פסוק א
ארצה בני קדם. הבי"ת רפויה בנוסחאות כתיבת יד ובלא מאריך בנו"ן ואין כאן דין אתי מרחוק כמו עשה פרי שבני קדם נחשבות כמלה אחת מפני המקף שביניהם המחברן כמו שכתב המכלול בכלל אתי מרחוק על פסוק חקרנוה כן היא (איוב ה') ונמצא שיש הפסק בין שני הטעמים יותר ממלך אחד כמו ועשית פרכת.

פסוק ב
והנה שם. הנו"ן דגושה.

פסוק ג
וגללו. הלמ"ד בשוא לבדו כמנהגנו.

פסוק ו
רחל בתו באה. מלרע.

פסוק ח
וגללו. הלמ"ד בשוא כמנהגנו.

פסוק ט
ורחל באה. מלעיל.

פסוק יג
ויהי כשמע. בס"ס הכ"ף דגושה ומתחלפת כשמוע ועיין מ"ש בפ' וירא על ויהי כהוציאם. ושופטים ז' על ויהי כשמע גדעון.

ויביאהו. מלא יו"ד כתיב וכל שארא באורייתא חסרים.

פסוק יז
ועיני לאה רכות. כתב הראב"ע ובן אפרים אמר שהוא חסר אל"ף וטעמו ארוכות והוא היה חסר אל"ף ע"כ ושארי ליה מאריה דבן אפרים לא היה חסר רק מלא חכמה ודעת ורמז בזה להא דאמרינן בפ' יש נוחלין אמר ר' אלעזר שמתנותיה ארוכות בכהונה ולויה ומלכות ודמיא להא דאיתא בב"ר שם הגדולה לאה גדולה במתנותיה ע"כ.

פסוק יח
אעבדך. אין בבי"ת פשט.

הקטנה. הנו"ן דגושה.

פסוק כא
הבה את אשתי. מלרע.

ואבואה אליה. מלא וא"ו וכל שארא באורייתא חסרים.

פסוק כה
זאת. הזי"ן דגושה.

פסוק כז
גם. הגימ"ל בדגש.

אשר. בגלגל לא במקף.

פסוק כח
וימלא. הלמ"ד בצירי.

לו לאשה. לו הלמ"ד רפה.

את רחל בתו לו לאשה. במקצת ספרים אין בהם מלת לו אבל בכל ספרי אספמיא כתיב לו וכן בס' ר"מ ור"ג.

פסוק ל
גם. הגימ"ל בדגש.

פסוק לא
כי שנואה לאה. כתב הרמ"ה ז"ל מלא וא"ו כתיב וכל אורייתא דכותא מלא וא"ו בר מן חד קרי בחירק ומלא יו"ד וסימן והיה הבן הבכר לשניאה ותימא כי בב"ב פ' יש נוחלין דרשו על לאה כי שנאה כתיב חסר וא"ו עכ"ל ועד שהוא תמה על המדרש תמה אני עליו דלאו בפי' איתמר ולא מכללא איתמר מדרש זה דהכי אמרינן התם ועיני לאה רכות מאי רכות אילימא רכות ממש פי' עיניה נוטפות דמעה אפשר בגנות בהמה לא דבר הכתוב בגנות הצדיקים דבר הכתוב אמר ר' אלעזר שמתנותיה ארוכות רבא אמר לעולם רכות ממש ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים ב' בנים יש לה לרבקה ב' בנות יש לו ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן וכו' היתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה. והיינו דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה מאי שנואה אילימא שנואה ממש אפשר בגנות בהמה טמאה וכו' אלא מאי שנואה ששנואים מעשי עשו בעיניה ע"כ והרב ז"ל חשב דבעל המאמר דריש שנאה חסר וא"ו כלומר שָֹנְאָה לאה מעשי עשו ונ"ל דתלי תניא בדלא תניא ולעולם לא עלה על דעת בעל המאמר לדרוש שנאה חסר הפך כל הספרים והמסורת אך נוכל לפרש כוונת המאמר כי להיות ששנואים מעשי עשו בעיניה ודמעתה על לחיה מצויה תמיד גם היא היתה שנואה בעצמה כדרך מרי נפש ששונאים את עצמן וגם שנואה מאחרים כדרך העולם שבורחים ומרחיקים את עצמן מהעצבים והנאנחים כדי שלא יגרמו להם עצבות שהאנחה שוברת חצי גופו של אדם ובעבור זה זכתה שיפתח ה' את רחמה קודם רחל והשתא אתי שפיר טפי לישנא דוהיינו דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה דדמיא פירושא דשנואה לאה לפירושא דועיני לאה רכות דהא והא מפני הבכיה דיקא נמי דקתני ששנואים מעשי עשו ולא קתני שָֹנְאָה לאה מעשי עשו. ויש סיוע לזה ממדרש רבה דאיתא התם כי שנואה לאה שעשתה כמעשה השנואים שהיתה אומרת להנשא לשונא נ"א שהיתה אמודה לשונא וכו' והיתה בוכה וכו' ובעל יפה תואר כיון לדעת זה בפירוש מדרש רבה אך לא הסכים לפרש כן הא דבפ' יש נוחלין אדרבא הקשה על המדרש דשונאה מיבעי ליה ולפי דרכנו לא קשיא מידי וגמרא ומדרש רבה כי הדדי נינהו לדרוש שנואה מלא כמו שהוא בכל הספרים והמסורת.

פסוק לד
קרא שמו. המאריך בקו"ף בספרים מדוייקים כ"י.

פסוק לה
ותעמד. חסר וא"ו וכ"כ הרמ"ה ז"ל כל תעמד ותעמד באורייתא חסר וא"ו כתיב.