פסוק א
וַיִּשָּׂא יַעֲקב רַגְלָיו. הִנֵּה כְּשֶׁיֵּלֵךְ הָאָדָם מִדַּעְתּו אֶל מָקום מְכֻוָּן מֵאִתּו, יִצְדַּק עָלָיו שֶׁהוּא נושֵׂא אֶת רַגְלָיו, אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִסַּע מֵאֵיזֶה מָקום מִבְּלִי אֵין שָׁם מָנוחַ לְכַף רַגְלו, יִצְדַּק עָלָיו שֶׁרַגְלָיו נושְׂאות אותו, כְּעִנְיַן "יבִלוּהָ רַגְלֶיהָ (מֵרָחוק לָגוּר") (ישעיהו כג, ז).

פסוק ו
הֲשָׁלום לו. הִנֵּה הִשְׁתַּדֵּל לָדַעַת אֶת שְׁלום לָבָן קדֶם שֶׁיִּרְאֶה פָּנָיו, כִּי אֵין רָאוּי לְאורֵחַ הַבָּא לִפְקד אֶת הָאֶזְרָח בְּעֵת שִׂמְחָתו וּבְהֶפְכּו עַל אפֶן אֶחָד.

פסוק ז
הֵן עוד הַיּום גָּדול. הַצַּדִּיק יִמְאַס אֶת הָעָוֶל גַּם כֵּן אֶל הָאֲחֵרִים, כְּאָמְרו "תּועֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל" (משלי כט, כז).

פסוק ט
כִּי רעָה הִוא. יודַעַת חָכְמַת מְלֶאכֶת הַמִּרְעֶה.

פסוק י
כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקב אֶת רָחֵל. אֲבָל קדֶם לָכֵן לא רָצָה לִגְלל אֶת הָאֶבֶן שֶׁלּא לָחב לַאֲחֵרִים, כִּי חָשַׁשׁ שֶׁמָּא יַשְׁקוּ הָרועִים אותָם הַשְּׁלשָׁה עֲדָרִים וְלא יַמְתִּינוּ לַעֲזר לַאֲחֵרִים.

פסוק יא
וַיִּשָּׂא אֶת קולו וַיֵּבְךְּ. עַל שֶׁלּא זָכָה לָשֵׂאת אותָהּ בִּנְעוּרָיו וְהָיוּ לו לְעֵת כָּזאת בְּנֵי נְעוּרִים.

פסוק יב
כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא. לְהודִיעַ שֶׁלּא חָטָא בְּמוּסָר כְּשֶׁנִּשֵּׁק אותָהּ.

וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא. הִזְכִּיר לָהּ אֶת רִבְקָה אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה בִּלְתִּי נודַעַת לְרָחֵל, כְּדֵי שֶׁתַּגִּיד לְאָבִיהָ.

פסוק יג
אֶת שֵׁמַע יַעֲקב. שֶׁגָּלַל אֶת הָאֶבֶן הוּא לְבַדּו.

וַיְסַפֵּר לְלָבָן. לְהודִיעו שֶׁלּא בָּא אֵלָיו לְצרֶךְ פַּרְנָסָה אֶלָּא לְהִמָּלֵט מֵאָחִיו, וְשֶׁבְּמִצְוַת אִמּו יֵשֵׁב עִמּו.

פסוק יד
אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה. אַף עַל פִּי שֶׁתּוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס בִּלְעָדַי בִּמְלֶאכֶת הַמִּרְעֶה או בְּזוּלָתָהּ, מִכָּל מָקום "אַתָּה עַצְמִי וּבְשָׂרִי" וְרָאוּי שֶׁתֵּשֵׁב בְּבֵיתִי.

וַיֵּשֶׁב עִמּו. בַּעֲבודָתו לִרְעות צאנו כְּמו "שְׁבָה עִמָּדִי" (פסוק יט). "וַיּואֶל משֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" (שמות ב, כא). לְפִיכָךְ אָמַר לו אַחַר כָּךְ "וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם" (פסוק טו).

פסוק יז
יְפַת תּאַר. יְפַת הַתְּמוּנָה, מֵעִנְיַן "וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ" (ישעיהו מד, יג).

וִיפַת מַרְאֶה. בְּצֶבַע הָעור, שֶׁהָיָה צַח וְאָדם, כִּי אָמְנָם הַצֶּבַע הוּא מֻשָּׂג לְחוּשׁ הָרְאוּת.

פסוק יח
אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל. אֵין סָפֵק שֶׁלּא הָיָה הַצַּדִּיק נושֵׂא אִשָּׁה וּמַעֲמִיד בָּנִים אִם לא הָיָה בְּיָדו לְפַרְנְסָם, בִּפְרָט בִּשְׁאֵר וּכְסוּת, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה 'נושֵׂא אָדָם כַּמָּה נָשִׁים, וְהוּא דְּאִית לֵיהּ לְמֵיקַם בְּסִפּוּקֵיהוּ' (יבמות סח, א). וְכֵן אֵין לַחְשׁב שֶׁלָּבָן שֶׁהָיָה בַּעַל מָמון יִתֵּן לו בְּנותָיו אִם לא הָיָה בְּיָדו לְפַרְנְסָם, אִם כֵּן בְּאָמְרו "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי" (להלן לב, יא), הָיְתָה הַכַּוָּנָה שֶׁלּא הָיָה בְּיָדו אָז מִקְנֶה וְלא דֶּרֶךְ לַעֲשׂות מְלָאכָה לְהַרְוִיחַ וּלְהִתְפַּרְנֵס בָּהּ. וְעִנְיַן הָעֲבודָה בִּשְׁבִיל רָחֵל הָיָה לְמהַר, כְּמִנְהָגָם שֶׁהָיוּ נותְנִים מהַר לָאָב, שֶׁיִּתֵּן אֶת בִּתּו, כְּאָמְרו "אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לו, כֶּסֶף יִשְׁקל כְּמהַר הַבְּתוּלת" (שמות כב, טז). וּמַה שֶּׁאָמְרוּ אַחַר כָּךְ "כִּי מְכָרָנוּ" (לא, טו), הָיָה, שֶׁחָשְׁבוּ בְּעַנְוָתָן שֶׁהָיָה הַמּהַר יותֵר מִן הָרָאוּי בִּשְׁבִילָן.

בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה. כִּי תוךְ שֶׁבַע שָׁנִים יִהְיֶה עִתָּהּ עֵת דּודִים, וְתוּכַל בֵּין כָּךְ לְהַשִּׂיא הַגְּדולָה.

פסוק כ
וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים. שֶׁחָשַׁב שֶׁהָיָה רָאוּי לָתֵת מהַר רַב מִזֶּה.

בְּאַהֲבָתו אתָהּ. 'שֶׁאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה'.

פסוק כא
וְאָבואָה אֵלֶיהָ. נַעֲשֶׂה הַנִּשּׂוּאִין וְלא הָאֵרוּסִין בִּלְבַד, כִּי חָפֵץ לְהַשִּׂיג נַחֲלַת ה' בָּנִים. (על פי תהלים קכז, ג).

פסוק כו
לא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקומֵנוּ. לא הִנִּיחוּנִי אַנְשֵׁי הַמָּקום לְקַיֵּם דְּבָרַי.

פסוק כז
וְנִתְּנָה לְךָ. וְאָז יַסְכִּימוּ גַּם הֵם.

פסוק ל
וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל. לא בִּשְׁבִיל הָאִישׁוּת בִּלְבַד אֲבָל "גַּם" בַּאֲשֶׁר הִיא "רָחֵל", בִּשְׁבִיל מַעֲשֶׂיהָ הַנִּמְשָׁכִים לְצוּרָתָהּ הָאִישִׁית.

מִלֵּאָה. אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה הִיא הָרִאשׁונָה, שֶׁאֵין הַמִּנְהָג שֶׁיִּמְצָא קורַת רוּחַ אֶלָּא בָּהּ, כְּמו שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּותֵינוּ זִכְרונָם לִבְרָכָה.

פסוק לא
כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה. שֶׁהִכִּיר בָּהּ אַחַר כָּךְ סִימָנֵי עֲקָרָה, כְּאָמְרו "וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ", וְחָשַׁב שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הִסְכִּימָה לְהַטְעותו.

וְרָחֵל עֲקָרָה. הָיְתָה עֲקָרָה בְּטִבְעָהּ וְנִשְׁאֲרָה כָּךְ עַד שֶׁהָאֵל יִתְעַלֶּה פָּתַח אֶת רַחְמָהּ.

פסוק לב
בְּעָנְיִי. שֶׁהָיָה בַּעֲלִי חושְׁדֵנִי שֶׁהִסְכַּמְתִּי לְהַטְעותו, וּתְמוּרַת הַחֲשָׁד נָתַן הָאֵל יִתְבָּרַךְ לִי זֶרַע, כָּעִנְיָן בְּסוטָה.

פסוק לג
כִּי שְׂנוּאָה אָנכִי. וּתְמוּרַת הַשִּׂנְאָה הַמְּסֻבֶּבֶת מִן הַחֲשָׁד נָתַן לִי גַּם אֶת זֶה.

פסוק לד
הַפַּעַם יִלָּוֶה. שֶׁכְּבָר אֲנִי מֻחְזֶקֶת לִהְיות רַבַּת בָּנִים, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה 'בִּתְלָתָא זִמְנֵי הַוְיָא חֲזָקָה' (יבמות סד, ב).

פסוק לה
עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמו יְהוּדָה. שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה הַשֵּׁם, אותִיּות הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, וְעִם זֶה לְשׁון הַהודָאָה. וְנִרְאֶה שֶׁהָיוּ כָּל אֵלֶּה שֵׁמות שֶׁל קַדְמונִים, כְּמו שֶׁמָּצִינוּ קדֶם לָזֶה "יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי" (לעיל כו, לד), וְכֵן "שְׁמוּאֵל בֶּן עֲמִיהוּד" (במדבר לד, כ) קדֶם לִשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, וְהָיוּ בּוחֲרִים מֵהַשֵּׁמות הַקּודְמִים אֶת הַנּופְלִים עַל לְשׁון הַמְּארָע.