(א) ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים -
לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהודעו להם:

(ב) וישמע בית פרעה -
ביתו של פרעה, כלומר עבדיו ובני ביתו.
ואין זה לשון בית ממש אלא כמו (תהילים קטו יב) בית ישראל.
(מלכים א' יב כא) בית יהודה מיישניד"א בלע"ז [בני הבית]:

(ג) נבהלו מפניו -
מפני הבושה:

(ד) גשו נא אלי -
ראה אותם נסוגים לאחוריהם, אמר עכשיו אחי נכלמים, קרא להם בלשון רכה ותחנונים, והראה להם שהוא מהול:

(ה) למחיה -
להיות לכם למחיה:

(ו) כי זה שנתים הרעב -
עברו משני הרעב:

(ח) לאב -
חבר ופטרון:

(ט) ועלו אל אבי -
ארץ ישראל גבוה מכל הארצות:

(יא) פן תורש -
דלמא תתמסכן.
לשון (שמואל א' ב ז) מוריש ומעשיר:

(יב) והנה עיניכם רואות -
בכבודי, ושאני אחיכם, שהרי אני מהול ככם.
ועוד כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש:
ועיני אחי בנימין -
השוה את כולם יחד לומר שכשם שאין לי שנאה על בנימין אחי, שהרי לא היה במכירתי, כך אין בלבי שנאה עליכם:

(יד) ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך -
על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב:
ובנימין בכה על צואריו -
על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו ליחרב:

(טו) ואחרי כן -
מאחר שראוהו בוכה ולבו שלם עמהם:
דברו אחיו אתו -
שמתחלה היו בושים ממנו:

(טז) והקול נשמע בית פרעה -
כמו בבית פרעה, וזהו לשון בית ממש:

(יז) טענו את בעירכם -
תבואה:

(יח) את טוב ארץ מצרים -
ארץ גושן. ניבא ואינו יודע מה ניבא, סופם לעשותה כמצולה שאין בה דגים:
חלב הארץ -
כל חלב לשון מיטב הוא:

(יט) ואתה צויתה -
מפי לומר להם:
זאת עשו -
כך אמור להם שברשותי הוא:

(כג) שלח כזאת -
כחשבון הזה. ומהו החשבון, עשרה חמורים וגו':
מטוב מצרים -
מצינו בתלמוד ששלח לו יין (ישן) שדעת זקנים נוחה הימנו.

ומדרש אגדה:

גריסין של פול:

בר ולחם -
כתרגומו:
ומזון -
ליפתן:

(כד) אל תרגזו בדרך -
אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך.

דבר אחר:
אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר.
ולפי פשוטו של מקרא יש לומר לפי שהיו נכלמים היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתווכח זה עם זה ולומר על ידך נמכר, אתה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו:

(כו) וכי הוא מושל -
ואשר הוא מושל:
ויפג לבו -
נחלף לבו והלך מלהאמין, לא היה לבו פונה אל הדברים.
לשון מפיגין טעמן, בלשון משנה.
וכמו (איכה ג מט) מאין הפוגות.
(ירמיה מח יא) וריחו לא נמר מתרגמינן וריחיה לא פג:

(כז) את כל דברי יוסף -
סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה, זהו שאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא אמר אשר שלח פרעה:
ותחי רוח יעקב -
שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו:

(כח) רב עוד -
רב לי עוד שמחה וחדוה, הואיל ועוד יוסף בני חי.