פסוק ג
וַתִּדְבַּק נַפְשׁו. עַל הֵפֶךְ בְּאַמְנון לְתָמָר אַחַר שֶׁשָּׁכַב אותָהּ.

בְּדִינָה בַּת יַעֲקב. בִּשְׁבִיל שֶׁהָיְתָה בַּת יַעֲקב הַנִּכְבָּד בְּעֵינֵי הָאֻמּות, כְּאָמְרו אַחַר כָּךְ "כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקב" (פסוק יט).

פסוק ה
וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקב עַד בּאָם. הֶחֱרִישׁ מִלָּצֵאת לָרִיב עַד שֶׁיָּבואוּ בָּנָיו וְיֵדְעוּ הַדָּבָר וְיִשְׁמְרוּ עַצְמָם מֵאַנְשֵׁי רִיבָם.

פסוק ו
וַיֵּצֵא חֲמור. כְּשֶׁרָאָה שֶׁהֶחֱרִישׁ, וְדָאַג פֶּן יַחֲרשׁ עָלָיו רָעָה.

פסוק ז
וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר. הִנֵּה הָעִצָּבון הָיָה עַל כִּי "נְבָלָה עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל", שֶׁהָיָה בִּזָּיון אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵצֶל אֻמּות הָעולָם לא הָיָה כֵּן. וּבִשְׁבִיל שֶׁהָיָה בִּלְתִּי מֻרְגָּל אָז לֶאֱנס אֶת בְּתוּלות גְּדולֵי הַדּור, כְּאָמְרו "וְכֵן לא יֵעָשֶׂה", לְפִיכָךְ חָרָה לָהֶם עַל שֶׁנֶּעֶשְׂתָה כָּזאת נֶגְדָּם.

פסוק י
וּסְחָרוּהָ. עִם הֱיות הַסְּחורָה אָז בִּלְתִּי מֻתֶּרֶת לְגֵרִים, כְּאָמְרָם 'בַּר מָתָא אַבַּר מָתָא אַחֲרִיתָא מָצֵי מְעַכֵּב' (בבא בתרא כא, ב).

פסוק יב
הַרְבּוּ עָלַי מְאד. כְּמֵשִׁיב לָכֶם אָשָׁם עַל מַה שֶּׁחָטָאתִי לָכֶם.

פסוק יג
בְּמִרְמָה. שָׁאֲלוּ שֶׁיִּמּולוּ, בְּחָשְׁבָם שֶׁלּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם, או שֶׁלּא יוּכְלוּ לְפַתּות אַנְשֵׁי עִירָם לָזֶה.

וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא. הֵשִׁיבוּ שֶׁמִּינֵי הַנְּדִיבוּת שֶׁאָמְרוּ שְׁכֶם וְאָבִיו לַעֲשׂות לא הָיוּ רְאוּיִים עַתָּה אַחֲרֵי שֶׁטִּמֵּא, בְּדֶרֶךְ אֶתְנַן זונָה.

פסוק יד
כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ. שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה שֶׁאֵין אִישׁ הָגוּן בֵּין הַמּוּלִים לְהִתְחַתֵּן עִמּו.

פסוק יז
וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עַתָּה בְּבָתֵּיכֶם נִקַּח אותָהּ מֵעִמָּכֶם.

וְהָלַכְנוּ. עִם כָּל עָשְׁרֵנוּ שֶׁלּא תֵּהָנוּ בּו.

פסוק יט
וְהוּא נִכְבָּד. וְאַף עַל פִּי כֵן לא אֵחַר לַעֲשׂות, "כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקב".

פסוק כא
שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ. בְּשָׁלום הֵם אִתָּנוּ, וְאֵין בְּלִבָּם לִתְבּעַ עֶלְבּונָם.

פסוק כה
וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר. שֶׁלּא מָלוּ אֶלָּא עַל תִּקְוָה לְהַשִּׂיג מִקְנֵיהֶם וְקִנְיָנָם, כְּדִבְרֵי חֲמור וּשְׁכֶם (פסוק כג).

פסוק כו
וְאֶת חֲמור וְאֶת שְׁכֶם בְּנו הָרְגוּ. שֶׁבִּקְּשׁוּם וּמְצָאוּם.

פסוק כז
הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ. כִּי לוּלֵא הָיָה כְּבָר דָּבָר כָּזֶה בִּלְתִּי נִמְאָס אֶצְלָם לא הָיָה שְׁכֶם עושֶׂה כֵּן. אָמְנָם הָיָה זֶה מֻרְגָּל אֶצְלָם שֶׁיִּקְּחוּ הַשָּׂרִים בְּנות הָעָם בִּלְתִּי רְשׁוּת לְנָשִׁים או לְפִילַגְשִׁים, עַל דֶּרֶךְ "וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכָּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (לעיל ו, ב).

פסוק ל
לְהַבְאִישֵׁנִי. שֶׁיּאמְרוּ שֶׁשִּׁקַּרְנוּ בֶּאֱמוּנָתֵנוּ אַחַר שֶׁנִּמּולוּ.

פסוק לא
הַכְזונָה, שֶׁאֵין רָאוּי לִתְבּעַ עֶלְבּונָהּ.

יַעֲשֶׂה, עַם הָאָרֶץ.

אֶת אֲחותֵנוּ, שֶׁאֵינָהּ זונָה, וְרָאוּי לִתְבּעַ עֶלְבּונָהּ, וְשֶׁהִיא אָחות לָנוּ, וְרָאוּי לָנוּ לִתְבּעַ עֶלְבּונָהּ. וְהִנֵּה כְּשֶׁיִּתְבּונֵן יושֵׁב הָאָרֶץ בָּאֵלֶּה אֵין רָאוּי שֶׁיִּתְקומֵם.