(א) זה ספר תולדות אדם -
זו היא ספירת תולדות אדם. ומדרשי אגדה יש רבים:
ביום ברא וגו' -
מגיד שביום שנברא הוליד:

(ג) שלשים ומאת שנה -
עד כאן פירש מן האשה:

(כד) ויתהלך חנוך -
צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו [וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואיננו בעולם למלאות שנותיו:
כי לקח אותו -
לפני זמנו] כמו (יחזקאל כד כה) הנני לוקח ממך את מחמד עיניך:

(כח) ויולד בן -
שממנו נבנה העולם:

(כט) זה ינחמנו -
ינח ממנו את עיצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו. ואם לא תפרשהו כך, אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם:

(לב) בן חמש מאות שנה -

אמר רבי יודן: מה טעם כל הדורות הולידו למאה שנה וזה לחמש מאות?
אמר הקב"ה: אם רשעים הם יאבדו במים ורע לצדיק זה, ואם צדיקים הם אטריח עליו לעשות תיבות הרבה, כבש את מעיינו ולא הוליד עד שהיה בן חמש מאות שנה, כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני המבול דכתיב (ישעיה סה ב) כי הנער בן מאה שנה ימות, וראוי לעונש לעתיד, וכן לפני מתן תורה:

את שם ואת חם ואת יפת -
והלא יפת הוא הגדול, אלא בתחילה אתה דורש את שם שהוא צדיק, ונולד כשהוא מהול, ושאברהם יצא ממנו וכולי.