"ו מפרידה בין שתי אותיות של עיקר היסוד כגון משתאה מגזרת שאה.
(ישעיה נט טו) משתולל מגזרת שולל.
(שם נט טז) וישתומם מגזרת שממה.
(מיכה ו טז) וישתמר חקות עמרי מגזרת וישמר.

אף כאן משתאה מגזרת תשאה, וכשם שאתה מוצא לשון משומם באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות, כמו:
(איוב יח כ) על יומו נשמו אחרונים.
(ירמיה ב יב) שומו שמים.
(דניאל ד טז) אשתומם כשעה חדא.
כך תפרש לשון שאייה באדם בהול ובעל מחשבות.

ואונקלוס תרגם:

לשון שהייה וגברא שהי,

שוהא ועומד במקום אחד לראות ההצליח ה' דרכו. ואין לתרגם שתי, שהרי אינו לשון שתיה, שאין אל"ף נופלת בלשון שתיה:
משתאה לה -
משתומם עליה.
כמו (לעיל כ יג) אמרי לי אחי הוא.
וכמו (לקמן כו ז) וישאלו אנשי המקום לאשתו:

(כב) בקע -
רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת:
ושני צמידים -
רמז לשני לוחות מצומדות:
עשרה זהב משקלם -
רמז לעשרת הדברות שבהן:

(כג) ויאמר בת מי את -
לאחר שנתן לה שאלה, לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקב"ה דרכו:
ללין -
לינה אחת. לין שם דבר והיא אמרה ללון כמה לינות:

(כד) בת בתואל -
השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

(כה) מספוא -
כל מאכל הגמלים קרוי מספוא כגון תבן ושעורים:

(כז) בדרך -
דרך המיומן, דרך הישר, באותו דרך שהייתי צריך.
וכן כל בי"ת ולמ"ד וה"א המשמשים בראש התיבה ונקודים בפת"ח מדברים בדבר הפשוט שנזכר כבר במקום אחר או שהוא מבורר וניכר באיזו הוא מדבר:

(כח) לבית אמה -
דרך הנשים הייתה להיות להן בית לישב בו למלאכתן, ואין הבת מגדת אלא לאמה:

(כט) וירץ -
למה וירץ ועל מה רץ?
ויהי כראות את הנזם, אמר עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון:

(ל) על הגמלים -
לשמרן, כמו (לעיל יח ח) והוא עומד עליהם, לשמשם:

(לא) פניתי הבית -
מעבודה זרה:

(לב) ויפתח -
התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים:

(לג) עד אם דברתי -
הרי אם משמש בלשון אשר ובלשון כי, כמו:
(לקמן מט י) עד כי יבא שילה.

וזה שאמרו חכמינו ז"ל: כי משמש בארבע לשונות, והאחת אי, והוא אם:

(לו) ויתן לו את כל אשר לו -
שטר מתנה הראה להם:

(לז) לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני -
אם לא תלך תחלה אל בית אבי ולא תאבה ללכת אחריך:

(לט) אלי לא תלך האשה -
אלי כתיב, בת הייתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך:

(מב) ואבא היום -
היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ.

אמר רבי אחא: יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים,
שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה:

(מד) גם אתה -
גם לרבות אנשים שעמו:
הוכיח -
בירר והודיע, וכן כל הוכחה שבמקרא ברור דבר:

(מה) טרם אכלה -
טרם שאני מכלה, וכן כל לשון הווה פעמים שהוא מדבר בלשון עבר ויכול לכתוב כמו טרם כליתי, ופעמים שמדבר בלשון עתיד, כמו:
(איוב א ה) כי אמר איוב, הרי לשון עבר.
(שם) ככה יעשה איוב הרי לשון עתיד.
ופירוש שניהם לשון הווה, כי אומר היה איוב (שם) אולי חטאו בני וגו' והיה עושה כך:

(מז) ואשאל ואשים -
שנה הסדר, שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה, ועדיין אינך יודע מי היא:

(מט) על ימין -
מבנות ישמעאל:
על שמאל -
מבנות לוט שהיה יושב לשמאלו של אברהם:

(נ) ויען לבן ובתואל -
רשע היה וקפץ להשיב לפני אביו:
לא נוכל דבר אליך -
למאן בדבר הזה, לא על ידי תשובת דבר רע ולא על ידי תשובת דבר הגון לפי שניכר שמה' יצא הדבר, לפי דבריך שזימנה לך:

(נב) וישתחו ארצה -
מכאן שמודים על בשורה טובה:

(נג) ומגדנות -
לשון מגדים, שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל:

(נד) וילינו -
כל לינה שבמקרא לינת לילה אחד:

(נה) ויאמר אחיה ואמה -
ובתואל היכן היה?
הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו:
ימים -
שנה, כמו (ויקרא כה כט) ימים תהיה גאולתו, שכך נותנין לבתולה זמן שנים עשר חדש לפרנס את עצמה בתכשיטים:
או עשור -
עשרה חדשים.
ואם תאמר ימים ממש, אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט ואם לא תרצה תן לנו מרובה מזה:

(נז) ונשאלה את פיה -
מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה:

(נח) ותאמר אלך -
מעצמי, ואף אם אינכם רוצים:

(ס) את היי לאלפי רבבה -
את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם בהר המוריה (לעיל כב יז) הרבה ארבה את זרעך וגו'. יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת:

(סב) מבוא באר לחי ראי -
שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה:
יושב בארץ הנגב -
קרוב לאותו באר, שנאמר (לעיל כ א) ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור, ושם היה הבאר, שנאמר (שם טז יד) הנה בין קדש ובין ברד:

(סג) לשוח -
לשון תפילה, כמו (תהילים קב א) ישפוך שיחו:

(סד) ותרא את יצחק -
ראתה אותו הדור ותוהא מפניו:
ותפל -
השמיטה עצמה לארץ.
כתרגומו:

ואתרכינת.

הטתה עצמה לארץ ולא הגיעה עד הקרקע, כמו:
(פסוק יד) הטי נא כדך, ארכיני.
(ש"ב כב י) ויט שמים, וארכין, לשון מוטה לארץ.
ודומה לו (תהילים לז כד) כי ייפול לא יוטל.
כלומר אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע:

(סה) ותתכס -
לשון ותתפעל, כמו ותקבר, ותשבר:

(סו) ויספר העבד -
גלה לו נסים שנעשו לו שקפצה לו הארץ ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו:

(סז) האהלה שרה אמו -
ויביאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו:
אחרי אמו -
דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו.