פסוק ב
וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח. כְּדֵי שֶׁיָּבִין פַּרְעה מִדִּבְרֵיהֶם וּמֵעִנְיָנָם שֶׁהֵם בַּעֲלֵי מְלֶאכֶת מִרְעֵה הַצּאן בִּלְבַד.

פסוק ז
וַיְבָרֶךְ יַעֲקב. וְלא הִשְׁתַּחֲוָה לא בְּבואו וְלא בְּצֵאתו.

פסוק ח
כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ. תָּמַהּ, כִּי לא הָיָה דָּבָר מָצוּי בְּמִצְרַיִם שֶׁיַּאֲרִיךְ אָדָם חַיִּים כָּל כָּךְ שֶׁיַּגִּיעַ לְפֶרֶק שֶׁהָיָה אָז יַעֲקב בּו, וְגַם שֵׂיבָה זָרְקָה בּו.

פסוק ט
מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי. עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ "כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ", אֲנִי אומֵר כִּי "שְׁנֵי חַיַּי" הָיוּ "מְעַט וְרָעִים", בְּרב טִרְדַת מְזונות וְדַאֲגַת הַקּורות, כִּי הַיָּמִים אֲשֶׁר בָּם יִהְיֶה הָאָדָם בְּצָרָה לא יִקָּרְאוּ "שְׁנֵי חַיִּים". אֲבָל "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי" הָיוּ בֵּין הַכּל "מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה", "וְלא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם", כִּי אֲבותַי אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ גַּם הֵם גָּרִים בְּאֶרֶץ לא לָהֶם, מִכָּל מָקום הָיוּ לָהֶם יְמֵי "חַיִּים" רַבִּים בִּלְתִּי צָרות, אֲבָל "שְׁנֵי חַיַּי" לא הִשִּׂיגוּ לִ"שְׁנֵי חַיֵּי אֲבתַי" שֶׁהָיוּ לָהֶם "בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם".

פסוק יב
לֶחֶם לְפִי הַטָּף. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּיָדו לְהַרְבּות לָהֶם מָזון נָתַן לָהֶם בְּמִדָּה מַסְפֶּקֶת, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: בִּזְמַן שֶׁהַצִּבּוּר שָׁרוּי בְּצַעַר, אַל יאמַר אָדָם: אֵלֵךְ לְבֵיתִי וְאכַל וְאֶשְׁתֶּה, וְשָׁלום עָלַיִךְ נַפְשִׁי (תענית יא, א).

פסוק יד
וַיָּבֵא יוסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעה. שֶׁלּא הורָה לְעַצְמו הֶתֵּר בְּכָל עֲמָלו לָקַחַת דָּבָר לְעַצְמו.

פסוק יז
וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם. נִהֲלָם לְאַט כְּעִנְיַן "עָלות יְנַהֵל" (ישעיהו מ, יא). נָתַן לָהֶם הַלֶּחֶם מְעַט מְעַט, אֱכל וְלא לְשָׂבְעָה, כָּרָאוּי בִּשְׁנֵי רְעָבון, כְּאָמְרָם: הַמַּרְעִיב עַצְמו בִּשְׁנֵי רְעָבון נִצּול מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה (תענית יא, א). וּכְבָר אָמְרוּ חַכְמֵי הָרְפוּאָה שֶׁהַשּׂבַע אַחַר הָרָעָב גּורֵם חלִי מֵמִית.

בַּשָּׁנָה הַהִוא. אַחַר שֶׁאָפֵס כֶּסֶף וְהִיא הָיְתָה הַשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית לִשְׁנֵי הָרָעָב.

פסוק יח
בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית. הַשֵּׁנִית מִזְּמַן שֶׁתַּם הַכֶּסֶף, וְהִיא הָיְתָה הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לִשְׁנֵי הָרָעָב.

לא נְכַחֵד מֵאֲדנִי. שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עוד מִקְנֶה.

כִּי אִם. תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה

פסוק יט
לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ. כִּי אֲפִלּוּ הָיָה זֶה אֱמֶת שֶׁכְּבָר תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה וְהָיָה הַכּל בָּא לְיָדְךָ, לא הָיָה רָאוּי שֶׁתַּנִּיחֵנוּ לָמוּת בָּרָעָב.

פסוק כא
הֶעֱבִיר אתו לֶעָרִים. הֶעֱבִירָם עִמּו שֶׁיּאמְרוּ לו 'לֵךְ חֲזֶק וּקְנֵה', וְיַחֲזִיק בָּהֶם וּבַקַּרְקַע בִּפְנֵיהֶם וּבְהַסְכָּמַת שְׁכֵנִים.

פסוק כג
הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּום וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעה. וְאִם כֵּן אַתֶּם עֲבָדָיו וְחַיָּבִים לַעֲבד אֶת הָאֲדָמָה שֶׁקָּנִיתִי לו וְהוּא חַיָּב לָתֵת מְזונותֵיכֶם וְהַזֶּרַע לִזְרעַ, וּבָזֶה הָאפֶן תִּהְיֶה מִן הַדִּין כָּל תְּבוּאַת מִצְרַיִם שֶׁלּו.

הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם. אַתֶּם עֲבָדָיו, עִבְדוּ "אֶת הָאֲדָמָה" שֶׁהִיא שֶׁלּו.

פסוק כד
וְהָיָה בַּתְּבוּאת. שֶׁהֵם שֶׁלּו.

וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעה. כִּי זֶה הוּא הָרָאוּי לו מֵהֶם אַחַר שֶׁיִּפְרַעֲכֶם אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו לִפְרעַ.

וְאַרְבַּע הַיָּדת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה. שֶׁהוּא חַיָּב לָתֵת לָכֶם כְּמו בַּעַל הַשָּׂדֶה.

וּלְאָכְלְכֶם. וּבִשְׁבִיל מְזונותֵיכֶם שֶׁהוּא חַיָּב לָתֵת לָכֶם, וּבְכֵן נִשְׁאָר בְּדִין הַמְּחֻמָּשׁ שֶׁלּו.

פסוק כו
וַיָּשֶׂם אתָה יוסֵף לְחק. אַחַר שֶׁהֶרְאָה לָהֶם שֶׁהַדִּין כָּךְ, וְשֶׁאֵינו מֵקִים מֶכֶס חָדָשׁ דֶּרֶךְ גָּזֵל, שָׂם אֶת הַדָּבָר בְּנִימוּסֵי מִצְרַיִם.


פסוק כט
אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. אֲפִלּוּ בְּאָרון, כְּעִנְיַן "וַיִּישֶׂם בָּאָרון בְּמִצְרָיִם" (להלן נ, כו), שֶׁאִם תַּעֲשֶׂה כֵּן אֲפִלּוּ לְשָׁעָה, לא יַנִּיחוּךָ לְהולִיכֵנִי לְמָחָר, שֶׁיּאמְרוּ שֶׁזֶּה מַסְפִּיק, כְּמו שֶׁהוּא הַמִּנְהָג אֶצְלָם.

פסוק ל
וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבתַי. עִנְיַן שְׁכִיבַת הַמֵּת עִם אֲבותָיו הוּא הַנָּחַת מִטַּת הַמֵּת בִּמְקום הַמִּסְפֵּד וְסִבּוּב הַסּופְדִים, וְלָכֵן נִכְתַּב זֶה הַלָּשׁון בְּכָל הַמְּלָכִים, צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים, שֶׁמֵּתוּ עַל מִטָּתָם. בְּסֵפֶר מְלָכִים.

וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם. וְכַאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּאפֶן זֶה תּוּכַל לָשֵׂאת אותִי מִמִּצְרַיִם, כִּי כַּאֲשֶׁר יִמְלְאוּ יְמֵי הַשְּׁכִיבָה יָסוּר יְגונִי מִלִּבָּם, כְּעִנְיַן "וַיַּעֲבְרוּ יְמֵי בְכִיתו" (להלן נ, ד), וְלא יִמְחוּ בְּךָ אִם תִּשָּׂאֵנִי אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת.

אָנכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. "אָנכִי", מִצַּד עַצְמִי, "אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרֶיךָ" בְּכָל כּחִי.

פסוק לא
הִשָּׁבְעָה לִי. לְמַעַן יִהְיֶה לְךָ פִּתְחון פֶּה נֶגְדָּם אִם יִרְצוּ לִמְחות.

וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל. לְהודות לְקונו עַל שֶׁחֲנָנו לְהַשִּׂיג זֶה מֵאֵת בְּנו, כְּעִנְיַן "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַה'" (לעיל כד, נב).