(א) והאדם ידע -
כבר קודם העניין של מעלה, קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה, שאם כתב וידע אדם נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים:

קין -
על שם קניתי איש:
את ה' -
כמו עם ה', כשברא אותי ואת אישי הוא לבדו בראנו, אבל בזה שותפים אנו עמו:
את קין, את אחיו את הבל -
שלש אתים ריבוים הם, מלמד שתאומה נולדה עם קין, ועם הבל נולדו שתים, לכך נאמר ותוסף:

(ב) רועה צאן -
לפי שנתקללה האדמה, פירש לו מעבודתה:

(ג) מפרי האדמה -
מן הגרוע.

ויש אגדה שאומרת:

זרע פשתן היה:

(ד) וישע -
ויפן.
וכן (פסוק ה) לא שעה אל מנחתו, לא פנה.
וכן (שמות ה ט) ואל ישעו, אל יפנו.
וכן (איוב יד ו) שעה מעליו, פנה מעליו:

וישע -
ירדה אש וליחכה מנחתו:

(ז) הלא אם תיטיב -
כתרגומו פירושו:
לפתח חטאת רובץ -
לפתח קברך חטאך שמור:
ואליך תשוקתו -
של חטאת, הוא יצר הרע, תמיד שוקק ומתאווה להכשילך:
ואתה תמשול בו -
אם תרצה תתגבר עליו:

(ח) ויאמר קין אל הבל -
נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו להרגו.
ויש בזה מדרשי אגדה אך זה ישובו של מקרא:

(ט) אי הבל אחיך -
להיכנס עמו בדברי נחת, אולי ישוב ויאמר אני הרגתיו וחטאתי לך:
לא ידעתי -
נעשה כגונב דעת העליונה:
השומר אחי -
לשון תימה הוא, וכן כל ה"א הנקודה בחטף פתח:

(י) דמי אחיך -
דמו ודם זרעיותיו.

דבר אחר:
שעשה בו פצעים הרבה שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה:

(יא) ארור אתה מן האדמה -
יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה, וגם בזו הוסיפה לחטוא:
אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך וגו' -
והנני מוסיף לה קללה לא תוסף תת כוחה:

(יב) נע ונד -
אין לך רשות לדור במקום אחד:

(יג) גדול עוני מנשוא -
בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים, ועוני אי אפשר לטעון:

(טו) לכן כל הורג קין -
זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזו ולא פירשו.
לכן כל הורג קין, לשון גערה, כה יעשה לו, כך וכך עונשו, ולא פירש עונשו:

שבעתים יקם -
איני רוצה להינקם מקין עכשיו, לסוף שבעה דורות אני נוקם נקמתי ממנו שיעמוד למך מבני בניו ויהרגהו. וסוף המקרא שאמר שבעתים יוקם, והיא נקמת הבל מקין, הא למדנו שתחילת מקרא לשון גערה היא, שלא תהא ברייה מזיקתו.
וכיוצא בו (שמואל ב' ה ח) ויאמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצינור ולא פירש מה יעשה לו, אבל דבר הכתוב ברמז כל מכה יבוסי ויגע בצינור, ויקרב אל השער ויכבשנו, ואת העיוורים וגו', וגם אותם יכה על אשר אמרו העור והפסח לא יבא דוד אל תוך הבית, המכה את אלו אני אעשנו ראש ושר, כאן קצר דבריו ובדברי הימים (א יא ו) פירש יהיה לראש ולשר:

וישם ה' לקין אות -
חקק לו אות משמו במצחו (כל מוצאי יהרגני הבהמות והחיות, אבל בני אדם עדיין לא היו שיירא מהם רק אביו ואמו, ומהם לא היה ירא שיהרגוהו.
אלא אמר: עד עכשיו היה פחדתי על כל החיות כמו שנאמר ומוראכם וגו', ועכשיו בשביל עוון זה לא ייראו ממני החיות ויהרגוני! מיד וישם ה' לקין אות, החזיר מוראו על הכל):

(טז) ויצא קין -
יצא בהכנעה כגונב דעת העליונה:
בארץ נוד -
בארץ שכל הגולים נדים שם:
קדמת עדן -
שם גלה אביו כשגורש מגן עדן, שנאמר (לעיל ג כד) וישכן מקדם לגן עדן, את שמירת דרך מבוא הגן, שיש ללמוד שהיה אדם שם. ומצינו רוח מזרחית קולטת בכל מקום את הרוצחים, שנאמר (דברים ד מא) אז יבדיל משה וגו' מזרחה שמש.

דבר אחר:
בארץ נוד, כל מקום [שהיה הולך] הייתה הארץ מזדעזעה תחתיו והבריות אומרות סורו מעליו, זהו שהרג את אחיו:

(יז) ויהי -
קין בונה עיר ויקרא שם העיר לזכר בנו חנוך:

(יח) ועירד ילד -
יש מקום שהוא אומר בזכר הוליד ויש מקום שהוא אומר ילד, שהלידה משמשת שתי לשונות:
לידת האשה ניישטר"א בלע"ז [ללדת],
וזריעת תולדות האיש איניינדרי"ר בלע"ז [להוליד].
כשהוא אומר הוליד בלשון הפעיל מדבר בלידת האשה, פלוני הוליד את אשתו בן או בת, וכשהוא אומר ילד מדבר בזריעת האיש:

(יט) ויקח לו למך -
לא היה לו לפרש כל זה, אלא ללמדנו מסוף העניין שקיים הקב"ה הבטחתו שאמר שבעתים יוקם קין, עמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי והרג את קין, זהו שאמר (פסוק כג) כי איש הרגתי לפצעי וגו':

שתי נשים -
כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורבייה ואחת לתשמיש.
זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפירש איוב (איוב כד כא) רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב, כמו שמפורש באגדת חלק:
עדה -

היא של פריה ורבייה, ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו. עדה תרגום של סורה:

צלה -

היא של תשמיש על שם שיושבת תמיד בצלו, דברי אגדה הם בבראשית רבה (כג ב):

(כ) אבי יושב אהל ומקנה -
הוא היה הראשון לרועי בהמות במדברות, ויושב אהלים חדש כאן וחדש כאן בשביל מרעה צאנו, וכשכלה המרעה במקום הזה הולך ותוקע אוהלו במקום אחר.

ומדרש אגדה:

בונה בתים לעבודה זרה, כמה דאת אמר (יחזקאל ח ג) סמל הקנאה המקנה, וכן (פסוק כא) אחיו תופש כנור ועוגב לזמר לעבודה זרה:

(כב) תובל קין -
תובל אומנתו של קין.
תובל לשון תבלין, תיבל והתקין אומנתו של קין לעשות כלי זיין לרוצחים:

לוטש כל חרש נחושת וברזל -
מחדד אומנות נחושת וברזל, כמו (איוב טז ט) ילטוש עיניו לי.
חורש אינו לשון פועל אלא לשון פועל שהרי נקוד קמץ קטן. וטעמו למטה, כלומר מחדד ומצחצח כל כלי אומנות נחושת וברזל:
נעמה -
היא אשתו של נח:

(כג) שמען קולי -
שהיו פורשות ממנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו, שהיה למך סומא ותובל קין מושכו, וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקשת, והרגו. וכיון שידע שהוא קין זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו, והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן:

שמען קולי -
להישמע לי (לתשמיש), וכי איש אשר הרגתיו לפצעי הוא נהרג, וכי אני פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי, וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג, כלומר על ידי חבורתי, בתמיה, והלא שוגג אני ולא מזיד, לא זהו פצעי ולא זהו חבורתי:

פצע -
מכת חרב או חץ נברידור"א בלע"ז [פצע]:

(כד) כי שבעתים יוקם קין -
קין שהרג מזיד נתלה לו עד שבעה דורות, אני שהרגתי שוגג לא כל שכן שיתלה לי שביעיות הרבה:
שבעים ושבעה -
לשון ריבוי שביעיות אחז לו.

כך דרש רבי תנחומא (אות יא). ומדרש בראשית רבה (כג ד):

לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו משקיימו פריה ורבייה, לפי שנגזרה גזרה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות, אמרו:
מה אנו יולדות לבהלה, למחר המבול בא ושוטף את הכל.
והוא אומר להן: וכי איש הרגתי לפצעי, וכי אני הרגתי את הבל שהיה איש בקומה וילד בשנים, שיהא זרעי כלה באותו עוון?!
ומה קין שהרג נתלה לו שבעה דורות, אני שלא הרגתי לא כל שכן שיתלו לי שביעיות הרבה!
וזהו קל וחומר של שטות, אם כן אין הקב"ה גובה את חובו ומקיים את דברו:

(כה) וידע אדם וגו' -
בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו, אמר להן וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום, אתם עשו מצוותכם והוא יעשה את שלו. אמרו לו קשוט עצמך תחלה, והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידך, מיד וידע אדם עוד וגו'.
מהו עוד?
ללמדך שנתווספה לו תאווה על תאוותו:

(כו) אז הוחל -
(לשון חולין) לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן עבודה זרה ולקרותן אלהות.