פסוק א
וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. בְּאותו הַחֵלֶק מֵאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁדָּר בּו אָבִיו, כְּעִנְיַן "אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק" (לעיל לה, כז).

פסוק ב
אֵלֶּה תּלְדות יַעֲקב. מְארְעותָיו וְיַלְדֵי יום עָלָיו אַחַר שֶׁיָּשַׁב שָׁם. כִּי מֵאָז שֶׁיָּצָא מִבֵּית אָבִיו הָיוּ עִנְיָנָיו כְּמו קורות אֲבותֵינוּ בְּגָלוּת רִאשׁון, וּמֵאָז שֶׁחָזַר אֶל אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו הָיוּ קורותָיו כְּמו שֶׁקָּרָה לַאֲבותֵינוּ בְּבַיִת שֵׁנִי וְחֻרְבָּנו וְגָלוּתו וּגְאֻלָּתו לְקֵץ הַיָּמִין.

הָיָה רעֶה אֶת אֶחָיו בַּצּאן. הָיָה מַנְהִיג וּמורֶה אותָם בִּמְלֶאכֶת מִרְעֵה הַצּאן.

וְהוּא נַעַר. וּמִפְּנֵי נַעֲרוּתו חָטָא לְהָבִיא דִּבַּת אֶחָיו, "כִּי לא נִסָּה" (על פי שמואל א יז, לט) וְלא הִתְבּונֵן לְאַחֲרִית דָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָז מַשְׂכִּיל מְאד, וְשֶׁהָיָה אַחַר כָּךְ מורֶה לְזִקְנֵי הַדּור, כְּאָמְרו "וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם" (תהלים קה, כב), וְזֶה כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: וְלא בְּדַרְדַּקֵּי עֵצָה (שבת פט, ב).

וַיָּבֵא יוסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה. בְּאָמְרו לְאָבִיו שֶׁאֶחָיו הָיוּ טועִים וּמַפְסִידִים בִּבְלִי דַּעַת כָּרָאוּי בִּמְלֶאכֶת הַמִּקְנֶה, שֶׁהָיְתָה אָז עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתָם בִּקְנִיַּת עשֶׁר וּנְכָסִים.

פסוק ג
וְעָשָׂה לו כְּתנֶת פַּסִּים. לְאות שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַמַּנְהִיג בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה, כְּעִנְיָן "וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ" (ישעיהו כב, כא), וּכְאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: בִּגְדול אֲחֵי כִּי הֵיכִי דְּלִשְׁתַּמְעָן מִלֵּיהּ (בבא בתרא יא, ב).

פסוק ד
וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אתו אָהַב אֲבִיהֶם. וּבָזֶה טָעָה יַעֲקב לְשַׁנּות לְבֵן בֵּין הַבָּנִים, בְּעִנְיָן שֶׁיַּכִּירוּ אֶחָיו אֶת הָאַהֲבָה אֲשֶׁר בְּלִבּו.

וְלא יָכְלוּ דַּבְּרו לְשָׁלם. אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְדַבֵּר עִמּו בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַבַּיִת וּמִרְעֵה הַצּאן, בִּהְיותו מַנְהִיג בְּמִצְוַת אָבִיו, לא יָכְלוּ לְדַבֵּר עִמּו לְשָׁלום וְרֵעוּת כְּמִנְהַג הָאַחִים.

פסוק ה
וַיַּגֵּד לְאֶחָיו. גַּם זֶה עָשָׂה מֵחֶסְרון הָעֵצָה כְּנַעַר.

פסוק ו
שִׁמְעוּ נָא הַחֲלום הַזֶּה. לא דַּי שֶׁסִּפֵּר הַחֲלום כִּי גַּם אָמַר לָהֶם "שִׁמְעוּ נָא", כְּלומַר הָבִינוּ אֶת הורָאַת הַחֲלום ! וּבָזֶה הוסִיף לְהַטִּיל אֵיבַת אֶחָיו עָלָיו, כְּמו שֶׁאָמְרוּ "הֲמָלךְ תִּמְלךְ עָלֵינוּ" (פסוק ח).

פסוק ז
וְגַם נִצָּבָה. הורָה שֶׁתִּהְיֶה מֶמְשַׁלְתּו קַיֶּמֶת זְמַן אָרךְ, וְכֵן הָיָה, כִּי אָמְנָם מָלַךְ שְׁמונִים שָׁנָה, לא נַעֲשָׂה כֵּן לְכָל הַמַּמְלָכות הַנִּזְכָּרות בְּכִתְבֵי הַקּדֶשׁ.

פסוק ח
עַל חֲלמתָיו. עַל פְּרָטֵי הַחֲלום שֶׁסִּפֵּר כִּמְיַחֵל שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בּו.

וְעַל דְּבָרָיו. שֶׁאָמַר לָהֶם "שִׁמְעוּ נָא" (פסוק ו), לַהֲעִירָם שֶׁיִּתְּנוּ לֵב לְהָבִין הורָאַת הַחֲלום.

פסוק י
מָה הַחֲלום הַזֶּה. אֵין זֶה כִּי אִם רעַ לֵב, שֶׁתַּחְשׁב לִמְלךְ עָלֵינוּ, וְ'רַעֲיונְךָ עַל מִשְׁכָּבְךָ סְלִיקָה'.

פסוק יא
וַיְקַנְאוּ בו אֶחָיו. בְּחָשְׁבָם שֶׁבִּשְׁבִיל מַעֲלָתו אֵצֶל אָבִיו רָם לְבָבו לְסַפֵּר כָּאֵלֶּה עַל פְּנֵי אָבִיו.

וְאָבִיו שָׁמַר. שֶׁחָשַׁב שֶׁיִּהְיֶה הַחֲלום אֲמִתִּי, וְהָיָה מִתְאַוֶּה וּמְצַפֶּה שֶׁיִּתְקַיֵּם, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: בַּכּל אָדָם מִתְקַנֵּא חוּץ מִבְּנו וְתַלְמִידו (סנהדרין קה, ב).

פסוק יג
הֲלוא אַחֶיךָ רעִים בִּשְׁכֶם. וְאֵין דֶּרֶךְ רְחוקָה עַד שָׁם.

פסוק יד
לֶךְ נָא רְאֵה. רְאֵה בְּשִׂכְלְךָ וְתַקֵּן כָּל מְעֻוָּת אִם יִצְטָרֵךְ, כִּי אָמְנָם לְהַגִּיד הָאֱמֶת הָיָה מַסְפִּיק אֶחָד מֵעֲבָדָיו.

וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרון. לִוָּהוּ עַד הָעֵמֶק.

פסוק טו
תעֶה בַּשָּׂדֶה. הולֵךְ אָנֶה וָאָנָה לִמְצא מָקום מַרְעִיתָם.

מַה תְּבַקֵּשׁ. שֶׁאֵינְךָ הולֵךְ עַל דֶּרֶךְ אַחַת בְּישֶׁר.

פסוק טז
אֵיפה הֵם רעִים. בְּאֵיזֶה חֵלֶק מִזֶּה הַמָּקום.

פסוק יז
נָסְעוּ מִזֶּה. אֵין סָפֵק שֶׁנָּסְעוּ מִזֶּה הַמִּרְעֶה וְאֵין לְבַקְּשָׁם בְּאֶחָד מֵחֲלָקָיו.

כִּי שָׁמַעְתִּי אמְרִים. וְהַטַּעַם שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁבְּוַדַּאי נָסְעוּ, הוּא "כִּי שָׁמַעְתִּי אמְרִים נֵלְכָה" לא שֶׁרְאִיתִים נוסְעִים.

אַחַר אֶחָיו. אַף עַל פִּי שֶׁלּא מְצָאָם בִּשְׁכֶם כִּדְבַר אָבִיו טָרַח יותֵר מִמַּה שֶּׁצֻּוָּה, לְהַשִּׂיג רְצון אָבִיו.

פסוק יח
וַיִּתְנַכְּלוּ אתו לַהֲמִיתו. הִנֵּה לְשׁון נכ"ל יורֶה עַל הַמְצָאָה לְהָרַע, כְּמו "אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם" (במדבר כה, יח). אָמַר שֶׁחָשְׁבוּ אֶת יוסֵף בְּלִבָּם נוכֵל לְהָמִית, וְשֶׁבָּא אֲלֵיהֶם לא לִדְרשׁ שְׁלומָם, אֶלָּא לִמְצא עֲלֵיהֶם עֲלִילָה או לְהַחְטִיאָם, כְּדֵי שֶׁיְּקַלְּלֵם אֲבִיהֶם או יַעֲנִישָׁם הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְיִשָּׁאֵר הוּא לְבַדּו 'בָּרוּךְ מִבָּנִים' (על פי דברים לג, כד). וְלָשׁון הִתְפַּעֵל יורֶה עַל צִיּוּר הַדָּבָר בַּנֶּפֶשׁ, כְּמו "אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי" (שמואל א כח, ט), מְצַיֵּר בִּלְבָבְךָ מוקֵשׁ עַל נַפְשִׁי. וְלָשׁון "לַהֲמִיתו", שֶׁיָּמִית הוּא אֶת אֶחָיו, כְּמו "לַעֲשׂתְכֶם אתָם" (דברים ד, יד), "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית" (שם כט, יא). וּבָזֶה הודִיעַ מֶה הָיָה לָמו בִּהְיות כֻּלָּם צַדִּיקִים גְּמוּרִים עַד שֶׁהָיוּ שְׁמותָם לִפְנֵי ה' לְזִכָּרון, אֵיךְ נועֲדוּ לֵב יַחְדָּו לַהֲרג אֶת אֲחִיהֶם או לְמָכְרו, וְלא נִחֲמוּ עַל הָרָעָה, כִּי גַּם כְּשֶׁאָמְרוּ "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ" (להלן מב, כא), לא אָמְרוּ שֶׁתִּהְיֶה אַשְׁמָתָם עַל מְכִירָתו או מִיתָתו אֶלָּא עַל אַכְזָרִיּוּתָם "בְּהִתְחַנְּנו". וְהִנֵּה הִגִּיד הַכָּתוּב כִּי צִיְּרוּ בְּלִבָּם וְחָשְׁבוּ אֶת יוסֵף לְנוכֵל וּמִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשָׁם לַהֲמִיתָם בָּעולָם הַזֶּה, או בָּעולָם הַבָּא או בִּשְׁנֵיהֶם, 'וְהַתּורָה אָמְרָה הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגו' (סנהדרין עב, א).

פסוק יט
הִנֵּה בַּעַל הַחֲלמות. שֶׁסִּפֵּר לָנוּ אֶת הַחֲלומות לְהַקְצִיפֵנוּ, כְּדֵי שֶׁנִּתְקומֵם עָלָיו וְנֶחְטָא לָאֵל יִתְבָּרַךְ או לְאָבִינוּ או לִשְׁנֵיהֶם וְנאבַד.

פסוק כ
וְעַתָּה לְכוּ. הִזְדָּרְזוּ וְהַסְכִּימוּ לְהָרְגו. וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ. פֶּן יִקְצף וִיקַלֵּל אותָנוּ. וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלמתָיו. הַחֲלומות שֶׁסִּפֵּר שֶׁהָיוּ מורִים שֶׁיַּעֲלֶה לִגְדֻלָּה וְיִמְלךְ עָלֵינוּ, הִנֵּה אָז נִרְאֶה שֶׁיִּהְיוּ חֲלומות שֶׁקֶר, כִּי יַעֲלוּ בַּתּהוּ וְיאבְדוּ בְּלִי קִיּוּם.

פסוק כא
וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם. בִּמְנִיעַת הַפּעַל הַפִּתְאומִי הַמּולִיד "מְעֻוָּת לא יוּכַל לִתְקן" (קהלת א, טו), שֶׁיִּפּל בְּכָמוהוּ גַּם הַצַּדִּיק לִפְעָמִים, כְּעִנְיַן רְאוּבֵן עִם בִּלְהָה, כְּאָמְרו "פַּחַז כַּמַּיִם" (להלן מט, ד).

פסוק כב
וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בו. לְהִתְאַכְזֵר, כְּאָמְרו "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע, וְיָדִי לא תִהְיֶה בָּךְ" (שמואל א כד, יג).

לְמַעַן הַצִּיל. לְהַעֲלותו אַחַר כָּךְ.

פסוק כה
וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם. שֶׁלּא הָיָה כָּל זֶה בְּעֵינֵיהֶם תַּקָּלָה או מִכְשׁול שֶׁיִּמְנָעֵם מִלִּקְבּעַ סְעוּדָתָם, כְּמו שֶׁהָיָה רָאוּי לְצַדִּיקִים כְּמותָם כְּשֶׁאֵרְעָה תַּקָּלָה עַל יָדָם, כְּמו שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁהָרְגוּ אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִין, כְּאָמְרו "וַיֵּשְׁבוּ עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלהִים, וַיִּשְׂאוּ קולָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָּדול, וַיּאמְרוּ: לָמָה ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זּאת בְּיִשְׂרָאֵל" כוּ' (שופטים כא, ב ג). וְכֵן דָּרְיָוֶשׁ כְּשֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת דָּנִיֵּאל בְּגוב אֲרָיות, דִּכְתִיב "וּבָת טְוַת וְדַחֲוָן לָא הַנְעֵל קָדָמוהִי" (דניאל ו, יט). וְזֶה קָרָא לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁחָשְׁבוּ אֶת יוסֵף לְרודֵף, שֶׁכָּל הַקּודֵם לְהָרְגו זָכָה, כְּשֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף בְּזוּלַת זֶה.

הולְכִים לְהורִיד מִצְרָיְמָה. שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי הַגְּמַלִּים, וְלא הָיוּ הֵם בַּעֲלֵי הַסְּחורָה, וְלָכֵן הורָדַת הַסְּחורָה שָׁם הָיְתָה גְּמַר מְלַאכְתָּם.

פסוק כו
מַה בֶּצַע. מַה תּועֶלֶת. כִּי אָמְנָם הַנְּקָמָה תְּכַוֵּן לְאֶחָד מִשְּׁתַּיִם: אִם לְשַׁלֵּם לְעושֵׂי הָרָע, וְהִנֵּה בָּזֶה כִּי נַהֲרג אֶת אָחִינוּ נְשַׁלֵּם רָעָה גַּם לְעַצְמֵנוּ, כִּי יִכְאַב לִבֵּנוּ עַל מִיתָתו וְעַל אַכְזָרִיּוּתֵנוּ נֶגְדּו. וְאִם לְהַפְחִיד אֶת הַנִּשְׁאָרִים שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיִירְאוּ מִלְּהַזִּיק אותָנוּ, הִנֵּה גַּם זֶה הַמִּין מֵהַתּועֶלֶת לא נַשִּׂיג כִּי נַעֲלִים אֶת מִיתָתו.

וְכִסִּינוּ אֶת דָּמו. בִּשְׁבִיל כְּבודֵנוּ וּבִשְׁבִיל יִרְאַת אָבִינוּ.

פסוק כז
לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ. וּנְשַׁלֵּם לו מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁיִּהְיֶה עֶבֶד תְּמוּרַת מַה שֶּׁחָשַׁב לְהִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ.

פסוק כח
מִדְיָנִים סחֲרִים. בַּעֲלֵי סְחורַת גְּמַלֵּי הַיִּשְׁמְעֵאלִים.

וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים. לַיִּשְׁמְעֵאלִים עָשׂוּ אֶת הַמֶּכֶר בְּעַד הַמִּדְיָנִים הַסּוחֲרִים, וְלא רָצוּ לְדַבֵּר עִם הַסּוחֲרִים פֶּן יַכִּירוּם בְּשִׁבְתָּם לִפְעָמִים בַּעֲיָרות לִמְכּר, אֲבָל דִּבְּרוּ עִם בַּעֲלֵי הַגְּמַלִּים שֶׁאֵינָם מִתְעַכְּבִים בַּעֲיָרות, אֲבָל עובְרִים בָּהֶם דֶּרֶךְ מַעֲבָר בִּלְבַד, וְעַל יָדָם עָשׂוּ הַמֶּכֶר. אֲבָל הַקּונִים הָיוּ הַמִּדְיָנִים הַסּוחֲרִים כְּאָמְרו "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אתו אֶל מִצְרָיִם" (פסוק לו). וְכֵן קָרָה לַאֲבותֵינוּ בְּבַיִת שֵׁנִי שֶׁמָּכְרוּ קְצָתָם אֶת קְצָתָם בְּיַד חַשְׁמונָאִי זֶה עַל זֶה שֶׁשִּׁעְבְּדוּ יִשְׂרָאֵל לָרומִיִּים, וְגָרְמוּ לָנוּ זֶה הַגָּלוּת, כְּמו שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בִּמְכִירַת יוסֵף שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבותֵינוּ לְמִצְרַיִם, כְּדִבְרֵיהֶם זִכְרונָם לִבְרָכָה (שבת י, ב).

פסוק לב
וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתנֶת הַפַּסִּים. הֶעֱבִירוּהָ בְּשֶׁלַח, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִרְאֵית קְרוּעָה עַל יְדֵי חַיּות רָעות.

פסוק לד
וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו. אֵזור שֶׁל מִין אֲרִיגָה נִקְרָא "שַׂק" שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיוּ עושִׂים הַשַּׂקִּים לְעָבְיו.

פסוק לה
וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם. מֵאֵן לִשְׁמעַ דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין, כְּדֵי שֶׁלּא לְהַעֲבִיר דְּאָגָה מִלִּבּו.

וַיּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאלָה. קִבֵּל עָלָיו אֲבֵלוּת לְכָל יָמָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֵרְעָה הַתַּקָּלָה עַל יָדו שֶׁשָּׁלַח אֶת יוסֵף אֶל אֶחָיו.

וַיֵּבְךְּ אתו אָבִיו. יִצְחָק בָּכָה עַל שֶׁקִּבֵּל עָלָיו בְּנו אֲבֵלוּת לְכָל יָמָיו, וּבְכֵן לא תִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה.

פסוק לו
וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אתו