(א) וישא יעקב רגליו -

משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. כך מפורש בבראשית רבה (ע ח):

(ב) ישקו העדרים -
משקים הרועים את העדרים, והמקרא דבר בלשון קצרה:

(ג) ונאספו -
רגילים היו להיאסף לפי שהייתה האבן גדולה:
וגללו -
וגוללין ותרגומו ומגנדרין.
כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר לפי שכל דבר ההוה תמיד כבר היה ועתיד להיות:
והשיבו -
תרגומו:

ומתיבין:

(ו) באה עם הצאן -
הטעם באל"ף.
ותרגומו:

אתיא.

(פסוק ט) ורחל באה, הטעם למעלה בבי"ת.
ותרגומו:

אתת.

הראשון לשון עושה.
והשני לשון עשתה:

(ז) הן עוד היום גדול -
לפי שראה אותם רובצים, כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד, אמר להם הן עוד היום גדול, כלומר אם שכירים אתם לא שלמתם פעולת היום, ואם הבהמות שלכם אף על פי כן לא עת היאסף המקנה וגו':

(ח) לא נוכל -
להשקות, לפי שהאבן גדולה:
וגללו -
זה מתורגם:

ויגנדרון,

לפי שהוא לשון עתיד:

(י) ויגש יעקב ויגל -
כזה שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכחו גדול:

(יא) ויבך -
לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה.

דבר אחר:
לפי שבא בידים ריקניות.
אמר: אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום.
לפי שרדף אליפז בן עשו במצוות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו.
אמר לו: מה אעשה לציווי של אבא?
אמר לו יעקב: טול מה שבידי, והעני חשוב כמת:

(יב) כי אחי אביה הוא -
קרוב לאביה, כמו (לעיל יג ח) אנשים אחים אנחנו.
ומדרשו:

אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות, ואם אדם כשר הוא, גם אני בן רבקה אחותו הכשרה:

ותגד לאביה -
לפי שאמה מתה לא היה לה להגיד אלא לו:

(יג) וירץ לקראתו -
כסבור ממון הוא טעון, שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים:
ויחבק -
כשלא ראה עמו כלום, אמר: שמא זהובים הביא והנם בחיקו:
וינשק לו -
אמר: שמא מרגליות הביא והם בפיו:
ויספר ללבן -
שלא בא אלא מתוך אונס אחיו, ושנטלו ממונו ממנו:

(יד) אך עצמי ובשרי -
מעתה אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום, אלא מפני קורבה אטפל בך חדש ימים, וכן עשה ואף זו לא לחנם שהיה רועה צאנו:

(טו) הכי אחי אתה -
לשון תימה, וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם:
ועבדתני -
כמו ותעבדני.
וכן כל תיבה שהיא לשון עבר הוסיף וי"ו בראשה היא הופכת התיבה להבא:

(יז) ועיני לאה רכות -
שהייתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן:
תאר -
הוא צורת הפרצוף לשון (ישעיה מד יג) יתארהו בשרד, קונפ"ס בלע"ז [מחוגה]:
מראה -
הוא זיו קלסתר:

(יח) אעבדך שבע שנים -
הם ימים אחדים שאמרה לו אמו (לעיל כז מד) וישבת עמו ימים אחדים.
ותדע שכן הוא, שהרי כתיב (להלן פסוק כ) ויהיו בעיניו כימים אחדים:

ברחל בתך הקטנה -
כל הסימנים הללו למה?
לפי שיודע בו שהוא רמאי, אמר לו: אעבדך ברחל.
ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק?
תלמוד לומר: בתך.
ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל?
תלמוד לומר: הקטנה.
ואף על פי כן לא הועיל לו שהרי רמהו:

(כא) מלאו ימי -
שאמרה לי אמי.
ועוד מלאו ימי, שהרי אני בן שמונים וארבע שנה ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים, וזהו שאמר ואבואה אליה, והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלא להוליד תולדות אמר כן:

(כה) ויהי בבקר והנה היא לאה -
אבל בלילה לא הייתה לאה, לפי שמסר יעקב לרחל סימנים, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים:

(כז) מלא שבוע זאת -
דבוק הוא שהרי נקוד בחטף שבוע של זאת,

והן שבעת ימי המשתה. בתלמוד ירושלמי במועד קטן (א ז).

ואי אפשר לומר שבוע ממש, שאם כן היה צריך לינקד בפתח השין. ועוד ששבוע לשון זכר, כדכתיב (דברים טז ט) שבעה שבועות תספר לך, לפיכך אין משמע שבוע אלא שבעה שייטיינ"א בלע"ז [קבוצה של שבעה]:
ונתנה לך -
לשון רבים, כמו (לעיל יא ז) נרדה ונבלה.
(שם ג) ונשרפה, אף זה לשון וניתן:
גם את זאת -
[מיד לאחר שבעת ימי המשתה] ותעבוד לאחר נישואיה:

(ל) ויעבוד עמו עוד שבע שנים אחרות -
הקישן לראשונות.
מה ראשונות באמונה אף האחרונות באמונה, ואף על פי שברמאות בא עליו:

(לב) ותקרא שמו ראובן -
רבותינו פירשו:

אמרה: ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב, וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן הבור:

(לד) הפעם ילוה אשי -
לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות ששנים עשר שבטים יוצאים מיעקב וארבע נשים ישא, אמרה מעתה אין לו פתחון פה עלי, שהרי נטלתי כל חלקי בבנים:
על כן -
כל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלוסין, חוץ מלוי שהארון היה מכלה בהם:
קרא שמו לוי -
תמהתי שבכולם כתיב ותקרא, וזה כתב בו קרא.

ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה:

ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה, ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי:

(לה) הפעם אודה -
שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות.