פסוק א
אמר אלהים לא תאכלו. ברביע וכן כתב א"ת.

פסוק ה
כי ידע. בספרים כ"י ובדפוס קדמון חסר וא"ו וכ"כ א"ת וכן הוא בהעתק מס' הללי גם הרמ"ה ז"ל כתב כי ידע אלהים חסר דחסר כתיב חסר וא"ו וחסר יו"ד דקרי ולא כתיב וכל ידע דאורייתא דכותא ודכותא וידע דעת עליון ומסר עליהם תלתא וחסר ודכותא ידעי טוב ורע חסר וא"ו דקרי ולא כתיב ע"כ ועיין מ"ש לעיל במלת רקיע.

אכלכם. הכ"ף בקמץ לבד וכן הוא בכל ס"ס כי לא יבאו שני שואין בראש תיבה אף כי שלשה וכתב המכלול דף קפ"ז ופעמים משתתפים עם הקמץ שוא להודיע כי הוא חטף כמו אֳנִי צֳרִי אבל אם תדגש האות שאחריה או שהיא בשוא נח ינקדו בקמץ לבדו כי אין לטעות בהם כמו רָנּוּ שמים ישעיה מ"ד קָרְבָּן קָדְשׁוֹ כי בודאי הם קמץ חטוף עכ"ל וכן דעתינו לעשות הנקודות כדברי רד"ק ובס"ס נסמוך על כללי קמץ חטוף שכתבו המדקדקים ועיין מ"ש בפ' תולדות יצחק על מלת ואכלה ובתילים סימן קי"ח.

כי ידע אלהים וגו' והייתם כאלהים. הראשון קדש והשני חול מס' סופרים פ' ד' ובמדרש רבה פ' ד'.

ידעי. חסר וא"ו כמ"ש לעיל על כי ידע.

פסוק ז
כי עֵירֻמִּים הם. בהעתק מספר הללי יש פלוגתא אם מלא או חסר וכן כתב הרמ"ה וידעו כי עֵירֻמִּים הם מל' יו"ד קדים לרי"ש וחסר וא"ו וחסר יו"ד בתראה כתיב.

ויתפרו עלה. כתב בעל מנחת כהן יש ספרים מדוייקים עלי כתיב ביו"ד עכ"ל אך בכל הספרים מצאתיהו בה"א וכן נראה מדברי השרשים שרש עלה והגהת ר' אליה שם ובמ"ג עלה ז' ב' כתיבי ה"א וה' כתיבי יו"ד ויתפרו עלה תאנה. והנה עלה זית טרף. והביאו עלי זית וגו' נחמיה ח' והם חמשה באותו פסוק כתיבי יו"ד ויש שם חסרון הניכר שלא כתב ועלי תמרים. ותמיה אני שלא הביא קול עלה נדף. כנבל עלה מגפן ישעיה ל"ד והיה ראוי לומר ט' ד' בה"א וה' ביו"ד עוד נתקשיתי בלשון הרמ"ה ז"ל שכתב ויתפרו עלה תאנה ה"א כתיב בסוף תיבותא ודכותא עלה זית טרף בפיה ומסר עליהם תרין ע"כ דשמעת מינה לכאורה דקול עלה נדף כתיב ביו"ד ולאו הכין הוא. ושאלתי לחכם לונזאנו והשיב דהרמ"ה ומסורת לא איירי אלא ממלת עלה שהעי"ן בחטף פתח והלמ"ד בצירי שהוא סמוך אבל קול עָלֶה נדף וכנבל עָלֶה מגפן העי"ן בקמ"ץ והלמ"ד בסגול שהם מוכרחים וקושטא קאמר מר דכד מעיינן בתר הכי בלישנא דהרמ"ה אתייא סיפא לגלויי רישא דאמר ומענין אחר עַלֵה אל ה' וכל לשון דעלה דכותא וכל לישנא דעל דקרי למ"ד דידיה בצירי יו"ד כתיב בתריה. עוד כתב לעיל מינה בדוכתא אחריתי נחש עלי דרך יו"ד כתיב בסוף תיבותא וכל דכותא בהדין עניינא יו"ד כתיב בסוף תיבותא וכל לישני דטורפא באורייתא ה"א כתיב וכל לישנא דעלה דכותא ה"א כתיב. ובהכי כולהו מסרתא אתו שפיר ולית בהון קושיא כלל. עוד כתב בהקדמת ספרו ארבעה דנסיב ה"א בתרייהו בלשון רבים באורייתא וסימן ויתפרו עלה תאנה כתרגומו רעה צאן עבדיך. כי מעלה גרה המה. את כל מדוה מצרים דקללות ואילו אכל שדה העיר לא חשיבנא בהדייהו דלשון יחיד הוא כתרגומיה.

פסוק ט
איכה. דגש ביו"ד.

פסוק י
עירם אנכי. עירם אתה. שניהם חסרים.

פסוק יא
אכל ממנו. הכ"ף בקמץ לבד והוא חטוף כי הוא סמוך.

פסוק יג
עשית. התי"ו בלא שוא.

פסוק יד
ויאמר ה' אלהים אל הנחש. בתרסא א' לבד ברי"ש.

אלהים. גלגל בה"א.

כי עשית זאת. כי בגלגל לא במקף וכ"כ א"ת. זאת. דגש בזי"ן.

פסוק טז
עצבונך. הצד"י דגושה.

פסוק יז
כי שמעת. צריך להיות בזרקא א' לבד בתי"ו ואין כחה לעשות מלעיל או מלרע.

בעצבון תֹּאְכְלֶנָּה. הכ"ף בשוא לבדו לקריאת ב"נ ולקריאת ב"א שאנו סומכים עליה בחטף פתח וכ"כ בעל לוית חן בפ' ח' בביאור החטפים ועיין מ"ש בריש פ' לך לך על מברכיך וביחזקאל סימן ד'.

פסוק יח
ודרדר. בכל ספרים שראיתי שני הדלתי"ן בפתח וא"ת כתב במקצת ספרים דל"ת שניה בקמץ וכ"כ בעל רב פעלים ועיין גם כן מ"ש ביהושע י'.

פסוק יט
בזעת. בדפוס קדמון וגם בספרים מדוייקים כתיבי יד מלרע שופר הפוך בעי"ן וכן כתב אור תורה בפשיטות.

אפיך. ב' מלאים בזעת אפיך וברוח אפיך נערמו מים וסימן קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף.

כי עפר אתה. בזקף קטן באל"ף כי הוא מלעיל והוא הראשון שנמסר במסורה גדולה אתה דבטעם מלעיל.

פסוק כא
ויעש. בתרסא אחד לבד.