(ב) בני האלוהים -
בני השרים והשופטים.

(דבר אחר:
בני האלוהים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבים בהם).

כל אלוהים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח:
(שמות ד טז) ואתה תהיה לו לאלוהים,
(שם ז א) ראה נתתיך אלוהים:

כי טבת הנה -

אמר רבי יודן: טבת כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה,
היה גדול נכנס ובועלה תחלה:

מכל אשר בחרו -
אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה:

(ג) לא ידון רוחי באדם -
לא יתרעם ויריב רוחי עלי בשביל האדם:

לעולם -
לאורך ימים, הנה רוחי נדון בקרבי אם להשחית ואם לרחם, לא יהיה מדון זה ברוחי לעולם, כלומר לאורך ימים:

בשגם הוא בשר -
כמו בשגם, כלומר בשביל שגם זאת בו שהוא בשר, ואף על פי כן אינו נכנע לפני, ומה אם יהיה אש או דבר קשה, כיוצא בו (שופטים ה ז) עד שקמתי דבורה, כמו שקמתי. וכן (שם ו יז) שאתה מדבר עמי, כמו שאתה, אף בשגם כמו בשגם:

והיו ימיו וגו' -
עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי ואם לא ישובו אביא עליהם מבול.
ואם תאמר משנולד יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה, אין מוקדם ומאוחר בתורה, כבר הייתה הגזירה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות, וכן מצינו בסדר עולם (פרק כח). יש מדרשי אגדה רבים בלא ידון, אבל זה הוא צחצוח פשוטו:

(ד) הנפלים -
על שם שנפלו והפילו את העולם, ובלשון עברית לשון ענקים הוא:
בימים ההם -
בימי דור אנוש ובני קין:
וגם אחרי כן -
אף על פי שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם, לא נכנע דור המבול ללמוד מהם:
אשר יבאו -
היו יולדות ענקים כמותם:
הגיבורים -
למרוד במקום:
אנשי השם -
אותן שנקבו בשמות עירד, מחויאל, מתושאל, שנקראו על שם אבדן שנימוחו והותשו.

דבר אחר:
אנשי שממון, ששממו את העולם:

(ו) וינחם ה' כי עשה -
נחמה הייתה לפניו שבראו בתחתונים, שאלו היה מן העליונים היה ממרידן:
ויתעצב -
האדם:
אל לבו -
של מקום, עלה במחשבתו של מקום להעציבו, זהו תרגום אונקלוס.

דבר אחר:
וינחם, נהפכה מחשבתו של מקום ממידת רחמים למדת הדין, עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ.

וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות.
(במדבר כג יט) ובן אדם ויתנחם,
(דברים לב לו) ועל עבדיו יתנחם,
(שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה,
(שמואל א' טו יא) נחמתי כי המלכתי,
כולם לשון מחשבה אחרת הם:

ויתעצב אל לבו -
נתאבל על אבדן מעשה ידיו, כמו (ש"ב יט ג) נעצב המלך על בנו. וזו כתבתי לתשובת המינים:

גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו: אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד.
אמר לו: הן.
אמר לו: והא כתיב ויתעצב אל לבו?!
אמר לו: נולד לך בן זכר מימיך?
אמר לו: הן.
אמר לו" ומה עשית?
אמר לו: שמחתי ושימחתי את הכל.
אמר לו: ולא היית יודע שסופו למות!
אמר לו: בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלא אבלא.
אמר לו: כך מעשה הקב"ה, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן, בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם:

(ז) ויאמר ה' אמחה את האדם -
הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו, לכך נאמר לשון מחוי:
מאדם עד בהמה -
אף הם השחיתו דרכם.

דבר אחר:
הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו:
כי נחמתי כי עשיתים -
חשבתי מה לעשות להם על אשר עשיתים:

(ט) אלה תולדות נח נח איש צדיק -
הואיל והזכירו ספר בשבחו, שנאמר (משלי י ז) זכר צדיק לברכה.

דבר אחר:
ללמדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים:
בדורותיו -

יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר.
ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום:

את האלה ים התהלך נח -
ובאברהם הוא אומר (יז א) התהלך לפני, (כד מ) אשר התהלכתי לפניו, נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו:
התהלך -
לשון עבר, וזהו שמושו של למד בלשון כבד, משמשת להבא ולשעבר בלשון אחד,
(שם יג יז) קום התהלך להבא, התהלך נח, לשעבר,
(ש"א יב יט) התפלל בעד עבדיך להבא,
(מלכים א ח מב) ובא והתפלל אל הבית הזה, לשון עבר,
אלא שהוי"ו שבראשו הופכו להבא:

(יא) ותשחת -
לשון ערווה ועבודה זרה, כמו (דברים ד טז) פן תשחיתון, כי השחית כל בשר וגו':
ותמלא הארץ חמס -
גזל:

(יב) כי השחית כל בשר -
אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:

(יג) קץ כל בשר -
כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה, אנדרלמוסיה באה לעולם והורגת טובים ורעים:

כי מלאה הארץ חמס -
לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל:
את הארץ -
כמו מן הארץ, ודומה לו:
(שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר,
(מ"א טו כג) חלה את רגליו, מן רגליו.

דבר אחר:
את הארץ עם הארץ, שאף שלושה טפחים של עומק המחרישה נימוחו וניטשטשו:

(יד) עשה לך תבת -
הרבה רווח והצלה לפניו.
ולמה הטריחו בבניין זה?
כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה ועשרים שנה ושואלין אותו:
מה זאת לך?
והוא אומר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו:
עצי גפר -
כך שמו. ולמה ממין זה על שם גופרית, שנגזר עליהם להימחות בו:
קנים -
מדורים מדורים לכל בהמה וחיה:
בכפר -
זפת בלשון ארמי. ומצינו בתלמוד כופרא. בתיבתו של משה, על ידי שהיו המים תשים, דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ.
ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת, אבל כאן מפני חוזק המים זפתה מבית ומבחוץ:

(טז) צהר -
יש אומרים:

חלון.

ויש אומרים:

אבן טובה המאירה להם:

ואל אמה תכלנה מלמעלה -
כסויה משופע ועולה עד שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה, כדי שיזובו המים למטה:
בצדה תשים -
שלא יפלו הגשמים בה:
תחתים שנים ושלשים -
שלוש עליות זו על גב זו:
עליונים לאדם,
אמצעים למדור בהמה,
תחתיים לזבל:

(יז) ואני הנני מביא -
הנני מוכן להסכים עם אותם שזירזוני ואמרו לפני כבר (תהילים ח ה) מה אנוש כי תזכרנו:
מבול -
שבלה את הכל, שבלבל את הכל, שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך.

וזהו לשון אונקלוס שתרגם:

טופנא.

שהציף את הכל והביאם לבבל שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול:

(יח) והקמותי את בריתי -
ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו ויעפשו, ושלא יהרגוהו רשעים שבדור:
אתה ובניך ואשתך -
האנשים לבד והנשים לבד, מכאן שנאסרו בתשמיש המטה:

(יט) ומכל החי -
אפילו שדים:
שנים מכל -
מן הפחות שבהם לא פחתו משנים, אחד זכר ואחד נקבה:

(כ) מהעוף למינהו -
אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם, ומאליהם באו, וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה:

(כב) ויעש נח -
זה בנין התיבה.