פסוק ב
שכן בארץ. חסר וא"ו ויש בו דרש בב"ר פ' ס"ה עיין שם ביפה תואר סימן ג'.

פסוק ג
הארצת. בהעתק הללי הארצות. ירושלמי הארצת חסר ע"כ. ובכל הספרים חסרים וכן חברו שבסמוך וכ"כ בעל הטורים ובמסורת כל אורייהא חסר במ"א מלא ויהי רעב בכל הארצות וכ"כ הרמ"ה ז"ל.

הארצת האל והקמתי. ח' סבירין, האלה וסימנם במסורת על פסוק זה. ומדרש אגדה יש בב"ר פ' ס"ד סימן ג'.

את השבעה. במסורת הדפוס ג' חסר וכו' דין חד מינייהו ושארא בשאר קריא ולא חשיב בהדייהו את השבעה אשר נשבע דסוף ואתחנן מכלל דההוא מלא כתיב ולא היא דחסר כתיב. והעיקר כמו שמסר הרמ"ה ז"ל זה לשונו והקמתי את השבעה חסר וא"ו כתיב וכל לישנא באורייתא דכותיה חסר בכל נוסחי דיקי ושיתא כתיב בלישנא תרין מנהון השבעה וסימן והקמתי את השבעה. את השבעה אשר נשבע. ותרין בשבעה סימן לכל אשר יבטא האדם בשבעה או אסרה אסר על נפשה בשבעה. וחד לשבעה לאלה ולשבעה דסוטה. וחד שבעה גרידתא או השבע שבעה וכולהון חסרים ואית דמסר עלי' תלתא חסרים תרין בשבעה וחד שבעה ושבושא הוא דאי בלישנא קא מסיר שיתא הוו דאי בשבעה קא מסיר תרין הוא דהוו.

פסוק ד
הארצת האל והתברכו. ח' סבירין האלה.

פסוק ה
חקותי. בהעתק הללי חקתי.
ירושלמי חקותי עכ"ל, וכן הוא מלא וא"ו בתראה מבכל הספרים ונמסר עליו לית מלא בתורה וכ"כ לשון הרמ"ה ז"ל על זה. חקותי ולא וא"ו קדים לתי"ו וחסר וא"ו קדמאה דין לחוד מלא וא"ו ושאר חקתי בחקתי כלהון חסרין תרין ווי"ן באורייתא.

פסוק ו
וישב יצחק. אין מאריך ביו"ד.

פסוק ז
פן יהרגני. הה"א בפתח לא בחטף פתח כי לא יתכן שוא נח אחר חטף.

כי טובת. בהעתק הללי טובת. ירושלמי טבת עכ"ל. ובכל הספרים מלא ונמסר עליו במסורה כ"י כל אורייתא מלא בר מן חד חסר ובפ' חיי שרה ע"פ והנערה טבת מראה נמסר עליה לית חסר בתורה וכ"כ הרמ"ה בהדיא והנערה טבת מראה חסר וא"ו ומסרים עליה לית כותיה חסר בתורה ושאר אורייתא מלא.

פסוק ח
ויהי כי. כי בגלגל לא במקף.

פסוק ט
אמרת אחתי הוא. הוא כתיב בוא"ו כמ"ש בפ' לך לך גבי ומלך בלע היא.

ויאמר אליו יצחק. בזקף קטן.

פסוק י
מה זאת. הזי"ן דגושה.

פסוק יב
בשנה ההוא. ההוא כתיב בוא"ו וכן כתב הרמ"ה ז"ל כל הוא ההוא דלשון זכר מלא אל"ף וא"ו כתיב וכל לשון נקבה דכותא בר מן י"א באורייתא דכתיבין יו"ד ואל"ף וסימן וכו' כמ"ש בס' לך לך ועיין מ"ש מזה בס' דברים.

ויברכהו. הוא"ו במאריך.

פסוק יד
ועבדה רבה. חסר וא"ו בתר בי"ת ובבראשית רבה פ' ס"ד דניאל חייטא אמר ועבדה כתיב אם אין אדם עושה עצמו כמו עבד לעבדו אינו קונה אותו כענין שנאמר טוב נקלה ועבד לו ובעל מתנות כהונה פי' על דרך מה שאמרו בפ' אלו מציאות מי שהניח לו אביו מעות ומבקש לאבדם ישכור פועלים ולא ישב עמהם. ובעל יפה תואר פי' על דרך מה שאמרו בפרק ארבע מיתות מאי דכתיב עבד אדמתו ישבע לחם אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם ואם לאו לא ישבע לחם.

פסוק טו
וימלאום. עיין מ"ש בשמואל א' י"ח.

פסוק יח
שמות. בזקף קטן.

כשמות. בזקף גדול.

פסוק כ
רעי גרד. הגימ"ל רפה.

פסוק כב
ויעתק. העי"ן בשוא לבדו.

רחבות. בהעתק הללי רחבת ירושלמי רחבות עכ"ל ובמקרא גדולה כתוב ובתיקון ס"ת ישן ראיתי רחבת חסר ומוגה חסר עכ"ל ובכל הספרים מצאתיו מלא וא"ו בתראה ובא' מהם כ"י כתוב עליו כן כתיב וכן כתב הרמ"ה ז"ל חסר וא"ו קדמאה ומלא וא"ו בתראה.

כי עתה. בחילופים כתיבת יד הכ"ף במאריך לב"א וכן הוא במקצת מדוייקים ובקצתם הוא ג"כ במקף.

פסוק כה
אהלו. בוא"ו בספרים מדוייקים כ"י ודפוסים קדמונים וכן במסורת הדפוס וכ"י לא נמנה זה עם אותם שהם בה"א וסימנהון נמסר פ' נח וכ"כ הרמ"ה ז"ל.

פסוק כט
תעשה. השי"ן בצירי והוא חד מן ד' קמצים עפ"ה.

פסוק לה
וַתִּהְיֶין ָ. הה"א בשוא לבדו ובלא מאריך בתי"ו.