פסוק א
ויכלו. חסר וא"ו כי הוא בגמטריא ע"ב ונרמז בסוף מעשה בראשית שם ו' ה' ו' בראשי תיבות
ו יכלו
ה שמים
ו הארץ וי"מ ויכלו נעשו כלים והרמז לו' קצוות הנקראים מלאכת שמים וארץ ועד"ה נכתב חסר כי הוא מלשון כלה הכלולה מן הכל וכמו שאמרו רז"ל באו ונצא לקראת השבת המלכה.

פסוק ד
אלה תולדות. סימן זה מצאתי במסורת כתיבת יד מן זה ספר תולדת עד תולדת יצחק תולדת כתיב ומן תולדת יצחק עד סוף ספר תלדות כתיב בר מן חד תלדת כתיב חסר דחסר ואלה תלדת ישמעאל וב' מלא דמלא אלה תולדות השמים ואלה תולדות פרץ ובמסורת הדפוס איתמר בלישנא אחרינא אך צריך לתקן מה שכתוב וג' כתיב תולדות ודא ודא חדא היא וצריך לומר וג' כתיב תלדות חסר וא"ו קדמאה ומלא בתראה והרי לך גם כן לשון מסורת הרמ"ה ז"ל תולדות אחד מלא דמלא בתרין ווי"ן וסימן אלה תולדות השמים ואחד חסר דחסר וסימן ואלה תלדת ישמעאל. וג' כתיב תלדות חסר וא"ו קדמאה ומלא וא"ו בתראה וסימן תלדות עשו הוא אדום ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר אלה תלדות יעקב ושארא תולדת כתיב וא"ו קדמאה וחסר וא"ו בתראה עכ"ל. וכלל יהיה בידך שהרמ"ה ז"ל לא דבר אלא בתורה ובבראשית רבה פ' י"ב ושמות רבה פ' ל' כל תולדות שנאמרו בתורה חסרים בר מן תרין וכו' כמ"ש בסוף רות ועיין מה שכתב על זה המקובל מהר"ר שלמה הלוי בן אלקבץ בפי' שרש ישי על פסוק ואלה תולדות פרץ ומוהר"ר מאיר אנגיל במסורת הברית הגדול סוף רות.

בהבראם. ה"א זעירא ועיין ס' הזוהר דף כ"ה ופ' לך לך דף צ"ג ופ' האזינו דף רצ"ז ובתיקוני הזוהר סוף תיקונא שבעין בחיי וריקאנטי מערכת האלהות פ"ה וסוף פ"ט גנת אגוז חלק ב' ריש דף כ"ה ועיין מ"ש בפ' האזינו על הליי' תגמלו זאת.

פסוק ו
והשקה את כל פני האדמה. מלת את לבן אשר בצירי ובמאריך ולבן נפתלי בסגול ובלא מאריך ובמקף כפי הנראה בחילופים שבדפוס וקשה שרוב הספרים הם כבן נפתלי אחר כך מצאתי בחילופים כתיבת יד בהפך והשתא לא קשיא מידי.

פסוק ז
וייצר ה' אלהים את האדם. בשני יודי'ן וכן דרשו בפ' הרואה אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי ולמטה ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ביו"ד אחד לבד וכן כתוב במכלול דף קכ"ט וגם הרמ"ה כתב וייצר ה' אלהים תרין במעשה בראשית קדמאה מל' בתרין יודי"ן תניינא חסר חד יו"ד ועיין באדרא דנשא דף קמ"א ע"ב.

פסוק ט
ועץ הדעת. בזקף גדול.

פסוק י
ונהר יצא מעדן. בחומש כ"י קדמון יוצא מל' וא"ו ונכתב עליו בס' ר"מ יוצא ובס' ר"ג יצא חסר ע"כ וזה פשוט מהמס' שהוא חסר וא"ו וכן לשון הרמ"ה ונהר יֹצֵא מעדן חסר וא"ו וכל יֹצֵא גרידא באורייתא דכוותיה חסר בר מן ג' מלאים וסי' הנה יוֹצֵא דויאמר ה' אל משה השכם. ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה'. כחצת הלילה אני יוצא.

פסוק יב
וזהב הארץ ההוא. הזי"ן בחטף פתח וכ"כ בעל לוית חן פ' י' שער א' והמסורת ג' מלין בטעם וּזָהַב הארץ ההיא וּשַׁדֵה מגרש עריהם מ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא דניאל ו'.

השהם. בספרים כתיבת יד ובדפוס קדמון שני ההי"הין בפתח וכן כתב א"ת.

פסוק יג
ושם הנהר. במקף לא בקדמא וכן השני א"ת. ובכמה ספרים מצאתי השני בקדמא.

פסוק טו
לעבדה ולשמרה. ברוב הספרים שתי ההי"הין במפיק ובאיזה ספר יש בשניהן הקו של רפי אולי ירמזו למדרש רבה פי"ו דאמרינן התם לעבדה ששת ימים תעבוד ולשמרה שמור את יום השבת לקדשו. ד"א לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות שנאמר תעבדון את האלהים וכתיב תשמרו להקריב לי במועדו וכתב בעל יפה תואר שם סי"ח שהה"א אינה כינוי כי אם מקור כמו לאכלה לקרבה ועיין פרקי ר' אליעזר פ' י"ב.

ויקרא האדם שמות. עיין מה שאכתוב בפרשת במדבר בסייעתא דשמיא.

פסוק כא
אלהים תרדמה. יש פסיק בין שתי המלות מפני כבודו של שם.

פסוק כב
הצלע. מלרע והצד"י דגושה וכתב א"ת שהלמ"ד בקמץ ברוב ס"ס המדוייקים ובהללי שלא כדברי המדפיס ע"ש. גם בעל הלשון כתב שהוא בקמץ ובספר רב פעלים כתב בלשון הזה והחכם ר' יעקב גומיל העיד כי ויבן אלהים את הצלע המסורת עליו ל' קמץ וברוב הספרים המדוייקים מצאתיו פתוח וכן צלע אל צלע יחזקאל מ"א ואין יכולת במסורת להכריע בצרויי הצד"י ומלרע איזה פתוח הלמ"ד ואיזה קמץ אבל סגולי הצד"י באים מלעיל ופתוחי הלמ"ד לעולם עכ"ל.

ויבאה. ב' חסר יו"ד וחברו ויבאה יצחק האהלה ובזוהר פ' בראשית ויבאה בגימטריא כ"ד כנגד כ"ד קשוטין פי' הנזכרים בס' ישעיה. ועיין שמות רבה פ' מ"א ומדרש חזית פ' נפת תטפנה.

פסוק כג
לֻקָחָה-זֹאת הלמ"ד במאריך והקו"ף בחטף קמץ ורפה. שרשים ואפודי. והיתה ראויה להדגש כי הוא מבנין פועל ובס' פתח דברי כתוב ולנקבה פֻּעֲלָה איך לא עֻזְבָה שֻׁלְחָה אמנם לֻקְחָה זאת רפוי בלא טעם רק להקל ע"כ. ור' יונה כתבו בספר הרקמה עם דומים אחרים שהם בחטף קמץ.

זאת. הזי"ן דגושה.

פסוק כה
ויהיו שניהם ערומים. נכתב בוא"ו ודגש המ"ם שלא כמנהג ובמסורה ב' מלא ודגשים וחברו ובגדי עֲרוּמִּים תפשיט איוב כ"ב וסימן בין ערומים שהוא לשון ערמה ובין ערומים שהוא לשון ערטילאין חכימין רפין ערטילאין דחיקין פי' דגשים וסימן אחר דברי חכמים בנחת נשמעים עיין מסורת איוב סי' ט"ו ושרשים שרש ערם והגהה שם. אח"כ מצאתי להרמ"ה ז"ל בהקדמת ספרו שכתב זה לשונו כל אתא דקריא דגש באורייתא לא סמיך לה מקמא אתא דכתיבא ולא קריא בר מן חמשה תלת מנהון מלאים וא"ו ותרין מנהון מלאים יו"ד וסי' ויהיו שניהם עֲרוּמִּים דגש מ"ם קדמאה ומלא וא"ו מקמיה שמעתי את תְּלוּנּת ותכל תְּלּוּנּתָם דדגישי נוני"ן דיליהון ומלאים וא"ו קדים לנו"ן ותרין מלאים יו"ד וַיָּבִיאוּ לו את המנחה אשר בידם. תָּבִיאוּ לחם תנופה דדגישי אלפין דידיהון ומלאי' יו"ד קדים לאלף ושאר אורייתא חסרין.

יתבששו. בהעתק מספר הללי כתוב יתבוששו מלא ובירושלמי יתבששו חסר עכ"ל ובכל הספרים חסר גם הרמ"ה ז"ל כתב ולא יתבששו חסר וא"ו כתיב באמצע תיבותא עכ"ל וכן מוכיח מדרש רבה שכתבתי בפ' כי תשא על כי בשש משה.