(ב) וחתכם -
ואימתכם כמו (איוב ו כא) תראו חתת.
ואגדה:

לשון חיות שכל זמן שהתינוק בן יומו חי אין אתה צריך לשומרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת, צריך לשומרו מן העכברים, שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה, אימתי יהיה מוראכם על החיות, כל זמן שאתם חיים:

(ג) לכם יהיה לאכלה -
שלא הרשיתי לאדם הראשון לאכול בשר אלא ירק עשב, ולכם כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל:

(ד) בשר בנפשו -
אסר להם אבר מן החי, כלומר כל זמן שנפשו בו לא תאכלו הבשר:
בנפשו דמו -
בעוד נפשו בו:
בשר בנפשו לא תאכלו -
הרי אבר מן החי ואף בנפשו דמו לא תאכלו, הרי דם מן החי:

(ה) ואך את דמכם -
אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו:
לנפשותיכם -
אף החונק עצמו אף על פי שלא יצא ממנו דם:
מיד כל חיה -
לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהן, שנאמר (תהילים מט יג) נמשל כבהמות נדמו, לפיכך הוצרך להזהיר עליהן את החיות:
ומיד האדם -
מיד ההורג במזיד ואין עדים אני אדרוש:
מיד איש אחיו -
מיד שהוא אוהב לו כאח והרגו שוגג, אני אדרוש, אם לא יגלה ויבקש על עונו לימחל, שאף השוגג צריך כפרה, ואם אין עדים לחייבו גלות והוא אינו נכנע, הקדוש ברוך הוא דורש ממנו.

כמו שדרשו רבותינו ז"ל:

והאלוהים אנה לידו במסכת מכות (י ב) הקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק אחד וכו':

(ו) באדם דמו ישפך -
אם יש עדים המיתוהו אתם, למה, כי בצלם אלוהים וגו':
עשה את האדם -
זה מקרא חסר, וצריך להיות עשה העושה את האדם, וכן הרבה במקרא:

(ז) ואתם פרו ורבו -
לפי פשוטו הראשונה לברכה, וכאן לצווי.

ולפי מדרשו:

להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים:

(ט) ואני הנני -
מסכים אני עמך, שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורבייה עד שהבטיחו הקדוש ברוך הוא שלא לשחת את העולם עוד, וכן עשה. ובאחרונה אמר לו הנני מסכים לעשות קיום וחיזוק ברית להבטחתי, ואתן לך אות:

(י) חית הארץ אתכם -
הם המתהלכים עם הבריות:
מכל יוצאי התבה -
להביא שקצים ורמשים:
לכל חית הארץ -
להביא המזיקין שאינן בכלל החיה אשר אתכם, שאין הילוכן עם הבריות:

(יא) והקימותי -
אעשה קיום לבריתי, ומהו קיומו, את הקשת כמו שמסיים והולך:

(יב) לדרת עולם -
נכתב חסר, שיש דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה, ודורו של רבי שמעון בן יוחאי:

(יד) בענני ענן -
כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם:

(טז) בין אלוהים ובין כל נפש חיה -
בין מידת הדין של מעלה וביניכם שהיה לו לכתוב וביני ובין כל נפש חיה.

אלא זהו מדרשו:

כשתבוא מידת הדין לקטרג עליכם (לחייב אתכם) אני רואה את האות ונזכר:

(יז) זאת אות הברית -
הראהו הקשת ואמר לו הרי האות שאמרתי:

(יח) וחם הוא אבי כנען -
למה הוצרך לומר כאן?
לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח שקלקל בה חם, ועל ידו נתקלל כנען, ועדיין לא כתב תולדות חם, ולא ידענו שכנען בנו, לפיכך הוצרך לומר כאן וחם הוא אבי כנען:

(כ) ויחל -
עשה עצמו חולין, שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת:
איש האדמה -
אדוני האדמה, כמו (רות א ג) איש נעמי:
ויטע כרם -
כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים:

(כא) אהלו -
אהלה כתיב רמז לעשרת שבטים שנקראו על שם שומרון שנקראת אהלה, שגלו על עסקי היין, שנאמר (עמוס ו ו) השותים במזרקי יין:
ויתגל -
לשון ויתפעל:

(כב) וירא חם אבי כנען -
יש מרבותינו אומרים:

כנען ראה והגיד לאביו לכך הוזכר על הדבר ונתקלל:

וירא את ערות אביו -
יש אומרים:

סרסו ויש אומרים רבעו:

(כג) ויקח שם ויפת -
אין כתיב כאן ויקחו אלא ויקח, לימד על שם שנתאמץ במצווה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית, ויפת זכה לקבורה לבניו, שנאמר (יחזקאל לט יא) אתן לגוג מקום שם קבר. וחם שבזה את אביו נאמר בזרעו (ישעיה כ ד) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת וגו':
ופניהם אחורנית -
למה נאמר פעם שניה?
מלמד שכשקרבו אצלו והוצרכו להפוך עצמם לכסותו, הפכו פניהם אחורנית:

(כד) בנו הקטן -
הפסול והבזוי, כמו (ירמיה מט טו) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם:

(כה) ארור כנען -
אתה גרמת לי שלא אוליד בן רביעי אחר לשמשני, ארור בנך רביעי להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים, שהוטל עליהם טורח עבודתי מעתה. ומה ראה חם שסרסו, אמר להם לאחיו אדם הראשון שני בנים היו לו, והרג זה את זה בשביל ירושת העולם ואבינו יש לו שלושה בנים ועודנו מבקש בן רביעי:

(כו) ברוך ה' אלוהי שם -
שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו לתת להם את ארץ כנען:
ויהי כנען עבד למו -
למס עובד:

(כז) יפת אלוהים ליפת -
מתורגם יפתי ירחיב:
וישכון באהלי שם -
ישרה שכינתו בישראל.

ומדרש חכמים:

אף על פי שיפת אלוהים ליפת, שבנה כורש שהיה מבני יפת בית שני,
לא שרתה בו שכינה.
והיכן שרתה?
במקדש ראשון שבנה שלמה שהיה מבני שם:

ויהי כנען עבד למו -
אף משיגלו בני שם, ימכרו להם עבדים מבני כנען.