(א) עשה -
כנס, כמו (ש"א יד מח) ויעש חיל ויך את עמלק:

(ג) שוב אל ארץ אבותיך -
ושם אהיה עמך, אבל בעודך מחובר לטמא אי אפשר להשרות שכינתי עליך:

(ד) ויקרא לרחל וללאה -
לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא הייתה עיקר הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז ובית דינו משבט יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו', הקדימו רחל ללאה:

(ז) עשרת מנים -
אין מונים פחות מעשרה:
מנים -
לשון סכום כלל החשבון, והן עשיריות, למדנו שהחליף תנאו מאה פעמים:

(י) והנה העתודים -
אף על פי שהבדילם לבן כולם שלא יתעברו הצאן דוגמתן, היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד בני לבן לעדר שביד יעקב:
וברדים -
כתרגומו:

ופציחין

פיישי"ד בלע"ז [מנומש], חוט של לבן מקיף את גופו סביב, חברבורות שלו פתוחה ומפולשת מזן אל זן, ואין לי להביא עד מן המקרא:

(יג) האל בית אל -
כמו אל בית אל, הה"א יתירה, ודרך מקראות לדבר כן, כמו:
(במדבר לד ב) כי אתם באים אל הארץ כנען:

משחת שם -
לשון ריבוי וגדולה כשנמשח למלכות,
כך (לעיל כח יח) ויצק שמן על ראשה, להיות משוחה למזבח:

אשר נדרת לי -
וצריך אתה לשלמו, שאמרת (שם כב) יהיה בית אלוהים, שתקריב שם קורבנות:

(יד) העוד לנו חלק -
למה נעכב על ידך מלשוב, כלום אנו מייחלות לירש בנכסי אבינו כלום בין הזכרים:

(טו) הלא נכריות נחשבנו לו -
אפילו בשעה שדרך בני אדם לתת נדוניא לבנותיו בשעת נישואין, נהג עמנו כנכריות, כי מכרנו לך בשכר הפעולה:
את כספנו -
שעיכב דמי שכר פעולתך:

(טז) כי כל העשר -
כי זה משמש בלשון אלא, כלומר משל אבינו אין לנו כלום אלא מה שהציל הקדוש ברוך הוא מאבינו שלנו הוא:
הציל -
לשון הפריש, וכן כל לשון הצלה שבמקרא לשון הפרשה, שמפרישו מן הרעה ומן האויב:

(יז) את בניו ואת נשיו -
הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר (לקמן לו ו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו':

(יח) מקנה קנינו -
מה שקנה מצאנו עבדים ושפחות וגמלים וחמורים:

(יט) לגזוז את צאנו -
שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב:
ותגנב רחל את התרפים -
להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה:

(כב) ביום השלישי -
שהרי דרך שלשת ימים היה ביניהם:

(כג) את אחיו -
קרוביו:
דרך שבעת ימים -
כל אותן שלושה ימים שהלך המגיד להגיד ללבן הלך יעקב לדרכו. נמצא יעקב רחוק מלבן שישה ימים, ובשביעי השיגו לבן, למדנו שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך לבן ביום אחד (שנאמר וירדוף אחריו דרך שבעת ימים, ולא נאמר וירדוף אחריו שבעת ימים):

(כד) מטוב ועד רע -
כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים:

(כו) כשביות חרב -
כל חיל הבא למלחמה קרוי חרב:

(כז) ותגנב אתי -
גנבת את דעתי:

(כט) יש לאל ידי -
יש כוח וחיל בידי לעשות עמכם רע.
וכל אל שהוא לשון קדש על שם עזוז ורוב אונים הוא:

(ל) נכספתה -
חמדת, והרבה יש במקרא.
(תהילים פד ג) נכספה וגם כלתה נפשי.
(איוב יד טו) למעשה ידך תכסוף:

(לא) כי יראתי וגו' -
השיבו על ראשון ראשון, שאמר לו (פסוק כו) ותנהג את בנותי וגו':

(לב) לא יחיה -
ומאותה קללה מתה רחל בדרך:
מה עמדי -
משלך:

(לג) באהל יעקב -
הוא אהל רחל, שהיה יעקב תדיר אצלה, וכן הוא אומר (להלן מו יט) בני רחל אשת יעקב, ובכולן לא נאמר אשת יעקב:
ויבא באהל רחל -
כשיצא מאהל לאה חזר לו לאהל רחל קודם שחיפש באהל האמהות.
וכל כך למה?
לפי שהיה מכיר בה שהיא משמשנית:

(לד) בכר הגמל -
לשון כרים וכסתות.

כתרגומו:

בעביטא דגמלא,

והיא מרדעת העשויה כמין כר.

ובעירובין (דף טז א):

הקיפוה בעביטין, והן עביטי גמלים, בשטי"ל בלע"ז

[אוכף]

:

(לו) דלקת -
רדפת,
כמו (איכה ד יט) על ההרים דלקונו.
וכמו (ש"א יז נג) מדלוק אחרי פלשתים:

(לז) ויוכיחו -
ויבררו עם מי הדין, אפרובי"ר בלע"ז [לברר]:

(לח) לא שכלו -
לא הפילו עיבורם, כמו:
(הושע ט יד) רחם משכיל.
(איוב כא י) תפלט פרתו ולא תשכל:
ואילי צאנך -
מכאן אמרו: איל בן יומו קרוי איל, שאם לא כן מה שבחו, אילים לא אכל אבל כבשים אכל, אם כן גזלן הוא:

(לט) טרפה -
על ידי ארי או זאב:

אנכי אחטנה -
לשון (שופטים כ טז) קולע באבן אל השערה ולא יחטיא,
(מ"א א כא) אני ובני שלמה חטאים, חסרים.,
אנכי אחסרנה, אם חסרה חסרה לי, שמידי תבקשנה:

אנכי אחטנה -
תרגומו:

דהות שגיא ממנינא

שהיתה נפקדת ומחוסרת, כמו (במדבר לא מט) ולא נפקד ממנו איש.

תרגומו:

ולא שגא:

גנבתי יום וגנבתי לילה -
גנובת יום או גנובת לילה הכל שלמתי:
גנבתי -
כמו: (איכה א א) רבתי בגוים שרתי במדינות.
(ישעיה א כא) מלאתי משפט.
(הושע י יא) אוהבתי לדוש:

(מ) אכלני חרב -
לשון (דברים ד כד) אש אוכלה:
וקרח -
כמו (תהילים קמז יז) משליך קרחו,
תרגומו:

גלידא:

שנתי -
לשון שינה:

(מא) ותחלף את משכרתי -
היית משנה תנאי שבינינו מנקוד לטלוא ומעקודים לברודים:

(מב) ופחד יצחק -
לא רצה לומר אלוהי יצחק, שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם, ואף על פי שאמר לו בצאתו מבאר שבע (לעיל כח יג) אני ה' אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק, בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת, יעקב נתיירא לומר אלוהי ואמר ופחד:
ויוכח -
לשון תוכחה הוא ולא לשון הוכחה:

(מג) מה אעשה לאלה -
איך תעלה על לבי להרע להן:

(מד) והיה לעד -
הקב"ה:

(מו) לאחיו -
הם בניו, שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה:

(מז) יגר שהדותא -
תרגומו של גלעד:
גלעד -
גל עד:

(מט) והמצפה אשר אמר וגו' -
והמצפה אשר בהר הגלעד, כמו שכתוב (שופטים יא כט) ויעבר את מצפה גלעד.
ולמה נקרא שמה מצפה?
לפי שאמר כל אחד מהם לחברו יצף ה' ביני ובינך אם תעבור את הברית:
כי נסתר -
ולא נראה איש את רעהו:

(נ) בנתי בנתי -
שתי פעמים, אף בלהה וזלפה בנותיו היו מפלגש:
אם תענה את בנתי -
למנוע מהם עונת תשמיש:

(נא) יריתי -
כמו (שמות טו ד) ירה בים, כזה שהוא יורה חנית:

(נב) אם אני -
הרי אם משמש בלשון אשר, כמו (לעיל כד לג) עד אם דברתי דברי:
לרעה -
לרעה אי אתה עובר, אבל אתה עובר לפרקמטיא:

(נג) אלוהי אברהם -
קדש:
ואלוהי נחור -
חול:
אלוהי אביהם -
חול:

(נד) ויזבח יעקב זבח -
שחט בהמות למשתה:
לאחיו -
לאוהביו שעם לבן:
לאכל לחם -
כל דבר מאכל קרוי לחם, כמו:
(דניאל ה א) עבד לחם רב.
(ירמיה יא יט) נשחיתה עץ בלחמו.