(ב) עדה בת אילון -
היא (לעיל כו לד) בשמת בת אילון, ונקראת בשמת על שם שהיתה מקטרת בשמים לעבודה זרה:
אהליבמה -
היא יהודית, והוא כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודה זרה כדי להטעות את אביו:
בת ענה בת צבעון -
אם בת ענה לא בת צבעון, ענה בנו של צבעון, שנאמר (פסוק כד) ואלה בני צבעון ואיה וענה, מלמד שבא צבעון על כלתו אשת ענה ויצאת אהליבמה מבין שניהם והודיעך הכתוב שכולן בני ממזרות היו:

(ג) בשמת בת ישמעאל -
ולהלן קורא לה (כח ט) מחלת.
מצינו באגדת מדרש ספר שמואל (פרק יז):

שלושה מוחלין להן עונותיהם גר שנתגייר, והעולה לגדולה, והנושא אשה, ולמד הטעם

מכאן

, לכך נקראת מחלת שנמחלו עונותיה:

אחות נביות -
על שם שהוא השיאה לו משמת ישמעאל נקראת על שמו:

(ה) ואהליבמה ילדה וגו' -
קרח זה ממזר היה ובן אליפז היה, שבא על אשת אביו אל אהליבמה אשת עשו שהרי הוא מנוי עם (פסוק טז) אלופי אליפז בסוף הענין:

(ו) וילך אל ארץ -
לגור באשר ימצא:

(ז) ולא יכלה ארץ מגוריהם -
להספיק מרעה לבהמות שלהם.
ומדרש אגדה:

(פסוק ו) מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב של גזירת (טו יג) כי גר יהיה זרעך, המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן , אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת, ולא בפירעון השטר. ומפני הבושה, שמכר בכורתו:

(ט) ואלה -
התולדות שהולידו בניו עכשיו משהלך לשעיר:

(יב) ותמנע הייתה פילגש -
להודיע גדולתו של אברהם כמה היו תאבים לידבק בזרעו.
תמנע זו בת אלופים היתה, שנאמר (פסוק כב) ואחות לוטן תמנע, ולוטן מאלופי יושבי שעיר היה, מן החורים שישבו בה לפנים, אמרה איני זוכה להנשא לך, הלואי ואהיה פילגש.

ובדברי הימים מונה אותה (דברי הימים א' א לו) בבניו של אליפז, מלמד שבא על אשתו של שעיר ויצאה תמנע מביניהם, וכשגדלה נעשית פילגשו, וזהו ואחות לוטן תמנע, ולא מנאה עם בני שעיר שהיתה אחותו מן האם ולא מן האב:

(טו) אלה אלופי בני עשו -
ראשי משפחות:

(כ) יושבי הארץ -
שהיו יושביה קודם שבא עשו לשם.

ורבותינו דרשו:

שהיו בקיאין בישובה של ארץ, מלא קנה זה לזיתים, מלא קנה זה לגפנים, שהיו טועמין העפר ויודעין אי זו נטיעה ראויה לה:

(כד) ואיה וענה -
וי"ו יתירה, והוא כמו איה וענה, והרבה יש במקרא
(דניאל ח יג) תת וקדש וצבא מרמס.
(תהילים עו ז) נרדם ורכב וסוס:

הוא ענה -
האמור למעלה (פסוק כ) שהוא אחיו של צבעון וכאן הוא קורא אותו בנו, מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה:
את הימם -
פרדים, הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד, והוא היה ממזר והביא פסולין לעולם.
ולמה נקרא שמם ימים?
שאימתן מוטלת על הבריות.

דאמר רבי חנינא: מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה (והלא קא חזינן דחיה, אל תקרי וחיה אלא וחיתה, כי המכה לא תרפא לעולם).

ולא הוזקק לכתוב לנו משפחות החורי אלא מפני תמנע, ולהודיע גדולת זרע אברהם, כמו שפירשתי למעלה (פסוק יב):

(לא) ואלה המלכים וגו' -
שמנה היו וכנגדן העמיד יעקב ובטל מלכות עשו בימיהם, ואלו הן:
שאול.
ואיש בשת.
דוד.
ושלמה.
רחבעם.
אביה.
אסא.
יהושפט.
ובימי יורם בנו כתיב (מ"ב ח כ) בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימליכו עליהם מלך.
ובימי שאול כתיב (מ"א כב מח) מלך אין באדום ניצב מלך:

(לג) יובב בן זרח מבצרה -
בצרה מערי מואב היא, שנאמר (ירמיה מח כד) ועל קריות ועל בצרה וגו', ולפי שהעמידה מלך לאדום, עתידה ללקות עמהם, שנאמר (ישעיה לד ו) כי זבח לה' בבצרה:

(לה) המכה את מדין בשדה מואב -
שבא מדין על מואב למלחמה, והלך מלך אדום לעזור את מואב.
ומכאן אנו למדים שהיו מדין ומואב מריבים זה עם זה, ובימי בלעם עשו שלום להתקשר על ישראל:

(לט) בת מי זהב -
[שהיה אומר] מהו זהב, עשיר היה ואין זהב חשוב בעיניו לכלום:

(מ) ואלה שמות אלופי עשו -
שנקרא על שם מדינותיהם לאחר שמת הדד ופסקה מהם מלכות. והראשונים הנזכרים למעלה, הם שמות תולדותם, וכן מפורש בדברי הימים (דברי הימים א' א נא) וימת הדד ויהיו אלופי אדום אלוף תמנע וגו':

(מג) מגדיאל -
היא רומי.