פסוק יב
ועיני אחי בנימין. מלא. בנימן אחיו ויבך ובנימן שניהם חסרים כמבואר במסורת פרשת וישלח במ"ג. ועל מלת בנימן דויפל על צוארי כתוב בחילופים בן אשר וב"נ שבדפוס לב"א בנימין לב"נ בנימן משמע שהחילוף הוא בין מלא לחסר וזה לא יתכן שהחילופים שביניהם אינם אלא בנקודות וטעמים כמו שכתב בעל מסורת המסורת בהקדמה שלישית אמנם בחילופים כתיבת יד מצאתי לב"א בנימן אחיו לרע רוצה לומר המאריך במ"ם ואולם במקרא אחרת כתיבת יד הנוסח בחילופים כתוב בהפך לבן אשר המאריך ביו"ד ולבן נפתלי במ"ם וכן מצאתי בכמה ספרים כתיבת יד המאריך ביו"ד וכן כתב אור תורה.

פסוק יד
בנימן אחיו. היו"ד במאריך כמו שכתבתי לעיל.

ובנימן בכה על צואריו. מפירוש המזרחי נראה שכתוב צוארו חסר יו"ד ולא נמצא כן בשום מקום וכבר נמסר עליו מבעל יפה תואר ובעל מתנות כהונה וגור אריה. והנה לפניך גם כן מסורת הרמ"ה ז"ל ועל חלקת צואריו מלא דמלא כתיב מלא אל"ף ומלא יו"ד וכל אורייתא דכותא בר מן חד חסר יו"ד וסימן וירץ עשו וגו' ויפל על צוארו ומסר עליה רו כתיב ריו ק' וכולהון מלאים אל"ף עד כאן. וגם במסורה גדולה במערכת אות היו"ד לא נמנה עם מלין חסרים יו"ד באמצע תיבותא וקריין רק צַוָּארָו דוירץ עשו.

פסוק טז
והקל נשמע. במסורת ב' אחד חסר ואחד מלא וסימן והקל נשמע בית פרעה והקול נשמע עד למרחוק (עזרא ג') קדמאה חסר תניינא מלא ורזא דמילתא בזוהר דף ר"י.

פסוק יז
ולכו באו. במקף לא במאריך תחת ולכו.

פסוק יט
ואתה צויתה. מלא ה"א בסוף תיבותא ולדרשא אתא כדאיתא בספר הזוהר.

פסוק כ
ועינכם. חסר יו"ד תניינא עפ"י המסורת וסימן נמסר במסורה גדולה והוא ג"כ חד מן זוגין חד ע' וחד וע' ולית דכותא בקריא עינכם לית ועינכם לית וכן כתב הרמ"ה ז"ל וזה לשונו ונפקחו עיניכם מלא תרין יודי"ן כתיב וכל עיניכם באורייתא לשון רבים דכותיה מלא תרין יודי"ן בר מן חד בלשון יחיד דמלא חד יו"ד קדים לנו"ן וסימן ועינכם אל תחס דקרי נו"ן דידיה בשוא וחד יו"ד ושאר אורייתא מלא תרין יודי"ן וקרי נו"ן דידי בצירי.

אל תחס. חסר וא"ו ברובא ובנוסחי דיקי ושארא דאורייתא מלאים כתיב' הרמ"ה ז"ל וכן הוא במסורת שלנו.

פסוק כא
פרעה ויתן. הפ"א רפה.

פסוק כב
לכלם נתן לאיש. כתב החזקוני הלמ"ד בפתח ולא ידעתי מהו כי בכל הספרים הלמ"ד בקמץ כמשפט.

חלפות. בהעתק הללי הראשון חלפות מלא והשני חלפת ובשם ירושלמי שניהם חסרים וא"ו והראשון ביו"ד עכ"ל וכל הספרים שלנו הם בנוסח הראשון של הללי מכוונים למסורת שנמסרה כאן במ"ג גם במקרא כ"י כתוב על חלפות הראשון שבפסוק מסורה אחרת וז"ל ג' כתיב כן וט' פסוק בסיפ' מן ב' ב' מלאים קדמאה מלא תניינא חסר עד כאן. וכל המסורה אמת וכיוצא בו בפרשה על פסוק ויביאו את מקניהם נמסר עליו במקרא גדולה חד מן ט' פסוקא דמיין קדמאה מלא תניינא חסר וכ"כ הרמ"ה חלפות ב' בפסוק קדמאה כתיב חלפות חסר יו"ד ומלא וא"ו ותניינא חלפת חסר דחסר ולחוד לא יחליפנו מלא יו"ד עכ"ל.

פסוק כג
אתנת. כתב הרמ"ה ועבדים ושפחת ואתנת חסר דחסר וכלהון אתנת בלישנא חסרים דחסרים ואית מסורתא דמסרא גבי אתנת בתרא תרין חד חסר וחד מלא ולא מסיימי ובנוסתי דיקי תרויהון חסרים דחסרים כתיב ע"כ ומ"ש גבי אתנת בתראה הוא בפ' ויגש דין ועשר אתנת.

נשאת. בהעתק הללי נשאת ירושלמי נתאות עכ"ל ובכל הספרים חסר וכן במסורת ב' חד חסר וחד מלא וסימן ועשר אתנת נשאת. אניות תרשיש (ד"ה ב' ט') בתראה מלא וכן כתב הרמ"ה נשאת בר ולחם ומזון חסר דחסר כתיב.

פסוק כד
תרגזו. הגימ"ל דגושה.

פסוק כה
ויבאו ארץ כנען. חד מן ה' דסבירין ארצה וסימן במ"ג כאן.