(א) ויהי מקץ -
כתרגומו:

מסוף,

וכל לשון קץ סוף הוא:
על היאור -
כל שאר נהרות אינם קרוים יאורים חוץ מנילוס, מפני שכל הארץ עשויין יאורים יאורים בידי אדם ונילוס עולה בתוכם ומשקה אותם, לפי שאין גשמים יורדין במצרים תדיר כשאר ארצות:

(ב) יפות מראה -
סימן הוא לימי שובע, שהבריות נראות יפות זו לזו, שאין עין בריה צרה בחברתה:
באחו -
באגם, מריש"ק בלע"ז [ביצה], כמו (איוב ח יא) ישגא אחו:

(ג) ודקות בשר -
טינבי"ש בלע"ז [דקות], לשון דק:

(ד) ותאכלנה -
סימן שתהא כל שמחת השובע נשכחת בימי הרעב:

(ה) בקנה אחד -
טודי"ל בלע"ז [גבעול]:
בריאות -
שייני"ש בלע"ז [בריאות]:

(ו) ושדופת -
השלידי"ש בלע"ז [מיובשות] ושקיפן קדום, חבוטות לשון משקוף החבוט תמיד על ידי הדלת המכה עליו:
קדים -
רוח מזרחית שקורין ביש"א [רוח יבשה]:

(ז) הבריאות -
שייני"ש בלע"ז [בריאות]:
והנה חלום -
והנה נשלם חלום שלם לפניו והוצרך לפותרים:

(ח) ותפעם רוחו -
ומטרפא רוחה מקשקשת בתוכו כפעמון.
ובנבוכדנצר הוא אומר (דניאל ב א) ותתפעם רוחו, לפי שהיו שם שתי פעימות שכחת החלום והעלמת פתרונו:
חרטמי -
הנחרים בטימי מתים, ששואלים בעצמות. טימי, הן עצמות בלשון ארמי, ובמשנה בית שהוא מלא טמיא, מלא עצמות:
ואין פותר אותם לפרעה -
פותרים היו אותם, אבל לא לפרעה, שלא היה קולן נכנס באזניו, ולא היה לו קורת רוח בפתרונם, שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר:

(יא) איש כפתרון חלומו -
חלום הראוי לפתרון שנפתר לו ודומה לו:

(יב) נער עברי עבד -
ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה. מזכירו בלשון בזיון:
נער -
שוטה ואין ראוי לגדולה:
עברי -
אפילו לשוננו אינו מכיר:
עבד -
וכתוב בנמוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים:
איש כחלומו -
לפי החלום וקרוב לענינו:

(יג) השיב על כני -
מי שבידו להשיב, והוא פרעה הנזכר למעלה, כמו שאמר (לעיל פסוק י) פרעה קצף על עבדיו, הרי מקרא קצר ולא פירש מי השיב, לפי שאין צריך לפרש מי השיב.
וכן דרך כל מקראות קצרים על מי שעליו לעשות הם סותמים את הדבר:

(יד) מן הבור -
מן בית הסוהר שהוא עשוי כמין גומא.
וכן כל בור שבמקרא לשון גומא הוא, ואף אם אין בו מים קרוי בור פוש"א בלע"ז [חפירה]:
ויגלח -
מפני כבוד המלכות:

(טו) תשמע חלום לפתור אותו -
תאזין ותבין חלום לפתור אותו:
תשמע -
לשון הבנה והאזנה, כמו:
(להלן מב כג) שומע יוסף.
(דברים כח מט) אשר לא תשמע לשונו.
אינטינדר"א בלע"ז [להבין]:

(טז) בלעדי -
אין החכמה משלי אלא אלוהים יענה, יתן עניה בפי לשלום פרעה:

(יט) דלות -
כחושות. כמו (ש"ב יג ד) מדוע אתה ככה דל, דאמנון:
ורקות בשר -
כל לשון רקות שבמקרא חסרי בשר, ובלע"ז בלושי"ש [מחוסרות]:

(כג) צנמות -
צונמא בלשון ארמי סלע, הרי הן כעץ בלי לחלוח, וקשות כסלע.
ותרגומו:

נצן לקין,

נצן אין בהן אלא הנץ לפי שנתרוקנו מן הזרע:

(כו) שבע שנים, שבע שנים -
כולן אינן אלא שבע, ואשר נשנה החלום פעמים לפי שהדבר מזומן, כמו שפירש לו בסוף (פסוק לב) ועל השנות החלום וגו'.
בשבע שנים הטובות נאמר (פסוק כה) הגיד לפרעה, לפי שהיה סמוך.
ובשבע שני רעב נאמר (פסוק כח) הראה את פרעה.
לפי שהיה הדבר מופלג ורחוק, נופל בו לשון מראה:

(ל) ונשכח כל השבע -
הוא פתרון הבליעה:

(לא) ולא יודע השבע -
הוא פתרון (פסוק כא) ולא נודע כי באו אל קרבנה:

(לב) נכון -
מזומן:

(לד) וחמש -
כתרגומו:

ויזרזון

וכן (שמות יג יח) וחמושים:

(לה) את כל אכל -
שם דבר הוא.
לפיכך טעמו באל"ף ונקוד בפתח קטן.
ואוכל שהוא פועל, כגון (ויקרא ז כה) כי כל אוכל חלב, טעמו למטה בכף ונקוד קמץ קטן:
תחת יד פרעה -
ברשותו ובאוצרותיו:

(לו) והיה האכל -
הצבור כשאר פקדון הגנוז לקיום הארץ:

(לח) הנמצא כזה -
הנשכח כדין, אם נלך ונבקשנו הנמצא כמוהו.
הנמצא לשון תמיהה, וכן כל ה"א המשמשת בראש תיבה ונקודה בחטף פתח:

(לט) אין נבון וחכם כמוך -
לבקש איש נבון וחכם שאמרת, לא נמצא כמוך:

(מ) ישק -
יתזן, יתפרנס. כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך.
כמו (לעיל טו ב) ובן משק ביתי.
וכמו (תהילים ב יב) נשקו בר, גרנישו"ן בלע"ז [אספקה]:

רק הכסא -
שיהיו קורין לי מלך:
כסא -
לשון של המלוכה כמו (מלכים א א לז) ויגדל את כסאו מכסא אדוני המלך:

(מא) נתתי אתך -
מניתי יתך, ואף על פי כן לשון נתינה הוא.
כמו (דברים כו יט) ולתתך עליון, בין לגדולה בין לשפלות נופל לשון נתינה עליו.
כמו (מלאכי ב ט) נתתי אתכם נבזים ושפלים:

(מב) ויסר פרעה את טבעתו -
נתינת טבעת המלך הוא אות למי שנותנה לו להיות שני לו לגדולה:
בגדי שש -
דבר חשיבות הוא במצרים:
רבד -
ענק, ועל שהוא רצוף בטבעות קרוי רביד.
וכן (משלי ז טז) רבדתי ערשי, רצפתי ערשי מרצפות.
בלשון משנה (מדות א ח) מוקף רובדין של אבן.
(יומא מג ב) על הרובד שבעזרה, והיא רצפה:

(מג) במרכבת המשנה -
השניה למרכבתו, המהלכת אצל שלו:
אברך -
כתרגומו:

דין אבא למלכא.

רך בלשון ארמי מלך.

בהשותפין (בבא בתרא ד א) לא ריכא ולא בר ריכא.

ובדברי אגדה:

דרש ר' יהודה: אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים.
אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית: עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים, אין אברך אלא לשון ברכים, שהכל היו נכנסין ויוצאין תחת ידו, כענין שנאמר ונתון אותו וגו':

(מד) אני פרעה -
שיש יכולת בידי לגזור גזרות על מלכותי, ואני גוזר שלא ירים איש את ידו בלעדיך, שלא ברשותך.

דבר אחר:
אני פרעה
אני אהיה מלך ובלעדיך וגו' וזהו דוגמת (פסוק מ) רק הכסא:
את ידו ואת רגלו -
כתרגומו:

(מה) צפנת פענח -
מפרש הצפונות, ואין לפענח דמיון במקרא:
פוטי פרע -
הוא פוטיפר, ונקרא פוטיפרע על שנסתרס מאליו, לפי שלקח את יוסף למשכב זכר:

(מז) ותעש הארץ -
כתרגומו, ואין הלשון נעקר מלשון עשייה:
לקמצים -
קומץ על קומץ, יד על יד היו אוצרים:

(מח) אכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה -
שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה ונותנין בתבואה מעפר המקום ומעמיד את התבואה מלירקב:

(מט) עד כי חדל לספר -
עד כי חדל לו הסופר לספור, והרי זה מקרא קצר:
כי אין מספר -
לפי שאין מספר.
והרי כי משמש בלשון דהא:

(נ) בטרם תבוא שנת הרעב -
מכאן שאסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון:

(נה) ותרעב כל ארץ מצרים -
שהרקיבה תבואתם שאצרו חוץ משל יוסף:
אשר יאמר לכם תעשו -
לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו, וכשבאו אצל פרעה ואומרים: כך הוא אומר לנו.
אמר להם למה לא צברתם בר, והלא הכריז לכם ששני הרעב באים!
אמרו לו: אספנו הרבה והרקיבה.
אמר להם: אם כן, כל אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות:

(נו) על כל פני הארץ -
מי הם פני הארץ, אלו העשירים:
את כל אשר בהם -
כתרגומו:

די בהון עיבורא:

וישבור למצרים -
שבר לשון מכר ולשון קנין הוא. כאן משמש לשון מכר.
(להלן מג ב) שברו לנו מעט אוכל, לשון קנין.
ואל תאמר אינו כי אם בתבואה, שאף ביין וחלב מצינו (ישעיה נה א) ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב:

(נז) וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף -
(סרסהו ופרשהו וכל הארץ באו מצרים אל יוסף). אם תפרשהו כסדרו היה צריך לכתוב לשבור מן יוסף.