פסוק א
ולוט ישב. ישב כתיב אותו היום מינוהו ארכי דייני פי' שר דיינים ב"ר פ' נ' עיין יפה תואר שם סימן ו' ופרשת מ"ח סימן ו'.

פסוק ב
הנה נא אדני. כתב המכלול בסוף ספרו שער דקדוק המלות על מלת הן שזהו בסגול הנו"ן מפני הדגש שבמלת נא ע"כ. ובמסורת לית דכותא וגלגל בנו"ן.
הנה נא אדני. זה השם חול כמו שאכתוב לקמן בפ' ויאמר לוט אלהם.

ויאמרו לא. בדגש הלמ"ד ע"פ המסורת והוא חד מן דגשים בתר יהו"א בלא מבטל וכולן נסדרו במ"ג דניאל ה' ובשמואל א' ח' על ויאמרו לא כי אם מלך נמסר ב' בטעם ודגש וחברו כי ברחוב נלין.

ברחוב. הרי"ש בשוא לבדו.

פסוק ד
טרם. בזרקא אחד לבד ובסוף התיבה.

פסוק ה
הוציאם. גלגל באל"ף.

פסוק ו
ויצא אלהם. חסר יו"ד כי לא נמנה עם הי"ז מלאים במסורה רבתא והראשון מהם הוא ויביאו את לוט אליהם שבסמוך.

פסוק ח
אוציאה נא. נו"ן נא בדגש.

לאנשים האל. ח' דסבירין האלה וסימן במסורת פרשת תולדות יצחק.

קרתי. חסר וא"ו וכן הוא בהעתק הללי. וכן כתב המאירי והרמ"ה ז"ל.

פסוק ט
גֶּשׁ-הָלְאָה. הוא ממשקל חָכְמָה עָצְמָה אלא ששב הקמץ חטוף לקמץ רחב מכלול דף רי"ו וכלל אמרו המדקדקים שכל שוא הבא אחר תנועה גדולה הוא נע לעולם בלתי אם התיבה מלעיל כמו משכמו ומָעלה (שמואל א' ט') כי יָגֹרְתִּי (דברים ט')
שֹׁבְנָה בְנֹתָי לֵכְן ָ(רות א') אמנם אם מלה זעירא או תיבה מלעיל גרמה לתיבה שלפניה להיות מלעיל אז יהיה שוא נע כמו וְקָרְאוּ-לוֹ (דברים כ"ה) וְתָפְשׁוּ-בוֹ (שם כ"א) וְנָשְׁקָה לּוֹ (משלי ז')
כָּל-יֹשְׁבֵי חָלֶד (תילים מ"ט) אִם שֹׁדְדֵי לַיְלָה (עובדיה א') ערוגת הבשם פ' ג'.

ויפצרו באיש. בקדמא ולכן הבי"ת רפויה.

לשבר. בלא מקף.

פסוק יא
ואת האנשים. הוא"ו בגעיא.

פסוק יג
כי משחתים. עיין מה שאכתוב בירמיה ו'.

את המקום הזה. בכל הספרים כתוב את ולא אל וכן תרגם אנקלוס ית אתרא הדין.

פסוק יד
קומו צאו. הצד"י דגושה בתר יהו"א בלא מבטל ע"פ המסורת וסימן נמסר במ"ג דניאל ה'.

פסוק טו
הנמצאת. חסר וכן הוא בהעתק הללי. וכן כתב הרמ"ה ז"ל.

פסוק טז
ויתמהמה. כתוב במכלול סוף שער דקדוק הפעלים שזה בא קמץ המ"ם האחרונה מפני השלשלת כי יש לה משפט הפסק עכ"ל ונמסר על זה ז' בטעמא מרעימין ומפסיקין וכן ראיתי במקצת ספרים כתיבת יד אבל אם יתמהמה חכה לו בפתח (חבקוק ב').

בחמלת. הבי"ת דגושה.

פסוק יז
ויהי כהוציאם. לבן אשר הכ"ף רפה. וכ"כ רד"ק מכלול דף ק"ז שכתוב במסורת כל כהוציאם. כשמעם. ודומיהם סמוך לתלשא לבן אשר רפה. ודגש לבן נפתלי עכ"ל וזאת התלשא שבסוף התיבה היא שאנו קורים אותה תרסא או תלשא קטנה ואין לה דין מפסיק אעפ"י שיש לה נעימה לפי שנקשרת ומתגלגלת בנעימתה עם התיבה שאחריה ועיין מה שאכתוב בשופטים ז' על ויהי כשמע גדעון.

אל תביט. הבי"ת נקודה בחירק. חזקוני.

פסוק יח
ויאמר לוט אלהם אל נא אדני הנה נא מצא וגו'. כל שמות האמורים בלוט חול חוץ מזה שהוא קדש. אל נא אדני הנה נא מצא וגו' להחיות את נפשי מי שיש בידו להמית ולהחיות זה הקב"ה הכי מייתי לה סוף פ' שבועת העדות ובמסכת סופרים פ' ד' בלא פלוגתא וכן פסק הרמב"ם בסוף פ"ו מהלכות דעות ויש לתמוה על הראב"ע ורבינו בחיי שכתבו שהוא חול ונקמץ לפי שהוא סוף פסוק וכתב הריטב"א הא ודאי ליכא אלא א' שהוא חול הנה נא אדני סורו נא. והא דנקט כל שמות אגב ריהטי נקט הכי עד כאן. ורש"י פירש דקרא הכי קאמר ויאמר לוט אלהם באזניהם אל נא יהי כן וחזר כלפי הקב"ה ואמר לו אדני הנה נא מצא עבדך וגו'. ויהיה לפי זה שם אדני דבק עם הנה נא וגו'. וקשה כי הוא בסוף פסוק. לכן נראה פי' הריטב"א שפירש ויאמר אליהם בפניהם.

פסוק כ
אמלטה נא. מלרע. ונו"ן נח דגושה ברוב הספרים אבל אמלטה נא ואראה מלעיל (שמואל א' כ') וכן כתוב במסורת ובמכלול דף ע"א וסימן לוט למטה ודוד למעלה.

פסוק כא
אליו. בזקף קטן כן הוא בספרים כתיבת יד.

הפכי. הה"א בקמץ לבד והוא חטוף.

פסוק כב
לעשות. העי"ן בחטף פתח. בהעתק מספר הללי לעשת ירושלמי לעשות עכ"ל וכן הוא מלא בספרים שלנו גם במסורת לא נמנה זה בכלל החסרים וסימן נמסר בריש פרשת ויקהל עיין מ"ש שם.

עד באך. חסר וא"ו ובכ"ף פשוטה. וכ"כ הרמ"ה ז"ל ולית כותיה באורייתא ויש לתמוה כי לא נמנה במסורת פרשת נח עם הדומים אליו בשאר קריא.

פסוק כג
השמש יצא. ג' סבירים יצאה חד בתורה חד בנביאים חד בכתובים.

פסוק כה
ויהפך את הערים האל. ח' בלישנא חול דסבירין האלה וסימן במסורת פרשת תולדות יצחק.

פסוק כח
כקיטר. כתב הרמ"ה קיטר הארץ כקיטר הכבשן תרוייהו מלאים יו"ד וחסרים וא"ו כתיב.

פסוק ל
ויעל לוט מצוער. כתוב בהעתק מספר הללי מצוער מלא. ירושלמי מצער חסר ע"כ ובספרים מדוייקים מלא גם הרמ"ה ז"ל כתב צוער ג' מלאים בלישנא וסימן על כן קרא שם העיר צוער.
ויעל לוט מצוער. בצוער דפסוק הנזכר וכל שאר אורייתא חסר וא"ו כתיב צער כתיב.

פסוק לא
ואיש אין בארץ לבוא. בהעתק מספר הללי לבא חסר וא"ו אבל בכל הספרים שלנו מלא וכן ראוי להיות עפ"י המסורת כי לא נמנה בט' לבא חסרים וסימן נמסר בפ' ויחי וכן כתב הרמ"ה ז"ל וזל"ש לבא ז' חסרים וא"ו ומלאים אל"ף ומנאם כמו שנמסרו בריש פ' ויחי וכל שארא באורייתא מלא וא"ו ואל"ף כתיב עכ"ל.

פסוק לג
יין בלילה הוא. ד' דסבירין ההוא וכתיבי הוא כדאיתא במסורת.

ובקומה. הראשון מלא וא"ו וכ"כ הרמ"ה ז"ל ובקומה תרין בבנות לוט קדמאה מלא ובתראה חסר עכ"ל והנקודה על וא"ו ולא באותיות אחרת וכן אמרו בפ"ד דנזיר ובהוריות פ' כהן משיח למה נקוד על וא"ו שבקומה של בכירה לומר שבשכבה לא ידע הא בקומה ידע והכי איתא בבראשית רבא פ' נ"א סימן י' עיין שם ביפה תואר וכן בתיקון ס"ת ישן אומר באספמיא אין נקוד רק הוא"ו שנייה ובס' הזוהר ת"ח בקדמיתא כתיב ולא ידע בשכבה ובקומה בוא"ו ונקוד על וא"ו בגין דסיועא דעילה הוה אשתכח בההוא עובדא דזמן מלכא משיחא לנפקא מיניה ובגין כך אישתלים הכא בוא"ו ובאחרא כתיב ובקמה חסר וא"ו בגין דלא נפק מינה חולקא לקב"ה בהאי אחרא. ועיין מ"ש בפרשת לך לך אצל ביני וביניך.

פסוק לד
ממחרת. מ"ם שניה בלא גלגל.

פסוק לז
הוא אבי מואב. מלת הוא במאריך לא בתביר.