פסוק א
וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא. בְּאותו הַזְּמַן שֶׁנִּמְכַּר יוסֵף לְמִצְרַיִם בְּסִבַּת עֲצַת יְהוּדָה שֶׁאָמַר לְמָכְרו וְלא אָמַר לַהֲשִׁיבו וְשִׁכֵּל אֶת אָבִיו, חָל עַל יְהוּדָה פְּרִי מַעֲלָלָיו, וְהולִיד שְׁנֵי בְּנֵי מָוֶת וְנִשְׁאַר שָׁכוּל מִשְּׁנֵיהֶם.

פסוק ה
וְהָיָה בִּכְזִיב. וְהַטַּעַם שֶׁקְּרָאַתּוּ "שֵׁלָה" לְשׁון "לא תַשְׁלֶה" (מלכים ב ד, כח), שֶׁהוּא שֵׁם בִּלְתִּי נָאות, מִפְּנֵי שֶׁיְּהוּדָה הָיָה אָז בִּכְזִיב וְתוחַלְתָּהּ נִכְזְבָה מֵרְאות פְּנֵי אִישָׁהּ בְּעֵת לִדְתָהּ, וְהוּא אִם הָיָה שָׁם לא הָיָה מַסְכִּים בִּקְרִיאַת שֵׁם בִּלְתִּי נָאות.

פסוק ז
וַיְהִי עֵר.. רַע בְּעֵינֵי ה'. בִּלְתִּי רַע לַבְּרִיּות.

פסוק ט
כִּי לא לו יִהְיֶה הַזָּרַע. יָדַע שֶׁלּא יִהְיֶה הוּא לְבַדּו הַזּוכֶה בְּכָל אותָהּ הַמִּצְוָה, שֶׁהֲרֵי בְּקִדּוּשֵׁי אָחִיו יְקַיֵּם הַזֶּרַע, וְנִמְצָא שֶׁאָחִיו זוכֶה בְּמִקְצָתָהּ.

לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו. שֶׁלּא יִזְכֶּה אָחִיו עַל יָדו שֶׁיֻּשַּׂג הַתַּכְלִית הַמְּכֻוָּן בְּקִדּוּשָׁיו.

פסוק יא
שְׁבִי אַלְמָנָה. הַמְתִּינִי בְּאַלְמָנוּת, כְּמו "יָמִים רַבִּים תֵּשְׁבִי לִי" (הושע ג, ג).

פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו. פֶּן יִשְׁגֶּה בְּיָפְיָהּ בְּיַלְדּוּתו כְּמו שֶׁעָשָׂה אָחִיו וְיָמוּת.

פסוק יב
וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ. וְהָיָה לו לְהַכְנִיס אֶת כַּלָּתו לְבֵיתו תַּחַת אִשְׁתּו, כְּמו שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם, כְּאָמְרו "וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאהֱלָה שָׂרָה אִמּו" (לעיל כד, סז), וְלָכֵן נואֲשָׁה תָּמָר שֶׁיַּכְנִיסֶנָּה לִהְיות עוד כַּלָּתו.

פסוק יד
בְּפֶתַח עֵינַיִם. בְּהַתְחָלַת שְׁתֵּי מְסִלּות, כִּי הַמְּסִלָּה תִּקָּרֵא "עַיִן", כְמו "עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר" (לעיל טז, ז).

אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה. כְּדֵי שֶׁלּא יִמָּלֵט יְהוּדָה מִלִּפְגּשׁ בָּהּ בְּבואו מִתִּמְנָתָה.

כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה. וְחָשְׁבָה שֶׁכַּאֲשֶׁר יִרְאֶנָּה יְהוּדָה בְּזוּלַת בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ וְיִשְׁאַל מַדּוּעַ כָּכָה עָשְׂתָה, תְּשִׁיבֵהוּ כִּי בָּא מועֵד לַהֲסִירָם, שֶׁהֲרֵי אָמַר לָהּ "שְׁבִי אַלְמָנָה עַד יִגְדַּל שֵׁלָה" (פסוק יא), וְהִנֵּה אָז כְּבָר גָּדַל שֵׁלָה.

פסוק טז
כִּי לא יָדַע כִּי כַלָּתו הִיא. גַּם אַחַר שֶׁנָּטָה אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ לא הִכִּירָהּ, שֶׁאִם הָיָה מַכִּירָהּ הָיָה מְדַבֵּר בָּהּ בִּשְׁבִיל בְּנו, וְלָאֵל יִתְבָּרַךְ נִתְכְּנוּ עֲלִילות, שֶׁרָצָה שֶׁיִהְיֶה זַרְעָהּ מִיהוּדָה שֶׁהָיָה יותֵר שָׁלֵם וְרָצוּי מִשֵּׁלָה, וּמִמֶּנָּה יִהְיֶה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.

מַה תִּתֶּן לִי. הִתְחִילָה לְדַבֵּר כְּדֵי שֶׁיַּכִּירָהּ, כִּי לא הָיְתָה מְכַוֶּנֶת לְשׁוּם אֶתְנָן בְּלִי סָפֵק, אֲבָל הָיְתָה כַּוָּנָתָהּ לְהָקִים זֶרַע מִיהוּדָה, וּבְכֵן לָקְחָה עֵרָבון לא לֵהָנות בּו אֶלָּא לְעֵדוּת, וְאִם הָיָה נותֵן לָהּ אֶתְנָן לא הָיְתָה מְקַבֶּלֶת, כִּי לא הָיָה אָז עִמָּהּ עֵדוּת לְזַכּות אֶת נַפְשָׁהּ.

פסוק יז
אִם תִּתֵּן עֵרָבון. "אִם תִּתֵּן", אָז אֶעֱשֶׂה מַה שֶּׁצִּוִּיתָ בְּאָמְרְךָ "הָבָה נָא אָבוא אֵלַיִךְ".

פסוק יח
וּפְתִילֶךָ. צָמִיד פָּתִיל עָלֶיךָ, כְּמו 'סֻדָּר שֶׁבְּמָתְנָיו' שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים. וּבָחֲרָה בְּאֵלֶּה הַכֵּלִים הַמּורִים הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה כְּחותָם וְשֵׁבֶט הַמּושֵׁל וְהָאֵזור, כְּאָמְרו "אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ " (איוב לח, ג),וְזֶה עָשְׂתָה כְּדֵי שֶׁתְּהַרְהֵר בְּמַעֲלַת יְהוּדָה וּגְדֻלָּתו.

פסוק יט
וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ. שֶׁלּא הָיָה עִם לְבָבָהּ לְהִנָּשֵׂא אַחֲרֵי שֶׁהִשִּׂיגָה אֶת הַזֶּרַע הַמְּכֻוָּן.

פסוק כב
וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקום אָמְרוּ. כִּמְשַׂחֲקִים, "וְקִיקָלון עַל כְּבודֶךָ" (חבקוק ב, טז).

פסוק כג
הִנֵּה שָׁלַחְתִּי. וְלא שִׁקַּרְתִּי בֶּאֱמוּנָתִי.

פסוק כד
וְגַם הִנֵּה הָרָה. וְלא הִשְׁתַּדְּלָה לְכַסּות קָלון לִכְבודְךָ, כְּעִנְיַן אָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: אִשָּׁה מְזַנָּה מִתְהַפֶּכֶת או מְשַׁמֶּשֶׁת בְּמוךְ כְּדֵי שֶׁלּא תִּתְעַבֵּר (יבמות לה, א).

פסוק כה
הִיא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה. שֶׁלּא נָפַל לִבָּהּ מֵהִשְׁתַּדֵּל לְזַכּות אֶת עַצְמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מוצִיאִים אותָהּ לְהִשָּׂרֵף, כִּי הָיָה לִבָּהּ כְּלֵב הָאֲרִי.

לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּו. אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה בְּאותָהּ סַכָּנָה לא רָצְתָה לְהַלְבִּין פָּנָיו, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: נוחַ לו לְאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמו לְתוךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרו בָּרַבִּים, מְנָלָן מִתָּמָר (ברכות מג, ב).

פסוק כו
צָדְקָה מִמֶנִּי. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בָּאָה אֵלַי בְּמִרְמָה, וַאֲנִי לא רְאִיתִיהָ כְּלָל, כִּי שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי, מִכָּל מָקום הִיא צָדְקָה בְּמִרְמָתָהּ, שֶׁהָיְתָה לְתַכְלִית טוב וְרָצוּי לָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא קִיּוּם הַזֶּרַע לא לַהֲנָאת עַצְמָהּ, שֶׁהֲרֵי חָזְרָה לְאַלְמְנוּתָהּ תֵּכֶף, יותֵר מִמַּה שֶּׁצָּדַקְתִּי אֲנִי בְּקִיּוּם אֱמוּנָתִי, שֶׁהָיְתָה הַכַּוָּנָה בּו לִכְבודִי וּלְהַשִּׂיג עֵרְבונִי, שֶׁהוּא תַּכְלִית נִפְסָד וְגָרוּעַ. כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: גְּדולָה עֲבֵרָה לִשְׁמָהּ מִמִּצְוָה שֶׁלּא לִשְׁמָהּ (נזיר כג, ב).

פסוק כז
וְהִנֵּה תְאומִים בְּבִטְנָהּ. קדֶם לֵידָתָם הִכִּירוּ שֶׁהֵם תְּאומִים, לְפִיכָךְ קָשְׁרָה הַמְּיַלֶּדֶת שָׁנִי לְהַכִּיר אֶת הָרִאשׁון.

פסוק כט
וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדו. הָיָה כְּמו מֵשִׁיב יָדו, לא מֵשִׁיב בֶּאֱמֶת, כִּי לא בִּפְעֻלַּת הַוָּלָד נַעֲשָׂה כֵּן, רַק בִּפְעֻלַּת הַכּחַ הַדּוחֶה שֶׁדָּחָה אֶת אָחִיו לַחוּץ, וְהֻסַּג אָחור זֶה עִם יָדו.

פרק לט
פסוק א
וְיוסֵף הוּרַד. בִּזְמַן אֶחָד בְּעַצְמו יָרַד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו (לעיל לח, א), וְקָרָה לו כָּל מַה שֶּׁכָּתַב לְמַעְלָה, וּבְאותו הַזְּמַן בְּעַצְמו יוסֵף הוּרַד.

מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים. שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי הַגְּמַלִּים הַנּושְׂאִים, וְהֵם בְּעַצְמָם הָיוּ סַרְסוּרִים.

פסוק ב
וַיְהִי ה' אֶת יוסֵף. לְהַצִּילו מֵהַמִּתְקומְמִים עָלָיו.

וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ. מַשִּׂיג כָּל תַּכְלִית מְכֻוָּן מִמֶּנּוּ.

וַיְהִי בְּבֵית אֲדנָיו הַמִּצְרִי. עומֵד לְשָׁרֵת בַּחֲדַר אֲדונָיו. וְלָשׁון "הָיָה" כְּמו עָמַד, כְּמו "וֶהְיֵה שָׁם" (שמות כד, כב), "וַיִּהְיוּ שָׁם, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'" (דברים י, ה).

פסוק ד
וַיְשָׁרֶת אתו. בִּדְבָרִים הַצְּרִיכִים לְגוּפו.

פסוק ו
וַיַּעֲזב כָּל אֲשֶׁר לו. בְּלִי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְכַוֵּן חֶשְׁבּון.

וַיְהִי יוסֵף יְפֵה תאַר וִיפֵה מַרְאֶה. אַחַר שֶׁהִפְקִיד אותו בְּאפֶן זֶה, עַל הֵפֶךְ שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה, שֶׁהָיָה עובֵד בַּעֲבודָה קָשָׁה, כְּאָמְרו "הֲסִירותִי מִסֵּבֶל שִׁכְמו" כוּ' (תהלים פא, ז).

פסוק ז
וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדנָיו. בִּשְׁבִיל יָפְיו שֶׁאָמַר לְמַעְלָה.

פסוק ט
כִּי אִם אותָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּו. בְּעִנְיַן הָאִישׁוּת בִּלְבַד "חָשַׂךְ" אותָךְ "מִמֶּנִּי".

הָרָעָה הַגְּדלָה הַזּאת. לְשַׁלֵּם רָעָה תַּחַת טובָה.

פסוק י
לִהְיות עִמָּהּ. בְּיִחוּד.

פסוק יא
כְּהַיּום הַזֶּה. שֶׁנָּתְנָה עֵינֶיהָ וְהִתְאַוְּתָה לו.

וַיָּבא הַבַּיְתָה. נִכְנַס לַחֶדֶר שֶׁלּא יָדַע שֶׁהָיְתָה הִיא שָׁם.

שָׁם בַּבָּיִת. בְּאותו הַחֶדֶר.

פסוק יב
וַיָּנָס. מִן הַחֶדֶר פֶּן יִגְבַּר עָלָיו יֵצֶר הָרָע.

וַיֵּצֵא הַחוּצָה. בִּהְיותו חוּץ מִן הַחֶדֶר יָצָא לְאִטּו בִּלְתִּי תְּנוּעַת נִיסָה, שֶׁלּא יִשְׁאֲלוּהוּ "מַה לְּךָ כִּי תָּנוּס, וּמִי רודֶפְךָ". אֲבָל הִיא שֶׁרָאֲתָה שֶׁיָּצָא מִן הַחֶדֶר בִּתְנוּעַת נִיסָה יָרְאָה שֶׁמָּא עָשָׂה כָּךְ חוּץ לַחֶדֶר וּשְׁאָלוּהוּ וְהִגִּיד, לְפִיכָך,ְ

פסוק יד
וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ. לְזַכּות אֶת עַצְמָהּ. אָמְנָם כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה שֶׁחוּץ לַחֶדֶר לא רָץ, וְזֶה רָאוּ גַּם אַנְשֵׁי בֵּיתָהּ, אָמְרָה לָהֶם: "וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (פסוק טו), כְּמו שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת. אֲבָל לְבַעֲלָהּ שֶׁלּא רָאָה הַדָּבָר אָמְרָה "וַיָּנָס הַחוּצָה" (פסוק יח), לְהורות שֶׁעָשָׂה תְּנוּעַת הַנִּיסָה גַּם בַּחוּץ לְהִמָּלֵט מֵאַנְשֵׁי בֵּיתָהּ, וְזֶה לְאַמֵּת עִנְיַן הַשֶּׁקֶר שֶׁלָּהּ.

לְצַחֶק בָּנוּ. בְּעִנְיְנֵי תַּשְׁמִישׁ שֶׁמִּתּוכָם נִכָּר שֶׁבָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי.

פסוק יט
וַיִּחַר אַפּו. עַל שֶׁהִתְרַעֲמָה מִפְּנֵי שֶׁ'הֵבִיא לָהּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּהּ', כִּי אָמְנָם לא חָרָה אַפּו עַל יוסֵף בָּזֶה, שֶׁהֶאֱמִין יותֵר לְדִבְרֵי יוסֵף, אֲבָל נְתָנו בְּבֵית הַסּהַר לְהַרְאות שֶׁהֶאֱמִין לָהּ לִכְבודָהּ, וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בְּיוסֵף בְּבֵית הַסּהַר, כְּאָמְרו "וַיִּפְקד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוסֵף אִתָּם" (להלן מ, ד).