פסוק א
אריוך. בס' ישן כתיבי יד מצאתי לשון הזה פליגי ביה קדמאה אריוך תניינא ואריוך ואית דמהפכי קדמא ואריוך תניינא אריוך ע"כ ואנו לא שמענו ולא ראינו בזה מחלוקת כי בכל הספרים קדמא אריוך תניינא ואריוך.

כדרלעמר. בפ' אלו טרפות דף ס"ה אמרינן בגמ' בשתי תיבות פסיק להו בשני שיטין לא פסיק להו. וכן נמצא במקצת ספרים וכן ראיתי בשם תקון ר"ת תרי תיבות בחד שיטה. אמנם בספרים כתיבת יד מדוייקים הוא מלה א' ומסורת עליו מלה חדא כתיב וכן כתבו בהדיא הרמ"ה והמאירי ז"ל דחדא מלה כתיב וחסר דחסר וכולהו כתיבין כן. ודכוותייהו נקטינן דודאי דקו ואשכחו הכי בכולהו ספרי עתיקי. והכי אסהידו כולהו מסראתא ובכל אתר דהמסורה פליגא על הגמ' בתר המסורה אזלינן כדאשכחן בבמה דוכתי. לכן הרי"ש בשוא וסמוכה ללמ"ד והדל"ת בקמץ לבד וכן כולם שבפרשה וזה לשון הרמ"ה ז"ל. כדרלעמר חדא מלה כתיב וחסר כתיב ומסיר עליה דחדא מלה כתיב והכי משמע במסכת חולין עד כאן לשונו. ובעל אור תורה נדחק מאד ליישב דברי הרמ"ה והמסורת שלא ינגדו לגמרתנו וכוונתו רצוייה אבל אין פירושו מחוור על לשון הגמ' ואולי נוסחא אחרת נזדמנה להרמ"ה ז"ל בגמ' ומה שנכתב בגליון במקרא גדולה לשון מוטעה הוא וה' יצילנו משגיאות.

גוים. הגימ"ל דגושה.

פסוק ב
צביים. צבוים ק' והזקף קטן והחירק ביו"ד שניה וכן חברו שבסמוך כי יו"ד ראשונה במקום וא"ו כמו שהוא קרי ועיין מ"ש בפ' נח על פסוק וצבים עד לשע.

ומלך בלע היא. כתיב ביו"ד. חזקוני ע"כ והוא חד מן י"א דכתיב יו"ד בתורה וסימן נמסר במסורה גדולה פרשת וישב והשני שבפרשה כתוב הוא וק' היא והנני אציג לפניך מסורת שכתב הרמ"ה ז"ל שהיא יותר ברורה ממסרתנו וזה תוארה הוא הסובב כל הוא ההוא דלשון זכר מלא וא"ו ואל"ף כתיב וכל לשון נקבה דכותא בר מן י"א באורייתא דכתבין יו"ד ואל"ף וסימן היא צער קדמאה דעשו מלחמה. הלא הוא אמר לי אחתי הוא והיא גם הוא אמצעי משלשתן והיא. והיא שלחה אל חמיה. אשר היא דוכי ימות מן הבהמה. והיא הפכה שער לבן. והיא כהה דואם יראנה הכהן קדמאה. דשחין שבת שבתון היא דאחרי מות. והיא תראה דואיש אשר יקח את אחתו בת אביו דקדושים. היא מחללת והיא נטמאה דושכב איש אותה קדמאה דפסוק. ועבר עליו רוח קנאה תניינא דפסוק. וכל שארא כתיב הוא עם וא"ו.

פסוק ד
ושלש עשרה. הלמ"ד בחולם ברוב ספרים כתיבת יד מדוייקים וכן ראיתי בדפוס קדמון וכ"כ אור תורה.

פסוק ה
הזוזים. זי"ן ראשונה בדגש.

האימים. דין לחוד מלא דמלא בתרין יודי"ן ושארא חסרים יו"ד קדמאה ומלא יו"ד תניין בלישנא כתיב ומסורת דמסרא עליו תרין מלאים דילמא בשאר קרייא דאילו באורייתא לא אשכחן מלא דמלא לבד מן דין קדמאה. הרמ"ה ז"ל וכן במסורת שלנו ב' מלא בלישנא וחברו ובאימים יתהללו ירמיה נ' ומה שנמצא בספר ר"ג כתיב האמים אין לסמוך עליו.

בשוה. הוא"ו בצירי לא בסגול.

פסוק ו
בהררם. במקצת ספרים הרי"ש בחטף פתח וכן כתב ר' אליה בס' הרכבה שכן הוא במקצת ספרים ונכון הוא כמשפט שתי אותיות דומות וכן הביאו בס' טוב טעם פ' ז' בחטף פתח ועיין מ"ש בריש סדרא על ואברכה מברכיך.

פסוק ז
ויכו את כל. האל"ף בסגול וסמוכה במקף.

פסוק ח
ומלך צביים. צבוים ק'.

פסוק י
בארת בארת. הבי"ת בסגול והאל"ף בחטף סגול. חזקוני.

הרה. בספר דקדוק ישן כתיבת יד מצאתי כתוב בלשון הזה הרה נסו בכל ספרי דוקני נקוד בצירי וטעמו למעלה ע"כ. אבל בספרים מדוייקים שאצלנו נקוד בסגול ונמסר עליו לית וכ"כ רד"ק בשרשים שהה"א בפתח קטן תחת פתח גדול.

נסו. הנו"ן בדגש.

פסוק יא
ויקחו את כל רכש. כן הוא בהעתק מס' הללי ובשם ירושלמי רכוש ע"כ וכן יש מחלוקת על זה ועל את כל הרכש שבסמוך ועל והרכש קח לך. ובהעתק ישן כתוב כל רכש. הרכש. והרכש. פלוגתא אם הם חסר או מלא ע"כ. אבל בספרים מדוייקים שלשתם חסרים וכן כתב הרמ"ה ז"ל ואת כל רכושם דויקח אברם מלא וא"ו כתיב וכל לישנא באורייתא דכותא מלא בר מן אחד חסר וסימן יהיה לבהמתם ולרכשם דמסעי. ויקחו את כל רכש סדם ועמרה חסר וא"ו כתיב וכל לישנא דרכש באורייתא דכותא חסר בר מן אחד מלא ונמסר עליו רכש הרכש כל אורייתא חסר בר מן א' דותפתח הארץ את פיה דכתיב הרכוש מלא וא"ו ויקחו את לוט ואת רכשו חסר וא"ו כתיב ודכותא ואת כל רכשו דוינהג את כל מקנהו פ' ויצא ודכותא בלישנא וגם את לוט אחיו ורכשו כולהון חסרין וא"ו.

פסוק יד
וירק את חניכיו. לשון רש"י בספרים שלפנינו חניכו כתיב. סבר אחר חניכיו כתיב זה אליעזר שחנכו למצות וגו' ואין דברים הללו אלא דברי תימא כי לא ראיתי בהם בשום מדרש ממדרשי רבותינו ז"ל גם לא נמצאת זאת המלה בשום ספר חדש או ישן כי אם בשני יודי"ן אחד קודם לכ"ף ואחד אחריו ומי שלבו נוקפו לדבר זה אומר לו כלך אצל הרמ"ה ז"ל שכתב וירק את חניכיו מלא דמלא בתרין יודי"ן חד קדים לכ"ף וחד כתיב בתריה ע"כ. וטרחתי לבקש בפי' רש"י הקדמוני בכתיבת יד מכמה שנים ובאחד מהם מצאתי בלשון הזה. חניכיו בעלי חניכתו ושמם אברם כשמו לפי שהיו גרים וזהו ממדרש רבה מ' מ"ג ובספרים אחרים כתיבת יד כתוב חניכיו שחינך למצות וגם בפי' רש"י הנדפס באישבונה שנת רנ"א כתוב חניכיו שחנכן למצות. ונוסחאות הללו מאושרות בעיני וצד שוה להן שאין בהן לשון הכתוב בספרים שלנו וכל המוסיף גורע. וגם הרב מזרחי וזולתו ממפרשי רש"י לא כתבו בזה מאומה. נראה שלא היה כתוב לשון זה בספריהם ומעניינו אנו למדים יתורו שהרי כתב רש"י אחר כך שמנה עשר ושלש מאות רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה וכו'. שמעינן מהכא דעד השתא לא איירי מידי מהאי עניינא.

פסוק טו
עליהם לילה. בפסק.

פסוק יז
ואת המלכים אשר אתו. כתוב בהעתק הללי שכן צריך להיות כי יש ספרים כתוב והמלכים.

שוה. הוא"ו בצירי.

פסוק יח
ומלכי צדק. מצאתי כתוב בספר תורה מוגה מלה חדא ובתקון ר"ת תרי תבות בחד שיטה וכן בנוסחא ספרדית כתוב עליו תרין מלין ובמסורת הדפוס פ' ויגש נמנה עם השמות דכתיבין ב' מלין וקריין חד כמו צפנת פענח וחביריו והרמ"ה הביא שתי הדעות ולא הכריע וז"ל ומלכי צדק מלך שלם בנוסחי דיקי חדא מלה כתיב ומלא יו"ד ובמסורת תרתין כתיב ובחד שיטה צריך ע"כ. ולי נראה שעל המסורת יש לסמוך שכן אומרת ומלכי צדק לית וחד על דברתי מלכי צדק תילים סימן ק"י. ורבותינו דרשו שניהם לפי קבלתם על שם בן נח כדאיתא בפ' ארבעה נדרים וב"ר פ' נ"ו ואמרו ג"כ בב"ר פ' מ"ג כי מלכי צדק ר"ל מלך ירושלם הנקרא צדק ילין בה וכמוהו אדני צדק מלך ירושלם יהושע י' ושלם היא ירושלם כטעם ויהי בשלם סוכו וכיון שמצאנו אותו דתילים תרתין מילין בכל הספרים יש לנו לומר דשקולים הם ויבאו שניהם וכן בס' ישן כתיבת יד כתוב ומלכי צדק ונמסר עליו לא ליפסוק בתרין שיטין.

פסוק כ
ויתן לו מעשר. חד מן ג' שהעי"ן בחטף פתח וחביריו בפרשת קרח ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר ואל הלוים תדבר וגו' מעשר מן המעשר וכן אמרו במסורת כאן ופ' קרח מעשר ג' רפין ר"ל שהעי"ן בחטף פתח וכל המעשר דכותיה. ועיין מה שאומר בנחמיה יו"ד בס"ד.

פסוק כד
הם יקחו חלקם. כן צריך להיות ולא כמו שנדפס במקרא דפוס וינציאה שנת ש"כ יקחו הם חלקם.