פסוק ג
ויאהב. בספרים כ"י המאריך בוא"ו לא ביו"ד וכן לב"א.

את הנער. לב הנער. הנערה ק' וכן השני והשלישי ובמסורת כל אורייתא חסר במ"א וענשו אותו מאה דפ' כי תצא וכמ"ש שם והה"א לבדה במאריך וכן כולם במדוייקים.

פסוק ה
והחרש. חסר יו"ד ובמסורת כ"י ב' חסר בתורה וסימן והחרש יעקב והחרש לה אביה. וכן במסורה אחריתי ז' בלישנא חסר עיין במ"ג וגם הרמ"ה ז"ל הביא באורייתא חסר יו"ד כלשון מסרתנו ואח"כ כתב הלין ד' בלשון החרשה באורייתא חסרים יו"ד וכל לישנא דקריא רי"ש דידיה בחיר"ק מלא יו"ד ואם החרש יחריש לה אשה החרש חסר וקרי רי"ש דידיה צירי יחריש חירק ומלא יו"ד ככללא דאמרן.

פסוק ז
כשמעם ויתעצבו. חד מן פסוקים דלית להון הכרע אליבא דר' תנחומא בירושלמי פ' אין מעמידין עיין ביפה מראה שם ומ"ש בפ' וילך.

ויתעצבו. הצד"י דגושה.

פסוק ט
בנתיכם. הבי"ת דגושה.

פסוק יב
הנער. הנערה ק'.

פסוק יד
לתת את אחתנו. חסר וא"ו וחסר יו"ד וטעה המדפיס שכתבו ביו"ד והוא עצמו מסר עליו ב' חסר דחסר וגם בסוף פ' חיי שרה ע"פ אחתנו את היי וגו' נמסר שם אחתנו ג' בספרא ב' חסר וא' מלא וסימן אחתנו את היי לאלפי. לתת את אחתנו. הכזונה יעשה את אחותנו מלא וכך הם בספרים כ"י ודפוס קדמון ובהעתק הללי וכ"כ הרמ"ה ז"ל הכזונה יעשה את אחותנו דין לחוד מלא וא"ו כתיב וכל שארא באורייתא חסרים וא"ו כתיב.

פסוק טו
בזאת. בטפחא.

פסוק יח
וייטבו דבריהם. הטי"ת בשוא לבדו וכתוב במכלול דף קכ"ד העמדת היו"ד הנוספת בגעיא להורות על יו"ד הפועל הנחה.

פסוק כ
ויבא חמור ושכם בנו וגו'. סימן חילוף ויבא חמור עירם עירם וישמעו עירו עירו.

פסוק כא
שלמים. כתב ר' אלייה המדקדק בס' טוב טעם פתח ולוית חן שער ב' פ"ז שהשי"ן בגעיא וכן הוא במדוייקים.

נקח לנו. במקצת ספרים במאריך בנו"ן לא בקו"ף.

פסוק כב
אך בזאת יאתו. בתיקון ס"ת כתב יאתו במפתח יאותו מלא ע"כ וכל הספרים שלנו הם כמ"ש הרמ"ה ז"ל וז"ל. אך בזאת נאות לכם מלא וא"ו כתיב אך בזאת יאתו חסר וא"ו כתיב אך נאותה להם מלא וא"ו כתיב.

בהמול לנו. בהעתק הללי בהמל ירושלמי בהמול עכ"ל ובכל הספרים מלא וכן ראוי להיות שלא נמנה עם החסרים בלישנא וסימן נמסר במסורה גדולה ערך מל ודע כי במסורה הנזכרת נמנה בכלל החסרים ואם לא תשמעו אלינו להמול וטעות הוא בלי ספק כי בכל הספרים וגם בהעתק הללי מלא וצריך לשי' במקומו להמל לכם כל זכר שהוא חסר בהללי ובכל ספרים וכן מצאתי מסורת כ"י להמול ב' חד חסר וחד מלא והם כמ"ש. אחר כך שמח לבי ויגל שכוונתי למה שכתב הרמ"ה וז"ל. כללא דמלתא כל המול ימול בהמול להמול מלאי' וא"ו בר מן חד חסר להמל דאך בזאת נאות. עוד יש לדעת כי לפי דעתי נפל טעות אחד במסורה זו שנמסר ה' חסר בלישנא ויש לנו עוד שנים חסרים והם כאשר הם נמלים דפ' וישלח וימלו כל זכר דוישמעו אל חמור וצריך להגיה ז' חסר בלישנא וכן במסורה קטנה שבמקרא גדולה אצל להמל לכם כל זכר מסור עליו ז' חסר בלישנא ושנים אלו כתבן ג"כ הרמ"ה בפרטי החסרים.

כאשר הם נמלים. חסר וא"ו ומלא יו"ד ומ"ש המדפיס שמצא בספרים מדוייקים אין לחוש עליו.

פסוק כה
בהיותם. הה"א בשוא לבדו ולא כהגהת המדפיס בשוא ופתח.

שני בני. בס"ס ובדפוס קדמון במקף לא בגלגל למלת שני.

פסוק כח
אשר בעיר. במקף ובלא טעם אחר במלת אשר.

פסוק כט
שבו. ד' מלרע וסימן מסרתי בד"ה ב' כ"ה.

פסוק ל
ובפרזי. הזי"ן דגושה.

ונאספו. הפ"א רפה.

פסוק לא
הכזונה. במכלול דף ס"א נמנה תיבה זו עם אחרות שהן רפות ובלא געיא. ובנוסח אחד מאותיות רבתות הזי"ן רבתי אבל בכמה ספרים כתיבת יד מדוייקים ודפוסים ישנים אינה רבתי. גם לא נמנית במסורת שלנו ריש ס' בראשית וריש ד"ה באלפא ביתא רבתות.

אחותנו. בהעתק הללי אחותנו ירושלמי אחתנו ובכל הספרים מלא בוא"ו וכן ראוי להיות ע"פ המסורת וכמו שכתבתי על פסוק לתת את אחתנו.