פסוק ב
כל חית. היו"ד דגושה.

ובכל. הוא"ו במאריך לב"א וכן הוא בספרים מדוייקים.

דגי הים. היו"ד דגושה.

פסוק ד
דמו. הראשון רפה בדלי"ת.

פסוק ו
כי בצלם אלהים. קדש.

פסוק ז
שרצו בארץ. חד מן ב' ב' לא נסבי' וא"ו בריש תיבותא ומטעין בהו' וסימן נמסר במסורה רבתא אות וא"ו.

פסוק ט
הנני. במאריך ולא בדרגא.

פסוק י
בבהמה. שני הבי"תין דגשות.

פסוק יא
והקמתי. בס"א ישן והקימתי מלא יו"ד ובמדוייקים חסר דחסר וכן הכריע הרמ"ה ז"ל כמ"ש בפ' לך לך.

פסוק יב
אשר אני. במקף ובלא גלגל בשי"ן ובלא פסיק.

לדרת עולם. לי' חסר דחסר ובב"ר ריש פ' ל"ה אמר ר' יודן לדרת כתיב פרט לשני דורות לדורו של חזקיה ולדורו של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של רשב"י עיין מזרחי ויפה תואר וכתב רבינו בחיי ומזה תמצא לדרת עולם חסר הווי"ן וסמוך לו מיד את קשתי נתתי ללמדך שאין אות הקשת נראה אלא בזמן החיוב ודורות החסרים.

פסוק יד
בְּעַנְנִי. בס"ס ובהללי הנו"ן בשוא לבד ובזנבוקי בשוא ופתח כ"כ א"ת ונ"ל שהוא חילוק בספרים בתיבות שיש שתי אותיות דומות כמו שאכתוב בפ' לך לך ע"פ ואברכה מברכיך ע"ש. וכתב רד"ק כי הוא פועל הדגוש והוקל שלא כמנהג.

פסוק טז
בין אלהים. בזקף קטן באלהים.

פסוק יז
אשר הקמתי. כתוב בהעתק מס' הללי הקמתי. ירושלמי הקימתי ע"כ. ובספרים מדוייקים הוא חסר דחסר וכן הוא במסורת פ' בחקתי וכ"כ א"ת חסר גם היו"ד ועיין ג"כ במס' הרמ"ה שכתבתי בסוף לך לך.

פסוק יח
שם וחם ויפת. ויפת הראשון הוא"ו בקמץ כמו השני שבסמוך

פסוק כא
וישת מן היין. נחלקו המדקדקים בקריאת ב' שואים בסוף תיבה שר' יהודה המדקדק כתב שהראשון נח והשני נע כאילו יאמר וַישֵׁ תְּמִן והראב"ע הקשה עליו בתחלת ס' צחוה ובס' מאזנים וכתב ששניהם נחים. וגם רד"ק הקשה עליו בס' מכלול דף ס"ח ודף ק"ץ אפס קצהו תראה באיוב סימן ל"א ועשה פשרה בין שתי הדעות באמרו כי אין לשוא"ין האלה דרך אחד לעולם אלא לפעמים שניהם נחים ולפעמים הראשון נח והשני נע והר' שלמה אלמולי בחבורו הנקרא הליכות שבא המלה שכל ב' שואים בסוף תיבה ראוי שיהיה להם לעולם דרך אחד וכיון שדרך הראב"ע הוא דרך סלולה ולא הוקשה כנגדו שום קושיא ראוי לבחור בו ע"כ וכן כתב בעל לשון למודים שלדעת קצת המדקדקים והם כל האחרונים שניהם נחים וכן כתב ר' אליה הלוי ובעל לוית חן ועיין עוד מה שכתב בעל ערוגת הבשם בפ' חמישי.

בתוך אהלה. חד מן ד' כתיב ה"א ועיין ריקנאטי ובב"ר פ' ל"ו אהלה כתיב בתוך אהלה של אשתו עיין יפה תואר שם סימן ז' ורש"י כתב רמז לעשרת שבטים שנקראו על שם שומרין שנקרא אהלה שגלו על עסקי יין וכו' עיין מזרחי וגור אריה.

פסוק כב
ויגד. הגימ"ל דגושה ובמאריך.

פסוק כג
אחרנית. הנו"ן דגושה בשניהם.

פסוק כד
וייקץ נח. כתב המכלול יופי ביו"ד האיתן לבד ויו"ד השרש נעלמת עכ"ל. ודבריו אלה נפלאו ממני כי בכל הספרים בשני יודי"ן וכן כתב הרמ"ה ז"ל. וייקץ נח מיינו מלא בתרין יודי"ן כתיב חד קרי וחד לא קרי וקו"ף דידיה סגול. וייקץ יעקב משנתו פ' ויצא מלא תרין יודי"ן וקו"ף דידיה פתח ודכותא וייקץ פרעה והנה חלום פ' ויהי מקץ. ואיקץ דסוף פסוק דותבאנה אל קרבנה מלא יו"ד כתיב עכ"ל. ועיין מה שאכתוב ריש פ' ויצא בס"ד על וייקץ פרעה.

פסוק כו
אלהי שם. כתב בעל המסורת ג' מלעיל וחבריו לא תעשון אתי אלהי כסף. מענה אלהי קדם.

פסוק כז
יפת. דעת קצת מדקדקים כשיבאו שני שואין בסוף המלה שהשני נע. והמכלול כתב ששניהם נחים והביא ראיה לדבריו ע"ש דף ס"ח ודף ק"ץ ודף קנ"ה וקצת ממנו תראה באיוב סימן ל"א.

פסוק כט
ויהי כל ימי נח. חזינא לרבוותא דהך תיבותא פלוגתא ושקלא וטריא רבתי ונוסחי נמי ומסורתא מתחלפן בה טובא ואנן כתבינן מאן דסבירא לן ומאן דאשכחנא בספרי דאורייתא עתיקי ודוקני דחזי לן למיסמך עלייהו. בספרי אשכנז וערבאי כתוב ויהיו כל ימי נח ובגליוניהם כתוב כלשון הזה. כאן מטעים הנקדנים ומוסרים חל"ן סימן ר"ל חנוך למך נח. וטעות הוא בידם כי טחו עיניהם מראות בחומש יריחו ובספרים כ"י ח"ל סימן ר"ל שבחנוך ולמך כתוב ויהי כל ימי ועל נח כתוב ויהיו כל ימי עד שיהא אליהו ע"כ והרמ"ה ז"ל הביא בתחלת מסורת ויהיו כל ימי ז' בענין כמו שנדפסה בפ' בראשית ובתר הכי כתב כל ויהיו. ויהי בענין ימי פליגין בהון נוסחי ומסורת אית דמסירין ויהי בענין ימי תרין וסימן חנוך למך ח"ל סימן מכלל דשאר ויהיו כתיב ונח בכלל ואית דכתיב ויהי כל ימי נח ומסרין בהון תלתא חנוך למך נח וסימן חל"ן ושארא ויהיו כתיב וסימן ויהי כל ימי חנוך ויהי כל ימי למך ויהי כל ימי נח עכ"ל. ולפום מאי דחזי לי בדעת הרמ"ה ז"ל שהביא המחלוקת ולא הכריע נראה דסמיך אמסורה קמייתא דכתב מעיקרא מן ז' ויהיו בלא פלוגתא והיא מסייעה למ"ד חל"ן סימן דאי האי דנח ויהיו הוו להו ח' גם בעל א"ת הכריע מסברא דנפשיה. ובמקצת ראיות דכתוב ויהי והעיד שכן הוא בהללי ובכל ס"ס ומסרותיהם ובס' עזרא ושכן כתב הרמ"ה ז"ל בס"ת שלו כפי מה שהעידו חכמי בורגוש. וראיתי ג"כ לבעל מנחת כהן שכתב בפ' בראשית כדברים האלה ויהי כל ימי ג' וסימן ויהי כל ימי חנוך ויהי כל ימי למך ויהי כל ימי נח ושאר אורייתא ויהיו ע"כ וכן בספר ישן מאד כ"י כתוב ויהי כל ימי נח ונמסר עליו ויהי ג' דמטעין ביה ספרי. וסימן כל ימי נח כל ימי למך כל ימי חנוך.