ויאמר ה' אל אברם
רבי יצחק פתח:
שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך
אמר ר' יצחק:
משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת.
אמר: תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג?!
הציץ עליו בעל הבירה, ואמר: אני בעל הבירה.
כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר: תאמר שהעולם בלא מנהיג?!
הציץ עליו הקב"ה, ואמר: אני הוא בעל העולם.

ויתאו המלך יפיך
ליפותך בעולם.

כי הוא אדוניך והשתחוי לו
הוי, ויאמר ה' אל אברם.

רבי ברכיה פתח:
לריח שמניך טובים.
אמר ר' ברכיה:
למה אבינו אברהם דומה?
לצלוחית של אפרסמון המוקפת צמיד פתיל, ומונחת בקרן זוית ולא היה ריחה נודף.
כיון שהייתה מטלטלת היה ריחה נודף.
כך אמר הקב"ה לאברהם: טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם.

ויאמר ה' אל אברם לך לך
רבי ברכיה פתח:
אחות לנו קטנה
זה אברהם שאיחה את כל באי העולם.

בר קפרא אומר:
כזה שהוא מאחה את הקרע.

קטנה
שעד שהוא קטן היה מסגל מצוות ומעשים טובים וכו'.

אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום
שנכנס בשלום ויצא בשלום.

ויאמר ה' אל אברם לך לך.
החכמה תעוז לחכם
זה אברהם מעשרה שליטים מעשרה דורות, שמנח ועד אברהם, ומכולם לא דברתי עם אחד מהן אלא עמך.

ויאמר ה' אל אברם לך לך.
רבי אחאי פתח:
אהבת צדק ותשנא רשע
מדבר באברהם אבינו, בשעה שבקש רחמים על סדומיים א"ל הקב"ה: אברהם אהבת צדק לצדק בריותי ושנאת מלחייבן, על כן משחך אלוהים אלוהיך שמן ששון מחברך.
מנח ועד אצלך עשרה דורות ומכולן לא דברתי עם אחד מהן אלא עמך.
מה כתיב למעלה מן הענין?
וימת תרח בחרן.
ואחר כך: ויאמר ה' אל אברם.
אם לעניין החשבון עוד מתבקש לו ס"ה שנה!
אלא בתחילה אתה דורש שהרשעים קרויים מתים בחייהם, לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר: אצא ויהיו מחללים בי שם שמים, ויאמרו: הניח אביו לעת זקנתו והלך לו.
א"ל הקב"ה: לך לך. לך אני פוטר מכבוד אב ואם, ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם.
ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך.
בתחילה וימת תרח ואחר כך: ויאמר ה' אל אברם לך לך.

רבי יהודה אומר:
לך לך -
שני פעמים: אחת מארם נהרים.
ואחת מארם נחור.
ואחד שהפריחו מברית בין הבתרים והביאו לחרן.

רבי ירמיה אומר:
בשעה שהיה אבינו אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, וראה בני אדם אוכלים ושותים ופוחזין, אמר: הלואי לא יהא חלקי בארץ הזאת!
כיון שהגיע לסולמא של צור וראה בני אדם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת!
א"ל הקב"ה: לזרעך אתן את הארץ הזאת.

אמר רבי לוי:
שני פעמים כתיב לך לך אין אנו יודעין איזו חביבה אם הראשונה או השניה?
מן מה דכתיב: אל ארץ המוריה הוי שניה חביבה מן הראשונה.

אמר ר' יוחנן:
לך לך מארצך
מאפרכיא שלך.

ממולדתך
זה שכונתך.

ומבית אביך
זה בית אביך.

אל הארץ אשר אראך
ולמה לא גלה לו?
כדי לחבבה בעיניו וליתן שכר על כל פסיעה ופסיעה.

ודכוותה: קח נא את בנך.
א"ל: לאיזה בן?
א"ל: את יחידך.
א"ל: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו.
א"ל: אשר אהבת.
א"ל: ואית תחומין במעיא?
א"ל: את יצחק.
ולמה לא גלה לו?
כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור.
משהה הקב"ה ומתלה בעיניהן של צדיקים ואחר כך מגלה להם טעמו של דבר, כך אל הארץ אשר אראך.
ודכוותה: על אחד ההרים אשר אומר אליך.
ודכוותה: וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך.
ודכוותה: קום נא אל הבקעה ושם אדבר אתך.

למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו והעמיד המלך פמליא שלו ועשה צבורים והביא מכברות וכבר את הראשון ולא מצאה, והשני לא מצאה בשלישי מצאה.
אמרו: מצא המלך מרגלית שלו.
כך אמר הקב"ה: מה צורך היה לי לייחס שם ארפכשד עבר פלג רעו שרוג נחור תרח לא בשבילך?!
הדא הוא דכתיב: ומצאת את לבבו נאמן לפניך.
כך אמר הקב"ה לדוד: מה צורך היה לי ליחס פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בעז עובד ישי לא בשבילך?! הדא הוא דכתיב: מצאתי דוד עבדי:
דבר אחר:
לך לך
למאה שנה יהיה לך בן.
מִנְיָן לך לך (א)

דבר אחר:
אמר ליה הקב"ה: ניסיון ראשון וניסיון אחרון איני מנסה לך, אלא בלשון זה: לך לך מארצך לך לך אל ארץ המוריה:

אמר רבי יצחק:
ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם ואלו הן:
צדקה
צעקה
ושנוי השם
ושנוי מעשה.

צעקה, דכתיב: ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם.
צדקה, דכתיב: צדקה תציל ממות.
שנוי השם, דכתיב: שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן.
שנוי מעשה, דכתיב: וירא האלהים את מעשיהם.

ויש אומרים:
אף מקום, דכתיב: ויאמר ה' אל אברם לך לך. והדר: ואעשך לגוי גדול ואידך, ההוא זכותא דארץ ישראל דאהניא ליה:

דבר אחר:
למה הדבר דומה?
למלך שנכנס למדינה וראה בחור נאה מסיק בקמין במרחץ.
א"ל המלך: בוא עמי ואני נותנך בפלטין שלי.
הלך עמו ועשאו בקסטר.
אמרו בני פלטין: אתמול מסיק בקמין ועכשיו בקסטר.
כך אמר הקב"ה: בוא אחרי ואני עושה אותך כוהן גדול כאדם הראשון, שנאמר: ואעשך לגוי גדול.
וכתיב: והכהן הגדול מאחיו.
וכתיב: אתה כוהן לעולם על דברתי מלכי צדק:

ר' אליעזר אומר:
חמש אותיות נכפלו וכולן לשון גאולה:
ך"ך שבו נגאל אבינו אברהם מאור כשדים שנאמר: לך לך מארצך.
ם"ם בו נגאל אבינו יצחק מיד פלשתים, שנאמר: לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד.
ן"ן בו נגאל אבינו יעקב מיד עשו, שנאמר: הצילני נא.
ף"ף בו נגאלו ישראל ממצרים, פקד פקדתי.
ץ"ץ בו עתיד הקב"ה לגאול לישראל בסוף מלכות רביעית, שנאמר: איש צמח שמו תחתיו יצמח. וכולן נמסרו לאברהם.
אברהם מסרן ליצחק,
ויצחק ליעקב,
ויעקב ליוסף,
ויוסף לאחיו, שאמר להם: פקד יפקד אלוהים אתכם.
ואשר בן יעקב מסר סוד גאולה לסרח בתו.

וכשבאו משה ואהרן אל זקני ישראל ועשו אותות לעיניהם, הלכו זקני ישראל אצל סרח בת אשר, אמרו לה: בא אדם אחד ועשה אותות לעינינו כך וכך.
א"ל: אין באותות הללו ממש.
א"ל: והלא אמר פקד פקדתי.
א"ל: הוא האיש לגאול את ישראל בא, שכך שמעתי מאבא: ף"ף מיד ויאמן העם:

ואעשך לגוי גדול
א"ל: אותה אומה שכתוב בה: כי מי גוי גדול אני מעמיד ממך.
אתנך ואשימך אין כתיב כאן, אלא ואעשך, משאני בורא אותך בריה חדשה את פרה ורבה.
ג' גדולות וד' ברכות כתיב כאן, בשרו שהם שלושה אבות וארבע אמהות.

לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים:
ממעטת פריה ורביה,
וממעטת היציאה,
וממעטת את השם.

ממעטת פריה ורביה, ואעשך לגוי גדול
ממעטת את היציאה, ואברכך.
וממעטת את השם, ואגדלה שמך.
לפום דאמרי אינשי: מבית לבית חלוק, מאתר לאתר נפש.
ברם את לא נפש את חסר, ולא ממון.

ואגדלה שמך
שיצא לו מוניטון בעולם.

ד' הן שיצא להם מוניטון בעולם:
אברהם ואעשך לגוי גדול.
מהו מוניטון שלו?
זקן וזקנה מכאן, בחור ובתולה מכאן.

יהושע, ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ, יצא לו מוניטון בעולם.
ומהו מוניטין שלו?
שור מכאן וראם מכאן, על שם: בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו.

דוד יצא לו מוניטון בעולם, ויצא שם דוד בכל הארצות.
ומהו מוניטון שלו?
מקל ותרמיל מכאן ומגדל מכאן, על שם: כמגדל דויד צוארך.

מרדכי יצא לו מוניטון בעולם, כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות.
ומהו מוניטון שלו?
שק ואפר מכאן, ועטרת זהב מכאן.

אמר ר' יודן:
קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה, אבל אין אתה יודע אם שלי קודמת לשלך.
אם שלך קודמת לשלי משהוא אומר: מגן אברהם אחר כך אומר מחיה המתים.

ר' אבהו אמר:
הבט נא השמים אין כתיב כאן אלא השמימה.
בה"א בראתי את העולם, הריני מוסיף ה"א על שמך ואת פרה ורבה.

אמר ר' יודן:
אותיותיך מִנְיָן אברככה.
מה אברככה רמ"ח, אף אותיותיך רמ"ח
לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך, ולא שמה לו עד שנתברך מאברהם.

כיצד אברהם היה מתפלל על העקרות והיו נפקדות ועל החולים והם מתרווחין?
רב הונא אמר:
לא סוף דבר, אברהם הולך אצל החולה אלא החולה רואה אותו והוא מרויח.

אמר ר' חנינא:
ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו נצולות בזכותו של אברהם, ולא של יין נסך היו, אתמהא?!
אלא חלא מזיל חמרא בכל מקום שיין נסך מצוי יין, של ישראל נמכר בזול.

אמר ר' יצחק:
ואף לאיוב עשה כן, שנאמר: מעשה ידיו ברכת, לא נטל אדם פרוטה מאיוב והוצרך ליטול ממנו פעם שניה.

והיה ברכה
קרי בי: בְּרֵכָה.
מה בריכה זו מטהרת את הטמאים, אף את מקרב את הרחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים.

אמר ר' ברכיה:
כבר כתיב: ואברככה.
מה תלמוד לומר והיה ברכה?
אלא א"ל: עד כאן הייתי זקוק לברך עולמי, מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך, למאן דחזי לך למברכא - בריך:

אמר ריש לקיש:
ואעשך לגוי גדול
זה שאומר: אלהי אברהם ואברככה.
זה שאומר: אלהי יצחק ואגדלה שמך.
זה שאומר: אלהי יעקב יכול יהו חותמין בכולן?
ת"ל: והיה ברכה בך חותמין ואין חותמין בכולן:

ואברכה מברכיך
החמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו.
בצדיק כתיב: ואברכה מברכיך ומקללך אאר אנא.
ובכבודו כתיב: כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו.

ונברכו בך
הגשמים בזכותך הטללים בזכותך, הדא הוא דכתיב: ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.
זה מהול וזה ערל וחס עליו?

ר' יהודה אומר:
מזקנים אתבונן.

יעקב ברך את פרעה: ויברך יעקב את פרעה.
יוסף לא גלה לפרעה חלומו?
דניאל לא גלה לנבוכדנצר את חלומו?
אף אני: ויגד לאסתר המלכה.

ר' נחמיה אומר:
אמר הקב"ה לאברהם: ונברכו בך כל משפחות האדמה, אם לעותרא אינון עתירין מינן!
אלא כשנכנסין לצרה, הן שואלים לנו ואנו מגלין להם:

אמר ר' אלעזר:
מאי דכתיב: ונברכו בך כל משפחות האדמה?
אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכין אלא בשביל ישראל.
כל גויי הארץ, אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אין מתברכות אלא בשביל ישראל.
אמר הקב"ה לאברהם: שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך:
רות המואביה
ונעמה העמונית:

רב יהודה אמר רב:
ג' דברים מקצרין ימיו של אדם:
מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא, דכתיב: כי הוא חייך ואורך ימיך.
וכוס של ברכה לברך ואינו מברך, דכתיב: ואברכה מברכיך.
ומנהיג עצמו ברבנות.

דאמר רבי חמא בר חנינא:
מפני מה מת יוסף קודם לאחיו?
מפני שהנהיג עצמו ברבנות:

וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט
טפל לו.

ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן
וכתיב: ויהי אומן את הדסה.
אמר הקב"ה לאברהם: אתה יצאת מבית אביך בן ע"ה שנה, חייך גואל שאני מעמיד ממך תהיה בת ע"ה שנה מִנְיָן הדס"ה:

אברהם אבינו היה בשעה שדבר עמו הקב"ה בברית בין הבתרים, בן שבעים שנה, (ב) שנאמר: ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה, וחזר לחרן ועשה שם ה' שנים, שכן הוא אומר: ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן.
נמצאת מן הפלגה עד שיצא אברהם אבינו מחרן כ"ו שנה הן.
י"ב שנה שעבדו את כדרלעמר.
וי"ד שנה בא כדרלעמר, אותה שנה שיצא אברהם מחרן, היא הייתה שנת הרעב וירד למצרים, ועשה שם ג' חדשים, בא וישב לו בחברון, היא השנה שכבש את המלכים:

ויקח אברם את שרי אשתו וגו'
אם מתכנסין כל אומות העולם לברוא אפילו יתוש אחד ולהטיל בו נשמה אינן יכולין, ואת אמרת ואת הנפש אשר עשו בחרן?!
אלא אלו הגרים שגיירו, ואם כן שגיירו למה אמר שעשו?
אלא ללמדך, שכל מי שמקרב את העכו"ם מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו.
ולימא אשר עשה, למה אמר אשר עשו?

אמר רב הונא:
אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים:

אמר ריש לקיש:
כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן.

ר' אליעזר אומר:
כאילו עשאו לדברי תורה, שנאמר: ושמרתם את דברי הברית ועשיתם אותם וכו' אל תקרי אותם, אלא אתם.

אמר ר' אבהו:
כל המנהיג את חברו לדבר מצווה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר: ומטך אשר הכית בו את היאר.
וכי משה הכה והלא אהרן הכה?
אלא לומר לך: כל המנהיג וכו':

הנפש אשר עשו בחרן גמירי בההיא שעתא אברהם בר חמשין ותרתין שנין הוה וכי מעיינת מואת הנפש עד מתן תורה תמ"ח הוי:

ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם
עד עכשיו נתבקש להם זכות בארץ.

וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן
שלא בנה מזבח אלא על בשורת הארץ.

ויעתק משם ההרה מקדם
לשעבר היה נקרא בית אל ועכשיו היא נקראת בית און.

ויט אהלו
אהלה כתיב, בתחילה נטה אהלה של שרה ואחר כן נטה אהלו.

ויבן שם מזבח
שלוש מזבחות בנה:
אחד לבשורת הארץ
ואחד לקנינה
ואחד שלא יפלו בניו בעי.
הדא הוא דכתיב: ויקרע יהושע שמלותיו ויפל על פניו ארצה הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם, התחילו מזכירין זכות אבות, זכותו של אברהם אבינו שאמר: ואנכי עפר ואפר.
כלום בנה מזבח בעי אלא שלא יפלו בניו בעי.

ויקרא בשם ה'
צלי.

דבר אחר:
ויקרא
התחיל מגייר.

ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה
מחקה והולך ומכוון כנגד בית המקדש:

ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה
הנה עין ה' אל יראיו זה אברהם, כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה.

למיחלים לחסדו זה אברהם.
תתן אמת ליעקב חסד לאברהם להציל ממות נפשם, ממיתתו של נמרוד.

ולחיותם ברעב, ויהי רעב בארץ.
אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ואם בא להקפיד, ומתורתך תלמדנו.
מה כתיב באברהם?
ואברכך ואגדלה שמך.
וכיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר, אלא וירד אברם מצרימה.

טרף נתן ליראיו טירוף נתן ליראיו בעולם הזה, אבל בעולם הבא יזכור לעולם בריתו.
מה כתיב באברהם?
ואגדלה שמך וכו' (בב"ר):

תנו רבנן:
רעב בעיר פזר רגליך, שנאמר: ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה.
ואומר: אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר.
מאי ואומר?
וכי תימא: הני מילי היכא דליכא ספק נפשות אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא,
ת"ל: אם אמרנו נבוא העיר:

ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה וגו'
כל השנים הללו היא עמו ועכשיו אומר לה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את?!
אלא שעל ידי הדרך אדם מתבזה.

דבר אחר:
הלכנו בארם נהרים ובארם נחור ולא מצאנו אשה יפה כמותך, ועכשיו אנו נכנסין למקום כעורים ושחורים.

אמרי נא אחותי את
שני בני אדם היו עיקר ועשו עצמן טפלה:
אברהם
וברק.

ברק, ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי

ר' יהודה אומר:
אם תלכי עמי לקדש אלך עמך לחצור וכו'.

ר' נחמיה אומר:
אם תלכי עמי לשירה, אלך עמך למלחמה.
ותאמר הלוך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך.
א"ל: מה אתה סבור שתפארתה של שירה נמסרת לך לבדך?
ונעשה טפלה, ותשר דבורה וברק בן אבינעם.

אברהם היה עיקר: ויקח אברם את שרי אשתו.
ועשה עצמו טפל: אמרי נא אחותי את.
ונעשה טפל לה: ולאברם היטיב בעבורה.

הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את אמרי נא
באיוב כתיב: ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, בלא דידיה לא אסתכל, בדידיה אסתכל.
אברהם אפילו בדידיה לא אסתכל, דכתיב: הנה נא ידעתי מכלל דמעיקרא לא הוה ידע כל כך:

ויהי כבא אברם מצרימה
ושרה היכן הייתה?
נתנה בתיבה ונעל בפניה, כיון דמטא למכסא אמרין ליה: הב מכסא.
אמר: אנא יהיב.
א"ל: מאנין את טעין?
א"ל: אנא יהיב דמאנין.
א"ל: מטכסין את טעי?
אמר: אנא יהיב דמטכסין.
א"ל: מרגלין את טעין?
א"ל: אנא יהיב דמרגלין.
א"ל: אי אפשר, אלא פתחינן וחמינן מה בגוה, כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מאורה.

רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי משום רבי יצחק אמר:
איקונין של חוה נמסרה לראשי דורות.
להלן הוא אומר: והנערה יפה עד מאד מגעת עד איקונין של חוה.
ברם הכא, כי יפה היא מאד, מאיקונין של חוה:

ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה
מתעלה והולכת.
דין אמר: אנא יהיב מאה דינרין ואיעלל עמה.
והדין אמר: אנא יהיב מאתן דינרין ואיעלל עמה.
אין לי אלא בעליתן, בירידתן מנין?
ויקחו את ירמיה וגו' מעלין אותו, אין לי אלא בעולם הזה, לעולם הבא מנין?
תלמוד לומר: ולקחום עמים (רבים) והביאום אל מקומם:

ותקח האשה בית פרעה
עשר ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן.
הנס הראשון כשנולד, בקשו כל גדולי מלכות והקוסמים להרגו ונחבא בארץ י"ג שנה שלא ראה את השמש ואת הירח, ולאחר כך יצא מדבר בלשון הקדש ומאס באלילים.

הנס השני נחבש בבית האסורין עשר שנים, שלוש בכותא ושבע בכרדו.
ויש אומרים: שבע בכותא ושלש בכרדו, ואחר כך נתנוהו בתוך כבשן האש, ומלך הכבוד פשט יד ימינו והצילו, שנאמר: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.

הנס השלישי טלטלו מבית אביו, שנאמר: ויאמר ה' אל אברם לך לך והטלטול קשה לאדם יותר מכל.

הנס הרביעי ויהי רעב בארץ ולא בכל הארצות אלא בארץ כנען, לנסותו ולהורידו למצרים.

הנס החמישי נלקחה שרה שנאמר: ותקח האשה בית פרעה ואותה לילה היה י"ט של פסח והביא הקב"ה על פרעה ועל ביתו נגעים, להודיע שכך הוא עתיד להכות את ארצו (ג) שנאמר: עוד נגע אחד אביא על פרעה. פרעה מאהבתו אותה כתב לה שטר כתובתה מכל ממונו, בין כסף בין זהב בין עבדים בין שפחות וקרקעות וכתב לה את (ד) ארץ גשן, לפיכך ישבו ישראל בארץ גשן. וכתב לה את בתו הגר מפלגשיו לשפחה, ואף אבימלך לקחה וירד מיכאל המלאך ושלף חרבו עליו להרגו.

הנס הששי באו עליו כל מלכים להרגו ואמרו: נתחיל ראשון בבן אחיו. ובשביל לוט לקחו את כל רכוש סדום ועמורה, ובא מיכאל והגיד לאברהם שנאמר: ויבוא הפליט הדא הוא דכתיב: ובעל כנפים יגיד דבר.
ולמה נקרא שמו פליט?
אלא בשעה שהפיל הקב"ה לסמאל מקדושתו מן השמים, אחז בכנפו של מיכאל להפילו עמו ופלטו הקב"ה מידו, לפיכך נקרא שמו פליט.
ועליו אמר יחזקאל: בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר.
השכים אברהם ולקח ג' תלמידיו: ענר אשכול וממרא ואת אליעזר ורדף אחריהם עד דן, ושם נתעכב מפני ע"ז, שנאמר: ואת האחד בדן ושם הניח שלושה תלמידיו ולקח את עבדו אליעזר שמנין אותיות שמו: י"ח וג' מאות ורדף אחריהם עד משמאל לדמשק. ויחלק עליהם לילה הוא הלילה שיצאו ישראל ממצרים. וישב את כל הרכוש.
עמד אברהם והיה מתפלל: ריבון העולמים לא בכח ידי עשיתי אלא בכח ימינך, שאתה מגן לי בעולם הזה ובעולם הבא.
וענו העליונים ואמרו: ברוך אתה ה' מגן אברהם:

לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה מרובה.
לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר: ולאברם היטיב בעבורה.

אמר להו רבא לבני מחוזא:
אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו:

וינגע ה' את פרעה
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
על ז' דברים נגעים באין:
על לשון הרע, דכתיב: מלשני בסתר רעהו אותו אצמית.
על שפיכות דמים, דכתיב: אל יכרת מבית יואב זב ומצורע.
על שבועת שוא, דכתיב: הואל וקח ככרים ואין אלה אלא שבועה, שנאמר: ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה, וכתיב: וצרעת נעמן תדבק בך.

ועל גלוי עריות, דכתיב: וינגע ה' את פרעה.
ועל גסי הרוח, דכתיב: וכחזקתו גבה לבו. וכתיב: והצרעת זרחה במצחו.
ועל הגזל, דכתיב: וצוה הכהן ופנו את הבית.

תנא:
הוא כנס ממון שאינו שלו, יבוא הכהן ויפזר ממונו.
ועל צרות עין, דכתיב: ובא אשר לו הבית.

ותנא דבי ר' ישמעאל:
מי שייחד ביתו לו:

ויצו עליו פרעה אנשים
אמר רבי יהושע בן לוי:
בשביל ד' אמות שלוהו פרעה לאברהם, שנאמר: ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו וגו', נשתעבדו בניו ת' שנה, שנאמר: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה:

אמר ליה הקב"ה לאברהם: צא וכבוש הדרך לפני בניך.
אתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו:
באברהם כתיב: ויהי רעב בארץ.
ובישראל כתיב: כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ.

באברהם כתיב: וירד אברם מצרימה.
ובישראל כתיב: וירדו אבותינו מצרימה.

באברהם כתיב: לגור שם.
ובישראל כתיב: לגור בארץ באנו.

באברהם כתיב: ויהי כאשר הקריב.
ובישראל כתיב: ופרעה הקריב.

באברהם כתיב: והרגו אותי ואותך יחיו.
ובישראל כתיב: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון.

באברהם כתיב: למען ייטב לי בעבורך.
ובישראל כתיב: וייטב אלוהים למילדות.

באברהם כתיב: ויהי כבוא אברם מצרימה.
ובישראל כתיב: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.

באברהם כתיב: ואברם כבד מאד במקנה וגו'.
ובישראל כתיב: ויוציאם בכסף וזהב.

באברהם כתיב: וישלחו אותו.
ובישראל כתיב: ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ.

באברהם כתיב: וילך למסעיו.
ובישראל כתיב: אלה מסעי בני ישראל.

וינגע ה' את פרעה
כתיב: צדיק כתמר יפרח.
מה תמרה זו, כל העולה לראשה אם אינו משמר עצמו נופל.
כך כל מי שבא להזדווג לישראל סופו ליטול את שלו מתחת ידיהם.

תדע לך שכן הוא, שכן שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת, לקה הוא וכל ביתו בנגעים, הדא הוא דכתיב: וינגע ה' את פרעה.

ריש לקיש בשם בר קפרא:
פרעה לקה בראתן.

אמר רבי שמעון בן גמליאל:
מצאני זקן אחד מוכה שחין בצפורי, ואמר לי: כ"ד מיני שחין הן ואין לך מכולן שהתשמיש קשה לו אלא ראתן בלבד, ובו לקה פרעה הרשע.

ואת ביתו
אפילו קורות ביתו לקו, והכל אומרים: על דבר שרי אשת אברם.
על דטולמיסון למקרב למסאנא דמטרונא, וכל אותה הלילה הייתה שרה שטוחה על פניה ואומרת: ריבונו של עולם, אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמנה, אברהם יצא חוץ לסירה ואני בסירה.
אמר לה הקב"ה: כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה, והכל אומרים: על דבר שרי אשת אברם.

אמר רבי לוי:
כל אותה הלילה היה המלאך עומד ומגלב בידו.
ואי הוה אמרה ליה: מחי - הוה מחי.
ואי אמרה ליה: שביק - הוה שביק.
וכל כך למה?
שהייתה אומרת לו: אשת איש אני, ולא היה פורש.
שמענו בפרעה שלקה בצרעת, ואבימלך שלקה בעצור.
מנין ליתן האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן?
ת"ל: על דבר, על דבר לגזרה שווה.