פסוק א
פוטיפר. חדא מלה כתיב ומלא דמלא כתיב מלא יו"ד ומלא וא"ו וכל פוטיפר דכותא ובמסורת אחרינא פוטי פרע ומלכי צדק בעל חנן צפנת פענח הלין כולהון כתיבין תרתין מלין וקרי חד שמא ואילו פוטיפר לא קא חשיב שמע מינה דחד מלה כתיב הרמ"ה ז"ל.

פסוק ו
אשר הוא אוכל. דין לחוד מלא וא"ו באורייתא.

יפה תואר. במקף ובלא מאריך במלת יפה כן הוא במדוייקים ובב"א בחילופים כת"י.
מַרְאֶה. במ"ק כ"י כתיב בגליון בהללי מַרְאֵה בצירי.

פסוק ז
ויהי אחר הדברים האלה ותשא וגו'. בכל ס"ס אין כאן פסקא והרמב"ם כתב ויהי אחר הדברים ויהי מקץ שתיהן פתוחות וכתב שם בהגהה זאת מצאתי ויהי אחר הדברים האלה חטאו ע"כ ובמקרא כ"י כתוב כאן בתורה לא פסיק וכתב א"ת שכן עיקר אעפ"י שבהללי היא פתוחה וגם המאירי לא הכריע אך אמר להניח בו ריוח כדין פרשה סתומה.

פסוק ח
וימאן. הטעם שבמלת וימאן מורה על אסור הדבר ועל היותו נמנע אצלו ממאן בו בתכלית המיאון. שהרי מתוך הטעמים שבתורה אנו מבינים מה שלא נכתב בה כענין התנועות שבאדם שמתוכם נדע כוונת לבו. בחיי.

פסוק ט
הזה. הזי"ן דגושה.

פסוק יד
הביא לנו. המירכא בה"א.

פסוק טו
ויהי כשמעו. במקצת מדוייקים רפה כדינו ובקצתם בדגש ולא ידעתי למה.

פסוק יז
לצחק בי. החי"ת בסגול.

פסוק יח
כהרימי. הה"א בשוא ופתח.

ויעזב בגדו. במקצת ספרים ויעזב בשופר הפוך בגדו בפשט.

אצלי. בזקף קטן.

וינס. בטפחא ובס"ס ויעזב במירכא בגדו [צ"ל בתביר] אצלי בטפחא וינס במירכא.

פסוק יט
ויהי כשמע. במקרא כ"י כתוב בגליון מתחלפת
כִשְׁמֹעַ ועיין מ"ש בשופטים סימן ז'.

פסוק כ
אסורי. אסירי ק' והוא הראשון מאלפא ביתא דכתיבין וא"ו באמצע תיבותא וק' יו"ד במסורה גדולה.

פסוק כב
האסירם. בכל ספרים מדוייקים כתוב ביו"ד אחר הסמ"ך ואין כאן ק' וכתיב כלל גם במסורה רבתא לא נמנה בא"ב דכתיב וא"ו באמצע תיבותא וקרין יו"ד ובס"א כ"י נמסר עליו לית וחסר יו"ד תניינא וכן הוא בהעתק הללי והמדפיס נשתבש במלה זו ונגרר אחריו בעל מנחת כהן ומ"ש עיקר וכן הסכימו הרמ"ה והמאירי וז"ל הרמ"ה מקום אשר אסורי המלך מלא וא"ו וק' עם יו"ד אסורי כתיב. אסורי' דפסוק הנז' מלא וא"ו ומלא יו"ד ודכותא אשר אסורי' בבית הסהר. את כל האסירם אשר בבית הסהר דויתן שר בית הסהר מלא יו"ד קדמאה וחסר יו"ד בתראה.

פסוק כג
ראה את כל. את במקף ובלא מאריך במדוייקים וכן נראה בחילופים בב"א.