(א) קום עלה -
לפי שאחרת בדרך נענשת ובא לך זאת מבתך:

(ב) הנכר -
שיש בידכם משלל של שכם:
והטהרו -
מעבודה זרה:
והחליפו שמלותיכם -
שמא יש בידכם כסות של עבודה זרה:

(ד) האלה -
מין אילן סרק:
עם שכם -
אצל שכם:

(ה) חתת -
פחד:

(ז) אל בית אל -
הקב"ה בבית אל גילוי שכינתו בבית אל.
יש תיבה חסרה בי"ת המשמשת בראשה, כמו:
(ש"ב ט ד) הנה הוא בית מכיר בן עמיאל, כמו בבית מכיר.
(להלן לח יא) בית אביך כמו בבית אביך:

נגלו אליו האלהים -
במקומות הרבה יש שם אלוהות ואדנות בלשון רבים, כמו:
(להלן לט כ) אדני יוסף.
(שמות כב יד) אם בעליו עמו, ולא נאמר בעלו.

וכן אלוהות שהוא לשון שופט ומרות נזכר בלשון רבים, אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלשון רבים:

(ח) ותמת דבורה -
מה עניין דבורה בבית יעקב?

אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב (כז מה) ושלחתי ולקחתיך משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך. מדברי רבי משה הדרשן למדתיה:

מתחת לבית אל -
העיר יושבת בהר ונקברה ברגלי ההר:
תחת האלון -
בשפולי מישרא, שהיה מישור מלמעלה בשפוע ההר והקבורה מלמטה, ומישור של בית אל היו קורין לו אלון.

ואגדה:

נתבשר שם באבל שני, שהוגד לו על אמו שמתה. ואלון בלשון יוני אחר. ולפי שהעלימו את יום מותה, שלא יקללו הבריות הכרס שיצא ממנו עשו, אף הכתוב לא פרסמו:

(ט) עוד -
פעם שני במקום הזה, אחד בלכתו ואחד בשובו:
ויברך אתו -
ברכת אבלים:

(י) לא יקרא שמך עוד יעקב -
לשון אדם הבא במארב ועקבה אלא לשון שר ונגיד:
(יא) אני אל שדי -
שאני כדאי לברך, שהברכות שלי:
פרה ורבה -
על שם שעדיין לא נולד בנימין ואף על פי שכבר נתעברה ממנו:
גוי -
בנימין:
גוים -
מנשה ואפרים שעתידים לצאת מיוסף, והם במנין השבטים:
ומלכים -
שאול ואיש בשת שהיו משבט בנימין, שעדיין לא נולד. (ופסוק זה דרשו אבנר כשהמליך איש בושת, ואף השבטים דרשוהו וקרבו בנימין, דכתיב (שופטים כא א) איש ממנו לא יתן את בתו לבנימין לאשה, וחזרו ואמרו אלמלא היה עולה מן השבטים לא היה הקב"ה אומר ליעקב ומלכים מחלציך יצאו:
גוי וקהל גויים -
שגוים עתידים בניו להעשות כמנין הגוים שהם שבעים אומות, וכן כל הסנהדרין שבעים.

דבר אחר:
שעתידים בניו להקריב איסור במות כגוים בימי אליהו):

(יג) במקום אשר דבר אתו -
איני יודע מה מלמדנו:

(טז) כברת הארץ -
מנחם פירש:

לשון כביר, רבוי, מהלך רב.

ואגדה:

בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה שהניר מצוי, הסתיו עבר, והשרב עדיין לא בא.

ואין זה פשוטו של מקרא, שהרי בנעמן מצינו (מ"ב ה יט) וילך מאתו כברת ארץ.

ואומר אני שהוא שם מידת קרקע כמו מהלך פרסה או יותר, כמו שאתה אומר (ישעיה ה י) צמד כרם, (לעיל לג יט) חלקת שדה, כך במהלך אדם נותן שם מדה כברת ארץ:

(יז) כי גם זה -
נוסף לך על יוסף.

ורבותינו דרשו:

עם כל שבט נולדה תאומה, ועם בנימין נולדה תאומה יתירה:

(יח) בן אוני -
בן צערי:
בנימין -
נראה בעיני לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען, שהיא בנגב כשאדם בא מארם נהריים, כמו שנאמר (במדבר לג מ) בנגב בארץ כנען, (לעיל יב ט) הלוך ונסוע הנגבה:
בנימין -
בן ימין, לשון (תהילים פט יג) צפון וימין אתה בראתם, לפיכך הוא מלא:

(כב) בשכן ישראל בארץ ההוא -
עד שלא בא לחברון אצל יצחק ארעוהו כל אלה:
וישכב -
מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה.
ולמה בלבל וחלל יצועיו?
שכשמתה רחל נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו, אמר אם אחות אמי הייתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי, לכן בלבל:
ויהיו בני יעקב שנים עשר -
מתחיל לענין ראשון משנולד בנימין נשלמה המטה, ומעתה ראויים להימנות, ומנאן.
ורבותינו דרשו:
ללמדנו

בא שכולן שוין, וכולן צדיקים, שלא חטא ראובן:

(כג) בכור יעקב -
אפילו בשעת הקלקלה קראו בכור:
בכור יעקב -
בכור לנחלה.
בכור לעבודה.
בכור למנין.
ולא נתנה בכורה ליוסף, אלא לענין השבטים שנעשה לשני שבטים:

(כז) ממרא -
שם המישור:
קרית הארבע -
שם העיר ממרא קרית הארבע איל מישור של קרית ארבע.
ואם תאמר היה לו לכתוב ממרא הקרית ארבע, כן דרך המקרא בכל דבר ששמו כפול, כגון זה, וכגון: בית לחם.
אבי עזר.
בית אל.

אם הוצרך להטיל בו ה"א נותנה בראש התיבה השניה
(ש"א טז א) בית הלחמי.
(שופטים ו כד) בעפרת אבי העזרי.
(מ"א טז לד) בנה חיאל בית האלי:

(כט) ויגוע יצחק -
אין מוקדם ומאוחר בתורה, מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק שתים עשרה שנה, שהרי כשנולד יעקב היה יצחק בן שישים שנה, שנאמר (לעיל כה כו) ויצחק בן שישים שנה וגו', ויצחק מת בשנת מאה ועשרים ליעקב, אם תוציא שישים ממאה ושמונים שנה, נשארו מאה ועשרים, ויוסף נמכר בן שבע עשרה שנה, ואותה שנה שנת מאה ושמונה ליעקב.
כיצד?
בן שישים ושלש נתברך, וארבע עשרה שנה נטמן בבית עבר, הרי שבעים ושבע, וארבע עשרה עבד באשה, ובסוף ארבע עשרה נולד יוסף, שנאמר (לעיל ל כה) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו', הרי תשעים ואחת, ושבע עשרה עד שלא נמכר יוסף הרי מאה ושמנה.

(עוד מפורש מן המקרא משנמכר יוסף עד שבא יעקב מצרימה עשרים ושתים שנה, שנאמר (להלן מא מו) ויוסף בן שלשים שנה וגו', ושבע שנים שובע ושנתים רעב הרי עשרים ושתים, וכתיב ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה נמצא יעקב במכירתו מאה ושמונה):