(א) קטורה -
זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם:

(ג) אשורם ולטושם -
שם ראשי אומות.
ותרגום של אונקלוס אין לי לישבו על לשון המקרא. שפירש:

למשירין,

לשון מחנה.

ואם תאמר שאינו כן מפני האל"ף שאינה יסודית, הרי לנו תיבות שאין בראשם אל"ף ונתוספה אל"ף בראשם, כמו:
(עמוס ז ז) חומת אנך, שהוא מן (שמאול ב' ד ד) נכה רגלים,
וכמו (מלכים ב' ד ב) אסוך שמן שהוא מן (רות ג ג) ורחצת וסכת:

ולטושים -
הם בעלי אהלים המתפזרים אנה ואנה ונוסעים איש באהלי אפדנו, וכן הוא אומר (ש"א ל טז) והנה נטושים על פני כל הארץ, שכן למ"ד ונו"ן מתחלפות זו בזו:

(ה) ויתן אברהם וגו' -

אמר ר' נחמיה: ברכה דיאתיקי, שאמר לו הקב"ה לאברהם (לעיל יב ב) והיה ברכה, הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה, ואברהם מסרם ליצחק:

(ו) הפילגשים -
חסר כתיב, שלא הייתה אלא פילגש אחת, היא הגר היא קטורה.
נשים בכתובה.
פילגשים בלא כתובה.

כדאמרינן בסנהדרין (כא א):

בנשים ופילגשים דדוד:

נתן אברהם מתנות -
פירשו רבותינו:

שם טומאה מסר להם.

דבר אחר:
מה שניתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו, הכל נתן להם שלא רצה ליהנות מהם:

(ז) מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים -
בן מאה כבן שבעים, ובן שבעים כבן חמש בלא חטא:

(ט) יצחק וישמעאל -
מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם:

(יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך וגו' -
נחמו תנחומי אבלים.

דבר אחר:
אף על פי שמסר הקדוש ברוך הוא את הברכות לאברהם, נתיירא לברך את יצחק מפני שצפה את עשו יוצא ממנו.
אמר: יבא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו ובא הקדוש ברוך הוא וברכו:

(יג) בשמותם לתולדותם -
סדר לידתן זה אחר זה:

(טז) בחצריהם -
כרכים שאין להם חומה.

ותרגומו:

בפצחיהון,

שהם מפוצחים.
לשון פתיחה, כמו (תהילים צח ד) פצחו ורננו:

(יז) ואלה שני חיי ישמעאל וגו' -

אמר רבי חייא בר אבא: למה נמנו שנותיו של ישמעאל?
כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב.
מן שנותיו של ישמעאל

למדנו

ששמש יעקב בבית עבר ארבע עשרה שנה כשפירש מאביו קודם שבא אצל לבן, שהרי כשפירש יעקב מאביו מת ישמעאל, שנאמר (להלן כח ט) וילך עשו אל ישמעאל וגו', כמו שמפורש בסוף מגילה נקראת (מגילה יז א):

ויגוע -
לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים:

(יח) נפל -
שכן, כמו (שופטים ז יב) מדין ועמלק וכל בני קדם נופלים בעמק.
כאן הוא אומר לשון נפילה, ולהלן הוא אומר על פני כל אחיו ישכון (לעיל טז יב), עד שלא מת אברהם ישכון, משמת אברהם נפל:

(יט) ואלה תולדות יצחק -
יעקב ועשיו האמורים בפרשה:
אברהם הוליד את יצחק -
על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו.
מה עשה הקב"ה?
צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק:

(כ) בן ארבעים שנה -
שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה שלושים ושבע שנה, ובת תשעים הייתה כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע כשמתה, שנאמר (כג א) ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק שלושים ושבע שנים ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלוש שנים ונשאה:

בת בתואל מפדן ארם אחות לבן -
וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם?!
אלא להגיד שבחה שהייתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם:
מפדן ארם -
על שם ששני ארם היו ארם נהרים וארם צובה, קורא אותו פדן, לשון (שמואל א' יא ז) צמד בקר, תרגום פדן תורין.
ויש פותרין פדן ארם כמו (הושע יד יג) שדה ארם, שבלשון ישמעאל קורין לשדה פדן:

(כא) ויעתר -
הרבה והפציר בתפילה:
ויעתר לו -
נתפצר ונתפייס ונתפתה לו.
ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא וכן:
(יחזקאל ח יא) ועתר ענן הקטרת, מרבית עלית העשן.
וכן (שם לה יג) והעתרתם עלי דבריכם.
וכן (משלי כז ו) נעתרות נשיקות שונא, דומות למרובות והנם למשא. אינקריישימינ"ט [ריבוי] בלע"ז:
לנכח אשתו -
זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת:
ויעתר לו -
לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה:

(כב) ויתרוצצו -
על כורחך המקרא הזה אומר דורשני, שסתם מה היא רציצה זו וכתב אם כן למה זה אנכי.

רבותינו דרשוהו:

לשון ריצה, כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת.

דבר אחר:
מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות:
ותאמר אם כן -
גדול צער העיבור:
למה זה אנכי -
מתאווה ומתפללת על הריון:
ותלך לדרוש -
לבית מדרשו של שם:
לדרוש את ה' -
שיגיד לה מה תהא בסופה:

(כג) ויאמר ה' לה -
על ידי שליח, לשם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה:
שני גויים בבטנך -

גיים כתיב, אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים:

ושני לאמים -
אין לאום אלא מלכות:
ממעיך יפרדו -
מן המעיים הם נפרדים, זה לרשעו וזה לתומו:
מלאם יאמץ -
לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל.
וכן הוא אומר (יחזקאל כו ב) אמלאה החרבה, לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים:

(כד) וימלאו ימיה -
אבל בתמר כתיב (להלן לח כז) ויהי בעת לדתה. שלא מלאו ימיה כי לשבעה חדשים ילדתם:
והנה תומם -
חסר, ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע:

(כה) אדמוני -
סימן הוא שיהא שופך דמים:
כלו כאדרת שער -
מלא שער כטלית של צמר המלאה שער פלוקייד"א בלע"ז [אריג צמר]:
ויקראו שמו עשו -
הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה:

(כו) ואחרי כן יצא אחיו וגו' -
שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו:

בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השניה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן לה שתי אבנים זו תחת זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון, ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון, ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה, ויפטור את רחמה, ויטול את הבכורה מן הדין:

בעקב עשו -
סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו עד שזה עומד ונוטלה הימנו:
ויקרא שמו יעקב -
הקב"ה.

דבר אחר:
אביו קרא לו יעקב על שם אחיזת העקב:
בן שישים שנה -
עשר שנים משנשאה עד שנעשית בת שלוש עשרה שנה וראויה להריון ועשר שנים הללו צפה והמתין לה כמו שעשה אביו לשרה, כיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל עליה. ושפחה לא רצה לישא, לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה:

(כז) ויגדלו הנערים ויהי עשו -
כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלוש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה:
יודע ציד -
לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות:
איש שדה -
כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות:
תם -
אינו בקי בכל אלה, אלא כלבו כן פיו. מי שאינו חריף לרמות קרוי תם:
ישב אהלים -
אוהלו של שם ואוהלו של עבר:

(כח) בפיו -
כתרגומו:

בפיו של יצחק.

מדרשו:

בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו:

(כט) ויזד -
לשון בישול, כתרגומו:
והוא עיף -
ברציחה, כמה דתימא (ירמיה ד לא) כי עיפה נפשי להורגים:

(ל) הלעיטני -
אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה, כמו ששנינו אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו:
מן האדם האדם -
עדשים אדומות, ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה, לפיכך קצר הקב"ה חמש שנים משנותיו, שיצחק חי מאה ושמונים שנה וזה מאה שבעים וחמש שנה, ובישל יעקב עדשים להברות את האבל.
ולמה עדשים?

שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם.
(ועוד מה עדשים אין להם פה כך האבל אין לו פה שאסור לדבר.
ולפיכך המנהג להברות את האבל בתחילת מאכלו ביצים שהם עגולים ואין להם פה,
כך אבל אין לו פה כדאמרינן במועד קטן (כא ב):
אבל כל שלושה ימים הראשונים אינו משיב שלום לכל אדם וכל שכן שאינו שואל בתחילה, משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל וכו'):

(לא) מכרה כיום -
כתרגומו:

כיום דילהן,

כיום שהוא ברור, כך מכור לי מכירה ברורה:
בכרתך -
לפי שהעבודה בבכורות.
אמר יעקב: אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה:

(לב) הנה אנכי הולך למות -
(מתנודדת והולכת היא הבכורה שלא תהא כל עת העבודה בבכורות כי שבט לוי יטול אותה ועוד:
אמר עשו: מה טיבה של עבודה זו?
אמר לו: כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה, כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין, ופרועי ראש.
אמר: אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה:

(לד) ויבז עשו -
העיד הכתוב על רשעו שביזה עבודתו של מקום.